כנציג לכאורה של העם היושב בציון, התפיסה שלי היא שהבסיס של הבסיס הכלכלי במדינת ישראל הוא שהמזון צריך להיות הדבר הנגיש ביותר לתושבים. כלומר לא מעמיסים מיסים על אוכל!
הייתי מבטל את המע"מ על המזון ובנוסף יוצר סל צריכה בסיסי בפיקוח.
הייתי קובע חוק שכר מינימום הגון של 4800 ₪. אך כדי שהמעסיקים לא יהתלו בנו, דירוג שכר המינימום יהיה: 30 ₪ לשעה ל-4 השעות הראשונות, 25 ₪ לשעה ל- 4 השעות שלאחריהן ו- 22 ₪ לשעות הנוספות.
כך שגם מי שיעבוד בחצי משרה יוכל ליהנות ממשכורת של כ- 3000 ₪ פלוס מינוס.
הדבר השלישי הוא ביטול המיסים על הדירה הראשונה, שיווק קרקעות לקבלנים לפי מחיר למ"ר ומתן משכנתא מטעם המדינה של עד 90% בריבית נמוכה לחסרי דיור.
באופן כזה יוכל כל מי שאין ברשותו דירה, לרכוש כזאת במחיר של 400 עד 500 אלף ₪ , עם הון עצמי של עשרות אלפי שקלים בודדים ובהחזר חודשי של ...2000 ₪ בחודש.
האם בעקבות זאת הכלכלה בישראל תתרסק?
להפך!
ביום בהיר אחד למאות אלפי אזרחים שחיים היום באימאימא של הצמצום ולא מעיזים להראות את פניהם בקניון, יהיה לפתע כסף פנוי או יותר נכון, הם יוכלו לצרוך יותר בפחות כסף.
שוק המזון בארץ יפרח כפי שלא פרח מעולם ואיתו הרבה יותר עובדים מהחקלאות, הבשר, הדגים, המאפיות, רשתות השיווק ועד למסעדות וכל נותני השירותים השונים עבורם. המשמעות היא - עשרות אלפי מקומות עבודה חדשים ועוד אלפים רבים מעולם המסחר שמרוויחים יותר.
עשרות אלפי דירות חדשות יבנו עבור עשרות אלפי משפחות שפתאום יכולות לרכוש דירה וזה אומר תעשיה שלמה סביב הבנייה (המתועשת שתתפתח) כמו אלומיניום, הכלים הסניטרים, המטבחים, נגרות, משרדי מהנדסים, אדריכלים, מנהלי עבודה, מפקחים ועוד ועוד ועוד.
זה אומר שכל נושא המסחר והתיירות ישגשגו כפי שלא שגשגו מעולם, כי לפתע יצטרפו לשוק הקניות והבילוי כל אלו שלא יכלו להרשות לעצמם קודם לכן כי הם הרוויחו שכר זעום, כי כל הכסף הלך להם על המשכנתא/שכירות, כי הם היו צריכים קודם כל לקנות אוכל הביתה, אבל לשאר הדברים כמו ביגוד ובילוי... לא נשאר.
בזכות הכסף הפנוי של כל אלו שעד היום חיו בבונקר, התעשייה והמסחר ירוויחו הרבה יותר ואז הם ישלמו הרבה יותר מיסים למדינה והם גם יעסיקו הרבה יותר עובדים, אז המדינה תשלם גם פחות דמי אבטלה והיא תוכל למלא את הגרעון שיוצר לה, מביטול המיסים על המזון והדיור ומהעלאת שכר העבודה במגזר הציבורי.
המדינה גם תחסוך מאות מיליונים שהולכים היום לרווחה כי יהיו פחות ופחות ישראלים במצוקה.
נכון להיום המדינה מפשיטה אותנו באמצעות מיסים ישירים ועקיפים ואז מתחילה להחזיר לנו את הכסף בחזרה טיפין טיפין באמצעות סבסוד תרבות, ישיבות, רווחה, קליטה ועוד ועוד עד דלא ידע. מיליארדים רבים שמפרותיהם הרוב המכריע של התושבים, כלל לא נהנים.
על פי התפיסה שלי - תעזבו אותנו בשקט! תאפשרו לנו לקנות את מה שאנו חייבים למחייתנו בלי שתגזרו עלינו קופון ועם הכסף שיישאר לנו...נחליט בעצמנו מה אנחנו רוצים לרכוש ולמי אנחנו רוצים לתרום. זה נקרא חופש הבחירה!
אם נרצה ללכת להצגה או למוזיאון....נקנה כרטיס. אל תסבסדו לי אותם מהכסף של האוכל לילדים.
אם נרצה ללמוד תורה...נוכל ברוך השם, לעבוד בחצי משרה 5 שעות ו14 שעות זה עדין נחשב ל"והגית בו יומם וליל". ועוד נצא צדיקים יותר גמורים כי "בזיעת אפך תאכל לחם" ו"באין לחם אין תורה".
יש מיליארדי כספים שהממשלה מוציאה, חלקם חשובים יותר וחלקם פחות אבל אף אחד מהם לא יותר חשוב מפרנסה, אוכל וקורת גג לנפש יהודי ההומייה שעינו לציון צופייה.
מיסים אפשר לגבות מהדובדבנים והקצפת, מהמותרות, מהעודף, לא מבסיס הקיום.
כשיש פחות מצוקה יש פחות עצבים, פחות דמעות, פחות פשע, פחות ניכור, קנאה וחוס שוויוניות.
כשהבסיס בריא, יש יותר חיוכים, סבלנות וסובלנות למשפחה ולסביבה. יותר אהבה, יותר זמן איכות, יותר ישראליות והרבה יותר צדק לעם שאמור להיות הנבחר, האור לגויים.
אם הייתי קובע את המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל, הייתי בונה אותה כפי שלדעתי התכוון המשורר: להיות עם חופשי בארצנו.