חכמת הקבלה מלמדת כי חג הסוכות, מלבד היותו מועד של שמחה צרופה מתוך התעלות נפשית, מבטא את ההיבט העמוק של שני עיקרים: האחד - את ממד הארעיות, על ידי הכרת הנצחי והחולף. כלומר, מעצם היציאה מהבית המרווח, החם והמפנק אל הסוכה (זכר לענני הכבוד שליוו את בני ישראל במדבר) שבה הגג והסדינים נעים לקול שירת הרוח, כמו אומרים דע כי הכול ארעי וחולף ומכאן תעמוד על מצבך האמיתי. בדיוק כמו החיים עצמם, חולפים ואינם עוד מכאן שעל האדם לתת דעתו על עצם היותו עובר אורח בעולם הזה ככתוב : "אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ כי רוח עברה בו ואיננו " ( תהילים, ק'ג)

ההיבט השני מבטא את האופן שבו נשמת האדם מתעלה מעל לרצונות האגו ומקבלת לתוכה את אור הבורא הממלא בימי החג את כל עשר הספירות בשפע עצום. נפלא לגלות כי בחג הסוכות מופיעים סמלים רבי משמעות במעגל החיים היהודי. לדוגמה המילה " אסיף" בגימטריה 7, החג נמשך 7 ימים, בו אנו מצווים לקיים 7 מצוות. בסוכות תשבו שבעת ימים. אורך הסוכה 7 טפחים וכן רוחבה 7 טפחים.

מנהג האושפיזין ( בארמית – אורחים) שמקורו בקבלה מייצג גם הוא את 7 האורחים הרוחניים, אבות האומה: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד ( שבעת הרועים) הבאים לבקר בסוכה בימי החג. כאשר כל אחד מהם מייצג מידה רוחנית של השפעה.

בקבלה מובא כי שלושת ענפי ההדס הם כנגד אברהם יצחק ויעקב, שני ענפי הערבה הם כנגד משה ואהרון, הלולב כנגד יוסף והאתרוג כנגד דוד. המידה המייצגת את כל אחד משבעת הרועים, מקבילה בדיוק נמרץ לשבע המידות על פי סדר הופעתן. "אברהם" היא מידת החסד ככתוב (מיכה ז'): "חסד לאברהם"; כידוע, שהצטיין במיוחד בהכנסת אורחים. "יצחק" היא מידת הגבורה "ופחד יצחק" הנובע מהחשש שמא יחרוג מגבולות עצמו ולו במשהו, מה שאופייני למדת הגבורה. "יעקב" היא מידת התפארת, שהרי אישיותו איגדה בתוכה את כלל תכונותיהם של אביו וסבו. "משה" היא מידת הנצח, מקור הנבואה הגוררת אחריה את החתירה המתמדת לניצחון מתוך תעוזה הנשענת על ביטחון מלא בהבטחות הבורא. "אהרן" היא מידת ההוד, הוד הקדושה של כהן גדול כשליחם של כלל ישראל בעבודתו בקודש הקודשים. "יוסף" הוא הצדיק יסוד עולם ומכאן ספירת "יסוד" היא ספירת הברית על שום שלא פגם בברית הקודש. ו"דוד" היא מידת המלכות - מלך ישראל חי וקיים.

מצוות האושפיזין מבטאת את היהודי הנודד

אכן אורחים נכבדים מאד. אך מה מעשיהם אצלנו דווקא בחג הסוכות? אותם אושפיזין מביאים עימם לסוכה מחד את רוח השכינה ומאידך מסמלים את כיבוש האגואיזם ורכישת אלטרואיזם. שהרי הכנסת האורחים בשר ודם ובפרט עניי העיר, הגר, היתום והאלמנה מייצגים את היציאה מתוך ה"אני" הפרטי ביד מושטת לעבר השכבות החלשות בחברה. כל זאת מתוך מקום נקי, השולל שיקולי " עלות –תועלת".

ארבעת המינים מתארים ארבע קבוצות מהם מורכב עם ישראל

לזימון האושפיזין הוענקו פרשנויות והסברים שונים, אך יחד עם זאת כולם מתייחסים למשמעות מעשה האירוח. פרשנות רווחת רואה במצוות אירוח האושפיזין סימבול הבא לבטא את היהודי הנודד בגלות וככזה אורח בעולמו של בורא עולם.

ישנם הסבורים כי מקור המילה "אושפיזין" בשפה הארמית, שהשאילה אותה מהפרסית (Aspanj -בית הארחה). ובתלמוד הבבלי (במסכת מגילה דף כ"ו ) מופיעה המילה במשמעות של אכסניה (אושפיזיה) ואורח (אושפיז). למולם יש הטוענים כי מקור המילה דווקא בשפה הלטינית המגדירה את המושג אורח (Hospets ).

עד שלהי תקופת ימי הביניים המנהג לא היה מוכר וההתייחסות הראשונה למנהג ניתן למצוא בספר הזוהר שם מוזכרת המילה "אושפיזין" 31 פעמים. מאז תקופת הזוהר וכשלוש מאות שנים אח"כ נהגו מספר מצומצם של מקובלים לארח אושפיזין בסוכתם. אך בפרט מאז תקופתו של האר"י בצפת הושם דגש רב על המנהג עד שהוא הושרש עמוק בקרב כל קהילות ישראל ובעם היהודי כולו.

ארבעת המינים אל מול ארבעה איברי גוף

בסוכה מברכים על ארבעת המינים המתארים ארבע קבוצות מהם מורכב עם ישראל. אתרוג -בעל טעם וריח, מסמל אדם היודע תורה ומקפיד במעשים טובים. לולב - נותן פירות טעימים אך הוא חסר ריח, מסמל אדם היודע תורה אך אינו מקפיד במעשים טובים. הדס- ריחני אך נטול טעם, מסמל אדם שאינו יודע תורה מהי אך מקפיד במעשים טובים .ערבה- חסרת טעם וריח, מסמלת אדם ללא תורה וללא מעשים טובים. ספר התודעה מקנה פרשנות נוספת המזהה את ארבעת המינים עם איברי הגוף : אתרוג - דומה ללב, שהוא משכן השכל. לולב- דומה לעמוד השדרה, ומבטא את זקיפות הקומה. הדס- דומה לעיניים, שעל האדם לשמור על קדושת העיניים ולא לתת עין רעה בחברו. ערבה - דומה לשפתיים, ובדומה להדס יש להישמר בדיבור ולהתרחק מלשון הרע.

למספר ארבע היבט נוסף לעניין החג. הוא מסמל את הספירה הרביעית בעץ החיים, היא ספירת החסד המזוהה עם אברהם אבינו. כאמור לעיל, אברהם הקפיד בעניין הכנסת אורחים ומכאן נמצא הקשר לעניין האושפיזין. כך שמי שסוכתו מלאה באורחים סגולה נפלאה היא לאין ערוך לחסדים רבים.

חג סוכות " זמן שמחתנו" הינו שבוע של שמחה גדולה בלב כל יהודי המפנים את מהותו של החג על היבטיו הרוחניים. חג הסוכות בא להזכיר וללמד את האדם שיעור חשוב בהתבוננות אמיצה אל סולם הערכים בו הוא חי. לסדר, לרענן ולהשתית מחדש את הנהגותיו על בסיס ערכים רוחניים שורשיים ונצחיים. בימי החג אנו עוברים מן התיאוריה אל המעשה, מאחדות תיאורטית לאחדות מעשית הבאה להזכיר לנו את היסודות המוסריים והחוקיים ואת רעיונות השלום, הצדק, הצדקה והאחריות החברתית שאפשרו לעם ישראל להקים אומה נאמנה לאידיאלים רוחניים. בברכת חג שמח לכל בית ישראל.

תודה רבה יצחק אהרון, ממרכז הקבלה "חכמה"