שנה חלפה מאז התאונה הקטלנית שבה נגדעו חייו של שוהם יהודא מלאכי ז"ל, בן 25 בלבד, סמוך ליום הולדתו.

היום, שלישי, יתכנסו מאות – בני משפחה, חברים, רבנים ומכרים – באזכרה שתיערך בבית הכנסת "שירה חדשה" ברובע י"ב, כדי לזכור, לבכות, ולהתגעגע.

שוהם, בנו של המוהל והרה"ג ר' שריה מלאכי שליט"א ושל הגב' סמדר מלאכי – מחנכת מוערכת – נולד וגדל באהבה, ילד קורן, נדיב ומלא חיים.

"היה ילד עוצמתי ומשמעותי בחייו," מספרים עליו, "אבל גדול הרבה יותר במותו." לכתו הפתאומי בט' באייר, בתאונה סמוך ליישוב שוהם, השאיר חלל עצום ותהום של כאב, לא רק למשפחתו אלא לרבים שנפשם נגעה בנפשו.

הטרגדיה הכפולה מקפלת סיפור כואב נוסף: סבו של שוהם, אבי אמו, נהרג אף הוא בתאונת אופנוע – כשאמו הייתה תינוקת בת שלושה חודשים. מעגל בלתי נתפס של אובדן.

על אף גילו הצעיר, הספיק שוהם לגעת באינספור לבבות. כאח, דוד, בן וחבר – הוא זכור כאדם שמח, חכם, מלא הומור ואהבה, בעל רגישות נדירה ויכולת הקשבה יוצאת דופן.

חבריו מתארים אותו כ"נשמה גבוהה", שהמפגש עמו היה חוויה של עומק, חום וחסד – עטופים בענווה טהורה.

מותו של שוהם הציף סיפורים שלא נשמעו בחייו: על מעשי חסד, על אכפתיות נדירה, על טוב לב ששקט בפשטות אך העיד על נשמה מיוחדת.

רבים – גם כאלה שלא הכירו אותו אישית – לקחו על עצמם קבלות ומעשים טובים לזכרו: שיעורי תורה, סעודות מצווה, קבוצות חיזוק, ויוזמות קהילתיות.

מתוך הכאב צמח גם מפעל של אור: מוסדות "אבני שוהם" – כולל לאברכים, ספרייה תורנית לילדים, פרויקטים של עזרה לזולת, ולימוד מוסר.

גם במקום עבודתו, בחברת ויזה כ.א.ל, ממשיכים להנציח את דרכו – בפינת זיכרון, חדר מנוחה, ועמדת תפילין שבה חבריו ממשיכים מדי יום את מורשתו.

האזכרה תינעל בתפילה לעילוי נשמתו הטהורה – ובתקווה לימים שקטים וטובים יותר.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.