בזמן ההתאספות, ניתן היה לראות את ההתרגשות של הקהל. מאות אנשים: משפחה, חברים, מכרים ואנשים שאינם מכירים אך באו לתמוך ולחזק, מילאו את הרחבה שבחוף הקשתות. לכל המשתתפים חולקו חולצות צמידים וסיכות, הכל להנצחת שמה של אור.

ביקשנו לדבר עם יוכי מוזס האמא, שסיפרה על בתה: "היום זה יום ההולדת של אור, היא אמורה לחגוג היום 23. אור היתה, מש"צית, ילדה מצטיינת. היא רצתה כל חייה לשרת שירות משמעותי והגיעה לחילוץ והצלה, היא בהחלט היתה לוחמת אמיתית ."

מיום גיוסה, עשתה אור הכשרות כדי להגשים את חלומה להיות לוחמת: היא החלה בטירונות שארכה 7 חודשים, לאחר מכן קורס מ"כים במשך 4 חודשים.  לאחר תפקידה כמ"כית טירונים בו שירתה במשך 7 חודשים, יצאה אור לקורס קצינים, שארך 8 חודשים, וכקצינה שירתה כמ"מ בגדוד, במשך שנה ו 4 חודשים.

"את תפקידה האחרון, סמ"פ בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) זיקים, שם היתה אמורה למלא תפקיד יותר ניהולי כסמ"פ, כמו מנהלת, אחראית, ובא"ח זיקים זה היה מבחינתנו הדבר הכי בטוח בעולם" הוסיפה.

"בימים שאור היתה בגדוד," שיתפה אותנו יוכי בתחושותיה כאם על ימים ולילות של דאגה, "היא היתה בשקף, בחברון, בחווארה, ותמיד אמרתי לה אור בואי לבא"ח, תהיי מנהלת, מורה, תעבירי הלאה את מה שיש לך לטירונים, והיא באמת, עשתה את הכל כדי לעבור לבא"ח, ושם היא נהרגה."

אור נהרגה בהגנה על בסיס זיקים. היא ועוד 6 חיילים נפלו עימה באותה השבת השחורה, בהגנה על 120 אנשים ששהו בבסיס: טירונים, אזרחים, אנשי מפקדה וכולם ניצלו. את הבסיס הזה, המחבלים לא הצליחו לכבוש, ונתקלו בהגנה חסרת תקדים של חיילים חדורי מטרה אחת והיא לשמור על הבית!

בנפלם, הצליחו השבעה למנוע כיבוש והשתלטות על הבסיס, פועל יוצא מכך, בבסיס זיקים נמנעו ביזה, חטיפה ורצח. מהבסיס הזה, בזכות השבעה הגיבורים, לא היו חטופים חיים או גופות.

"זכינו בכך שהם הצליחו להציל ככל כך הרבה נפשות, חבל שאת עצמם הם לא הצליחו. במותם הם ציוו לאחרים חיים. היום אור היתה אמורה לחגוג 23 היא לא זכתה, אבל בזכותה יחגגו הרבה אנשים ימי הולדת" ריגשה אותנו יוכי.

לשאלתנו מדוע החליטו להנציח את אור דווקא במרוץ לזכרה, ענתה יוכי: "אור אהבה לרוץ. זה הספורט שהיא הכי אהבה לעשות, ואני מקווה, שבע"ה נצליח לעשות את המרוץ בכל שנה, אם זה תלוי בי, וכך כל שנה היא תרוץ איתנו."

האב, ישראל מוזס, העדיף שלא לדבר אבל הסכים להצטלם, כך גם האח הראל.

(משמאל לימין: הראל אחיה של אור, קורן, אושרי, ואושר כולם בני דודים) 

האחות של אור, סתיו מוזס, הולכת במסלול של אחותה, כך מספרים החברים. לכן, היא אינה יכולה להתראיין או להצטלם, וכיבדנו את בקשתה.

אריאל רבינוביץ, חבר ילדות סיפר לנו על אור: "הכרנו בחטיבה, בכיתה ז', בערך בגיל 13,למדנו יחד בביה"ס. היינו חבורה של 4 אנשים שהתגבשה בכיתה ח' עד סיום בית הספר ובמהלך הצבא. אור היתה זו שתמיד מחברת אותנו."

החבורה כללה 3 בנים אריאל, ירון ואדיר ואת אור מוזס. הבת היחידה בחבורה, שהעדיפה, כך הבנו, חברת בנים. "היא תמיד גיבשה אותנו והחליטה החלטות, שאנחנו הגברים לא יכולנו לעשות. לאן הולכים, מה עושים, לאן יוצאים הכל אור החליטה ואנחנו אחריה, ממש כמו החלילן מהמלין." הוסיף אריאל בחיוך.

את ירון ואריאל פגשנו בהכנות למירוץ, את אדיר לא הצלחנו למצוא. "אור ממש אהבה את הצבא, היא היתה צהובה, אפשר להגיד" שיתפו השניים. "היא דחפה את החיים לקצה, ואנחנו עושים את המירוץ הזה בשבילה, גם כדי להנציח אותה, גם כי היא מאוד אהבה לעשות כושר, אהבה לרוץ. גם בצבא הכריחה את החיילים לרוץ ולהיות בכושר, אז אנחנו בעצם רצים בשבילה, וכנראה שהיא רצה איתנו ביחד, שם מלמעלה" הוסיפו.

ניגשה אלינו בוכיה הסבתא של אור, סבתא לורה (76) אמה של יוכי, וסיפרה לנו : "אור היתה הנכדה שלי, והייתי אוהבת אותה הרבה. היא היתה באה לעזור לי ולנקות את הבית, ואני הייתי נותנת לה בשקט בשקט כסף, והיא תמיד היתה אומרת אבל סבתא למה את נותנת לי כסף, אין לך מספיק בשבילך, אז הייתי עונה לה שיש לי כל מה שאני צריכה, עבדתי בשביל זה כל השנים."

מה תזכרי הכי הרבה מאור? שאלנו את סבתא לורה והיא ענתה : "אור היתה רוקדת ריקודים הודיים כל כך יפה,היא היתה ילדה יפה."

פגשנו גם בארז, חבר של ישראל מוזס, אביה של אור ז"ל: "אנחנו חברים מהצבא, ואני מגיע היום משלומי כדי להשתתף ולחזק את המשפחה. אני מכיר את אור מאז שהיא נולדה. הבת שלי בערך באותו הגיל, והיו חברות טובות מילדות."

מה תזכור הכי הרבה מאור" שאלנו את ארז "את החיוך שלה" ענה ללא היסוס והוסיף, "בכל פעם שהיא היתה אצלנו בבית היא האירה אותו בחיוך שלה. אני מחכה שהיא תרד במדרגות מהקומה של הבת שלי ושאראה את החיוך שלה שוב. כשהיא חייכה, השמש האירה" סיכם.

גם ס. ראש עירית אשדוד, עו"ד אלי הכט, הגיע לשאת ברכה והזדהות.

הרצים יצאו למסלול של 2 ק"מ, מצויידים במים ובסיום חיכו להם מדליות עם תמונתה של אור מוטבעת מצד אחד וממצד השני תאריך יום הולדתה. יהי זכרה של אור ושל כל הנופלים והנרצחים בטבח הנוראי, אותו חווה העם שלנו באותה השבת השחורה, אמן.

(תמונות נוספות באלבום המצורף, צילום ג'ני זרח)