תחום העוסק בזכויות ובחלוקת רכושו של אדם לאחר מותו, בהתאם לחוק הירושה או לצוואה שהותיר אחריו. כאשר אין צוואה, הרכוש מתחלק לפי "צו ירושה" – לרוב בין בן/בת הזוג והילדים.
צוואה היא מסמך משפטי שבו אדם קובע כיצד יחולק רכושו לאחר מותו. קיימים כמה סוגים של צוואות (בעדים, בכתב יד, בפני רשות, בעל פה), וכל אחת מהן דורשת עמידה בתנאים חוקיים כדי שתהיה תקפה.
כאשר צד מעוניין לטעון שצוואה אינה תקפה – למשל בשל השפעה בלתי הוגנת, זיוף, או חוסר כשירות של המצווה. ההתנגדות מוגשת לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט לענייני משפחה.
המונח מתייחס לכלל הנכסים, הזכויות והחובות שהותיר אחריו אדם שנפטר. עיזבון מנוהל על ידי מנהל עיזבון שממונה על ידי בית המשפט או לפי בקשת יורשים/צדדים רלוונטיים.
מסמך משפטי שמאפשר לאדם למנות מבעוד מועד מיופה כוח שיטפל בענייניו האישיים, הרפואיים והכספיים, במקרה שיאבד את יכולתו לקבל החלטות בעתיד. זהו כלי מרכזי לשמירה על עצמאות ובחירה אישית.
תחום העוסק בהכרה משפטית באבהות – בין אם באמצעות בדיקת רקמות (DNA), הודאה מרצון, או הליכים משפטיים להוכחת או שלילת אבהות. ההכרה באבהות משליכה על זכויות וחובות כמו מזונות, ירושה ומשמורת.
כוללת מגוון הסכמים שנערכים בין בני זוג או בני משפחה:
הסכם ממון – מסדיר את יחסי הרכוש בין בני זוג, לפני או במהלך הנישואין.
הסכם חיים משותפים – נועד לזוגות שאינם נשואים (לרבות ידועים בציבור) להסדרת עניינים רכושיים, זכויות וחובות.
שני הסכמים אלו דורשים לרוב אישור של בית המשפט או נוטריון כדי לקבל תוקף משפטי מחייב.
