ביקשה להשתמש בזרעו של אחיינה 14 שנה אחרי שנפטר: "רוצים המשך למשפחה"

השופטת עפרה גיא דחתה לאחרונה בקשה של אישה לעשות שימוש בזרעו של אחיינה, בנו המת של אחיה המנוח, כדי להמשיך את שם משפחתו של אביה. השופטת קבעה כי לא הוכח שהאחיין רצה להביא ילדים וכי ככלל לקרובי משפחה שאינם בנות זוג אין מעמד בנושא זה.

האחיין נפטר במרץ 2007. באותו יום ניתנה במסגרת בקשה שהגישה אחותו, החלטה המאשרת הוצאת זרע מגופו.

דודתו של המנוח הגישה את הבקשה להשתמש בזרעו ביולי 2021. היא ציינה שרעיון הקפאת הזרע עלה בראשה מיד עם הירצחו (בחקירת פטירתו של המנוח נקבע כי הוא נהרג בתאונת דרכים אך הדודה לא השלימה עם מסקנה זו וטענה כי נרצח). 

הדודה הוסיפה כי לאחיה המנוח היו שני ילדים, אחד מהם משותק בפלג גופו התחתון אחרי תאונת דרכים ואינו יכול להביא ילדים לעולם, והשני, האחיין נשוא הבקשה, נפטר בעודו רווק וללא ילדים. היא הסבירה כי הסיבה העיקרית שהיא נלחמת להביא צאצא מזרעו של האחיין היא ״להמשכיות מן הצדק״. 

לדבריה, אביה איבד את משפחתו הראשונה במלחמת העולם השנייה והקים משפחה שנייה בישראל והיא מבקשת לקיים את צוואת אביה שמשפחתו לא תיכחד. הדודה ציינה כי לאחיין לא הייתה בת זוג קבועה וכי בתה היא זו שמבקשת להרות מזרעו. 

היועצת המשפטית לממשלה הבהיר כי קיימת הנחיה בנושא שגובשה ב-2013 לאחר דיונים מעמיקים.

ככלל, בהליכים בהם הוגשה בקשה של בת זוג של נפטר לעשות שימוש בזרע שניטל ממנו הסכים היועץ המשפטי לממשלה לכך שייעשה שימוש בזרע, בנסיבות מסוימות.

נקודת המוצא של ההנחיה היא קיומו של רצון משותף של שני בני הזוג להוליד ילד ולגדלו. במקרה של בת זוג קמה חזקה (הניתנת לסתירה) שהמנוח היה מעוניין להביא לעולם ילד עמה. 

לא כך ביחס ליתר קרובי משפחתו של המנוח, לרבות הוריו, הנעדרים מעמד חוקי לעניין הבאת ילדים לעולם מזרעו של אדם לאחר מותו.

השופטת עפרה גיא מבית המשפט למשפחה באשדוד כתבה כי פסיקותיו של בית המשפט העליון בעניין זה מבוססות על הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ולפיהן ככלל בת הזוג של המנוח ולא איש מלבדה רשאית לעשות שימוש בזרעו לצורך הפרייתה היא. 

״כשם שלקרובים אחרים של המנוח אין כל אפשרות להתערב בהחלטה אינטימית זו של אדם, שעניינה הבאת ילדים לעולם, בחייו, שכן היא נתונה אך ורק לו ולבת זוגו, אין ליתן לקרובי המנוח, לרבות הוריו, להתערב ולפעול באופן אקטיבי להבאת ילדים מזרעו של המנוח לאחר מותו״, כתבה.

היא הוסיפה כי המנוח נפטר כשאין לו בת זוג קבועה והדודה לא טענה או הוכיחה כי הוא הביע רצון שיוולדו לו ילדים לאחר מותו: ״את תביעתה השתיתה על רצונה שלה, רצון אביו של המנוח ורצון אביה שלה, לקיום המשכיות למשפחת ולמניעת הכחדתה״.

השופטת הוסיפה כי עם כל הצער והכאב של משפחת המנוח ולאורה של ההלכה המנחה בעניין, אין מקום לראות ברצונם של קרובי משפחת המנוח להמשכיות השושלת המשפחתית כרצונו של המנוח עצמו.

לא ניתן צו להוצאות. 

שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין.