מגולגלים בתוך נייר עיתון



לסימונה אבוטבול ולששת ילדיה היו חיים נורמטיביים לחלוטין, עד שהגיעו לפת לחם. המשכנתא והחובות שנערמו עם השנים הצליחו לחנוק אותם, העסק של בעלה דא אז קרס והוא בחר לברוח מהבית והתגרש ממנה. סימונה לא איבדה תקווה לרגע וממשיכה להלחם כמו לביאה על הישרדותה ועל הישרדות ילדיה. היא וכל ילדיה גרו במשך שלוש שנים במקלט אליו פלשו, וכיום היא דיירת חדשה בעירנו, אך השרות הסוציאלי בעיר, לטענתה, אינו מסב לה פנים.

מאת: ענתי כהן
צילום: עופר אשטוקר

סימונה אבוטבול (39) אם לשישה ילדים בני 19, 17.5, 16, 13, 11, 8.5 הגרה לעירנו אשדוד בחודש אוגוסט האחרון. בימים אלו של חגי תשרי עלינו לאחל למשפחת אבוטבול בעיקר בריאות ופרנסה טובה. סימונה התגוררה בשלוש שנים האחרונות במקלט נידח בלב שכונה ביפו, אליו פלשה עם ששת ילדיה, המקלט היה ללא חלונות, האוכל בושל על גזיה קטנה, הם התקלחו בתוך גיגית ואת צרכיהם הם עשו בתוך שקיות. כל התיאורים הללו אינם יכולים להגיע לכדי הבנה מה משפחה זו עברה.

השנים הראשונות
סימונה אבוטבול הגיעה ממשפחה נורמטיבית לגמרי, בשנת 1992 נישאה לבחיר ליבה, כשנה לאחר מכן כבר הביאה את ביתם הראשונה לעולם. הם רכשו יחד דירה צנועה, הבעל הקים עסק עצמאי להובלות ציוד ונראה שהחיים מתחילים להסתדר. אולם למרות ששניהם עבדו, המשכנתא הייתה גבוהה והם לא הצליחו לסגור את החודש. המכה האמיתית הגיעה מספר שנים לאחר מכן, כאשר העסק של הבעל כשל, והחובות רק התעמרו. "הגענו למצב שאנחנו בבית בן שני חדרים עם שישה ילדים קטנים, זה מה שהיה לי", אומרת סימונה בחצי התנצלות. "אחרי שהעסק של בעלי נפל, הכל התחיל להתפורר לנו... החובות חנקו אותנו, הגענו למצב שלא היה לנו בבית חשמל ומים".
מבעלה התגרשה לפני כחמש שנים ומאז היא המפרנסת היחידה בבית, "מאז ומתמיד המצב היה קשה, תמיד היו לנו חובות ואף פעם לא חיינו ברמה גבוהה".

ללא קורת גג
כשהגיע כונס נכסים אל ביתם, סימונה הבינה שהיא חייבת למכור את הבית בשביל להתחיל להחזיר את החובות שצברו."ביקשתי שיפרשו לי את החוב אבל לא היה עם מי לדבר. החוב של המשכנתא היה למעלה מחצי מליון שקלים - מכרתי את הבית ונאלצתי לדאוג לי ולששת ילדיי לקורת גג - איפשהו, הפיתרון היה לפלוש למקלט". 

הכסף שקבלה ממכירת הדירה נבלע מיד. החלק השני של הכסף נמצא בידי עורך הדין וכונס הנכסים. "הגרוש שלי השאיר אחריו חובות גדולים מאוד ועכשיו דורשים ממני לשלם אותם, למרות שהתגרשנו לפני חמש שנים. ביקשתי מבית המשפט שיבין את המצב ושלא אני זו שאשא את החובות שלו, ועדיין לא אישרו את זה".

 

החיים במקלט
סימונה התגוררה בשלוש השנים האחרונות במקלט נידח בלב שכונה ביפו, אליו פלשה עם ששת ילדיה, המקלט היה ללא חלונות, האוכל בושל על גזיה קטנה, הם התקלחו בתוך גיגית ואת צרכיהם הם עשו בתוך שקיות. כל המילים והתיאורים בעולם לא יוכלו להמחיש את מה שעברה המשפחה הזו. סימונה נאלצה לדאוג ולטפל בששת ילידה ללא עזרה מבעלה, "בעלי לשעבר היה מחויב לשלם לי כל חודש 5,000 שקלים דמי מזונות. בפועל הוא לא שילם כלום, החובות שלי רק הלכו וגדלו ואני נותרתי עם שישה ילדים בתוך מקלט מחניק, כשאין לי פת לחם, אין מים זורמים", סימונה מספרת בקול חנוק ומוסיפה, "בעלי עזב, סליחה ברח מהבית ממש לפני שמכרתי את הדירה ועפתי לרחוב, מאז לא שמעתי ממנו, המשפחה מהצד של הגרוש לי אין מה לומר. הם נתקו איתי קשר, הסבתא (אמא שלו) לא הייתה מוכנה שנבוא ונתקלח אצלה, ממש לא אכפת לה מהנכדים שלה-  רק אני פה בשבילם".
המקלט היה נעול במהלך הלילה כשהם היו ישנים שם, השהייה בו בשעות היום בלתי אפשרית, "שלושת המאווררים שהיו לנו שם לא הצליחו להוריד את הטמפרטורה הלוהטת שהייתה בימי הקיץ, רוב שעות היום הינו מחוץ למקלט - אי אפשר היה באמת לשבת בתוכו", סימונה מסבירה בעצב, "זה באמת בלתי אפשרי. אלה לא חיים. רק בלילה שקצת יותר נעים, אפשר לחזור למקלט. אנחנו אומנם היינו ישנים תחת קורת גג אבל את כל היום היינו מעבירים ברחוב".
איך הגיבו הדיירים בבניין כשפלשת למקלט שלהם?
"אוי... בהתחלה הם כעסו והתרעמו על הפלישה שלי לשם, אבל לא סתם בחרתי מקלט הזה - חמותי גרה באותו בניין, היא הבטיחה שתתן לי תמיכה אבל מהר מאוד היא סגרה בפני ובפני נכדיה את הדלת, ונאלצנו להתמודד עם החיים. אני אישית הלכתי ודיברתי עם השכנים אחד-אחד והסברתי להם את המצב, הם הבינו במידה מסוימת, חלקם היו אדיבים והביאו לי מצרכים ובגדים לילדים". 

עוזבים את המקלט ועוברים לאשדוד
את המקלט ביפו עזבה סימונה לפני שלושה חודשים, כאמור, כאשר המצב כבר לא אפשר את שהייתם שם, הביוב של הבניין עלה על גדותיו וכל המקלט הוצף בצואה. בשלב הזה, הרווחה הייתה חייבת להתערב ולהעביר את המשפחה למקום בטוח יותר. אחרי בדיקות ממושכות הרווחה בשיתוף עם עורך דין שפעל בהתנדבות מצאו לסימונה וילדיה דירה צנועה באשדוד. הרווחה משלמים על הדירה 2850 ש"ח וסימונה משלימה עוד 150 ש"ח. אחת הסיבות שהגיעה סימונה לעירנו היא, שני בניה לומדים בפנימייה ליד אשדוד.

הדירה באשדוד, ריקה לחלוטין, לסימונה יש כמה שמיכות, גזיה קטנה מימי המקלט, מקרר, ופינת אוכל מפלסטיק שקבלה בראש השנה מתורם אלמוני.

כל ילד והתיק שלו
כאשר ילדים גדלים בתוך מסגרת כזו, הבעיות מסביב רק גדלות. ביתה הגדולה נרדפה והוכתה בידי ילדים שמצאו בה מקור להתעללות. כמה שנים לאחר מכן היה ניתן לראות את התוצאות של הטראומה שעברה הילדה, כיום הילדה בת 19 חולת אפילפסיה, מזה 5 שנים. "הילדה הזאת לא נותנת לי נחת, היא שנים הייתה מסתובבת ברחובות, בורחת לי מהבית, מתערבבת עם אנשים מפוקפקים-  השתגעתי ממנה לא ידעתי מה לעשות, את כל הדמעות שהיו לי הוצאתי בגללה". הנזק לא היה רק רגשי אלא גם כספי, מספרת סימונה, "היא מסתובבת ברחובות ובכל פעם כשהיא מתעלפת, מזעיקים את מד"א ומפנים אותה לבית החולים, הפינוי לבית החולים משאיר אותי בחובות, שוב אני נכנסת למעגל הזה, בגלל שאני נאלצת לשלם על הפינוי שלה במד"א.
הבן שלי בן ה-16 לא מוכן ללכת לפנימייה, גם הוא עבר טראומה, אני לא אכנס לפרטים אני רק אגיד שהוא עבר התעללות מינית בידי המדריך שהיה לו בפנימייה וכיום הבחור 'הנחמד' הזה יושב בכלא על מה שהוא עשה לבן שלי. אני לא יכולה להאשים את הבן שלי שהוא לא רוצה להיכנס שוב למסגרת חינוכית הוא עבר טראומה קשה ואני כאימא רק רוצה לשמור ולגונן עליו. ברור לי לגמרי שהשמירה הכי טובה עליו תהיה בכותלי מוסד חינוכי כלשהו, וזה בדיוק מה שאני משדרת לו. אבל הילד עקשן ולא מוכן לדרוך שם".

סימונה נראית חסרת אונים מול המצב הקשה והיא מוסיפה ואומרת: "הוא ילד טוב, מדהים שקט - זה לא ילד שמסתובב ברחובות ועושה צרות, אין סכנה להידרדרות לפשע".

השרות הסוציאלי באשדוד

לטענתה של סימונה, השרות הסוציאלי באשדוד מקשה עליה מאוד ולא מוכן לתת לה את העזרה המינימאלית שמגיעה לה, הכל בגלל שהבן שלה לא מוכן ללכת ללימודים. "בחיים לא התייחסו אלי ככה, העובדת הסוציאלית הקודמת עשתה הכל בשביל לעזור לי. כשהגעתי לעיר נפגשתי עם העובדת הסוציאלית החדשה של המשפחה, באמצע הפגישה קבלתי טלפון שהבת שלי נפלה שוב והפעם היא גם אבדה את הזיכרון - עזבתי הכל, אספתי את כל ילדיי ורצתי לאיכילוב", מספרת סימונה ומוסיפה, "זה היה באוגוסט מאז היא לא טרחה להתקשר ולשאול לשלומנו, לא הגיעה אלי לביקור בית, לא באה לראות את המצב שלנו. מה בסך הכל בקשתי בפגישה שהייתה לי איתה? שתכתוב לי מכתב לעמותה 'קרן הידידות' בשביל שגם אני אהיה זכאית מטעמם לקבל תרומה סוג של קצבה חודשית - אבל היא סירבה בטענה שעד שהבן שלי לא יגיע אליהם לשיחה ועד שהוא לא ילך לבית הספר אין לנו על מה לדבר".

כשסימונה ניסתה לחדש את הקשר עם העובדת הסוציאלית לא צלח, "הסיבה הייתה שאני ושני ילדיי היינו בבתי חולים מאושפזים, בגלל חיידק שהיה לנו בשתן. ככל הנראה החיידק הזה הגיע אלינו בגלל שאנחנו ישנים על הרצפה".

לאחרונה הקשר עם השרות חודש, אך לטענת סימונה התקשורת בינה לבין העובדת הסוציאלית אינה טובה, "בקשתי להיפגש עם המנהלת לשכה ואחרי קשיים והתחכמויות הצלחתי להיכנס אליה ולדרוש שתקיים עימי שיחה. אך כנראה שהיא יותר חכמה ממני והכניסה לפגישה את העובדת הסוציאלית שלי ועוד בחורה שעובדת שם, ואמרה לי 'טוב, על מה את רוצה לדבר?'. הסברתי לה שאני רוצה לדבר איתה בפרטיות. היא סירבה - קמתי והלכתי... ומאז יש בינינו נתק. כיום אני חסרת אונים מול השרות הסוציאלי - אין לי למי לפנות שם. ככה לא מקבלים את פניהם של תושבים חדשים בעיר".

קוראים יקרים, במידה וסיפורה של סימונה נגע לליבכם ויש בכם את הרצון לעזור לה להתחיל בחיים חדשים כאן בעירנו, ניתן להעביר תרומה כספית לחשבונה:  בנק הפועלים 520951 642 12  

 

עדין לא התקבלה תגובה מהשרות הסוציאלי בעיר.

 
setImageBanner('af075f1c-46fe-486c-8145-5724c4a46c70','/dyncontent/2017/6/1/c41baeb6-e29b-4415-b67b-b3940dd9bdf5.gif',1807,'',525,78,false,19242);
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה