בחודשים האחרונים אפשר למצוא בברים ובמועדוני ישראל קהל גדול של אנשים שלא מפסיקים לרקוד, בניצוחו של סיימון מיכאלי מאשדוד, שלאחר המון קשיים בדרך עלה על המסלול של ההגשמה שלו ונשמע שהעולם נהנה מזה אפילו יותר ממנו.

בגיל 25, הילד שלמד בצפרירים והמשיך למקיף ט באשדוד החליף כבר כמה גלגולים -

הוא שירת במשרד הבטחון כחייל סדיר, התעסק בתחום הקולינריה והבישולים במשך 4 שנים ולאחר טראומה משפחתית נהיה נהג אמבולנס במד"א. והיום, לצד התנדבות באיחוד והצלה - סיימון הוא אחד משמות הDJ מיינסטרים העולים.

זה התחיל כתחביב מגיל 14, כשהחזיק גיטרה בפעם הראשונה בחיים, ולאחר מכן הוא למד בכלי זמר באשדוד בקבוצה קטנה ויחד עם מורה פרטי. "באיזשהו שלב הבנתי שאני כן רוצה לרוץ בחומר ובידע וזה משהו שזה מאוד מאוד אהבתי".

סיימון המשיך ללמד את עצמו קלידים, סינטיסייזרים, תאוריה ואפילו כלי הקשה דרך מערכות של אחרים ובחדר החזרות של מרכז כיוונים. בגיל 17 כבר היה חבר בהרכב מוזיקלי אך היה צריך להניח להכל בצד עקב שירותו הצבאי במשרד הבטחון.

לאחר שהשתחרר היצירתיות שלו הלכה לעולם הקולינריה. הוא היה סו-שף הקמה בקילומטרז' בתל אביב, מהתוכנית המפורסמת של אסף גרניט. שם הוא בנה את התפריט וקידם את המקום כמה שיכל בפלור. לאחר מכן היה בסטאז' אצל מסעדות הכוכבים של ג'ואל רובושון, השף הצרפתי המפורסם. 

"אבל עדיין, בצורה מסויימת לא באמת הייתי שלם עם מה שאני עושה בתחום הקולינריה, כי מהרגע שנגעתי בגיטריה בגיל 14, אני מתעסק ואוהב עמוקות מוזיקה. אני כל הזמן שומע מוזיקה, קם וישן איתה.

במיוחד בתקופת הצבא. והתחלתי לשים לב שאני לא באמת עושה משהו שאני שלם איתו ב100 אחוז. אני אוהב וטוב בתחום הקולינריה, אבל זה לא המקום שאני באמת רוצה להיות בו לכל החיים".

הוא החליט לשים דגש שוב על עולם המוזיקה, אך טראומה משפחתית שבה איבד את שני דודיו ז"ל בהפרש של שלושה חודשים וסיימון ניסה להבין למה החיים קורים ככה.

"ניסיתי לפענח את זה למשהו סיסטמטי ולשים את האצבע על מה שבאמת קורה. וזה גם בא מסקרנות על משהו שנפל עליי ועל המשפחה באמצע החיים."

סיימון החליט להפוך את הטראומה למקום טוב, והוא הגיע לתחנת מד"א באשדוד ללא אף מושג בתחום, דפק למנהל התחנה בדלת מבלי לדעת מי זה, ואמר שהוא רוצה לעבוד במד"א.

הקליטה הייתה מאוד מאוד מהירה, והרושם הראשוני היה טוב, ולאחר שיחה של 5 דקות עם מנהל התחנה הוא עלה למשרד של מנהל המרחב. וכשכל זה קרה ביום רביעי, ביום ראשון הוא כבר היה בקורס הכשרה של עובד רפואת חירום של מד"א כעובד במשך חודש וחצי, ומשם עשה הכשרה כנהג אמבולנס.

לאחר שנה במד"א הוא נכנס כמתנדב לאיחוד והצלה שם הוא מתנדב עד היום, בשביל להמשיך לתת מעצמו דרך הידע והניסיון שיש לו אך מבלי המחוייבות שהעבודה במד"א דרשה ממנו - כשהתשוקה למוזיקה קוראת לו.

"בעיניי יש נוסחה פשוטה לגורם אנושי שיכול לשמח - לגעת לאנשים בלב ובבטן. את זה אפשר לעשות בשתי דרכים בעיניי. קולינריה - אירוח, מסעדנות ובישול לאנשים שיוצאים לבלות ביום יום שלהם. והדבר השני שלא פחות חשוב בעיניי, המוזיקה. אנשים שרים, מקשיבים, מאושרים. וגם ברגעים אחרים בחיים. מוזיקה מלווה את כולנו."

לאחר מחקרים עם אומנים פעילים והמון תרגולים עם עצמו - סיימון התחיל לחבר את הנקודות בשביל השיטה הנכונה לו כדי להוציא לפועל את הידע שלו, והחל לפרסם את עצמו ברשתות החברתיות.

"אני גם עובד במשהו שאני מאוד מאוד אוהב, ובמשהו שהוא מאוד טבעי לי ואני עושה אותו בלי לשים לב. ומצד שני זה גם עסק שיכול לכלכל אותי בכבוד בתחום הזה. האפקט של אחרי אירוע מוצלח שזה פרסום, ביקורות טובות וחבר מביא חבר - לא איחרו לבוא".

הוא התחיל לעבוד בברים ומועדונים בלב רחבי הארץ ובעיקר באיזור המרכז. בכל סוף אירוע היה לו חשוב הביקורת הבונה. ועל אף שתמיד היה מוכן וביקש - הלקוחות והאורחים תמיד היו שמחים.

"הבנתי שזה הכיוון שלי, לעשות שמח לאנשים, לנגן טוב. לתת דגש על מקצועיות, הגינות ויחס חם לכל לקוח באשר הוא. והיום העסק רק גדל מאירוע לאירוע, ומאמין שזה ימשיך בשנים הקרובות".

"ברגע שיש לך יסודות ביד והם כבר מלוטשים מבחינת ההבנה והשליטה בחומר, בקהל, במוזיקה מאורגנת שאתה עובד עליה יום-יום, איך אתה מוצא את הדבר הכי חם היום בעולם ובארץ ומביא אותו לקהל שלך במהירות הכי גבוה שיש.

לדוגמא: היום יצא אלבום של זמר מסויים, והערב יש לי אירוע. עוד מלפני שהם מספיקים לשמוע את השיר המקורי הם שומעים את הגרסא שלי באותו הערב. וברגע שאני עושה את המיקס לשיר, אני צריך לדעת איך אני עושה את זה נכון."

סיימון מספר על כך שיש היגיון מאחורי הרגעים המיוחדים באירועים. שם, עם הכשרון שלו, הם מבינים שDJ מיינסטרים הוא לא רק מישהו ששם PLAY ביוטיוב. ועם הטכניקה והידע שלו הוא הופך את הדבר להופעה לכל דבר יחד עם הרצונות של הקהל, והתפעול שלהם.

"אתה יכול להבין איך לגרום לקהל לקום ולרקוד, מה הקצב הנכון ויציאות החירום שלו, וגם איך להתחבר לוויבים של הקהל ולגרום להם להרגיש שהוא איתם, ויתן להם את מה שהם רוצים ברגעים הנכונים לצד מהלך הערב. מבחינתי, כל עוד זה תלוי בי, כל עוד שאנשים רוקדים אני אנגן להם עד שיבעטו אותנו מהמקום.

ברגע שאנשים מחייכים ורוקדים עשיתי את שלי וכמובן שהביקורות בהתאם. וכמובן שככה אתה גורם לעצמך להרגיש ולהגיד שאתה באמת במקצוע הנכון כי אתה עושה את זה באמת מהלב."