עדות מטלטלת: ולדה פטפוב בת ה-25 מאשדוד ניצלה בנס מהטבח ברעים (וידאו)

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('39c68a76-3105-4e87-b21e-eea325bf00f4','/dyncontent/2024/6/9/cf98dfec-78a0-42f1-bab3-156d5c7da59e.jpg',18020,'שפע אייטם כתבה ',525,78,true,20608,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('39c68a76-3105-4e87-b21e-eea325bf00f4','/dyncontent/2024/3/21/79c4fc7d-daf2-4d30-9381-e64313eaf03f.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,true,20608,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('39c68a76-3105-4e87-b21e-eea325bf00f4','/dyncontent/2024/7/11/58704baf-68d4-48d4-9a6e-e45b037a459b.jpg',18157,'אופן ואלי אייטם כתבה 2',525,78,true,20608,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('39c68a76-3105-4e87-b21e-eea325bf00f4','/dyncontent/2024/7/18/b9736d5c-7078-4fd0-83b6-4f5e220f1fdb.jpg',18183,'מכבי פארם אייטם כתבה ',525,78,true,20608,'Image','');},15]]);})
להאזנה לתוכן:

ולדה פטפוב בת ה-25 מאשדוד בילתה עם הארוס שלה מתן וענונו וחברה נוספת במסיבה ברעים כשעשרות מחבלים פשטו על המקום וטבחו בכל מי שזז. עד שחשבו שהצליחו להימלט, הם קלטו שהם נמצאים בקו ראשון עם המחבלים, אך כנראה מישהו מלמעלה החליט שעוד לא הגיעה זמנם. בפוסט מטלטל שפרסמה בפייסבוק היא מגוללת את מה שקרה שם שלב אחר שלב ומספרת איך אפילו כשהגיעו לאחד הבסיסים הסמוכים – אף אחד לא האמין לטבח שמתרחש לא רחוק משם: "חיפשתי כל חפץ חד אפשרי למקרה שהם יגיעו, כדי לסיים עם החיים שלי"

ולדה נסה על נפשה עם הפשיטה של עשרות מחבלים על המסיבה ליד רעים

"טוב האמת היא שלא תכננתי לשתף יותר מידי גם לא הרגשתי שאני מסוגלת בכלל לחזור לזה וגם מי אני לעומת אחרים שעברו שם שעות ארוכות וקשות יותר וראו זוועות שאין לתאר בכלל ואלו שלא חזרו? אלו שאנחנו בכלל לא יודעים מה קורה איתם, מה קורה למשפחות שלהם ואלו שנרצחו בדם קר אז מי אני שאדבר? התביישתי כל כך. אבל עברו יומיים והסימנים שאני מקבלת כל יום ומנסה לעכל מה קרה שם וגם אתם שלא מפסיקים להגיד לי שאני צריכה לשתף מובילים אותי לשתף את זה...

אני משתפת את הנס הפרטי שלי את ההשגחה העליונה המטורפת שאני קיבלתי.

למסיבה הגעתי עם הארוס שלי מתן וחברה שלנו מאי במקרה, בכלל מתן קיבל 2 כרטיסים מתנה מבן דוד שלו ומאי הצטרפה בדקה האחרונה.

בדרך לשם אני מבינה שהמסיבה נמצאת קילומטר וחצי מעזה ואומרת להם שיש התחממות שיתכוננו לטילים, אבל בכל זאת אנחנו מהדרום מה זה טילים וגם זה כל כלך קרוב שלא חשבתי שיכל לפגוע שם בכלל הרי הטילים נורים רחוק יותר.

כל הדרך ובמסיבה משהו הרגיש מוזר, לא שלם בכלל, אבל יאללה זורמים כמו תמיד. לעומת כל מסיבה לא הייתה אנרגיה חזקה, לא קיפצתי את חיי ברחבה והחלטתי לשכב עם מאי על המחצלת בקנטה (אזור הישיבה שלנו). השעה 6:40 מתן מתיישב לידינו ואומר מה זה אזעקות? הוא שמע את התראות הצבע האדום מהטלפון שלי עוד לפני שראינו משהו...

תוך שנייה מתחילים טילים בשמיים אף אחד לא מעכל וגם לא כל כך מתרגש בהתחלה...בסדר רגילים...אבל לא. תוך שנייה נעצרה המוזיקה ואנחנו פשוט השארנו שם את כל הדברים ורצנו לאוטו. היינו הראשונים לצאת, עכשיו חוש הכיוון שלי מטורף ואני ידעתי איפה האוטו אבל משום מה שיצאנו לא הצלחתי למצוא אותו. לקח לנו 5-10 דקות למצוא את הרכב מה שכנראה היה הזמן להציל אותנו תכף תבינו למה.

אנחנו עולים לאוטו בין הראשונים עדיין, ופתאום אנחנו שומעים יריות, אבל לא מייחסים חשיבות יותר מידי...בכל זאת אנחנו על הגבול ויוצאים לדרך.

היציאה מהמסיבה היה כביש אחד שמאלה או ימינה.

אנחנו גרים באשדוד אז נסענו שמאלה. אנחנו אוטו רביעי או חמישי גג שיצא, פתאום המכוניות מתחילות לפרסס בלחץ ואנחנו שואלים למה? צועקים לנו מחבל!

אני על ההגה, מתן לידי ומאי מאחורה, אני בטוחה שזה מחבל אחד - שטויות אנחנו נהיה בסדר. פתאום בחור יוצא מהאוטו שלפנינו בריצה, נורה ונופל על הריצפה. אני נכנסת למצב כוננות, מפרססת ברוגע ואומרת להם להוריד את הראש. אל תשאלו איך הקליעים לא פוגעים בנו, אין לי תשובה.

נוסעים לצד השני (ימינה מהיציאה של המסיבה) ושם נוצר פקק ענק כי כבר מבינים שיש מחבל משמאל ואז מה? יריות מטורפות גם מפה, אנשים בורחים מהמכוניות לכיוון היציאה של המסיבה לעמוד ליד השוטרים והמאבטחים ושם גם הייתה מיגונית מצד שמאל, על הדרך יש טילים למעלה כן?!

ולדה פטפוב והארוס שלה מתן וענונו בפסטיבל. צילום: פרטי

אגב במיגונית הזו אני גם רציתי להישאר ומאי לא נתנה לי. השוטרים החלו לצרוח לנסוע מזרחה מהר מהר, לברוח על החיים כי היריות מתקרבות ומבינים שמדובר לא באחד ולא בשתיים, אלא בעשרות של מחבלים מכל כיוון, עומדים עם סוואנות לבנות ואופנועים ומרססים לכל עבר!

אנחנו רצים חזרה לאוטו תוך כדי שכבר רואים חצי מהאנשים על הריצפה. שוב לא יודעת איך אנחנו לא.

אני מפרססת את הרכב ונוסעת דרך השדה מזרחה. תוך דקה גם שם נעמד פקק מטורף וחצי בורחים מהמכוניות ואז נתקענו, יצאנו לרגע מהאוטו ואנחנו רואים עשרות מחבלים צועקים אללה ואכבר, צורחים ויורים לכל כיוון, מורידים אנשים כמו במשחק מחשב. הם לא היו צריכים להתאמץ בכלל.

הם דהרו לכיוונינו שם, עלינו על הרכב ואני מנסה לנסוע ומבינה שאין לי לאן כי הכל תקוע ומאי צורחת לברוח, לברוח מהר, הם כאן. היריות כבר על הרכב, אני מבינה שאין לאן ללכת. שלושתנו יוצאים ואני מחליטה לקפוץ מתחת לעץ כי למה לרוץ? הם הרי יורידו אותי עוד רגע. ומאי רואה אותי וצורחת עליי את הנשמה שלה לקום ולברוח' לא להישאר שם בשום מחיר' ואני רצה, הכל על אוטומט, בלי צרחות, בלי כלום. פשוט הלם מהסיטואציה.

אנחנו התפזרנו כבר לא רואים כלום, רצים כל עוד אנחנו יכולים...את כל זה אני משתפת כדי שתבינו עד כמה אנחנו ואני ניצלתי על השנייה מכל מוקד!

תוך כדי ריצה עוצר לי רכב, אפילו לא חשבתי על לעלות. עכשיו אני גם מבינה בסרטון שהם לא רצו להעלות אותי מהלחץ שעשרות לפניי לא העלו ומשום מה המלאך השומר שלי, יוסף בן עבו, החליט לעצור דווקא לי. תוך כדי שחבר שלו צועק לא לעצור להמשיך לנסוע.

אני עולה לאוטו, מאי קולטת אותי וצורחת להעלות אותה גם. אני פותחת את הדלת למרות שסגרו אותה והיא מנתרת פנימה בכל הכח ואז…מתן צועק לי ולדה אני רואה אותו. והם ממשיכים לנסוע לו בפנים ואני לא מאשימה אף אחד. ברוך השם כולנו בבית והכל קרה כמו שצריך לקרות, אבל אותם רגעים והפנים שלו שלא אשכח. זהו איבדתי אותו. כולם מאחוריו נופלים אחד אחד וסוגרים עליו את הדלת ונועלים. אין לי שום דרך לצאת מהרכב, אנחנו בתוך קאיה פיקנטו 7 אנשים.

אני עם ראש למטה כי יורים עלינו, מחייגת למתן מבינה שאף אחד לא מעלה אותו לאוטו ובטוחה שזהו. עד שאישה מקסימה לוקחת ומעלה אותו.

בזמן הזה ממשיכים לירות עלינו מכל כיוון. הראשים למטה ואנחנו מתקרבים למחבל בסוואנה לבנה שמחכה לנו גם מקדימה בתוך השטח. עכשיו תישאלו אותי איך קרה שהגענו אליו והוא מת על הרצפה ? לא יודעת...כנראה המחבלים מאחור פגעו בו עם היריות או מה קרה שם לא אדע לעולם, אבל אנחנו מגיעים לצומת והוא מת מולנו, כמה מזל?

הבחור רוצה לפנות ימינה ואנחנו צועקים שמאלה!! איך שהוא פונה ימינה – יריות, תודה לאל אף אחד לא ניפצע, אבל אלוהים כיוון אותנו לצד השני - שוב אף אחד לא נפגע. אחרי מספר דקות של נסיעת אימים אנחנו מגיעים בשלום לבסיס צאלים, בזמן שמתן מגיע לבסיס אורים ואני שומעת בטלפון שמפציצים אותם ביריות ורימונים מחוץ לבסיס (ברוך השם בסוף למודיעין לא הצליחו לחדור).

ולדה כותבת לאביה על מה שקורה

אנחנו מגיעים לבסיס, ואף אחד לא מבין מה הלך שם. אף אחד לא מאמין. אף אחד לא מקשיב לנו. חושבים שאנחנו חבורה מסוממת שברחה, גג ממחבל אחד. חברים שלנו עדיין בורחים בשטח חלק פצועים קשה, חלק מתחבאים ואף אחד לא נכנס לעזור להם. כמו שראיתם, שעות אחרי זה, יממה אחרי זה!

ואז אני שומעת מאחת החיילות "עכשיו אני מבינה למה גנבו מהבסיס נשק ותחמושת לפני יומיים ולפני חודש". אני מבינה שגם כאן אנחנו לא מוגנים בכלל. 2 חיילות בנות 18 בש.ג עם נשק ואני מבינה שהן לעולם לא יעצרו עשרות מחבלים עם אר-פי-ג'י, רימונים ונשק.

אף אחד לא הצליח להבין מה הולך שם. שעות שהיינו בבסיס מהבוקר עד הערב ללא כוחות, נוהל שבת, מעט מאוד חיילים בבסיס מסתובבים על אזרחי, פיג'מות, ואומרים לנו אם בא לכם צאו מפה.

אין הסעה, אין הגנה, אין כלום. ושוב, אני לא מאשימה בהתחלה אף אחד, אבל בשעה 20:30 רצים אליי זוג הורים בש.ג צועקים שהילדה שלהם הייתה במסיבה, היא נורתה בצלעות ושלחה מיקום עם עוד בחור מתחבאים מתחת לרכב ואף אחד לא מגיע מ-7 בבוקר!

ולדה מתכתבת עם משפחתה ברגע האמת

עד 20:30 לא הלך לשם אף אחד ולא נתנו גם להם לעבור. אם מישהו גם יודע פיסת מידע על זה ומי זו או מה עלה בגורלה או מי אלו ההורים (הם מחיפה), אני אשמח למידע. הם לא יוצאים לי מהראש.

בזמן הזה אני ומאי נשארות היחידות בבסיס, לא יודעות מה לעשות. המשפחה רוצה להגיע, כולם רוצים להגיע, אבל אנחנו מבינות שאנחנו לא יכולות לסכן אותם. אנחנו יודעות מה ראינו ואף אחד לא יכל להתקרב לשם.

למזלנו מאור הרוש, הבן זוג של מאי הגיבור שלנו, יצא לכיוון והגיע לאסוף אותנו.

בזמן שמתן נמצא בבסיס מוקף מחבלים, הוא אוסף אותנו למרות ההוראות לא לנסוע לכיוון הוא נוסע 15 דקות לכיוון השטח אש לוקחים את מתן וחוזרים הביתה. כמובן שהדרך הייתה מזעזעת ומפחידה אבל בסוף אנחנו בבית! אנחנו כאן מחבקים ביחד את הילדה הקטנה שלנו. בזמן שאחרים הופקרו שעות בשטח, בזמן שאחרים נחטפים ונרצחים שעות. אני מצטערת.

ולמה היה חשוב לי לשתף את כל זה? כדי להראות כמה בורא עולם שמר עליי, כמה כל דקה במה שקרה לי הייתה קריטית בצורה מטורפת, פשוט מטורפת!

וגם 5 חודשים לפני הפיגוע אני ראיתי כל יום ויום בכל דרך וצורה אפשרית את המספרים 111, למי שמאמין, מכיר או יודע - אלו מספרים של השגחה עליונה, מספרי מלאכים.

באותו יום מהלילה אני רואה רק מספרים הפוכים 12:21, 13:31, 14:41, כל אלה וההרגשה הייתה כל כך רעה! ואז זה קרה.

אחרי שחזרתי הביתה ועברו יומיים אני מקבלת סרטון של ההצלה שלי ושל מאי ומה מספר המגבייט בקובץ? 11.1 תחשבו מה שתחשבו, אותי זה זעזע ואז אני מחליטה לשתף תמונה עם מאי להודות לה על שבזכותה אני כאן גם בזכותה! שליחה של ה'.

ומה? אני רואה את הסרטון הבא שאני משתפת כאילו משהו שם היה לפני זה הכניס אותי להלם גם אם זה במקרה.

ולדה מתכתבת עם משפחתה

אני מתחננת לכל מי שאפשר, תסיימו עם זה אחת ולתמיד ואומרת את זה אחת שהלב שלה יוצא גם לעזתים שסובלים ונפגעים, לילדים לתינוקות לנשים שסובלים מהחמאס אל תהרגו אותי.

ואני יודעת שמאות חברים שלנו שם אבל אני שהייתי בבסיס חיפשתי כל חפץ חד אפשרי למקרה שהם יגיעו ולא יהרגו אותי כדי לסיים עם החיים שלי. ידעתי שלא משנה מה יקרה – חיה הם לא יקבלו אותי. אחרי מה שהם עשו וממשיכים לעשות. הם חיות אדם, הם מטורפים, הם לא ירחמו על אף אחד, אם לא נשמיד אותם קליל, לא משנה באיזה מחיר...או שנמשיך לשלם יום יום, שנה שנה מחיר כבד מאוד שלא יפסיק לעולם.

הלוואי שתמצאו דרך לשחרר את כל מי שנמצא שם, הלוואי. אני מתפללת כל יום שהם בריאים ושלמים ולא יפגעו בהם, אבל הפעם זה קיצוני הם לא יירגעו, הם נכנסים בכל הכח. בבקשה תכנסו בהם גם בכל הכח, לפוצץ להם בניינים כבר לא מספק. הם כאן הם, בתוכנו אלוהים יודע כמה מהם.

אחרי הניסים שלי אני מאמינה שאלוהים צמוד משגיח והכל יהיה בסדר, אבל בבקשה שלא יהיו עוד נפגעים זה חייב להיגמר.

אני הייתי חייבת לפרוק, הייתי חייבת לשתף, ותודה תודה תודה לאבא שבשמיים, תודה על כל שנייה, תודה על ההשגחה הפרטית והנס שלי. תודה שאני כאן מחבקת את הבת שלי והמשפחה שלי! ליבי עם כל אלו שחוו את הזוועות, עם כל אלו שאיבדו את יקיריהם וכל אלו שנמצאים בחוסר ידיעה, אני כואבת ביחד איתכם!

ובקשה אחרונה וחשובה לי לכל מי שבכלל הגיע לכאן - תפסיקו לשתף את מה שעושים אצלינו למחבלים המתועבים האלו, אני חושבת שכל זה מגיע להם, אבל תחכו בבקשה חברים שלנו שם אל תתנו להם רעל לפגוע בהם! תשמרו על עצמכם!".

$(function(){setImageBanner('1f06b300-3e87-4496-a0a8-25833bd7ae3d','/dyncontent/2023/2/12/e960374e-11ea-41ca-b46e-f63254187ad1.jpg',15395,'עירייה אייטם כתבה ',525,78,false,20610,'Image','');})
 
$(function(){setImageBanner('6e42987a-e3ce-40cd-9bcc-e644ce23ea2c','/dyncontent/2017/6/1/c41baeb6-e29b-4415-b67b-b3940dd9bdf5.gif',1807,'אייטם אירועים 525-60',525,78,false,19242,'Image','');})
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה