עדות מצמררת של צעירה אשדודית שאביה רצח את אמה והמסר שהיא רוצה להעביר לכולנו (וידאו)



20 נשים נרצחו רק השנה בידי בני זוגם, והבוקר התקיימה עצרת מחאה והזדהות במטה סיעת "הלביאות" באשדוד. שירז, תושבת אשדוד, סיפרה את סיפורה של אמה ג׳קלין רוזנהפט ז"ל, כדי למנוע את הרצח הבא

העדות המצמררת של שירז - לזכרה של ז'קלין רוזנהפרט ז"ל:

"היי שמי שירז, אני חייבת לציין שאני לא אחת כזאת שכותבת פוסטים, אבל כשראיתי ושמעתי על ההפגנה הזו החלטתי שאני חייבת להגיב לזה.
ההורים שלי הכירו פה בארץ. אמא שלי הייתה בת ה19 פחות או יותר. התחתנו, שנה לאחר החתונה נולדתי, כשהייתי בת שנה וחצי הלכתי לגור עם ההורים שלי בצרפת.
מגיל קטן ידעתי שאני בחורה שונה מהאחרות... תמיד חשבתי שמשהו בי לא בסדר, שאני לא עושה את הדברים הנכונים. 
שעליתי לכיתה א׳ הבנתי שזה לא בא ממני, שזה לא אשמתי." 
"יש לי עדיין את התמונה הזאת בראש, אמא שלי שוכבת על הריצפה, ואבא שלי עומד מולה, לא מגיב, כאילו הכל רגיל כאילו היא סתם נפלה. שבאתי להרים אותה ולעזור לה לקום הוא לקח אותי מהשיער דחף אותי אחורה וצעק עלי ״תראי מה עשית!! איך את יכולה לעשות דבר כזה לאמא שלך?! תתביישי!״ 
הלכתי להסתגר בחדר שלי בוכה. הייתי בסך הכל ילדה קטנה בת 5 וחצי. לא הבנתי למה הוא התכוון כולה רציתי לעזור לה! ומפה זה רק הדרדר... 
"לא הייתי התלמידה הכי חכמה בכיתה, כל ציון נכשל אמא שלי הייתה משלמת את המחיר, וזה היה על מצפוני. 
בחול יש דבר כזה יום האב, כל הכיתה הכינו לכל האבות מתנה. כל ילד לאבא שלה. אני הכנתי את ההכי יפה, הייתי כל כך גאה בעצמי, שסוף סוף הוא יהיה שמח ואמא שלי לא תבכה שוב פעם בגללי... 
כשהגעתי הביתה והבאתי לו את המתנה שלו, הוא זרק את זה לאמא שלי על הראש ואמר: ״תראי מה הבת שלך עושה במקום ללמוד! מטומטמת!״ 
הייתי אבודה כבר לא ידעתי מה לעשות."
 
יום לאחר מכן בבית ספר כל ילד היה צריך להגיד מה הוא עשה עם אבא שלו ליום האב. 
התביישתי לדבר....
כשראיתי שכל הכיתה כבר עברה ושהייתי חייבת לדבר אם לא הייתי מקבלת עונש אז קמתי, ודיברתי. סיפרתי שאבא שלי לא אהב את המתנה, ושהוא זרק את זה על הפנים של אמא שלי. סיפרתי שאמא שלי כל הזמן נופלת. ושאבא שלי לא עוזר לה לקום ושהוא לא מרשה לי לעזור לה. 
המורה שלי זימנה את אמא שלי לבית ספר ושאלה אותה אם זה נכון. אני לא יודעת למה אמא שלי הכחישה. אמרה שזה שקר מוחלט ושיש לי דמיון יותר מידי מפותח. לא התווכחתי.
השנים עברו והמצב לא השתנה.. ב2003 נולדה לי אחות קטנה, האושר שלי!  הייתי בטוחה שזה יביא אושר בבית!  וזה היה נכון,  המצב השתפר במשך 4 שנים בערך...ז'קלין ז"ל ושתי בנותיה
זה היה יום אחד בקיץ, אני וכל המשפחה שלי עשינו על האש בני דודים שלי שהייתי רואה פעם בשנה הגיעו...
הייתי הילדה הכי שמחה בעולם עד שאבא שלי החליט שאני לא אוכלת מספיק. לקח לי את הראש דחף לי אותה לתוך הצלחת. אני זוכרת את הכאב, את הדמעות ואת הדם שנוזל לי על הפנים. 
אמא שלי רצה להביא אותי לבית החולים. התוצאה 12 נקודות תפירה. הייתי בת 9. 
שנה לאחר מכן אבא שלי הסכים לתת גט וחזר לארץ. הוא היה מתקשר כל יום לבקש סליחה! 
כל יום הוא היה מטריד אותנו הוא היה מתקשר ומתקשר עד שמישהו היה עונה. 
בשנת 2009 הוא הגיע פתאום, הוא ישב אצלנו בסלון ראה טלוויזיה עם הרגליים על השולחן כאילו זה הבית שלו! הוא בא להתחנן לאמא שלי שהיא תחזור אליו! מצד אחד שמחתי כי זה היה אבא שלי ואבא יש רק אחד. אבל מצד שני לא הבנתי. הייתי בת 12 לא ידעתי את כל מה שקורה, לא ידעתי מה זה אישה מוכה. 
הם חזרו, התחתנו, כאילו כלום לא קרה"
הרצח - 02/09/2011
חזרה ללימודים, אני עולה לכיתה ט׳ אחותי לכיתה ג׳. 
יום רגיל אמא שלי הייתה ישנה איתי ועם אחותי בחדר, ואבא שלי היה ישן לבד בחדר אחר. 
אני לא אסביר לכם שהמצב חזר לעצמו. 
שעה 4 בצהריים אני אמא שלי ואחותי באוטו כשאבא שלי מתקשר: ״אל תחזרו הביתה! אני שובר את כל הארונות! ואני זורק את הבגדים שלך מהחלון!״ אמא שלי עצרה בצד ואמרתי לה שהגיע הזמן ללכת למשטרה! שזהו אי אפשר כבר להתמודד עם המצב הזה!! שזה כבר יותר מידי כבד! 
הלכנו, ישבנו, חיכנו, נכנסנו לדבר עם איזה שוטר. 
אמא שלי הביאה לי ולאחותי 5 יורו ונלך לקנות נשנושים במכונה. כשחזרנו ליד אמא שלי הבנתי מהקצת שיחה ששמעתי שהם לא יכולים לעשות כלום כי ״הרהיטים על שמו והבית הוא גם על שמו״. אמא שלי קמה והלכה. חזרנו הביתה, אני ואחותי נכנסנו לחדר לראות סרט. אחותי יצאה לקחת שתייה מהמטבח ושמעתי צעקה ״אבא די!!״ 
צעקה של ילדה קטנה עם קול חלש שמנסה לצעוק יותר מידי חזק. 
הגעתי למטבח ראיתי את אמא שלי בוכה נישענת על השיש, ומסתכלת עלי במבט שאמר הכל - ״תצילי אותי״. 
רצתי לחדר לקחתי את הטלפון שלי להתקשר למשטרה! לא הספקתי לחייג שהוא לקח לי את הטלפון מהידיים ופירק אותו על הריצפה! 
למזלנו שכנה שמעה את הצעקות ובאה לשאול מה קורה? רצתי אליה הביתה והתקשרתי למשטרה! היא נעלה אותי בבית שלה ולא יכולתי לצאת. 
העולם שלי התפרק, הייתי לבד השארתי את אחותי ואת אמא שלי למעלה עם משוגע! 
אחותי הגיעה אל השכנה ואמרה לי שהוא הרביץ לה עם סכין. 
נפלתי על הריצפה והתחלתי להתפלל.
השוטרים הגיעו, שאלו אותי שאלות.  לא ידעתי מה לענות. 
לקחו אותנו לבית חולים. הכניסו אותי ואת אחותי לחדר. היה שם רופא, עובדת סוציאלית, אחות, פסיכולוגית. 
הרופא התחיל לדבר ואמר ״אני הרופא של אבא שלכן, הוא במצב טוב. לצערי הרב, לא הספקנו להגיע בזמן בשביל אמא שלכן.״ 
חיכיתי, חיכיתי שאמא שלי תכנס בחדר ותגיד שהיא עשתה לנו בדיחה! חיכיתי התאפקתי מלבכות כי אין מצב שאמא שלי הלכה! היא עושה לנו בדיחה היא צוחקת עלי. אבל כשעברה דקה אחת ושהשהייה חלפה והבנתי שהיא כבר לא תכנס לחדר, הבנתי שזה לא קורה רק לאחרים! 
-
הסיפור הזה, הוא הסיפור שלי! 
אמא שלי, ג׳קלין רוזנהפט בת שושנה ז״ל, היא הדוגמא שלי. 
לצערי הרב יש המון נשים כמו אמא שלי! זה יכול להיות קרוב משפחה שלכם, שכנה שלכם, אפילו אמא שלכם. 
אף אישה לא צריכה להתבייש שהיא התאהבה בבן אדם הלא נכון! כולם עושים טעויות! אל תעשו את הטעות שיכולה לפגוע בקרובי משפחה שלכם! 
עצרת במטה הלביאות
הלביאות פה בשביל זה! 
קבוצה של נשים, שיכולות להקשיב ולעזור! כי לא צריך יותר מזה! 
בנות תרימו את הראש שלכן! אם מישהו מכיר אישה במצב של אמא שלי ללכת בשבילה להגיש תלונה! לעזור לה! לתת לה יד! 
כל אישה היא לביאה!
 
ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('67f1f630-ad14-4418-86b7-e3a7dec718de','/dyncontent/2017/6/1/c41baeb6-e29b-4415-b67b-b3940dd9bdf5.gif',1807,'',525,78,true,18157);},15],[function() {setImageBanner('67f1f630-ad14-4418-86b7-e3a7dec718de','/dyncontent/2017/6/5/ddc064ee-648d-4ba4-ad6e-72da51a98ff7.png',1808,'',525,78,true,18157);},15]]);
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה