המחשבה הזו של כל מה שיכולנו לעשות בכסף ששמנו במעטפה- כרטיס להופעה של אירוסמית', מגפיים ב'סייל', ארוחה טובה באיזו מסעדה. ועזבו את המעטפה- מה עם הבגדים שקנינו לאירוע, הכסף על התסרוקת והנעליים, הדלק או המונית והטיפ למלצר באולם? 

לא לאכול כל היום ולגלות שהאוכל ממש גרוע או שאיחרת לבופה, ואז שבע הברכות מרגישות כמו שבעים, כולל כל שירי "ישמח חתני" ו"בואי כלה" וכמובן שגם בר האלכוהול נסגר.


הכלות בארץ לא באמת זורקות את הזר אל עבר כל האורחות, כך שאת לא באמת יכולה לדעת האם את הבאה בתור. WORD. 

המשטרה שמחכה לך בחוץ- באת ליהנות ולהשתחרר ואין כמו אלכוהול חופשי כדי לשרוד את שירי העדות של בני המשפחה של החתן- כלה וכל סגנון מוזיקה אחר שאינו לרוחך או בפלייליסט הפרטי שלך ולא רק שאת נוהגת את גם מרגישה כמו ה'סחית' היחידה בחתונה.

לגלות שכולן קנו בזארה את אותה השמלה ואת אותן עקבי הסטילו ב'אלדו'. ובמקרה העוד יותר רע הן נראות בשמלה הזו יותר טוב ממך.


את רווקה, אין לך עם מי ללכת לחתונה- מתחילה מסכת עינויים של סמסים לבדוק מי מגיעה עם מי ובסוף מגלה שהושיבו אותך בסידורי ההושבה בשולחן שבו כולם זוגות ומרגישה כאילו בוהים בך ברחמים אין קץ בשולחן, בזמן שאת מנשנשת ככר לחם עם טחינה בעצמך.

הדרך מהחניות לאולם רצופה בחול/ חצץ/ רצפה שבורה/ שלולית של נוזל לא ידוע ואת צריכה לברך "הגומל" על זה שהצלחת להגיע בשלום לאולם.

נשים שנראו כאילו הן עומדות לצעוד על השטיח האדום בדרך לפרסי האוסקר, מאבדות את ה'פאסון' בשנייה וחצי ורוקדות יחפות או בכפכפים בסוף הערב ועוד מרשות לעצמן להעיר לך שאת לא נורמלית שאת עדיין עם עקבים ויאללה "תשתחררי". שחררי ממני כפרה.



טפטפת על עצמך בתחילת הערב קצת טחינה על השמלה ולא לקחת איתך מגבונים לחים ועכשיו את מבינה סוף סוף את השיר "כתם הפרי" של להקת אתניקX.

כשזורקים לקהל בשיא החגיגה את כל הנצנצים ושרשראות ההוואי, את נשארת עם בלון בצורת פטיש ולא יודעת מה לעשות עם עצמך.



מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו