כבר חצי עונה שדן ממתין. אם המשפט הזה עדיין לא סטיקר, הוא צריך להיות. ממתין ששני תפסיק לכעוס עליו, שאורנה תיתן לו חיבוק, שלשם יתחלף הקול.

הולך לישון ומתעורר עם פרצופו המשתומם, ואינו מבין איך הוא נקלע לבלגן הזה.
כבר חצי שנה שהוא מנסה ללמוד איך להילחם בחזית החדשה הזו של הבית, איך להתחמק מבחורות בבגדי ים, להימנע מהשכשוכית ולא לדבר על שני בצמוד לקירות שדרכם היא יכולה לצותת.

לרגע כבר היה נדמה לו שהוא שולט בעניינים, יודע למה לצפות ויכול להתקדם במשחק הזה, עד שהוא גילה את הסיבה לזה שצריך לצאת לאימונים מדי פעם: אתה יכול להיות מוכן ללחימה בחזית אחת, מבלי להיות ערוך בכל החזיתות.

אורנה, שכנראה קיבלה פטור משירות בצה"ל מטעמי דת, עדיין יכולה ללמד את דן הקרבי שיעור או שניים באסטרטגיה במערכה.

אלוהים אמנם נמצא בכל מקום – אבל הוא בטוח לא נמצא מתחת לשולחן במטבח.
התוצאה של ההבנה הזו היא שמגע שאסור מעל לשולחן מותר על פי אורנה מתחתיו, אמונה שגורמת לה לשלוח רגליים לעבר דן בכל פעם שהוא מתיישב לצדה.

אורנה שוכחת דבר אחד פשוט: אלוהים אולי לא נמצא מתחת לשולחנות בנווה אילן, אבל מצלמות האח כן. סביר שהיא תובך מאוד כשהיא תצא ותגלה את המידע הזה, אבל מצד שני זה הדבר היחיד שסיפק מעט עניין בפרק המשעמם להחריד שראינו היום.

סצינות קנאה מצד אורנה, משחקים בלב של אינדל מצד עדן, כל הדברים האלה הם כל כך משעממים, שזה לחלוטין לא מצדיק פרק שלם.

תאלין הפכה למודחת החמישית, בהדחה שהייתה בערך כמו כל הפרקים האחרונים: לא מעניינת במיוחד.

יש לי רק שאלה אחת: מי אתם אנשים שמצביעים לשם, והאם גם לכם יש קול כזה?

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו