נשים רבות גילו את האושר האמיתי רק כשהגיעו אל גישתה המיוחדת של היהדות לנושא. בעוד שבעבר חשו לא אחת רגשות תסכול וחוסר-סיפוק. באופן כללי השוותה התורה את האישה לאיש בכל מצוותיה ודיניה, למעט מספר דינים שחכמים לימדונו במפורש שהאישה פטורה או חייבת באופן חלקי.

על פי ההלכה יש רשות ביד האישה לקיים את כל המצוות שהיא פטורה מהן, ורבים מהפוסקים סוברים כי היא יכולה גם לברך עליהן. כל המצוות שאין זמן מסוים לקיומן, כמו השבת אבדה כיבוד אב ואם או מצוות לא תעשה, אפילו אלו שתלויות בזמן, נשים חייבות. גם כאן יש מצוות היוצאות מן הכלל וביניהן פדיון הבן, איסור בל תקיף (הסרת הזקן והפאות) ובל תשחית, וכל העניינים שאינם שייכים אליה אלא קשורים לבית דין או ליוצאים למלחמה וכד'.

setImageBanner('0ef32547-0a79-44f8-81f7-65e2a1cfdb0f','/dyncontent/2017/6/1/c41baeb6-e29b-4415-b67b-b3940dd9bdf5.gif',1807);

מכל האמור מובן כי נשים חייבות גם במצות תלמוד תורה ביחוד, במה שנוגע למצוות שהן מחויבות בהן. לכל לראש : שש המצוות שחיובן תמידי ולא נפסק מעל האדם אפילו רגע אחד בכל ימי חייו, והן : להאמין בה', שלא להאמין בזולתו, לייחדו, לאהבה אותו, ליראה אותו, שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים. כל אלו באים על ידי לימוד תורת החסידות ומן הראוי שנשים תקבענה זמן מיוחד עבור לימוד זה.

 (צילום אילוסטרציה: shutterstock)

מצוות המיוחדות לנשים: שלוש מצוות ניתנו במיוחד לנשים ומובן מאליו כי עליהן להקפיד ולהדר בקיומן.

מצוות אלו הן: נדה, הפרשת חלה והדלקת נר שבת. כפי שנאמר על שרה ורבקה שנר היה דלוק אצלן מערב שבת לערב שבת, הברכה הייתה שרויה בעיסה בגלל הפרשת החלה והענן היה נראה מעל האוהל, אות כי אין הבית פרוץ וחשוף לכל רוח שנושבת ברחוב.

הפרשת חלה: מבטאת את העיסוק בעולם החומר ודנה ברובד חיי המעשה. בעבודת ה' ע"י המצוות. בעבודת האישה בבית ומחוצה לו, עבודה מעשית שתחילתה בחומר וסופה בחיבור ארץ ושמים.

זהו ביטוי לממד האדמה, המביע את הבסיס, את היציבות, את החומר והחומריות. את העבר שכל אחת נושאת בקרבה. לישת הבצק דומה לעיבוד הנתונים והפיכתם ליצירה בעלת משמעות. חיבור כל הנתונים, כל החומרים והפיכתם ל'יש' חדש. חיבור בין הפכים, בין חומרים בעלי תכונות שונות. חיבור למצב של אין חזור. איחוד. הוצאה מהכוח אל הפועל של כל אחד לחוד ושל כולם ביחד, בזכות החיבור. זהו הביטוי לאוסף התכונות המיוחדות שטבוע בכל אישה ובא לידי ביטוי במרכיבי העיסה. יחד עם זאת זקוק החומר לגורמים נוספים אשר בכוחם להפיח בו קדושה.(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

מצוות הדלקת הנר: מאופיינת בממד האש. ממד זה מאפיין את הרוחניות המזוקקת. השאיפה לשלמות, לרוחניות. לדבקות בקב"ה, לקדושה. היא האש הבוערת בקרבנו, אש החיים היצירה והיצרים. האש הצופה אל העתיד. האש אינה חומר מוחשי, היא מתגלה לעיננו רק כשהיא נאחזת בחומר. זוהי מציאות מופשטת האחוזה במציאות מוחשית. היא מציינת את שלום הרוח עם כוחות החומר. אש לבדה תכבה במשב רוח, אלא אם כן היא אחוזה בגחלת- בחומר, אז אותה רוח תלבה אותה.

אבל אותה אש המבטאת את אש היצרים זקוקה להכוונה ולשליטה. שאם לא כן מסוכנת היא ותשרוף כל חלקה טובה.

מצוות הטבילה: מציינת את ממד המים, מצב ביניים בין חומר לרוח. קשר מיוחד המאופיין בזרימה וחיבורים, תהליכים ושינויים. חיבור בין הגוף הפיזי והרוח באמצעות המים הנוזליים. זהו סוד ההתחדשות המתמדת של האישה - בדומה ללבנה המתחדשת מדי חודש בחודשו. זהו מקום החיבור בין ארץ לשמים, בין האישה ליוצרה. זהו ההווה שבכוחו לפעול ולהפעיל. המים מרווים את האדמה אך עלולים להציפה. המים המחלחלים מאפשרים בכח התמדתם, למקום איתן ויציב להתגמש.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו