יהודה וגאולה אבידן הקדישו את חייהם לגידול של שירה ביתם, שסבלה מאז לידתה משיתוק מוחין. בבוקר יום רביעי הם מצאו את שירה ללא רוח חיים במיטתה. להלוויתה הגיעו מאות בני אדם, שלא עצרו את דמעותיהם על לכתה של ילדה מיוחדת מהעולם. 

האבא יהודה ספד לביתו, הספד מרגש שלא הותיר עין אחת יבשה. "ילדה מיוחדת שהביאה אור לבית", סיפר יהודה לבאי ההלוויה.

קטע מההספד של יהודה אבידן בהלווית ביתו שירה:

"מי שלא ראה את האור שלה, את החיוך שלה, לא יבין מה זה ילדה עם צרכים מיוחדים, ילדה מיוחדת, כמה שמחה היא מכניסה לבית, כמה אור, כמה היא איחדה את הבית, כמה היא ליכדה אותנו. בתים מתפרקים מדברים כאלו, אצל שירה זה היה הפוך, היא ליכדה ואיחדה אותנו, נתנה לנו כל מה שאפשר לבקש.

"לנו לא היה קשה. היה קשה דבר אחד, לנסות ולהבין, לאט לאט הצלחנו להבין הזמן מה זה הגדולה של ילדה כזאת. כמה אפשר לקבל ממנה, כמה אפשר ללמוד ממנה.

"אני מרגיש חובה היום, מעבר ללהודות לבורא עולם, להגיד תודה רבה לאישתי היקרה, שלא השאירה אבן בעולם בכדי לנסות באמת רק לעשות לה טוב, ולילדים היקרים שבאמת לקחו את זה באופן אישי אחד ואחד, לא הייתה דקה שלא הקדשנו למענה, שום דבר לא היה נעצר. למטפלת שלה קלרה המון תודה.

"היא חיכתה שיסתיים היום הולדת שלי אתמול, ואיך שהסתיימה היום הולדת היא אמרה לי להתראות, וככה היא נפרדה מאתנו. מיתת נשיקה כפי שהיה מגיע לילדה הזו.

אני רוצה באמת להגיד תודה רבה למגן הלב, לארגון רפואה וישועה ולראש העיר על כל הטוב שנתת לה ועשית למענה המון, אני יודע את זה אני יודע כמה היה אכפת לך מה זה צרכים מיוחדים. ממך אפשר ללמוד כמה אפשר להעניק לילדים כאלה ולעשות להם טוב. אני אומר לכם, ילדים כאלה מרגישים ומקבלים את האהבה ויודעים להגיב בחזרה. זה לא רק נשמות שלא מרגישות".