כבר עשרות שנים עובד א' בנמל אשדוד, שנים רבות עבד בפריקת אוניות של תפזורת פוספטים, בשמש הקופחת. בעיקר שנות עבודתו של א' הוא עבד כמפעיל אוניה במחלקת פוספטים ואשלג - במסגרת תפקיד זה היה עליו לכוון את המנופים לצורך פריקת והעמסת האוניה בפוספטים, אשלג וכיוצ"ב. עיקר העבודה בוצעה על סיפון האוניה עם חשיפה ישירה לשמש ולאבק למשך 4 שעות ברציפות, כאשר עבד א' במשמרת כפולה, מדובר היה בחשיפה של 8 שעות.

על פי כתב התביעה שהגיש עורך דינו של א', לאורך השנים, א' חבש כובע מצחייה והשתדל להשתמש במקדם הגנה, אם כי לא הקפיד להימרח לאורך יום העבודה (התובע נמרח פעם אחת לכל היותר במשמרת כאשר היו תקופות שלא נמרח כלל).

לפני מספר שנים חלה א' במחלת סרטן העור. הוא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר במחלתו כ"פגיעה בעבודה" בעילת המיקרוטראומה כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי. תביעתו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, שכתב בהחלטתו כי "מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".

א', כאמור, עתר לבית הדין לעבודה נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי. מומחה שמונה על ידי בית המשפט סבר כי חשיפת התובע לשמש במסגרת עבודתו היא שגרמה להתפתחות נגעים בגופו במקומות שהיו חשופים לשמש. מכאן כי יש לראות במחלת סרטן העור שבה לקה התובע ואשר באה לידי ביטוי בנגעי BCC, כ"פגיעה בעבודה" על דרך המיקרוטראומה.

כב' השופטת יעל אנגלברג שהם מקבלת את חוות דעתו של מומחה בית הדין, לפיה תוכר מחלת סרטן העור שבה לקה התובע אשר באה לידי ביטוי בנגעים בלחי ובאפרכסת שמאל - כ"פגיעה בעבודה". בנוסף מחייבת השופטת את המוסד לביטוח לאומי בהוצאות משפט בסך 4000 ש"ח.