אחת בלילה. חייגתי לתחנת המוניות ושאלתי כמה תעלה מונית מאשדוד לתל אביב. נדהמתי לגלות את המחיר- 250 שקלים חדשים לכיוון אחד. לפני רגע הייתי נעולה על זה שאני חייבת לראות אותו לא משנה מה, ושנייה לאחר ששמעתי את העלות התחלתי לחשוב לעצמי שהשעה כבר מאוחרת, שמחר יום עבודה רגיל ועוד אינספור תירוצים. הסתכלתי על השיחה האחרונה שניהלנו בווטסאפ. לסט סין לפני שלוש דקות. בהודעה אחרונה ממנו: "אני מחכה לך". הודעה לפני כן אני כותבת: "אני אעלה על גמל אם צריך אבל אנחנו לא הולכים לישון עד שאנחנו לא מבררים מה קורה פה".

מבררים הא?...

נכנסת למונית. הנהג מסתכל עליי במבט מתנצל ואומר לי: "ישבת לי על הכיפה". אני קצת בהלם ומנסה להבין אם הוא צוחק או סוטה ואז הוא אומר: "הייתי בבית העלמין היום ואחר כך בניחום אבלים אז רק עכשיו חזרתי לעבוד במשמרת לילה". אני ממלמלת לעצמי "השם ישמור" ונותנת לנהג את הכיפה שלו עם העיגול הכחול מסביב ומיד חושבת על יום העצמאות ומבטיחה לעצמי שברגע שאוכל אקנה לעצמי רכב משלי. אני חייבת להיות עצמאית בקטע הזה כבר.

הנהג שואל אותי לאן אני צריכה להגיע ומעבר לכך לא מחליף איתי מילה. תכף יוצאים מהעיר ובשעה הזאת אני אמורה להגיע ליעד תוך חצי שעה גג. אני חושבת לעצמי שזה מוזר שהוא שותק ותוהה בלוויה של מי הוא היה היום. אבל לא נעים לי להפר את הדממה. הוא מוציא דיסק ושולח אותו היישר לעבר ה"מערכת" שלו. אני תוהה לעצמי אם אני עושה את כל הנסיעה הזו לחינם. אולי הוא נרדם. אולי הוא יגיד לי שהוא לא רוצה אותי בכלל או כל משפט אחר שיגרום לי להתחרט שאני כזאת אימפולסיבית. פוקעת מוזיקה ספרדית והנהג אומר: "אני בכלל כורדי, אבל אני מבין קצת כי אשתי כל היום רואה ערוץ "ויוה". אני חושבת על זה שהחיים שלי הפכו לטלנובלה. אני לא מבינה ספרדית בכלל אבל יש לי הרגשה שהשירים מדברים על אהבה.

חצי הדרך. שולחת לו הודעה וכותבת: "אני בדרך". הוא מיד עובר ל"אונליין" ועונה: "עדיין מחכה". הנהג שואל אותי לפתע אם אני נוסעת לחבר שלי. אני נאלמת דום. הוא מחייך ואני רואה את צדדית העין שלו מתגלגלת. בטח חושב שאני נוסעת לעשות מין זמין או משהו. ככה הם מסתכלים עלינו- הדור הבוגר יותר. אני מכחכחת בגרוני ואומרת ספק לו ספק לעצמי "אני חושבת שאני אוהבת אותו. הרבה זמן לא חשבתי שאני אוהבת מישהו ואני חייבת לבדוק ממש עכשיו אם זה אמיתי או לא". הוא מביט בי מופתע. בטח הפרק הזה עדיין לא שודר בערוץ של אשתו.

IMG_3019 copy

"הגעת ליעד" אומרת הבחורה עם הקול המעצבן באפליקציית ה"ווייז" שלו. אני משלמת לו והוא נותן לי כרטיס עם מספר הטלפון שלו ואומר לי: "אם הוא נרדם בטעות אני אחכה פה בצד עשר דקות ואקח אותך בחזרה לאשדוד. גם ככה אני חוזר לעיר", אבל שנינו יודעים שהוא מתכוון לזה שאם הבחור לא חושב שגם הוא אוהב אותי.



מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו