מ.ס אשדוד מחפשת זהות, או אולי יש לה זהות רק שמחפשים קבוצה. בינתיים היכולת די מעליבה למרות הבלחות פה ושם. מצד שני למה כל משחק בית מרגיש כמו משחק חוץ והאם יש חוק לא כתוב לגבי רביבו ולביא

 

 

אולי זה מתחיל להיות דפוס, אולי חלק מבעיה של כושר גופני, מ.ס אשדוד שוב הגיעה למשחק מול קבוצה גדולה, טלוויזיה, שידור ישיר ושוב מחצית אחת טובה ושנייה נעלם אחד גדול. לשם שינוי מ.ס אשדוד לא התבטלה בפני מכבי חיפה אבל גם לא ממש הפריעה לנצח. אנחנו חולקים על הדעה שחיפה התקשתה מול אשדוד, חיפה במחסור של כמה שחקנים פצועים, אשדוד ניסתה להקשות על חיפה בעיקר בחצי הראשון אבל חיפה בהילוך ראשון עשתה אחד אפס קטן, עוד שער לארבייטמן, תשע מתשע לחיפה, אשדוד עם הפסד שני שוב אחד אפס. מחצית ראשונה אמנם טובה, השחקנים עבדו, רצו ובעיקר בעטו לשער (שינוי מבורך), אבל בחצי השני שוב אשדוד נהפכה לדנידין וחיפה ניצלה זאת בכדי לשלוט באמצע המגרש. הפעם גם סטויקיץ' נסחף ביכולת הלא טובה בחצי השני, אבל הוא האחרון שצריך לבוא אליו בטענות.

 

 

הקינג של אשדוד

 

אם יש משהו שאפשר להיות מעודדים ממנו זה הקשר סטפן קינג (מונדו), "גרזן" אמיתי, מנווט את המשחק ועושה רושם שהוא השחקן המתאים ביותר לקבוצה ולשיטת המשחק הנוכחית. אם בהתחלה קינג היה רק בתור קשר הורס, בתקופה האחרונה קינג גם התגלה כקשר טכני, בונה את ההתקפות ואפילו מאיים על השער. נראה שככל שקינג נכנס לקבוצה, מכיר את השחקנים, מכיר את השיטה, הוא הופך ונהיה הבאנקר של מזרחי בקישור. כולם מסביבו יוצאים ונכנסים ורק קינג נשאר. שחקן בקבוצה אמר על הקמרוני: "הוא נותן ביטחון לקבוצה, הרבה שחקני קישור לא מפחדים לעלות בגלל שקינג מאחורה. מזרחי הולך וסומך על קינג יותר ויותר. אם ביום שני הוא ויתר על ויצמן והשאיר את קינג בעצם לבד באמצע ומול קישור אימתני של חיפה, קינג הסתדר ושיתק את קטן ברוב חלקי המשחק. ואם נצטט מהסרט צ'רלי וחצי: "אס זוכה קינג בוכה", במקרה של אשדוד הקינג בכלל לא בוכה. קינג הולך ונבנה כקשר האחורי המוביל של אשדוד. קינג הקמרוני רק בן 24 והוא יכול להיות גם השקעה עתידית. בינתיים גם מול חיפה קינג היה בין הטובים בשדה גם מול חיפה.

 

האם אסור ללביא ורביבו לשחק ביחד?

 

 

האם יש איזו שהוא חוק שאנחנו לא יודעים עליו שאמיר לביא ושי רביבו לא יכולים לשחק יחדיו? כי אם לא אז יש כאן משהו מוזר, מדוע כאשר מזרחי מכניס את אמיר לביא הוא נותן לו לשחק עד 10 דקות עם שי רביבו ואז מזרחי מחליף את רביבו ומנפץ את החלום לראות את שני הילדים משחקים יחד בקישור ומדליקים את המגרש. גם ביום שני מול חיפה מזרחי הכניס את לביא בדקה ה-62 והוציא את שי רביבו בדקה ה-69, 7 דקות בגן עדן ואז בום, חזרה למציאות המשעממת של המשחק. אם מדובר בעניין מקצועי מן הראוי שמזרחי יייתן הסברים והוא כרגע לא ממש עושה זאת. יש הטוענים שמזרחי טוען שלביא ורביבו משחקים על אותה משבצת ובעצם דורכים אחד לשני על האצבעות. האמנם? לביא משחק בצד ימין, רביבו בשמאל, אבל שניהם אפקטיביים יותר דווקא באמצע, שניהם יכולים לשחק בשני הצדדים, שניהם מאד דומים זה נכון, השאלה האם זה רע? האם צ'אבי ואייני סטה לא דומים? האם שניהם לא משחקים יחד בברצלונה. חוץ מזה בכדי להוציא את מ.ס מהשבלונה המשעממת שהיא נקלעה אליה צריך לנסות ולהפתיע ובעיקר לחשוב מחוץ לקופסא. לביא ורביבו בהרכב ביחד ובאמצע (!!) הם החשיבה מתוך הקופסא, להוציא אחד מהם אחרי 7 דקות זה להישאר מקובע בתבניות.

 

עידן נכנס עידן יוצא ושום דבר לא קורה

 

יוסי מזרחי החליט מול חיפה לפתוח עם עידן שדה במקום עידן שריקי. המחשבה אולי נכונה, אבל בחור שישב לידי אמר לי בדקה ה- 54 ששריקי נכנס "שעכשיו אנחנו הולכים לראות שביתה איטלקית". אז לא ברור אם שריקי שבת או לא, אולי כן אולי לא. אבל ברור שאף שחקן לא אוהב לא לפתוח ולעלות כמחליף. הבעיה היותר חמורה זה משחק ההתקפה של אשדוד שמבוסס על הרבה שמות אבל מפיק מעט מאד עשייה. מול חיפה לפחות בחצי הראשון כולם עבדו. מקרייב רץ והטריד את הגנת חיפה, שדה שרף שטחים באגף ימין ועזר רבות לאוזן על קו ימין. הבעיה שכמו שאמר פעם מישהו: "יותר מדי עבודה על מעט מדי תוצאה". אז נכון שיש השקעה וזה קודם כל ומעל הכול, אבל השאלה איך עובדים ואם עובדים נכון, כי לא יכול להיות ששחקנים כמו שריקי, מקרייב ואוחיון ששווים כמה שערים בעונה יהיו חתומים על 6 שערים בתשעה מחזורים. דווקא רעיון שאנחנו אומרים כבר הרבה זמן של הורדת מקרייב לספסל ולשחק עם חלוץ יחיד, יוכל אולי לסייע לאשדוד ובעיקר למשחק ההתקפה שלה. עד כמה שזה ישמע מוזר, דווקא הוצאה של חלוץ אחד יכולה לסייע למשחק ההתקפה של החניכים של מזרחי, מכיוון שכך קודם כל החלוץ ייקח יותר אחריות, המהירות בקישור תעלה, משחק ההתקפה לא יהיה מבוסס על שחקן מטרה שהכל מתמקד אליו, אלא על משחק של חילופי מקומות והרבה תנועה. מקרייב כרגע לא בכושר וכמו שכבר אמרנו לא פעם שהבולגרי לא בכושר הוא יותר מזיק מאשר מועיל. אם מקרייב חד ובכושר הוא הכי טוב בארץ, אבל כרגע הוא לא אז לא בושה לרדת לספסל.

 

 

יותר קהל ביציע הכבוד מאשר ביציעי האוהדים

 

ערב המשחק של אשדוד מול חיפה היינו משוכנעים שהאצטדיון הי"א יהיה מלא לראשונה העונה. טוב אולי לא מלא, אבל חשבנו על לפחות 5000- 6000 צופים. בסוף הגיעו בקושי 3500 שרובם דווקא מהכרמל. האם גם במשחקים מול הגדולות לא יגיע הקהל של אשדוד אז מתי? יגידו כולם, שאין זהות, הקהל לא מרגיש שייך, היכולת של הקבוצה לא משכנעת למה שנגיע?  הם אומרים ואולי בצדק. אבל מתי נמדד הקהל של הקבוצה אם לא ברגעים כאלה, איך יכול להיות שבמשחק שמתקיים באמצע שבוע בשעה לא פשוטה, אלפי חיפאיים חזרו לקראת אחת בלילה לכרמל, יש יותר חיפאים מאשדודים בי"א. וזה לא רק במשחק מול חיפה, אלא בכל המשחקים מול הגדולות. ההרגשה של להיות אשדודי, שבבית שלי הקהל הירוק שר, רוקד ובעצם עושה קרנבל בבית שלנו, איפה נשמע דבר כזה. היכולת של השחקנים היא נגזרת של התנהגות הקהל, מישהו רואה אפשרות שאלפי ירוקים ישלטו בטדי ולא משנה באיזה יכולת בית"ר? האם מישהו מכן היה מסכים שאורח שבא לביתכם היה מגיע ועושה כרצונו? אנחנו בטוחים שלא, אז למה הקהל הירוק יכול (תסלחו לי) לצחוק עלינו בבית שלנו ואי קשר בכלל ליכולת על כר הדשא, בבית שלנו, אף אחד לא אמור להתעסק איתנו. זה מזכיר לנו משפט שאמר פעם ארל וויליאמס לאחר ניצחון ביתי של מכבי תל אביב ביד אליהו לאחר שהסיכוי היה חסר סיכוי: "נו באדי פאק וויט מכבי אין דה יד", זה צריך להיות המוטו של הקהל של אשדוד בכל משחק בית.

 

קפטן מסוג שונה

 

 

באחרונה יש המון ביקורת על משה אוחיון ועל תפקודו ומשחקו. גם אנחנו לעיתים במבקרים אבל צריך להיות הוגנים ויש לנו הרגשה שבמקרה של אוחיון זה לא ממש כך. משה אוחיון נכנס בעל כורחו לנעליים של דוד רביבו, לא הוא בחר את זה, אלא התפקיד בחר בו, קפטן, עושה משחק ושחקן מקומי. הבעיה הוא לא דוד רביבו ולא יכול להיות וזה לאו דווקא רע. יש לו תכונות אחרות הן כשחקן והן כאישיות שיכולות לעזור לקבוצה. רביבו היה מסוג שחקני הברק שלקח הכל לעצמו, אחת מהסיבות שרביבו לא באשדוד זו ההבנה שליד רביבו שחקנים כמו: שי רביבו, עידן שדה ואמיר לביא יתקשו לפרוח, לצידו של אוחיון הן יכולו להצליח ולפרוח. רביבו רוצה הכל לעצמו, הכל עובר דרכו וגם זה לאו דווקא רע. אוחיון הוא מסוג אותם מנהיגים שקטים, כאלה שיאפשרו לשדה להיות שדה, ללביא להיות לביא ולשי רביבו להיות שי רביבו. במשחק מול חיפה שדה איבד את הכדור לקטן שבסופו חיפה כבשה את השער, אוחיון בתור קפטן ניגש לשדה ועודד אותו מתוך מחשבה שזה ישתלם בעתיד. אוחיון הוא לא מסוג השחקנים שייתן כדור בין ארבעה שחקנים, או יעבור שלושה וארבעה שחקנים ויבקיע שער, הוא שחקן שישנה מקצבים, יעביר את כובד המשחק מצד אחד לצד אחר, הוא לא רביבו, הוא אוחיון וזה מספיק טוב. מצד שני גם מזרחי לא ממש עוזר לאוחיון שלדעתנו לא ממקם אותו בתפקיד הטבעי שלו, אוחיון הוא הקשר הקלאסי להגיע מאחור ולהביא את הערך המוסף, אבל את מלאכת ניהול המשחק צריך לעשות מישהו אחר, זה מתיש את אוחיון ואין לו את כל התכונות הנכונות. אם באשדוד חושבים על חיזוק בינואר זו העמדה ולא במקום אוחיון אלא לידו. אבל הביקורת על אוחיון צריכה להיות הוגנת, צריך לשפוט את אוחיון במושגים של אוחיון ולא מעבר. נכון שיש משחקים שהוא חלש וגם הוא יודע זאת, אבל להפיל את התיק כולו על אוחיון זה נראה לנו קצת מוגזם.

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו