לדבר בפרחים, לא פשוט אבל אפשרי

חשוב להתמודד ואף להיאבק על האני מאמין שלנו וכנגד מה שנראה בעיננו כמעוות וכאי צדק, אבל המאבק צריך להיות מוסרי - בעד אשדוד! מבעד מימוש רעיון וחזון.

מי שרוצים שאשדוד תשקף את אופיים, עליהם להיות מאוחדים סביב אותו המכנה המשותף ולהיאבק יד ביד, כתף אל כתף עם אחיהם לרעיון.
אבל כשבד בבד מפתחים שנאה אל מי שתפיסת עולמו שונה משלנו, יוצרים אויב מדומה ובונים שיח רווי שנאה אל מי שדעותיו אינן לטעמנו, זה עלול להפוך לנורמטיבי... לשיח הפנימי גם בינינו לבין עצמנו.

הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות:

בקרוב יתחילו לפעול רשימות פוליטיות כאלו ואחרות. לרובם יהיה מכנה משותף רחב – שמירה על צביון העיר אשדוד כעיר חופשית/ מסורתית ודמוקרטית - אך גם בתוך מכנה משותף זה יהיו דעות שונות כמו השאלה - מהן הדרכים הנכונות  לאותה המטרה?

בנוסף תשאל שאלת המיליון - מי הכי מתאים להנהיג את אותה המטרה?!

בתוך מגוון הטעמים והדעות יישאר רק נורמת השיח שמתחיל היום להיווצר. 

והנה, אלו שנאבקו זה לצד זה, כתף אל כתף, עלולים למצוא עצמם במריבות פנימיות, כשהמילים הקשות שהם אמרו ו/או נאמרו ע"י אוהדיהם, מתהפכים גם עליהם...

ולפתע... מי שהתכוון לצאת ולהשפיע במסגרת פוליטית, עשוי למצוא את עצמו תחת מתקפה רבתית שתצור לו דה לגיטימציה באופן הכי אישי, הוא ישמע ויקרא שוב ושוב הערות ציניות ופקפוק ביושרת כוונותיו (במקרה הטוב) ובמקרה הפחות טוב - ישחירו את פניו לעד.
במקום לפרוס כנפים אל החזון והגשמת החלום הוא עלול למצוא את עצמו עמוק בשיח בוצי – עסוק בלשכנע שבעצם..."אין לו אחות"!

רבים וטובים יברחו (ובצדק) מהשיח הקשה וימנעו מלהעמיד את כישוריהם בהתנדבות למען הכלל, דמויות ראויות, מנוסות, בעלות יכולת אישית גבוהה, הנמצאות היום בלב הקונצנזוס, יסרבו בנימוס להקריב את מעמדם הנוכחי לטובת הרעיון העתידי.

"מה אני צריך או צריכה את זה", ישאלו את עצמם מיטב בני העיר... ובאין פיגורות מוסכמות שמאחדות, נוצר חלל מנהיגותי ועמו צצות הרבה פשרות שמפלגות. 

חיים ומוות ביד הלשון – כך גם חייו של הרעיון.

איך מנצחים?
מתייחסים בסובלנות לכל דעה אחרת (וכך דעתנו תשמע ע"י אותו בעל הדעה השונה).

נאבקים על האני מאמין שלנו אבל נמנעים מלהשמיץ אדם באשר הוא, באופן אישי.

שומרים על יופייה של העיר שבא לידי ביטוי באחוות האשדודים. אחווה שאין בערים אחרות.

שלכם אייל

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו