ריקי כהן בנלולו

אחרי שנים של מצוקה ומאבק בחייה הפרטיים, מאשה נפגעת אלימות, כשארבעה מתוך חמשת ילדיה הוצאו על ידי הרשויות לפנימיות ולא אחת עמדה בפני סכנת פינוי מדירות מעופשות של הדיור הציבורי - ריקי כהן בנלולו הפכה את המאבק הפרטי שלה למאבק ציבורי.

תראו אותה בוועדות בכנסת, בהפגנות למען מפוני גבעת עמל, לצידם של הנכים, אמהות חד הוריות ובמאבק ללא פשרות למען הדיור הציבורי בישראל. הצורך לשים את הדברים על סדר היום ולפעול למען המצוקות האמיתיות של אנשים שמנותקים ממים, מחשמל, ושעומדים בפני פינוי מבתיהם, בוער בא והיא לא עוצרת בעצור.

בזכות פעילותה הציבורית הרחבה היא פועלת גם במסגרת האקדמיה, ובימים אלה עורכת בשיתוף דר' גל לוי במסגרת המעבדה להיסטוריה שבעל פה באוניברסיטת תל אביב, סקר רחב היקף על נשים שחיות מתחת לקו העוני.

 את ירושלמית במקור?

"נכון, כל חיי גרתי בירושלים, אך בגלל כשל בין מערכתי בין משרד השיכון והרווחה, לאחר שברחתי למקלט, חזרתי לדירה הציבורית המשותפת שלי ושל הגרוש שלי, כי רצו לקחת ממני את הזכות בדירה. לאחר שהצלחתי לעבור סוף סוף לדירה אחרת במרוחק מהגרוש שלי, אב ילדיי, הוא קיבל דירה בדיור הציבורי בבניין לידי ושוב מצאתי עצמי מאויימת. אמנם עברו 11 שנים ארוכות מאז ובזמן הזה הצלחנו אני והוא להתגבר על הקשיים במערכת היחסים שהפכה פחות אלימה במשך השנים, אך המגורים בשכנות ובטח בדירה שאינה ראויה למגורים, בלי חלונות, לא היה המצב האופטימלי.

לפני כשנתיים, כשאני כבר אחרי שנים של פעילות הבנתי שמגיע לי אחרת ונלחמתי לקבל דירה במקום אחר. אשדוד הייתה אחת מהאופציות ובחרתי בה גם בגלל הים וגם בגלל הקרבה שלה למרכז".

אני עוקבת הרבה שנים אחרי הפעילות שלך. מתי אישה כמוך, שמתמודדת עם חיים לא פשוטים, אמא ל-5 ילדים הופכת את המאבק הפרטי שלה למאבק ציבורי שדורש המון אנרגיות?

"זה התחיל במחאת הקוטג' שהובילה למחאה החברתית הגדולה ב-2011. צרם לי שהמאבק התרכז במחירי השכירות לסטודנטים ובקוטג', שנראו לי מותרות. הייתה גם מחאת ה"פסק זמן". צריך להבין שבשביל משפחות עניות פסק זמן או קוטג' בכלל לא נכללים בתפריט היומי, ובער בי הצורך להביא את המצוקה והעוני מהמקום הכי בסיסי שלהם.

התחלתי להשתתף בפורומים באינטרנט ובהמשך גם בפייסבוק ומשם מהר מאוד הגעתי לרחוב ממש, ומצאתי את השותפים שלי למאבק; בתנועת "הלא נחמדות לא נחמדים" וזה תפס תאוצה, ומרגע שהתחלתי הבנתי שאני דוהרת קדימה במאבקים למען השכבות המוחלשות".

בכנסת

את חברה בפורום למען הדיור הציבורי, מה הזכויות לדיור הציבורי?

"צריך להבין שקודם כל הקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי הם קריטריונים מאד נוקשים; יש זכאות לסיוע בשכר דירה ויש סיוע בשכר דירה עם זכאות לדיור ציבורי. ויש פה גם עניין של מיצוי זכויות. הרבה אנשים לא יודעים אפילו שהם זכאים לסיוע בשכר דירה.

מי שמתקשה בתשלום השכירות ומתקיים משכר נמוך מגיע לו סיוע. אפשר להיכנס לאתר של משרד השיכון, יש שם מחשבון ואפשר לבדוק זכאות לפי רמת השכר. זה תלוי גם במספר הילדים. לכל אחד יש את הנוסחה האישית שלו אבל זו בדיקה ראשונית שחשוב לעשות. אפשר גם לבדוק את הזכאות בחברות המשכנות.

כשמדברים על הדיור הציבורי, אני קודם כל מדברת על הצורך בקורת גג. כל יצור אנושי, הדבר ראשון שהוא צריך כדי להתקיים זה מחסה.

אי אפשר להתייחס לקורת גג כאל מותרות. מדברים על משבר הדיור, מחירי הנדל"ן בקפיצה ושוק השכירות רותח. הרבה אנשים חיים מהיד לפה ואפילו אירוע חד פעמי יכול להוציא אותם מהשגרה ולמנוע מהם לשלם שכר דירה או להיות מסוגלים להחזיר את החוב אחר כך. אין רשת בטחון. והארעיות בקורת גג, כמו שבאה לביטוי בשכבות החלשות, גורמת לנזק כלכלי עצום גם לפרט וגם למדינה.

המדינה במשך שנים נמנעת מלהגדיר מה זה 'קיום בכבוד', אם תהיה הגדרה כזו זה יחייב את המערכת, ומתוך זה שלא רוצים להגדיר מה זה 'קיום מכבד' - לא לוקחים בחשבון את מה שבאמת הבן צריך כדי לחיות בצורה ראויה ונותנים פלסטרים שלא מתאימים לצרכים האמיתיים.

הסכום בסיוע בשכר דירה, למשל לנכה מרותק לכיסא גלגלים, יכול לעמוד על 700 שקל. אין הבנה בכלל איך הגיעו לסכום הזה בהתחשב במחירי השכירות בשוק. צריך להגיד שהמדינה אומנם מסבסדת סיוע בשכר דירה אבל הכסף הזה לא הולך למי שאין לו קורת גג אלא עובר לבעלי הדירות העשירים.

בהקרנה של פנים אמיתיות שהוקדשה לדיור הציבורי. צילום: שלומית כרמלי

מי שאמור לקבל את הסיוע, האנשים העניים, אותם זה קובר בחובות ויוצר להם מציאות בלתי אפשרית. יש דוחות שבפירוש מראים שמי שנהנה מכספי הסיוע הם שלושת העשירונים העליונים. הכל מכוון, יש מדיניות מכוונת שלא נותנת לך את הצרכים הבסיסיים, הסיוע שניתן קובר אותך והכסף הולך לעשירונים העליונים.

המחסור בדיור הוא נורא. שוק הדיור קשה ולמשל לאמהות חד הוריות קשה לשכור דירה כי בעלי הדירות מעדיפים זוגות אז הן נאלצות לגור במקומות קשים, והרבה פעמים מנוצלות בגלל החולשה שלהן. כשאין כסף זה פתח לניצול.

כשאין בטחון בקורת גג, ילדים עוברים הרבה דירות ונאלצים לעבור הרבה מסגרות חינוך ולעיתים גם נלקחים מהבית כי האמא נאלצת לעבוד שעות ארוכות ולא יכולה לספק תנאים בסיסיים לילדים.

הזכאות לדיור ציבורי מותנית בקבלת קצבאות מביטוח לאומי. נחוצה הבטחת הכנסה למשך שנתיים ברצף כדי לקבל זכאות, אך לצורך העניין, נשים שמקבלות קצבת מזונות לא זכאיות לדיור ציבורי והביטחון הדיורי שלהן ושל ילדיהן מעורער מאוד. עוד התנייה נוראית היא קריטריון הילד השלישי. גם אם יש שני ילדים ללא קורת גג הנמצאים ברחוב הם לא יהיו זכאים לדיור. למעשה המדינה מעודדת ילודה לתוך עוני באופן מכוון, את קריטריון הילד השלישי חייבים לבטל".

נכון להיום מה מצב הדיור הציבורי בארץ?

"המטרה שלנו בפורום לדיור ציבורי היא להביא לבנייה תקציבית להגדלת מלאי הדיור הציבורי. דיור ציבורי צריך להיות אוניברסלי. הפכו כאן את הדיור הציבורי לפתרונות לעניים בלבד, אבל הפתרון  אינו קיים. בגלל שאין דירות במלאי מצאו את הפתרון של סיוע בשכר דירה, שכאמור לא נותן את הפתרון הראוי וצריך תקציבים כדי להגדיל את מלאי הדירות.

כרגע יש 60,000 דירות בדיור הציבורי מתוכן 20,000 מקבצי דיור לעולים מבוגרים שזכאים לדיור ממשרד הקליטה. אין מלאי זמין. הדירות לא עתידות להתפנות וכל דירה שמתפנה יש עשרות זכאים שממתינים לאכלס אותה. המלאי הוא פיקציה, מי שממתין לדירה בעצם מחכה לדייר בדיור הציבורי שימות כדי שתתפנה דירה.

בשנות התשעים יצא חוק המכר - שנתן לדיירים בדיור הציבורי  זכויות לרכישה של הדירה.  אחרי מאבק הסטורי מול המושבים והקיבוצים שקיבלו זכויות לבן ממשיך גם הדיירים בדיור הציבורי קיבלו את הזכות לקנות את הדירה, כדי שיהיה גם להם מה להוריש לילדים, לא רק עוני. 

צילום: שלומית כרמלי

הדבר שיפר את מצבם של הרוכשים כי גם המחירים היו סבירים. היום מחירי הדיור קפצו ודירות עמידר יקרות כמו בשוק. גם חוק המכר נגמר ב-1.1.18 ואין אפשרות לרכוש יותר את הדירות וזה מחדל.

עוד מחדל הוא שאת הדירות מהדיור הציבורי לא מכרו רק לזכאים, והרבה דירות יצאו למכירה בשוק החופשי אך במחירים של זכאי הדיור הציבורי, לטובת קומבינות ומקורבים של פוליטיקאים. קיימו את החוק בצורה חלקית.

הדבר הנורא הוא שבמקום שהכסף ממכירת הדירות ילך לקופה ממנה הוא יושקע שוב ברכישת דירות חדשות עבור הדיור הציבורי, הכסף הלך ולא הייתה בשלושים שנה האחרונות שום השקעה בהגדלת המלאי. הדירות הקיימות לרוב נמצאות במצב מזעזע כי המדינה הזניחה ולא העבירה תקציבים לשיפוץ, למרות שזאת אחריותה והדיירים שחיים מקצבאות מאד נמוכות אין להם את האפשרות להשקיע בעצמם בתחזוקה נאותה של הדירה".

כמה אנשים היום זכאים לדיור הציבורי?

"השר גלנט אמר מליון איש ללא קורת גג. אנחנו בפורום יודעים על 150,000 משפחות עם זכאות לסיוע בשכר דירה. המדינה מפצלת את הזכאים לכל מיני סוגי זכאויות כדי לא להבהיל את הציבור במספרים. לפי דוח העוני האחרון יש בישראל שני מליון עניים והמצב מאד קשה".

 מה המטרות העיקריות שאתם מתמקדים בהן במאבק לדיור הציבורי?

קודם כל אנחנו דורשים מהממשלה לעשות תכנית מסודרת שתגדיר מה כוונותיה לדיור הציבורי – לפי זמנים, יעד, כמות מלאי לעוד עשר עשרים שנה וכמובן שתקצה לזה משאבים, כסף מתקציב המדינה . אין ספק שמשבר הדיור דורש עריכה של תכניות ארוכות טווח, בייחוד לאחר שלושים שנה של הזנחה והפקרה.

עד לפני שנה הכסף ממכירת הדירות התפזר לכל רוח, אבל ב-2016 רכשו 950 דירות בזכות המאבק שלנו, כי הכסף של רכישת הדירות חזר לקרן שהכספים בה מיועדים לדיור הציבורי.

המאבק למען הדיור הציבורי

ב-2017 נקנו רק ארבע מאות ומשהו דירות כי הכסף הולך ואוזל. חברת עמידר בזבזה עכשיו 12,000,000 מליון שקל על פרסום "חברת עמידר החדש". זו חברה שאמורה לדאוג לדיירים בדיור הציבורי והיא מבזבזת כספים על פרסום וסרטי תדמית.

הפתרון של כחלון זה שעמידר ינפיקו אגרות חוב במילארד שקל והמדינה תחזיר 100,000,000 שקל לטובת דירות כל שנה. זה מה שכביכול כחלון יוציא מהכיס, זאת אומרת 70 דירות בשנה. זו התכנית של השר כחלון למיליון איש.

את דוח העוני חיבר אללוף, שהיה חבר מפלגתו של השר כחלון, ובמקום ליישם את הדוח הוא מוריד את המחירים של הרמקולים והטלויזיות, שזה מגוחך כשחושבים על הצרכים של אנשים עניים.

אז כרגע המאבק שלנו הוא על תקציבים כדי להגדיל את מלאי הדירות, הכסף שנכנס מהאוצר הוא טיפה בים, והולך לשיפוץ דירות קיימות שנמצאות במצב מזעזע. הרבה מהדירות עם רטיבות, עובש, חשמל מסכן חיים, וזה כמובן גם מסכן את הבריאות של הדיירים.

אנחנו גם נאבקים כדי להחזיר את חוק זכויות רכישה,  כדי שיהיה אפשר למכור שוב את הדירות בדיור הציבורי לדיירים עצמם. דוח אלאלוף הצביע על כך שכ-40% מדיירי הדיור הציבורי שרכשו את הדירה, לא נזקקו יותר לשירותי הרווחה. מכירת הדירות לזכאים תאפשר להעביר הון במקום עוני לדור הבא.

בעקבות המאבק הצלחנו להביא לעצירת הפינויים מדירות הדיור הציבורי. כתוצאה מכך קמה ועדה שבחנה את הנושא לעומק ואנחנו פועלים כעת כדי שיישמו אותה כדי למנוע פינוי של בנים של זכאים שנפטרו. היות והזכויות לא עוברות כרגע, הרבה מהם עומדים בפני פינוי.

עוד דבר במאבק זה להקל בקריטריונים של הזכאות.

היום זמן ממוצע לקבלת דירה בדיור הציבורי הוא 15 שנה במרכז, וקורים דברים אבסורדיים. הקריטריון לזכאות למשל הוא שלושה ילדים מתחת לגיל 18 במשפחה חד הורית. בזמן ההמתנה לדירה הילדים גדלים ומאבדים את הזכאות והסיוע נלקח. נוצר מעגל עוני בלתי נגמר.

קריטריון נוסף הוא שנתיים רצופות של הבטחת הכנסה. המדינה מוצאת כל פעם סיבה אחרת כדי לפגוע ברצף ולשלול את הזכות. חודש אחד שעבדת או איחרת ברבע שעה לחתום בלשכה, הן סיבות למדינה לפגוע ברצף ולשלול את הזכאות.

אנחנו עושים הפגנות, פעילים בועדות בכנסת, שומעים את האנשים בשטח ומתוך זה נלחמים לשנות ולתקן.

תקציב 2019 הולך להיות תקציב בחירות ומחכה לנו מאבק מאד קשה. כבר עכשיו אנחנו מבינים ששוב אין פתרונות של ממש ותכניות האוצר לא מספקות אותנו. פורסם כי האוצר יקצה 50 מיליון ש"ח לטובת שכירות משנה לכל הממתינים בתור דרך משרד השיכון, אך לא ברור איך זה יתבצע. הם טוענים שהערבות תינתן עד לאיכלוס בדירה ציבורית, אך הכסף לרכישת 3000 דירות ציבוריות לא נראה באופק. כחלון, שגדל בדיור הציבורי, זכה לגדול בו כי היה מי שבנה. היום, כשהכל בידיים שלו, ממשיכה מגמת החיסול של אחד המשאבים הכי חשובים, קורת גג".

בסיום הראיון איתה, ריקי מביטה לתוך עיני בנחישות. אותה נחישות שמבטיחה את המשך המאבק שלה. היא לא תפסיק להלחם על הזכות הבסיסית של אנשים לקורת גג ועל הסיכוי שלהם לצאת ממעגל העוני. 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו