יניב קקון, יו"ר תנועת אשדודים

עד לפני 20 יום זה בדיוק מה שהיה באשדוד. מה שהגדיר את החיים שלנו יחד הוא לא חוק העזר עירוני שנכתב ב1976 (כשעוד היינו 80,000 תושבים), אלא חיים משותפים, עם כבוד אחד לשני, לאורך שנים. שכנות משותפת שמאפשרת לכולנו לחיות יחד.

האלימות והגזענות של הימים האחרונים, שוברת את הלב, עצב גדול וכעס על איך לעזאזל הגענו למצב הזה?

ההתבטאויות הגזעניות והאלימות נגד אוכלוסיות שלמות, לא צצו בגלל שקם כאן קול חדש או כי התושבים עצמם הם אלו שרוצים לסגור את העיר כמו שחלק מהעיתונאים מנסים לצייר. האלימות והגזענות הרימו ראש כי אנחנו נותנים לפוליטיקה ולפוליטיקאים של הפרד ומשול לחרחר ריב בשביל לגרוף קולות ולפגוע בחיים שלנו, בעיר ובשכונות.

איפה האחריות של אנשי הציבור הנבחרים? מדוע הם, אשר תפקידם לראות את התמונה הרחבה ואת אשדוד במלוא הפוטנציאל שלה, אינם מנתבים את הבערה ברחוב לעמוד אש לפני המחנה ומובילים לפיוס, הדברות ומציאת פתרונות?

הגיע הזמן להגיד באופן ברור, תושבי אשדוד מאסו בהפרדה, בשיסוי ובניכור. תושבי אשדוד יודעים למצוא פתרונות שאינם פתרונות של כן או לא, אלא פתרונות של איך. פתרונות שמאפשרים מקום לכולנו לחיות טוב, כל אחד בנפרד ובטוב המשותף שלנו.

לצד הכעס והכאב, יש כאן הזדמנות גדולה. את מערכת היחסים הטובה שבנינו יחד במשך שנים רבות, יש לעדכן ולעגן בחוק עזר עירוני 2018. חוק עזר שיחזיר אותנו 20 יום אחורה במכונת הזמן. שיאפשר לכל מה שהיה פתוח (מרכולי נוחות בנקודות מרכזיות, בתי קפה, פאבים, תחנות דלק ומרכזים מסחריים בפאתי העיר) להישאר פתוחים. הפעם, ללא איומים וללא קנסות בכל חלקי העיר. ומצד שני, חוק עזר שישמור על אווירת השבת האשדודית וצביונה. כי מי שגר באשדוד לא בחר בתל אביב או בבני ברק. בשטח, בשכונות, מי שבחר באשדוד, זה בזכות מה שהיא. מה שאנחנו.

אשדוד היא עיר מיוחדת, עיר של 99 ארצות מוצא, השקפות ותרבויות שונות, עשירות ומלאות בערכים, חיי משפחה וקהילה, רוח ויצירה. יש דרך להרוויח את כל העושר התרבותי הזה. בלי לחצים חיצוניים, בלי 'הנחתות'. בעבודה יומיומית על מערכות יחסים וכבוד הדדי. בדיוק ככה ניתן לעצב יחד גם תחומים נוספים בכל ימות השבוע ובשבת. ומאשדוד תצא בשורה.

השבת (על מכלול התפיסות) שומרת על העם היהודי. הסטטוס קוו (והתאמתו לשטח) שומר על החברה הישראלית. לא צריך לבחור בין שני הסיפורים. אלא להבין ולהפנים את שניהם באופן עמוק ולעלות שלב לסיפור אחד שמשלב בניהם. סיפור שמעצב את אשדוד לכולם.

הגיע הזמן לקחת אחריות ולהשמיע קול נגד האלימות והגזענות. לקחת אחריות ולהצמיח מנהיגות שעושה מקום לכולם בססטוס קוו האשדודי. לקחת אחריות ולהכיר, להוריד תגיות, להפוך את שיח העמדות לשיחה על צרכים ופתרונות אמתיים וללחוץ על מימושם. לקחת אחריות, לפני שמלחמת התרבות שחרחרו בנינו, תהפוך למלחמת אחים שתגבה מחירים קשים. לקחת אחריות ולהחזיר את אשדוד לתושביה.

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו