באדיבות: אביבה טוויטו

בשבועות האחרונים כל מי שמציץ בפיד הפייסבוק שלו עד לתופעה שאי אפשר להתחמק ממנה – גל של קבוצות נוסטלגיה שהופיעו כאילו משום מקום. עם עשרות אלפי חברים. אפשר להגיד שלא מדובר בסתם גל, אלא בצונאמי, התארגנות מסודרת להעלאת זכרונות משותפת והתרפקות על העבר. במילים אחרות – נוסטלגיה בשירות ההמונים. אבל מה זה בעצם ומה יש בה שמושך אותנו כל כך?

פעם נוסטלגיה נחשבה למחלה קשה

המושג נוסטלגיה מגיע מצירוף המילים היווניות Nostos – שיבה או חזרה, ו-Algos – כאב, והוצע לראשונה במאה ה-17 על ידי הרופא השוויצרי יוהנס הופר. הופר עבד עם חיילים וייחס סימפטומים גופניים ונפשיים של החיילים אותם פגש לכמיהה שלהם לחזור הביתה. הופר התייחס לנוסטלגיה כאל מחלה, ובכך קיבע את האופן שבו התייחסו אליה עד סוף המאה ה-19. בתחילת המאה ה-20 החלו להתייחס אליה כאל הפרעה פסיכיאטרית שכללה סימפטומים של חרדה ועצבות. לקראת אמצע המאה התייחסו לנוסטלגיה כאל תשוקה לא מודעת לחזור לשלב מוקדם בחיים והיא קוטלגה כהפרעה כפייתית מדכאת, אך בהמשך קיבלה התייחסות כאל גרסה של דיכאון כתוצאה מאבל ואובדן.

רגשות בטעם חמוץ מתוק

"נוסטלגיה היא כמיהה סנטימנטלית בעלת אפקט חמוץ מתוק וחוזרת על עצמה לעבר"

רק בעשורים המאוחרים של המאה ה-20 נוסטלגיה נפרדה מהגעגועים הביתה והחלו להתייחס אל שני הדברים כאל תופעות שונות. מחקרים מאותה תקופה הראו שאנשים מקשרים מילים כמו חום, ילדות וכמיהה לנוסטלגיה יותר מאשר לגעגועים הביתה, ובעוד שהמחקר בנוגע לגעגועים התמקד בעיקר בקשיים פסיכולוגיים (כגון חרדת היפרדות) שעשויים להתעורר אצל צעירים בעת מעבר מסביבת הבית שלהם, נוסטלגיה נמצאה כחוצת קבוצות חברתיות וגילאים.

עם הממצאים האלו היחס לנוסטלגיה השתנה וייחסו אותה למגוון רחב של אובייקטים ולאו דווקא לביתיות או מקום מגורים. אז נוצרה ההגדרה העכשווית לפיה נוסטלגיה היא כמיהה סנטימנטלית בעלת אפקט חמוץ מתוק וחוזרת על עצמה לעבר – מתוק כי היא מאפשרת לנו להחיות רגעים טובים, ומריר בגלל ההכרה שאותם רגעים לא יחזרו עוד.

למרות המוניטין המפוקפק שלה, ולמרות שקושרה לדיכאון ואבל ונתפסה כמנגנון הגנה ואידיאליזציה של עבר שלא יחזור, לנוסטלגיה בהחלט יש צדדים חיוביים.

באדיבות: פטריסיה פרטוש

נוסטלגיה גורמת לנו להרגיש טוב יותר עם ההווה

אחד הדברים עליו אנשים מדווחים בנוגע לנוסטלגיה הוא שהיא עוזרת להם להרגיש טוב יותר בעת אירועים שליליים ומקלה על תחושת בדידות. דיווחים כאלו נבדקו במחקר ובו הופעלה על המשתתפים מניפולציה על מנת לעורר אצלם מצב רוח רע ותחושת בדידות. תוצאות המחקר הראו שקיים קשר בין מצב הרוח לתחושה נוסטלגית – אלו שהופעל אצלם מצב רוח רע ותחושת בדידות דיווחו על תחושת נוסטלגיה חזקה יותר באופן משמעותי מאשר אלו שלא, וגם שתחושת הנוסטלגיה הקלה על תחושת הבדידות ומצב הרוח שלהם.

דבר נוסף עליו מדווחים אנשים הוא שמוזיקה מעוררת אצלם תחושת נוסטלגיה לעיתים קרובות. במחקר שנערך בהולנד נמצא שהקשבה לשירים גרמה למאזינים לא רק לתחושת נוסטלגיה, אלא גם לתחושת חמימות בגוף. אותה תחושת חמימות נבדקה במחקר שנערך בסין שבו נמצא שתחושת נוסטלגיה נפוצה יותר בימים קרים, ושכיחה יותר בקרב אנשים שנמצאים בחדרים קרים מאשר אנשים שנמצאים בחדרים חמים. לא כל מי שהיה בחדר קר דיווח על תחושת נוסטלגיה, אך אלו שכן עשו זאת דיווחו בנוסף גם על תחושת חמימות.

בסדרת מחקרים אחרת שנערכה על ידי חוקרים באוניברסיטת צפון דקוטה בהשתתפות מבוגרים מארה"ב, הולנד ואנגליה שוחזרו הממצאים האלו, אך נמצאה עוד פונקציה חשובה של נוסטלגיה – היא הקלה על תחושת ייאוש וחוסר משמעות שהופעלה באמצעות מניפולציה, ואלו שחוו תחושת נוסטלגיה לפני הפעלת המניפולציה הרגשית פחות הושפעו ממנה.

נמצא שנוסטלגיה מגבירה את תחושת השייכות והקשרים לאחרים וגורמת לאנשים להרגיש אהובים ומוערכים יותר, כמו גם להעריך יותר את התמיכה החברתית הזמינה להם. עוד נמצא שלמרות שנוסטלגיה היא אודות העבר, ביכולתה לחזק אופטימיות כלפי העתיד. בנוסף, לתחושת נוסטלגיה יש השפעה לא רק על מי שמרגיש בה, אלא גם על הסביבה – אנשים נוסטלגיים הם נדיבים יותר ותורמים יותר, ושיתוף בחוויות נוסטלגיות הופך אותנו לתומכים ומתחשבים יותר.

אז בפעם הבאה שסבא מספר לכם איך פעם הכל היה יותר טוב, תנסו להקשיב ולספר לו זיכרונות ילדות של עצמכם במקום לגלגל עיניים.

באדיבות: אלי קורן



מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו