כאבי הבטן שלי התחילו בסביבות השעה 20.30 בערב, כשהייתי בדרכי לסקר את ההופעה של מארק אליהו בבית אריה קלנג. שרדתי עד שהסתיימה, התקשרתי לבן זוג וכשהוא לא ענה (תיארתי לעצמי שנרדם) חייגתי לאחי וביקשתי שיאסוף אותי למיון. בשעה 23:17 הגעתי למיון באסותא מלווה באחי הקטן, שקיבל עם הכניסה למקום מדבקה "מלווה בתפקיד" וניסה להבין מי יכול לקבל אותי. מסתבר, שבדיוק התקיימה העברת משמרת במקום בין הרופאים והאחיות ומי שדאג לשלומי היה דווקא המאבטח במקום- אלכס.
צילום: חן בוקר
אחרי כמה דקות שנראו כמו נצח ביחס לכאבים שהיו לי שכבתי בתא 32 של המיון ודוקטור מידן פנה אליי לתשאול מהיר לגבי מצבי. הוא ראה שאני סובלת מכאב והורה לאחות לתת לי וולטרן נגד כאבים ופראמין נגד בחילות. כמו כן נלקחו ממני בדיקות דם (לתרבית), בדיקת שתן ומדדים שבישרו על זה שהייתי מיובשת (לחץ דם נמוך של 88/49).
צילום: חן בוקר
הוולטרן, מתחיל להשפיע אחרי כרבע שעה ועושה קסמים יש לומר, כי כשהרופא שאל אם יש לי אלרגיות כלשהן עניתי לו: "לאבק ולפריחת עצי זית" כשהוא בכלל התכוון לאלרגיות לתרופות. ייאמר לזכותו שהוא לא הסתלבט עליי והמשיך במקצועיות בתשאול. רק אחרי שעה בערך הבנתי מה עניתי לו וחייכתי לעצמי ואפילו שאלתי את האחות עדן אם הם הריצו עליי 'דאחקה' שאמרה שלא. נטיתי להאמין לה כי התגובה שלה הייתה כאילו היא באמת שמעה את זה בפעם והיא צחקה מולי בחינניות.

אחד הסניטרים עברו לידי וראו אותי מכורבלת, כמה דקות אחרי הם הביאו לי שמיכה והשומר שסייר כל העת במיון בדק כל כמה דקות לשלומי, שאל אם אני רוצה עוד שמיכה או כל דבר אחר- בקיצור- מקסים אלכס המאבטח.
צילום: חן בוקר
בשעה אחת בלילה, בעודנו מחכים לתוצאות בדיקות הדם ושמחים מהידיעה שאין לי משהו חריג בבדיקת השתן הסביר לי הרופא כי אעבור למחלקת הנשים שם יעשו לי אולטרסאונד ובדיקות נוספות על מנת לאתר את הגורם לכאב הבטן.

כמה דקות אחרי, פנתה אליי עדן האחות ועשתה לי שוב בדיקת מדדים ונתנה לי עירוי נוזלים. בינתיים, לקח כשעה ורבע דקות עד שהגיע סניטר ללוות אותי במיטה למיון הנשים- זה דווקא היה נחמד. שכבתי על המיטה בוהה בתקרה והבטתי בתקרה המשתנה כל הדרך.

בשעה 02:50 רופא הנשים במיון (אגב הכל במיון נשים בצבע צהוב) הכריז שהכל תקין מבחינתו ואולי הכאב שלי נובע מבעיה במעיים. בשעה 03:03 כבר מצאתי עצמי שוכבת שוב במיון, עדן בדקה לי שוב לחץ דם ונתנה לי עוד נוזלים.
תקין ואל תחפשו שם ילד. אין :) צילום: חן בוקר
בשעה04:06  הרופא הגיע ואמר לי שהוא סומך עליי ולא רוצה לקחת שום סיכון, שאשתה ליטר יוד במשך שעתיים ואז נעשה סיטי בטן. עדן האחות המקסימה לא הסכימה שאשתה ספרייט כדי להעביר את המרירות של היוד אבל עודדה אותי בשתייתו כאילו אני במשימה בהישרדות והיא גיא זוארץ.

בשעה 07:00 בבוקר התייעץ ד"ר מידן עם הרופא של משמרת הבוקר שהגיע והשניים החליטו לשחרר אותי הביתה מבלי לעבור CT בטן שכן ניכר היה שמצבי השתפר (אכן כך היה), קיבלתי נוזלים נוספים ולאחר מכן שוחררתי הביתה.

כשהגעתי, הערתי את בן זוגי והראיתי לו מיד את צילומי האולטרסאונד אלא שהוא הבין שנותרו לו 8 דקות כדי להגיע לעבודה וגם אם ניסיתי לרגע להסתלבט עליו, זה לא ממש עבד לי. נו שווין. בכל מקרה, ג'יימי הכלב הבין איזה לילה עבר עליי והתכרבל איתי עד שנרדמתי.
צילום: חן בוקר
לסיכום: להיות במיון זו חוויה לא נעימה, בטח לא לקבל אנטיביוטיקה ועירויים שונים במשך שעות ארוכות. נחמד לראות שהכל נקי שם, שהרופא נחמד ממש, האחות מתוקה אמיתית והשומר אחלה בנאדם. לא מאחלת לאף אחד לעבור בקרוב לילה במיון אבל אם זה יקרה- איזה מזל שיש לנו בית חולים באשדוד.



מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו