לפני ואחרי

ברובע א', מתגוררת לבדה אישה נכה המתניידת בכיסא גלגלים. בשטחה הפרטי היו הפרשי גובה בקרקע ומדרכה הרוסה והיציאה מביתה התאפשרה אך ורק בעזרת סיוע של אדם נוסף.

הנושא הגיע לידיעתו של ראש מנהלת רובע א', רמו בר גיגי, שהתגייס לנושא, ולאחר שיחה עם התושבת, שהייתה במצוקה גדולה, החליט לפעול במקום במטרה ליצור תשתית פיזית המותאמת ליציאה והכניסה לבית (בצילום ניתן לראות את המצב לפני ואחרי).

שלמה רוטנברג, ראש מנהל תפעול ציין "שנדרש טיפול מיוחד בשטחים פרטיים ברובעים הוותיקים המהווים גורם מפריע להתנהלות השגרתית היומיומית של התושב וזאת מתוך הבנה שלחלקם אין את האפשרות לטפל בבעיות שהן מורכבות ורק לרשות יש את הפתרונות".

התושבת הודתה למנהלת הרובע וציינה בפניהם את האושר שהיא חווה, בכך שהחלטה פשוטה כמו יציאה מהבית תלויה כעת רק בה, ללא צורך להמתין לסיוע.

וכך כתבה התושבת למנהלת רובע א':

בס"ד                                                                        24.11.017

"לך רמו מנהל אזור א !

אני (השם שמור במערכת) שפניתי שנים רבות לעובדים בנושא עד שמצאתי אותך סיפרתי לך עד כמה קשה קשה לי בשכונה מאחר ואני אישה מוגבלת נכות 100 אחוז. והיה שם מדרכות שבורות ועקומות והיה מאוד קשה לי לינסוע פחדתי ליפול כל פעם שירדתי מהבית. והיו לי המון בעיות בדרך. כולל שכונה מאוד מטונפת . מכל מיניי זבל שאנשים משליכים. רהיטים שבורים. בקבוקים שקיות. עצים וצמחייה  שצריכים טיפול הכי יבש .שם..שכונה מטונפת. והלוואי ותיקחו את הנושא לטיפולכם. אז לך ואנשייך שהם מעלייך. ולכל הנותנים יד בנושא בעירייה רוצה להביע תודה ענקית על ההיתחשבות האיכפתיות ובטיחות.

לא בגלל שזו חובה או כי צריך לפרגן, לומר תודה, להעריך, אלא פשוט בגלל התחושה בנשמה שמגיע לך ולכל הנוגעים בנושא תודה כנה וחמה. 

חיפשתי דרכים להביע הכי אמיתי את רגשי תודתי ואת הערכתי, ולא ממש מצאתי את הדרך הכול  נראה לי "ליד" או בערך", עד שהבנתי עכשיו שאני מחפשת לשווא והדרך הכי מעולה היא פשוט לומר את המילה: תודה!"

אחרי שנים רבות כעת היציאה מהבית תתבצע באופן חופשי. 

                                                                        

                 



מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו