אהבה

את רואה בעיניי רוחך גבר שעל כל קמט שלך, יש לו אחד משלו, שלצד הצמיג שטיפחת כל השנים, טיפח גם קצת כרס משל עצמו. גבר שהתבגר בשנות השמונים, הבשיל בשנות התשעים וחווה רגרסיה במאה העשרים. גבר מדיום רייר, עשוי טוב מבחוץ ועסיסי מבפנים.

כמו רוב הדברים בחיים, גם פה זה התחיל לגמרי במקרה. שיחה נעימה בין בחור בן שלושים פלוס לאישה בת ארבעים פלוס, שמגלים תחומי עניין משותפים וקובעים להיפגש לכוס קפה, שמובילה לעוד כוס קפה ולעוד אחת. בכוס הקפה השלישית כשאני מוסיפה את הסוכר בידיים רועדות, אני מבינה שהסתבכתי. סבתא שלי הייתה אומרת: כשהלב מפרפר, השכל מתחפר.

בהשלמה ומתוך כניעה לצרכים הנשיים הבסיסיים שלי (אישה אישה, תמיד אישה...), אני שולחת את השכל לשנת חורף חמימה ובוחרת באהבה הלא נכונה.

אני יודעת שאני יוצאת לטיול קצר ואקזוטי בארץ "אני מרגישה יפה ומסופקת", צריך רק לשים לב שלא לעבור את קו הארבעים קילומטר.

אורנה בנאי אמרה באחד הראיונות איתה שהתבגרות של אישה לא נראית בקמטים אלא בעיקר נראית בהבעה.

אני מתחילה לסגל לעצמי הבעה רעננה וצעירה בניסיון לגשר על שנים של רעננות שמפרידות ביננו, ומהר מאד מוצאת את עצמי מיישמת על הבן שלושים פלוס את תורת הרעננות כולה.

בכל פעם שהפעמון בדלת מצלצל אני מזדקפת, מכניסה את הבטן ונכנסת לכוננות רעננות.

הבעת הפנים רעננה, ההליכה קלילה, כשאני קמה מהספה אני מזנקת כמו פנתרה. הגב התחתון תפוס לגמרי אבל אני לא אומרת מילה, מתגברת על הכאב וממשיכה להראות רעננה.

לאט לאט מתחילים להזדחל לקשר רגשות אימהיים לא רעננים בעליל, ומהטיול בארץ "אני מרגישה יפה ומסופקת" אני עוברת למסע מפרך בארץ "שליש מהזמן אני דואגת, שליש מהזמן אני שומעת מוזיקת טראנס ובשליש שנותר אני ממלאה קופסאות פלסטיק באוכל", כדי שהילד לא יהיה רעב.

רגעי הסיפוק והיופי לא מצליחים לפצות על שעות של רעב רגשי, וגעגועיי לבוב דילן.

הילדה שבי מתחילה לעשות סצנות של חוסר תשומת לב והאישה שבי רואה בבהירות שהאביר על הסוס הלבן הוא לא יותר מבחור צעיר שרוכב על אופניים עם גלגלי עזר.

גם כמה חודשים של שכרון חושים מתחילים להימאס כשאין להם שום אחיזה במציאות המדויקת שלך, שמחפשת אהבה בוגרת, מגוננת שתכיל אותך גם מוזנחת, מרירה ונבולה.

אני עוברת לתוכנית ב' – ההתנתקות. אני מעירה בעדינות את השכל המנומנם שיחזור להכרה ומכוונת את השעון המעורר ליומיים של לב שבור.

בסרטים האמריקאים רואים אישה שבורת לב, שוכבת במיטה עם דלי של גלידת האגן דאז, מתייפחת מול הטלביזיה שמקרינה סרטים בשחור לבן. אני מעדיפה לשבת במרפסת מול הים התיכון עם דוריטוס חריפים, זיתים ובקבוק בירה קרה. לב שבור בסגנון ים תיכוני.

מסיבת שנות התשעים נגמרה.

להתראות נעורים, שלום אהבה.

לוח אשדוד נט כל הנדל"ן והפרויקטים במקום אחד 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו