צילום: pexels

זוכרים שפעם לא היו בכלל טלפונים סלולרים? אם היינו יוצאים מהבית ומישהו היה מחפש אותנו, הוא היה מחייג אלינו הביתה. אם אף אחד לא היה בבית- אותו האדם היה נאלץ לחייג אלינו שוב, או לקוות לפגוש אותנו במקרה ברחוב. 
במקרה הטוב היו כאלה שהיה לה משיבון בבית או מישהו שהיה עונה לשיחה, רושם על פתק מי חייג ואת מספר הטלפון שלו כדי שנוכל לחזור לשאול מה רצה...

זה אומנם מרגיש לפני מאות שנים... אבל כל זה השתנה לפני 25 שנה בלבד, מאז הודעת הסמס הראשונה. הטלפון הסלולרי הראשון אגב, יצא בשנת 1983 והיה לסמל סטטוס, במיוחד כשהגיע לישראל בשנת 1986 ורק העשירים ידעו על קיומו ויכלו לרכוש לעצמם מכשיר שכזה (שעלה בסביבות ה- 7,000 ש"ח).

באופן אישי, לי אין בכלל טלפון קווי בדירה שאני משכירה. בבית של ההורים שלי, דווקא יש אבל פעם בשנה בממוצע הוא מצלצל ותמיד כשזה קורה כול יושבי הבית בוהים האחד בשני, כאילו לא מבינים מה הם אמורים לעשות. לענות? לא לענות? "זה בטח מקבר רחל או משהו כזה", שכן בעידן בו ניתן להשיג כל אדם באופן ישיר- מה הסיבה לחייג לטלפון קווי ולא ישירות אלינו?

בכל אופן, הטכנולוגיה הרגילה אותנו לתקשר כמה שפחות באמצעות החושים- פחות דיבור ושמיעה, יותר סמסים והיום התופעה עוד יותר מצומצמת מבחינת תקשורת... למה לכתוב מילים אן אפשר לשלוח אימוג'י?! (בציניות, כן?)

אז נפתח את הבוקר עם חגיגת ה- 25 שנה להודעת הסמס הראשונה ונזכיר לכם שאין כמו מפגש אישי, פנים מול פנים עם אדם שאנחנו אוהבים ואכפת לנו ממנו, משלומו ומדעתו. לשים את הנייד על שקט, בתיק ולנהל שיחה אמיתית... ואם זה לא יוצא אז אפשר לחייג, לשמוע את קולו... ואם אין זמן לשיחה אז לכתוב מילים ואם אין מילים... אימוג'י.. ואם אין אימוג'י... איך נתקשר בעתיד הקרוב? 


לוח אשדוד נט כל הנדל"ן והפרויקטים במקום אחד 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו