אמא שלי תמיד אמרה לי שיש לי עיניים של עכבר, אז אימצתי לעצמי את התכונה שהפכה עם השנים לכינוי האופייני שלי וכיווצתי אותן עוד קצת עד שנוצר לי מבט קבוע ובוחן, כזה שאי אפשר לתפוס את העיניים שלו ולאתר בהן רכות או רחמים. אני מסתתר בתוך עיני העכבר שלי, לא תראו דרכי כלום. אומרים שאפשר לראות את נפש האדם דרך העיניים, אז אני מצמצם.

הערבים אצלי מתחילים מוקדם, הלילות מסתיימים מאוחר והיום למחרת תמיד קרוב מדי. אני איש גדול פיזית- קצת גנטיקה, קצת חדר כושר מאולתר שהנדסתי לעצמי בשנים האחרונות בבית. אבא, אגב, היה גאה בי יותר אם הייתי מהנדס. אני לא איש כזה חשוב, בטח לא יעשו עליי תוכנית כי החברה הסלב שלי זרקה אותי או משהו כזה, אבל אני נמצא בחברה הנכונה. לקח לי הרבה שנים להגיע למקום הטוב שאני נמצא בו. בהתחלה הייתי חסר ניסיון אבל עם זרועות, כל אחת בגודל של הראש שלך. 

צילום: Pexels

כשאתה חדש בתחום אתה מרגיש כמו עבד נסחר, בודקים כמה אתה חזק לקראת העבודה הקשה. נותנים לך שכר מינימום ומשבצים אותך במקומות גדולים בהתחלה, כאלה שסביר שיהיה בהם בלגאן במהלך הערב. יום יום, לילה לילה ושני ערבים בסופשבוע, עושים טובה שנותנים לך ערב אחד פנוי וממליצים לך לנצל את הזמן כדי לנוח. בטח לנוח, הם יודעים שאני עובד בשתי עבודות כמו חמור וישן משהו כמו שלוש שעות בלילה במהלך השבוע. אני נח קצת אבל גם מנסה לעזור בבית ולפחות לכסות לילה אחד בשבוע את הילדים, להקריא להם סיפור ולהריח את השיער של אשתי. היא אף פעם לא מחליפה את ה"קונדישינייר" שלה, היא יודעת שאני מכור אליה. היא כל כך זקוקה לחיבוק שלי לפעמים.

פעם אחת היא אפילו הגיעה לאיזה בר כדי שאחבק אותה. ככה, באמצע הלילה. אין שומר אחד שאוהב את העבודה שלו, אני מוכן לשים את כל הכסף שעבדתי עבורו עד היום ועבדתי כמו חמור עבור כל אגורה, תהיו בטוחים בזה. אין שומר אחד שבאמת אכפת לו מהבליינים שמגיעים למקומות, בטח לא למגה ברים הדפוקים האלה בתל אביב. כל כך שנאתי את החיים שלי ואת הצעירים בתקופה ההיא- חבורות של אידיוטים שמתאמצים למצוא חן. עומדים בתור כמו מסכנים, בזמן שילדה מתלהבת מגלגלת עליהם עיניים ונותנת להם לעמוד בקור כמו כלבים.

צילום: Pexels

גם אנחנו עמדנו בקור שעות, נתנו לנו מעילי דובון שחורים מבריקים כאלה, אבל אף אחד לא התלונן מעולם שקר לו. גברים כאלה, באנו ממקומות קרים באמת. פה זה קטן עלינו. door הפכתי לרובוט כזה. תמיד קשוח, אף פעם לא מחייך. אוכל חרא בפיתה ועוד אומר על זה תודה. לא רואה את המשפחה שלי בכלל, רודף אחרי הכסף וה"מוניטין" של הבחור הכי קשוח באזור. אולי יזמינו אותי לאירועים מיוחדים מתישהו.

זנחתי את החלומות הגדולים שלי ולפני שנה הגשמתי חלום קטן והפכתי לחלק מהבר השכונתי, ממש לא מזמן. אמרו לי שאני יכול לבוא עם ג׳ינס. מידי פעם מביאים לי כוס קולה מהבר, עם קרח, כמו שאני אוהב. הבליינים קוראים לי "אחי" פה מנסים להתחבב עליי כדי שאזכור את הפנים שלהם ואכניס אותם ישר, בלי לבדוק להם את התיק או תעודת זהות.

צילום: Pexels

ככה זה כשאתה מתברגן בעולם השמירה. והבר נסגר מוקדם יחסית, גג בשתיים בלילה, אז אני ישן עכשיו חמש שעות בלילה. אשתי עדיין עם אותו ריח בשיער, אבא שלי עדיין חולם שאני אהיה מהנדס ואני, אני עדיין אנוכי.

 מזמינים מונית ברחבי העיר עד 20 ש"ח בלבד

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו