קרה לכם פעם שמצאתכם עצמכם משקיעים מאמץ בלהאמין? במישהו, במשהו, בעצמכם? גם לי, בכל השלושה.

אמונה היא ידיעה פנימית בוטחת כלפי משהו או מישהו. ידיעה פנימית זו אינה תלויה או נשענת על נסיון העבר שלנו - אירועים, מסקנות, זכרונות וגם לא בהכרח מותאמת לדעה הרווחת של הכלל.

קושי באמונה מתבטא בשתי דרכים. האחת - שאני לא מאפשרת לעצמי להתמסר לידיעה שקיימת בתוכי כלפי דבר מה מסויים ("ללכת עם התחושה הפנימית") והשנייה מתבטאה בכך שאנו מוצאים עצמנו מתאמצים בלהאמין לאותו מישהו או משהו חיצוני לנו ומתעלמים מאותה הידיעה הפנימית שלנו המאותת לנו אחרת.

צילום: shutterstock

יהיה זה נכון לומר ששתיהן משלימות אחת את השנייה, אך כאן אדגיש את הסוג השני: המאמץ שאנחנו משקיעים בלשכנע את עצמנו לתת אמון במישהו או משהו.

ספוילר: אם תמשיכו להתאמץ, זה יביא לכם את אחד משני הדברים: האחד הוא תסכול (שאתם לא מצליחים להאמין) והשני הוא שתשכנעו את עצמכם שאתם כן מאמינים אבל תמשיכו להסתובב בתחושה עלומה של חוסר סיפוק מהחיים שלכם. מניסיון אישי שלי וגם של אחרים.

ברגע שאמון או אמונה מבוססת על מישהו או משהו שאנו תופשים אותו כנבדל מאיתנו (באופן מודע או לא), אזי האמונה באותו הדבר משקפת את החוסר שאנו רואים בעצמנו (חוסר ערך או היעדר ביטחון עצמי, למשל). המאמץ נובע מהרצון "לנכס" לעצמנו אי אלו איכויות. ואז, איך אפשר לתת אמון בדבר שאין בו שום אחיזה בי, מהעצמי? זה אפשרי רק אם אני מבטלת את עצמי ביחס אליו. ואם אני לא קיימת, אז מה הטעם באמונה מלכתחילה? זוהי אמונה כחטא לעצמנו.

ברגע שאמונה מתבטאת בלתת אמון בדבר מה, או במישהו אשר מייצג איכות שממילא כבר קיימת בתוכי (במודע או לא) אז נרגיש ונבטא את האמונה מתוך תחושת נינוחות, כחלק ממני, ללא סייגים וחיבוטי נפש.

אמונה זו רק תגדיל את חלון האמונה, תעצים ותבסס את אותה האיכות ואת אמונתנו בעצמנו. זוהי אמונה כמתנה לעצמנו.

ומהי אותה 'מתנת האמונה'? הידיעה בתוככם, פנימה. האם תאותו לשתף אותה עם כולנו?

יפעת סנטו -  מלווה בתהליכי התפתחות, מודעות ושינוי דרך תקשור

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו