סליחה, מה השעה? סליחה, אפשר לעבור? סליחה, איפה זה…?

סליחה. מילה פשוטה, מילה ברורת משמעות, מילה מכבדת, מילה רותמת.

אז למה? למה כל כך קשה לנו להגיד אותה?

צילום: shutterstock

באחד המפגשים שלי עם בני זוג בשנות ה-70 לחייהם דיברנו על מצב שבו חשה האישה פגועה מאוד מסיטואציה שהתרחשה זמן רב לפני שנפגשנו.

היא נשאה בתוכה את העלבון, הפגיעה, את התחושה שלא רואים אותה, שלא מכבדים אותה. היא כל כך נפגעה עד שלאט לאט הסתגרה בפניו והמעיטה בקשר ישיר איתו.

הוא לא הבין מה קרה לאשתו. כששאל אותה, בביתם, מה קורה להם, ענתה לו תשובות קצרות, לא ממוקדות.

הוא ביקש ממנה לדעת מה הוא יכול לעשות על מנת להיטיב עם המצב. ביקש לעשות עבורה דברים שישמחו אותה, הציע לה מתנות ופינוקים - אך היא נשארה בסירובה.

אלי הם הגיעו אחרי שהוא הרים ידיים וטען שאם מפגשים אלו לא יקדמו את טיב הקשר, הרי שהוא מעדיף לסיימו ולא להישאר עוד יום אחד בזוגיות.

התחלנו לשוחח, שאלתי אותו מה הוא מרגיש, שאלתי אותה מה היא מרגישה - חיפשנו את נקודת ההתחלה של התדרדרות היחסים.

בהתחלה, היא מיאנה לשתף והסתפקה בתשובות קצרות, כלליות, שלא קידמו את התהליך במאום.

בפגישה השלישית היא נפתחה. היא ביקשה את רשות הדיבור ופשוט ״הקיאה״ מתוכה את כל אשר על ליבה.

לא, היא לא רוצה מתנות. לא, היא לא זקוקה לדברים שישמחו אותה. היא איננה מבקשת הפתעות ותשורות ותודות. 

היא פשוט רוצה שהוא יבין כמה נפגעה ויבקש סליחה.

"סליחה?" הוא תמה. "סליחה על מה?"

היא סיפרה את השתלשלות האירועים שקרו ושגרמו לה להיפגע עד כדי כך שהעדיפה את השתיקות על פני הזוגיות. שפגעו בה עד כדי הרצון להעלם, לשתוק, לאבד את האדם שחי לצידה ואוהב אותה.

הוא היה מופתע.

הוא זכר במעומעם את התקרית, לא זכר מה בדיוק היה וממה היה להעלב וטען שהכל זה סיפור שהמציאה לעצמה. 

כשעובדים עם בני זוג צריך כל הזמן לשמור על המינון בנוכחות שבחדר, לא לקחת צד ולתת תחושה של צודק לאחד וטועה לשני. צריך לדעת לתת את המקצב הנכון לשיח הדואלי שבין בני הזוג ולקיים את ביטחונו של כל אחד מהם ושל שניהם ביחד.

היא היתה מאוד טעונה וביקשתי את רשותו לעבוד רק איתה - בנוכחותו. וביקשתי את אישורה לעבוד רק איתה - בנוכחותו.

הוא רק ישב והקשיב. ראיתי שמדי פעם הוא נע בחוסר שקט בכיסאו והפצרתי בו לקיים את הבטחתו להיות נוכח דומם בחדר.

לאחר תהליך עבודה של שתינו  היא הרגישה יותר ויותר בנוח לפרוש את דבריה. היא דיברה ודיברה וכשביקשתי ממנה לדייק את הדבר שהפריע לה יותר מכל בארוע אמרה: "זה שהוא לא יכול היה לבקש ממני סליחה, זה היה הכי פוגע". 

היה שקט בחדר. שאלתי אותו אם קשה לו לבקש סליחה.

גם אם הוא לא מבין על מה ולמה ומה קרה ועל שום מה - להבין שעבורה הסליחה היא חשובה.

לראות שיש דבר אחד קטן, שלא עולה כסף, שמשנה את התחושה ותורם לקשר - מילה אחת שיכולה לשנות את כל התמונה.

זה לא היה פשוט עבורו. אבל - הוא הבין שמתנות ופינוקים, הפתעות וריגושים - כל אלה הם כאין וכאפס למול אותה מילה אחת שנתבקשה להאמר.

סליחה.

יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו