רגע לפני שהתחלתי בכתיבה, קראתי את הטור של ליהיא לפיד על קושי בתעסוקת נכים, מהפן החיובי דווקא, בנוגע למקומות שמעסיקים נכים והאופן ששני הצדדים מרוויחים מכך. מוקדם יותר הבוקר, במהלך האימון בחדר הכושר, שוחחתי עם חולה בטרשת נפוצה שמצליחה לשקם ולחזק את עצמה באימונים פיסיים נוכח הקושי הגדול הכרוך בכך. שתי הסיטואציות הללו הספיקו לי כדי להחליט שאין כאן צירופי מקרים ועלי לכתוב על הנושא של נכות מנקודת המבט הרוחנית.

צילום: shutterstock

כיוון שאני אישית אינני מוגבלת ואף פעם לא עבדתי באופן רציף עם אוכלוסיה כזו, קטונתי מלהתחבר לחוויה הזו ברמה מספקת. לכן, בחרתי לתקשר מסר הנוגע למשמעות נכות:

מדוע שנשמה תבחר להיוולד נכה או להפוך לנכה במהלך חייה?

זו התשובה שקיבלתי:

נכה זה המושג שלכם על הנושא של מגבלה.

לכולכם, לכל אחד ואחת מכם, יש מגבלה כלשהיא. אך אתם אינכם רואים זאת כמגבלה כי על פניו אתם מתפקדים כאנשים רגילים. זאת מכיוון שאתם לא רואים את המגבלה שלכם - כמגבלה.

מישהו שהוא אובססיבי למשהו, הוא מוגבל, נכה. נכות היא האופן שבו אין אנו יכולים לבצע פעולות מסוימות. מי שהוא דאגן, או חרדתי - גם כן מוגבל. מדוע זה לגיטימי לחיות בדאגנות יותר? האם אתם יודעים כמה אתם מונעים מעצמכם בתוך כך? מישהו שהוא אוגר כעסים, מתעצבן מהר, או נקמני - זוהי נכות, שעלולה אף להוביל אותו למחלה. וגם מחלה, בפני עצמה- היא גם כן נכות.

לקויות למידה הן סוג אחד של נכות, קלפטומניה היא סוג אחר, ביקורתיות ושיפוטיות על כל דבר בחייכם - כל אלו הן דוגמאות למגבלה, לנכות.

מהי נכות? נכות היא שם לדבר מה שאין אתם יכולים לעשותו - אך אתם רוצים. אם תחשבו על זה רגע, כולכם במקום כלשהו נכים.

לכן אתם גם נוטים להתעלם מהם, כי גם בכם יש נכות, מגבלה שהיא קלה אך אתם נוטים להתעלם מהפגמים הללו שלכם.

אני: זה נשמע ממש קיצוני התיאור הזה.

כי נכות, באופן שאתם מכירים אותה, מגבלה פיסית - היא קיצונית. זהו מצב קיצון של כל המוגבלויות הקטנות שלכם, היומיומיות.

אני: ולכן נשאלה השאלה מדוע בחרו נשמות מסוימות להיוולד לסוג כזה של "נכות" בחייהם?

את שואלת למה אם לכולכם יש מצבי נכות, למה הם לקחו את נקודת הקיצון הזו של הנכות, מדוע הם לא הסתפקו בנכות שכזאת?

דעו לכם, שברגע כל אחד ואחת יסכימו להכיר במוגבלות שלהם ככזאת ולרפאה - לא יהיו עוד "נכים" כפי אתם קוראים לזה. בדיוק כמו שכל אחד ואחד בעולם בו אתם חיים יסכים להכיר בכך שכל אויב שלו מייצג חלק שלו עצמו - אז יהיה שלום. אך לא זה ולא זה מתממשים. ולכן יש נכים ולכן יש מלחמות ומאבקים.

אני: ולמה אותן נשמות ספציפיות בחרו להיות ה"שעיר לעזאזל"?

קודם כל, הן לא בחרו להיות "שעיר לעזאזל" כי הן לא רואות זאת כהקרבה כלל וכלל. כמו שכל שיעור על הארץ שהוא שיעור המקרב ללמידת הנשמה, כך גם הנכות.

אני: ומהו השיעור?

נשמה הבאה לעולם הזה עם "נכות", עם מגבלה, עם אילוץ שאין היא יכולה לשנות, באה ללמוד משהו על הנפש שלה. זה סוג אחד של נשמות: הנשמות שבאו לנצח על הגוף הפיסי שלהן.

הסוג השני הן נשמות שבחרו על עצמן את הנכות על מנת לעזור לנשמות אחרות בחייהן להשיג את השיעורים שלהן על עצמן - דרך הליווי והטיפול באדם נכה.

לכל דבר יש למידה ולשני הצדדים. תמיד.

אני: האם תוכל להרחיב על שני הסוגים?

הגוף שלכם הוא כלי להתממשות על פני כדור הארץ, רק כדי שתוכלו לתפקד כאן. זוהי מטרתו, להכיל את הנפש. ובמקרה הזה של נכות, הנפש מנצחת על הגוף.

אני: זה לא הפוך? הרי הגוף הוא זה שמגביל - כי הוא מוגבל.

ההיפך! הנפש היא זו שנותרת חופשיה ומשוחררת להניע את עצמה. אין היא באמת צריכה את הגוף בשל כך. אתם יכולים להיות כל דבר שתירצו בלי עזרתו של הגוף.

אני: מה עם להיות ספורטאי?

כמובן שספורטאי לא יבחר להגיע לכאן עם נכות, כי אז הוא לא יהיה ספורטאי. ספורטאי בוחר לעצמו כלי חזק אשר יוכל לנצל את מלוא הנפש שלו על מנת להגיע להישגיים פיזיולוגיים יוצאי דופן.

אך לא כך עם האנשים אשר רוצים להשיג ניצחון נפשי, שהוא לא פיסי. אלו אנשים שבאו להתעלות אל מעבר למגבלות הגוף ולאתגר את הנפש שלהם, אתגר שבא לידי ביטוי בנצחון הרוח שלהם. לא מלשון לנצח את הגוף- אלא לנצח עליו, כמו שמנצחים על מקהלה.

הסוג השני הם אנשים הנכים כי הנכות שלהם משרתת למידת חיים של מישהו אחר. למשל, הנכים שאת פגשת היום ופוגשת בחייך הביאו אותך לכתוב את הטור הזה על מנת ללמד את עצמך וללמד את הקוראים.

סוף דבר.

ובכן חברים, השאלה שניתן ללמוד ממנה כעת היא היכן כל אחד מאיתנו מוגבל בחייו? שאלה זו כשלעצמה היא הצעד הראשון לרפא מגבלה זו. לטובתנו ולטובת כל הסובבים אותנו

יפעת סנטו -  מלווה בתהליכי התפתחות, מודעות ושינוי דרך תקשור.

מוזמנים להגיב, לשלוח שאלות ולהתייעץ – 054-3339791 או במייל או בפייסבוק

לוח אשדוד נט כל הנדל"ן והפרויקטים במקום אחד 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו