כל מי שהגיע לטקס הענקת פרס גאון למוטי מלכא יצא מהאולם עם עיניים נוצצות ולב מלא גאווה על ההיכרות עם האדם- בין אם היא דרך עבודה, יצירה, אמנות, חברות קצרה או ארוכה וכמובן בני המשפחה. מלכא, פועל במשך שנים וצבר שנים של עשייה ניכרת ויצירתית ששמה את העיר אשדוד בפרט והתרבות של יהדות צפון אפריקה בקדמת הבמה ועושה זאת באהבה גדולה.

בערב המרגש, זכתה עשייתו הרבה להוקרה מכובדת ששמה, אולי לראשונה, את הזרקורים על מלכא, שנטיית ליבו היא לפרגן ואחרים ולתת להם את הבמה והקרדיטים וגם זה, היה קטן ביחס לעשייתו העצומה.

מלכא, ללא ספק הוא מהאנשים שעוד ייזכרו שנים רבות כאיש שעשה ואולי יצר את המהפכה התרבותית בישראל עם שילובה של תרבות צפון אפריקה בתרבות הישראלית, זו ששנים שמה דגש על התרבות ה"כללית", ההגמונית והצליח להביא ולעורר דרך פסטיבלים רבים ופרויקטים עצומים כמו המרכז לפיוט ושירה, מטרוז, פרס תור הזהב והתזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, לאנשים רבים תשוקה לחזרה אל שורשיהם, ביתם ולהיות מלאי גאווה במורשת הנהדרת הטמונה בהם.
מתוך הנימוקים להענקת הפרס למוטי מלכא
הקרן ע"ש רנה ונסים גאון, שמה לה למטרה לעודד את חקר המורשת של יהדות צפון אפריקה ואת היצירה והכתיבה בתחום. זו השנה השביעית שפרס גאון מוענק בשתי קטגוריות- האחד בתחום המחקר והשני, בתחום הנחל המורשת- הפרס בו זכה מר מוטי מלכא , זאת לאחר שוועדת הפרס בחרה בו פה אחד ואלו נימוקיה:

"בצד פעילותו החינוכית והחברתית מזוהה מלכא כמי שייסד את התזמורת האנדלוסית והביאה להישגים רבים ולזכייתה בפרס ישראל וזו, מביאה אל הקהל הרחב מעולם היצירה והתרבות היהודית, מן הפיוט, התפילה והרקע המוזיקלי הכללי של יהודי צפון אפריקה. בראשית דרכו הקים מלכא את המרכז לפיוט ושירה באשדוד שחינך עשרות חזנים ופייטנים שמתפקדים כיום כשליחי ציבור בבתי כנסת בארץ ובעולם.

זאת מעל לחצי יובל שמוטי מלכא פועל ויוזם מפעלים תרבותיים מגוונים: שימור מסורת הפיוט, קידום המוזיקה האנדלוסית ושילובה בתרבות הישראלית בת ימינו, הפקת הפסטיבלים: תור הזהב, מדיטרנה, אושפיזין מוזיקלי, אשדודשירה, הקמתו של מטרוז' לוד, תחרות הנגינה הבינלאומית על עוד, פרס תור הזהב ומיזמים נוספים המארחים את גדולי האמנים מהארץ והעולם בעיר אשדוד שהפכה לעיר תרבות מרכזית, השמה דגש על המוזיקה הצפון אפריקאית כחלק מן התרבות הישראלית הכללית".
מוטי עם                         ד״ר יעקב הדני יו״ר תנועת ביחד
צפו בסרטון על מוטי ופועלו- הפקה - נולי קריאייטיב - אבי שדה:

את הטקס הנחתה לבנת בן חמו בת העיר אשדוד ושדרנית גל"צ ובערב מרגש הופיעו על הבמה כל העת הופיע אנסמבל מטרוז' לוד שליווו את כל האמנים הגדולים שעלו זה באחר זה ויצרו מסע מוזיקלי - שורשי מעולמו האישי של מר מוטי מלכא. עם המעבד, המנצח והמוזיקאי שמואל אלבז הופיעו: הפייטן בינימין בוזגלו, אבי אפנג'ר, נועה בן שושן, החזן הראשי של רמת גן ישראל רנד וד"ר סובול, נסרין קדרי והפייטן זיו יחזקאל.

דבריו של מוטי מלכא שעלה נרגש לבמה: "כשנתבקשתי לומר דברים במעמד נכבד זה, נדרשתי לעשות סדר במהלך חיי עד כה ולנסות למפות את הסיבה למסיבה. נראה שמצאתי. היו אלה המפגשים עם דמויות, אישים ואירועים מכוננים, שנעשו לפרקי חיים שהטיבו איתי, ב"ה. המפגש הראשון הוא בית הוריי:  אימי רוחמה לבית שטרית מגורמה שבחבל תפילאלת, עם השירה הברברית  ופיוטי יגל יעקב והטארה של הדוד בנימין. אימי שניחנה בתעוזה וביצירתיות אין קץ להביא שמחה, מעדני מלך, בית נאה למראה וחינוך להשכלה. כשבבית הפרוטה הייתה מצויה אך במשורה. אהבה ודאגת אם  כשל אימי מי ישורנה.

מוטי מלכא מקבל את פרס גאון
אבי יעקב הסנדלר, ממקנס, שידע פיוט אנדלוסי מהו. שהיה אוהב אדם ואהוב על הבריות. שבמעשה אומן ייצר נעליים מיוחדות לנכים ושהיה נוהג לאמר  לי: א-בני, לא-ענדאק,  לא חשוב מה תהיה: עו״ד, נגר, מסגר.. אבל מה שתהיה -תהיה הכי טוב.  רוצה לאמר:  מצוינות.

רחוב משמר הירדן באשדוד, ברוך המשפחות ושמחת ילדות ונעורים שאין דומה לה. עם בית הכנסת זרע אברהם והפייטן רבי מאיר עמר. בצלאל שפרן וצוות המחנכים ומורי הדרך שקיבץ סביבו בבית הספר מקיף ב' הדתי באשדוד. ועלה על כולם המורה להיסטוריה יצחק בלנקשטיין מבארות יצחק. שלאחר מספר שיעורים על יהדות מזרח אירופה, דילג על הפרק הבא אחריו. לשאלתי: "למה דילגת על הפרק של יהדות ספרד?" קרע את שלושת דפי הפרק ואמר : "אני מקווה שיבוא יום ואתם תכתבו באופן הראוי והמקיף את הפרק של יהדות ספרד".  נראה שמאז אנו זוכים לכתוב... והרבה. במקיף ב' גם קניתי לי את חבריי הטובים  המלווים אותי עד הנה.

את לימודיי באוניברסיטת בר-אילן עשיתי במסגרת היחידה לפעילי ציבור מייסודו של הנדבן ניסים גאון , זה שעל שמו פרס נכבד זה. זו הייתה מעבדה נפלאה ומכוננת לתודעה ולמעורבות חברתית. שם גם זכינו לקורס אקדמי לפיוט עם הפייטן דדון מבת-ים. בבר-אילן גם זכיתי  ברעייתי אתי לבית קנינו מתרודאנט וירוחם- אסתר המלכה, באלף ובה'א- "מבקרת המדינה" בלשון הבית, שכמו מרים לסרי ז"ל, ביקשה תמיד להתעקש שהאויב של המצוין הוא הטוב מאוד. ביקורת של אהבה. וב"ה , מנהיגה בית שמח , מאוחד ותומך. מלכה!

בתפקידי כמנהל מתנ"ס באשדוד זכיתי במחיצתו של גדליה שרייבר, מנכ"ל חברת המתנ"סים קרן ילדנו, שהכיר ותמך בחלומותיי ובכישוריי ובדרך גם חשף אותי לחזנות האשכנזית הנפלאה.

יו"ר הנהלת המתנ"ס היה רבי אליהו בן-חמו, סגן ראש דאז, חזן ופייטן בחסד. ויחד ייסדנו את המרכז לפיוט ושירה-אשדוד בתמיכתו של ראש העיר דאז, אריה אזולאי. והיה שם אותו רבי מאיר עמר- וכל "חברת דוד המלך" שבראשה עמד-  שחשף אותי לשירת הבקשות המרוממת. והיה סמי אלמגריבי, המנהל הפדגוגי הראשון   שדרש והקפיד: אמנות ותרבות עושים בשלמות.

אבל דומה, שהמפגש המניב ביותר, בכל הקשור למהפכה התרבותית אותה חוללנו במדינת ישראל בעצם ייסודם של מפעלי התרבות.  יש דמות אחת משמעותית, שאיתה אני עושה כברת דרך מאז היותי בן עשר, חברי יחיאל לסרי.
מלכא עם ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי ורעייתו אירית

אמת נכון, הוא קודם לכל: חבר.  שיחות נפש, דיונים ומחשבות אין ספור. בדרכנו המשותפת זכינו לכתוב פרק חשוב במפת התרבות הישראלית.

"יפה בית של שיר מבית של זהב"  כתב המשורר רבי משה אבן עזרא מגרנאדה שבאנדלוסיה. המונח אנדלוסיה מקפל בתוכו עולם עשיר ומרתק של יצירה גדולה באמנות, ספרות, הגות, מדע, מוסיקה, ציור ועוד. לצד זה אנדלוסיה – כפי שאנו עדים לזה בדור האחרון בישראל – היא גם תפיסת עולם של פתיחות ומתינות, של שיתוף פעולה וקיום גשרים בין עמים ותרבויות. זוהי דרך חיים המעמידה - אל מול חומרנות חולפת- את עולם הרוח של האמנות, הספרות וההגות בראש סדר העדיפות בחיי האדם. פתיחות ורב תרבותיות – כאן ועכשיו. עולם תוכן זה היונק מתקופת תור הזהב בספרד, מלווה אותנו מאז התחלנו צעדינו- יחיאל ואני- בהקמת המרכז לפיוט ושירה-אשדוד והתזמורת האנדלוסית הישראלית. ביקשנו לבוא תמיד ממקום של לקחת אחריות ולעשות מעשה. גייסנו שותפים, תומכים, קהלים, יוצרים ואמנים וכמובן משאבים שיאפשרו את קיומם של מפעלי התרבות. החלום תורגם לחזון ומשם לביצוע .היו גם קשיים רבים. רבים מאוד. הייתה לנו התובנה שאין מקום ואין תועלת בנהי, בכי ומכאוב על עוולות בחברה ובממסד בישראל ועל חלוקת משאבי המדינה באופן לא שוויוני בעליל. אנחנו העדפנו להיות ניזונים מההצלחות, מההישגים ומהביצועים שבאו משאיפה למצויינות ומקצועיות ומהחיוך ושביעות הרצון של קהלים גדולים שאהבו את שהצענו להם. הצענו להם משלהם ובשמם. ביקשנו להביא אוצרות תרבות עשירים וראויים אלה לנחלת הכלל. לשמחתנו זה עלה בידינו. מפת התרבות בישראל שינתה פניה. הרבה מאוד בזכות המפעל החלוצי שבהקמת התזמורת האנדלוסית הישראלית.  

גייסנו את ד"ר אבי עילם-אמלזג, כמנצח ומנהל המוסיקלי הראשון, את ישועה אזולאי ואחריו בנו ממשיכו יורם אזולאי, שמואל אלבז שקיבל בהמשך את שרביט הניצוח והניהול המוסיקלי, הפייטנים והזמרים אמיל זריהן, רבי חיים לוק, ליאור אלמליח, עבדלרחים סווירי, עבדלפתח בניס ואחרים שעיצבו את דרכה המוסיקלית המצויינת של התזמורת. איתרנו וטיפחנו כשרונות צעירים שהבולט שבהם הוא הפייטן בנימין בוזגלו.

היו כמובן גם כמה אישים  שנרתמו לסייע ולתמוך בתזמורת. ראוי ונכון להכיר להם תודה: הרב יצחק לוי, שר החינוך והתרבות דאז יחד עם ראש מינהל התרבות מיכה יינון שהמשיך לסייע שנים רבות בהמשך. עו"ד יעקב ברדוגו שהיה מנכ"ל מפעל הפיס, שלמה בוחבוט ממעלות, ענת אלחייאני מקרן קרב- איתה קיימנו מאות קונצרטים ופעולות חינוכיות בגני הילדים ובכיתות א-ד. מאיר כהן בהיותו מנהל התיכון בדימונה, ח"כ מאיר שטרית, פרופ' משה בר-אשר, אברהם אלארר ממונטריאל וג'ו אסרף מזנבה-אשדוד שעמדו בראש אגודת הידידים, ליאון קארו מבאר-שבע, פרופ' שלמה בן-עמי, יהודה בן-חמו מכפר-סבא, יצחק דרי, וחיים כהן מכרמיאל. ועוד רבים.

 נאם בהתרגשות. מוטי מלכא

העם היהודי נושא  בכל זמן את משא הדורות הקודמים ואת מה שהנחילו אלה לדורות הבאים. אנו נוהגים  לומר שעלינו לשאת בגאון את המורשת והמסורת שירשנו מהקודמים לנו. אני תוהה האם אנו עושים די לטובת הדור הצעיר של עמנו. יש לנו דור צעירים מבורך, מוכשר, ציוני עד אין קץ. ערכי ואוהב אדם ואדמה. שבזכותו אנו חיים במדינת היהודים כעם חופשי . מעת לעת שומרי החומות האלה מקריבים חייהם על משמר ארצנו. כך הייתה ביתו של אחי דוד, לוחמת מג"ב הדס מלכא ז"ל שנרצחה בשער שכם. שלא הסתפקה בטירונות בחיל הים ודרשה ועשתה טירונות נוספת במג״ב. היא שיחקה כדורסל עם נערות פלשתינאיות, אהבה את שולחן השבת  והדריכה בתנועת נוער בשמחת חיים סוחפת. אנחנו  מחוייבים לעשות  ולהוכיח שאנו ראויים לדור הצעיר הנפלא הזה. להעביר לטובת הכלל את כל אוצרות התרבות ומסורות  כל הקהילות שבמדינתנו, לטובת הדורות הבאים.

מאז נבחר יחיאל לסרי לראש העיר אשדוד- לצד פריחתה והצלחתה של העיר בכל תחום כמעט ולצד הסימפונית אשדוד, בלט פאנוב, מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית ולתרבות הפלישתים, תגברנו המבערים והקמנו לתפארה מוסדות תרבות נוספים:

פסטיבל תור הזהב,  פסטיבל מדיטרנה,  פסטיבל אשדודשירה, פסטיבל אושפיזין מוסיקלי, התחרות הבינלאומית לנגינה על עוד ע"ש סמי אלמגריבי, מטרוז, המקאם ופרס תור הזהב.

ועוד היד נטויה. תודה על ההקשבה. תודה לכל החברים שעשו לקיומו של טקס מרגש זה. היו ברוכים".

ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי
ראש העיר אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי שהוא גם חבר ילדות של מלכא אמר בהתרגשות: "אתה מהמובילים שמשמרים ומצליחים להנחיל אותה לחברה הישראלית. ההשראה ותודעת השליחות – אינן מספיקות, צריך גם יכולת ביצוע והוצאה לפועל, של החלומות, ומוטי ניחן ביכולות ניהול נדירות, שהפכו לשם-דבר, בעולם התרבות בישראל, ולמיטב ידיעתי ושיפוטי, היכולות האלה, נבנו וחושלו, בדרך זרוּעת מוקשים, של מאבקים בלתי פוסקים, על  גיוס משאבים, למוסדות ולפרויקטים שמוטי קידם, מול גורמי שלטון ברמה     המקומית וברמה הלאומית, מול שרי תרבות, מנכ"לים ופקידים, בעיקר במשרד התרבות, לדורותיהם, שלרוב לא היו אוהדים במיוחד, בלשון המעטה.

ויריעת הזמן הערב באמת קצרה, מלאפשר פריסה של כל התלאות  ושל כוחות  הנפש והרוח שנדרשו ממוטי לעמוד מולַם. והפרס הזה שמוענק לך היום מוטי, מוכיח בין היתר, שעמדת מולם וגם יכולתַ לַהם.  אבל, הסיפוק האמיתי שלך ושלנו הוא דווקא מהתוצאה. מהמהפכה התרבותית שהעשייה שלך תרמה תרומה מכרעת להיווצרותה, מהפכה שהפכה את התרבות והמורשת של יהדות צפון אפריקה לנגישוֹת.   

מי שרצה לשמוע פיוט היה צריך לבוא לבית הכנסת,  או להמתין להזמנה להילולא כזו  או אחרת והיום, הוא יכול לבוא לקונצרט, כמעט בכל מקום ברחבי הארץ, או פשוט לרכוש דיסק, ולהתענג על המוסיקה הזו מהבית, תוך כדי נסיעות ברכב. ויותר מכך, מהפכה שמאפשרת להעביר את המורשת נפלאה הזו לדורות הבאים, עם אלפי תלמידים, שיכלו ויכולים, ללמוד את מסורת הפיוט והשירה, במרכז לפיוט באשדוד, בלוד, בירושלים, בדימונה ועוד..

באמצעות שורה ארוכה של מפעלי תרבות שהוקמו בשני העשורים האחרונים, הצלחנו לייסד ולגבש תרבות ישראלית חדשה, היונקת מהעושר והגיוון הרב  תרבותי הקיים באשדוד.

כשמוטי, בעשיה התרבותית שלו, במשך שנות דור, ממלא תפקיד מרכזי ומכריע בהתפתחות הזו. דרך המרכז לפיוט ושירה, והתזמורת האנדלוסית, ובשנים   האחרונות כמנכ"ל  תאגיד המשכן לאומנויות הבמה, בשורת מפעלי תרבות – מדיטֶירַנֶה, תור-הזהב,  אשדודַשירה ואושפזין מוזיקאלי –  שביחד יוצרים מציאות תרבותית חדשה בחברה הישראלית.  ועם מבט לעתיד והקמה של "המרכז     לתרבות האנדלוסית והפיוט בישראל", שמבטיח, את השימור וההנחלה לדורות הבאים, של המורשת הנפלאה שלנו. 

אז ברכות מוטי חברי הטוב, לך לרעייתך אתי  ולילדים – כולם שותפים מלאים בהישגים שלך ועם כל השמחה ורגעי הנחת האלה, תזכור, שאתה רק  בחצי הדרך, ועבודה רבה לפניך. אז קדימה לעבודה, ושהחצי השני יהיה מוצלח לא פחות החצי הראשון. ובהצלחה".

פרופ' סמי שלום שטרית
פרופ' סמי שלום שטרית שהוא גם בן דודו של מוטי מלכא הקריא שיר שכתב, בו הזכיר את מלכא בספרו "שירים באשדודית". קודם לכן אמר "איזה כיף זה שיש לאדם חלום ויש לו ראש עיר וחבר שעוזר לו ומאמין בו כדי להגשים את חלומותיו". על מלכא אמר: "אני אוהב אותו לא רק משום שיש לנו דנ"א תורשתי משותף אלא גם דנ"א מורשתי משותף. עולם הפיוט קיים בנו עוד מינקותינו. האהבה הגדולה הזו, מלאת התשוקה לעשות תרבות ישראלית זה משהו שמוטי הדביק אותי כפי שעשה לרבים אחרים כאן בקהל. היסטוריה לא נעשית על ידי מדינות וערים אלא על ידי אנשים, בסופו של דבר. מוטי הוא אדם נדיר וכשהתקרבתי וחזרתי לאשדוד לא מזמן עלה הרעיון של פסטיבל אשדודשירה- ראיתי את השילוב של היכולת לחלום בלי מגבלות ולהגשים. אי אפשר לעשות כאלו מהפכות אם אין לך אהבה גדולה מאוד בבסיסך. ולך יש אהבה גדולה מאוד, ללא גבולות." 

 מזמינים מונית ברחבי העיר עד 20 ש"ח בלבד

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו