"ללא מוזיקה החיים היו שגיאה", אמר הפילוסוף פרידריך ניטשה, ובמקרה הזה, אני כמובן מסכים איתו.

גם אם תתאמצו מאוד, לא תצליחו אפילו לדמיין את חייכם ללא מוזיקה, כמו שלא תצליחו לדמיין את העולם ללא צבעים.

את אותו הדבר אני מרגיש כלפי ספורט, או אם להיות ממוקד, בעיקר כלפי כדורגל וכדורסל. אני לא יכול לדמיין את חיי בלעדיהם, אבל בזכות פגרת הקיץ שמגיעה כל שנה בין יוני לאוגוסט, אני בהחלט יכול לדמיין עד כמה עצובים וחסרים היו חיי בלעדיהם.

צילום: אורן אהרוני

אני אומנם לא כל כך מבוגר, אבל מספיק מבוגר כדי לדעת שאני מכור. מאז שאני זוכר את עצמי, החיים שלי סבבו סביב ספורט. אם יש משהו שמלווה אותי מאז היותי ילד ועד היום, אז זה המשהו הזה. הדבר היחיד שלא עבר לי ולא נטשתי עם השנים (טוב, האמת שגם ספרות, אבל בניגוד לספורט, עם כל אהבתי לספרות, עליה אני פחות אוהב לדבר).

אז אחרי שבשבועות האחרונים התחילו בטפטופים המשחקים של מוקדמות ליגת האלופות והליגה האירופית, בשבת שעברה נורתה יריית הפתיחה של הדבר האמיתי והליגות (באנגליה ובצרפת) יצאו לדרך, והשבת יצטרפו אליהן מדינות נוספות וביניהן גם הליגה הישראלית.

הכדורגל בעולם הרבה יותר אטרקטיבי ומשופע בכוכבים, אבל הליגה הישראלית תמיד הייתה בראש סדר העדיפויות שלי. אני מניח שזה קשור ללוקאליות ולחיבור שלי למקום, אבל לפני הכל, זו הליגה שבה הלב שלי נמצא. ברמה הרגשית שום ליגה - אטרקטיבית ככל שתהיה - לא מצליחה לעורר בי אמוציות כמו ליגת העל הישראלית.

בליגה שלנו יש קבוצה שאני באמת אוהב אהבה רבת שנים וקבוצה שאני שונא שנאה רבת שנים. ואם תשאלו אותי, זו תמצית האהדה בכדורגל.
כידוע אני אוהד הפועל תל אביב, ובתחילת שנות התשעים היה שיר שהיינו שרים בשער 5 בבלומפילד והוא הלך ככה - "ליברפול באנגליה, הפועל בישראל, היידה הפועל". מאז אני אוהד של ליברפול ושונא את יריבתה המרה מנצ'סטר יונייטד. המשעשע הוא שעם השנים הסתבר לי שיש מחלוקת גדולה בין אוהדי הפועל בעניין הזה, שחלקם אוהדי ליברפול כמוני וחלקם אוהדי מנצ'סטר, השם ירחם.

× × ×

אז השבת נפתחת עונת הכדורגל בליגת העל, אבל הקבוצה שלי לא תשחק השנה בליגת העל. היא ירדה ליגה ותשחק בליגה השנייה, הליגה הלאומית. זו תהיה הפעם הראשונה שלי בתור אוהד שדבר כזה קורה, אבל זו גם תהיה כמעט סגירת מעגל עבורי.

הפעם האחרונה שהפועל שיחקה בליגה השנייה הייתה לפני 27 שנים. שנה אחר כך, החלטתי שאני אוהד הפועל תל אביב.

כל הזמן שואלים אותי איך יכול להיות שאני אוהד של קבוצת הפועל תל אביב. הקבוצה שמזוהה עם מפא"י, ההסתדרות והקיבוצים. מה לך ולקומוניסטים האלה? זה נוגד את כל האג'נדה הפוליטית שלך.

הכל נכון, זה גם נכון שאבא שלי לא דיבר איתי שבוע ימים כשאמרתי לו שאני אוהד הפועל והתייחס לזה כמו אל מחלה שיש לה מרפא ובקרוב אבריא ממנה, ואבחר קבוצה אחרת, כל קבוצה, רק לא את זאת של המפא"יניקים. אבל לבסוף, לא רק שלא החלמתי מ"המחלה" הזאת, אבא שלי בעצמו הפך אוהד של הפועל (הודות לאיתן טייב ומשחק השרוכים הידוע לשמצה, בו הפועל בית שאן נתנה לבית"ר לנצח ולזכות באליפות על חשבוננו).

אז למה בחרתי הפועל? פשוט כי היא באותו זמן הייתה הקבוצה הכי גרועה בליגה, וכנראה שמאז ומתמיד הייתה לי משיכה לאנדרדוג.

× × ×

אז העונה אני חוזר לנקודת ההתחלה שלי, אפילו שנה לפני נקודת ההתחלה. מה שנקרא, עשיתי סיבוב מלא. אצטרך להתרגל לכך שאנחנו לא משחקים בשבתות, אלא בימי שישי, ולהפנים שהשנה הזאת תהיה נטולת משחקי דרבי. טוב, זה לא מדויק.

אומנם השנה לא יהיה דרבי תל אביבי, אבל ברמה האישית, כבר במחזור השמיני מצפה לי דרבי היסטורי, כשהפועל שלי תשחק מול הפועל חדרה, הקבוצה של עירי האהובה שחזרה לליגה השנייה אחרי היעדרות של 20 שנה.

אין לי ספק שהמשחק הזה יהיה רגשי מאוד עבורי ולא אגזים אם אומר שכבר מעכשיו אני בלחץ ממנו. מצד שני, גם אין לי ספק לטובת מי אהיה במשחק הזה. אחזיק אצבעות להפועל חדרה כל העונה ואתפלל שינצחו, אבל לא במשחק הזה.

אין מה לעשות, הפועל תל אביב היא כבר חלק מהזהות שלי - אני אבא, יהודי, מזרחי, ישראלי, מסורתי ואוהד הפועל תל אביב, וכבר שום דבר לא יוכל לשנות את זה.

× × ×

אז מה אני מצפה מהעונה הזו? שליברפול תעשה עונה סבירה בליגה האנגלית ולא תעשה בושות בליגת האלופות, שהפועל חדרה יישארו בליגה ויתקעו יתד בלאומית ושהפועל שלי תחזור למקומה הטבעי בליגה הראשונה.

וליגת העל? בסיטואציה הנוכחית היא לא ממש מעניינת אותי השנה. מלבד עניין אחד, והוא שמכבי תל אביב תעשה עונה גרועה ככל האפשר. זו אומנם נחמת עניים, אך בכל זאת נחמה.

החודשיים האחרונים בלי כדורגל היו בשבילי קשים לעיכול, כמו אוכל בלי מלח, בלי פלפל ובלי חריף.

עכשיו חוזר הטעם לחיים, חוזר הכדורגל.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו