סג"ם אורי קליין מניר גלים סיים לאחרונה את השלמת הקצונה של חיל חינוך, והחל את תפקידו כקצין חינוך בגדוד נצח יהודה שבחטיבת כפיר.

אורי, דור שלישי במושב, למד בתיכון הדתי בקבוצת יבנה, יחד עם השתתפות פעילה בתנועת הנוער בני עקיבא בתור חניך ומדריך.

כאשר סיים את לימודיו בחר לדחות את גיוסו ולהצטרף למסלול ישיבת הסדר בעתניאל. "הישיבה מאוד מיוחדת", אורי מספר ומוסיף: "יש מגוון רחב של אנשים וכל אחד שונה מהשני. גם תחומי הלימוד שכל אחד בוחר בהם הם מגוונים ונעים בין פילוסופיה לתורה, תנ"ך וגמרא, והרבנים נותנים לך לבחור בדרך בדרך שלך.

בתקופת הישיבה למדתי המון על הקשבה ואיך מרגישים אנשים. במרץ 2016 התגייסתי לקורס הוראה והדרכה בחיל החינוך, במסלול של בני ישיבות. בגלל שלמדתי במסלול הסדר הייתי אמור להיות תקופה מקוצרת בצבא, ולחזור אחר כך ללימודים נוספים בישיבה.

צילום: דובר צה"ל

יצאתי לקצונה וזה שינה את כל התוכניות. לאחר סיום קורס הוראה והדרכה קיבלתי שיבוץ בבסיס האימונים החטיבתי של חטיבת כפיר, בגדוד נצח יהודה.

תפקיד מש"ק ההוראה בהכשרות נצח יהודה הוא חשוב ולא פשוט – אל הגדוד מגיחעים חרדים שבוחרים להתגייס לצבא, וחלקם לא יודעים עברית – לכן חלק מהתפקיד הוא ללמד אותם עברית – לא רק בשביל השירות הצבאי אלא גם בשביל ההשתלבות במדינה.

חוץ מזה, החיילים מוצאים עצמם בימיהם הראשונים בצבא, מקום שהוא זר ולא מוכר להם וחלק מהתפקיד הוא לעזור להם להשתלב.

אנחנו צוחקים שיש שפה שנקראת "עולית" – כמו עברית, רק עולית. עולית היא השפה שמלמדים עולים חדשים לדבר – עם דיקציה ברורה, דיבור ברור ואיטי, שילוב מילים לועזיות בשפה.

מאוד נהניתי בתפקיד, ומפה לשם מצאתי את עצמי בבה"ד 1 – בקורס קצינים. החודשיים הכי מדהימים שהיו לי בשירות היו בתקופה הזו.

בבה"ד 1 אתה פוגש את כל החילות וכל האנשים בצבא. בבה"ד 1 הייתה הפעם הראשונה בה נפגשתי ודיברתי עם דרוזים. דבר נוסף שהבנתי הוא שאני כבר מפקד ולא חייל רגיל יותר, אין לך את הפריווילגיה להגיד שטויות, אתה האחראי וזה שצריך לדעת".

השלב הבא שאורי חווה, לאחר השלב הראשון בבה"ד 1, היה שלב ההשלמה החילית – שלב בו צוערי הקצונה מתמקצעים בתפקיד שלהם – השלמה חילית של חיל חינוך.

"המרצים שהביאו לנו היו פרופסורים ומרצים ברמת תוכן מאוד גבוהה, מההבנה שהשלמת חינוך זה לא קורס יסוד אלא הכשרה של פיקוד שמכינה אותך לדרישות התפקיד המשמעותיות, שעוסקות רובן בתוכן.

צילום: דובר צה"ל

דבר מיוחד להשלמה הוא שאתה לא מקבל ציון על הדברים שלך אלא התייחסות ונקודות לשיפור, רוצים שתהיה אדם חושב וביקורתי.

בחיל חינוך יש את מערך החינוך ומערך קידום האוכלוסיות, ובהשלמה יש הרבה ממשק והיכרות הדדית בין שני הצדדים מתוך רציונל שכל קצין בחיל יכיר את העשייה.

אפילו מש"קית חינוך יודעת מה המשמעות של כל דבר – כאשר מגיע אליה חייל עולה חדש מטירונות במחוו"ה אלון, מש"קית החינוך שלו תדע איך להתאים לו את התכנים ואיך לנהוג בו".

אורי מספר על חייו לצד תפקידו הצבאי: "אני בייניש. אמנם לא במסלול אבל הייתי. אני לומד דף גמרא בכל יום וזה עולם תוכן שהוא חובה בשבילי.

אני יכול לומר מנסיוני האישי שכשאתה בא ממקום בוגר ומכיר את עצמך, והייתי כמעט הכי בוגר בקורס, כשאתה מכיר את המקום שאתה בא ממנו אתה יודע גם לאן אתה הולך.

אני נהנה להכיר תרבויות מגוונות בצבא, ומאמין שרק בצבא יש לך הזדמנות לפגוש ולהכיר תרבויות נוספות, ואנשים שונים מרקעים שונים".

"מאוד נהניתי בכל שלבי קורס הקצינים וההשלמה", אורי מספר ומוסיף: "אבל שום דבר לא יכול להכין אותך ל'בום' של תחילת התפקיד. בקבוצת וואטסאפ של כל חברי ההשלמה החילית, המפק"צית שלנו שאלה אותנו איך הייתה 'הקפיצה למים'.

מישהי ענתה לה שזו הייתה קפיצת ראש, מישהי נוספת ענתה לה שזה כמו לקפוץ לבריכת בטון מרוקנת. אנחנו משתפים אחד את השני בחוויות התפקידים שלנו, כולנו נכנסנו לעשייה חזקה.

לסיים יום בשעות הקטנות של הלילה זה מתיש, אבל בצורה מחזקת. על אף הלחץ אני אפילו נוהג כל בוקר לנגן בגיטרה שלי, לא מוותר על זה בשביל כלום".

במהלך שלביו בצבא היו לא מעט דברים שהשאירו על אורי חותם, והוא משתף בחוויות נבחרות: "זה היה ממש בתחילת הדרך שלי בצבא, טירונות של מגל, לא משהו מטורף, חודש וחצי, בקטנה.

צילום: דובר צה"ל

במהלך הטירונות היה לנו יום תרבות בירושלים ולקחו אותנו לכותל. עשינו שם ח', צורה אופיינית לחיילים בהכשרה. לנו זה היה מאוד מוזר באמצע היום.

בהפתעה לגמרי המפקד שלי הסתובב אלי, קרא לי להניף את הדגל. תמיד התרגשתי בטקסים כששרנו התקווה אבל פתאום הדהד לי שאני נמצא בכותל ולובש מדים. סבא שלי היה בגטו ובמחנות עבודה ואני לובש מדים ומניף את דגל ישראל ברחבת הכותל. זה היה רגע של פרספקטיבה שריגש אותי מאוד".

חוויה נוספת שהייתה לאורי הייתה רגע לפני שיצא לקצונה: "בבא"ח כפיר הייתי 8 חודשים לפני הקצונה. יצא לי לעשות מחזור וחצי. במהלך ההכשרה יש דיסטנס בין הסגל לטירונים, אבל בסוף ההכשרה אתה נפרד מהם כשאתה כבר חבר שלהם לגמרי.

ישבתי עם אחד העולים בשק"ם, הוא בא אלי ואמר לי "שתדע לך שהרבה בזכותך, עזרת לי לסיים את ההכשרה לי וגם ככה קשה לי שאני חייל בודד, רציתי להגיד לך תודה".

זה היה רגע של שיא בשבילי. כשדברים מתנהלים בסדר של היומיום והשגרה אתה עושה מה שאתה עושה ולא שם באמת לב שאתה משאיר חותם על אחרים. המילה הקטנה 'תודה' מאוד מחממת על הלב ונותנת הרבה כוח".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו