מנהל האתר
15.08.10 / 11:24
להאזנה לתוכן:
לכל אהובנו וחביבנו, שבוע טוב
שבוע של ברכה, הצלחה, ישועה ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות.
הנה נכנסים לשבוע של פרשת "כי תצא", ובפרשת השבוע נאמר: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה", והנה דבר זה נאמר על המישקל ועל המידה, שלא ישים אדם בכיסו אבן עם משקל לא אמיתי לגנוב את דעת הבריות, וזה האיסור. אך קשה, אדם שמחזיק בכיסו אבן לא טובה ולא משתמש בה, מדוע באים כנגדו בטענה, הרי לא משתמש באבן הזו, רק הייתה איתו בכיסו?.
אלא אפשר לבאר: חז"ל אומרים לנו, כל שבים טהור חוץ מכלב הים, מפני שהוא בורח ליבשה. ופירשו המפרשים, כל הבריות של הים, אם עשה מעורם כלים, אין מקבלים טומאה, חוץ מכלב הים, לפי שכל הבריות של הים אין אחד מהם בורח ליבשה, כשבאים לצוד אותם אלא כלב הים בלבד, לכן נחשב הוא בכלל עורות היבשה ואם עשה מהם כלים מקבלים טומאה.
ומפה נלמד יסוד גדול, שמשפט ודין האדם באים אף על נטייתו ופניותיו ולא רק על מהותו, כלב הים, המים והים הם אווירו ומקום חיותו וגם כשפורש ליבשה מקור חייו הם במים, אבל בגלל רגע אחד של התחמקות ממקור חיותו מתקפח כל ערכו והוא מקנה לעצמו כל החומרות ודין בריה של היבשה, ואף שהיבשה זרה בכל מהותו וטיבעו.
ומדין זה נערער ונראה כמה חמורים הדברים, ישנם אנשים אשר יושבים כל חייהם בישיבה, בארבע אמות של הלכה לומדים ועומלים ועוסקים בתורה, אך בדעתם תמיד; הנה פלוני הרויח ממון מרובה הנה פלוני משכורתו גדולה כל חייהם חיים הם את חיי המצליחים לדעתם, אחריתם וסופם, שישפטו וידונו אותם ככלב הים שכל חייו חי במים, משום שדעתו ביבשה ניהיה טמא כטומאת היבשה.
וכך מצאנו מעשה אצל רבי שמעון בר יוחאי, שאחד מתלמידיו נסע לחוץ לארץ והרויח ממון מרובה והתחילו התלמידים לדבר ולרנן על הצלחת התלמיד, עמד רבי שמעון ולקח את כל התלמידים לביקעה והתפלל להקב"ה, ואמר: בקעה בקעה התמלאי בדינרי זהב, התמלאה הבקעה עמד רבי שמעון ואמר לתלמידים, מי שרוצה עוה"ז יקח, מי שרוצה עוה"ב ולא רוצה עוה"ז לא יגע בפרוטה. והנה קשה מדוע רשב"י היה צריך לצאת מגידרו בעינין זה?. אלא רבי שמעון בר יוחאי ידע, כשם שכלב הים דעתו ביבשה ונשפט הוא על פי דעתו, וכן המוכר עם המאזנים שמחזיק בכיסו אבן עם משקל מזויף נענש אף על האבן שנמצאת בכיסו ולא עשה בה מאומה, צריך להזהר מנטיות ומחשבות רעות, משום שענוש יענש על הדברים האלו. לכן העבודה של חודש אלול לעשות חשבון נפש ולקבץ ולאסוף את כל הנטיות והדחפים והיצרים הרעים, גם כאלו שאינו עושה בהם רע ממש, אלא רק שמורים אצלו בדעתו, ולעבוד על עצמו לתקנם להכחידם מנפשו.
וישאל האדם איך ממיתים מחשבות כאלו?, על ידי זהירות בדברים שהם ספק, כגון ספק כשר ספק לא, ספק מותר ספק אסור, הספקות בהלכה הם פותחים בנפש האדם פתח, של כל נטיות הלב הלא הגונות ולא ישרות, וכאשר האדם מתיר את הספקות שבליבו ויודע שזה אסור וזה מותר, זה כשר וזה לא, מזכך את ליבו אף מנטיות ומחשבות לא הגונות. אין יום גדול לישראל מיום התרת הספקות.
נחזק עצמנו בפרשת "כי תצא למלחמה" איזו מלחמה?, מלחמת היצר הרע, שזוהי המלחמה האמיתית הגדולה ונחזקה אך אין בה מנצחים משום שלעולם נשארת כל חיי האדם, המלחמה הזו נמצאת איתנו.
היו ימים גדולים בעם ישראל, שישועת ה' הייתה קרובה מאוד לבא, בימים אלו צריכים הרבה תפילה, הרבה תחינה ובקשה ואפשר לבאר ולומר: "עזרת אבותנו" פרוש, לאבותנו הקב"ה עזר לפני שביקשו ממנו בקשת ישועה, אך ישועה שזה "לבניהם אחריהם" הישועה היא אחרי הרבה בקשה ותחינה שמתפללים ומבקשים מהקב"ה. בימי קדם טרם יקראו ואני אענה, בימינו אלו הרבה תחינות והרבה תפילות והרבה בקשות עד שהקב"ה עונה ומרחם.
אך יסוד גדול צריכים לחזק בנפשנו, כח האמונה. מוצאים בעינין אבן המשקל דבר פלא גדול, התורה הקדושה אומרת: "אבן שלמה בצדק יהיה לך איפה שלמה בצדק יהיה לך למען יאריכון ימיך על האדמה" והנה במצות אבן המשקל, הקב"ה מבטיח אריכות ימים כמו במצות כיבוד אב ואם ושילוח הקן ותלמוד תורה, מה זכתה מצות אבן המשקל לזכות כל כך גדולה של אריכות ימים?. ואפשר לבאר ולאמר: אבן המשקל מסמנת את האמונה בה' כאשר האדם מאמין בה' עושה עסקיו ביושר, וכאשר האמונה מעורערת חושב הוא שאם יטה את המשקל יצליח יותר. לכן מצות האבן היא מצות האמונה ולכן על ידי זה זוכה לאריכות ימים.
נחזק עצמנו בכל כוחנו באמונה בה', במחשבות הגונות וישרות, ולברוח מן הספקות ולהתחבר לודאי, וכך בודאי נזכה לאריכות ימים ונזכה להכתב ולהחתם בספר הצדיקים והחסידים לחיים טובים ולשלום.
שבוע טוב הצלחה וברכה וישועה.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
