צילום: עופר אשטוקר - אשדוד נט

תקראו את הפוסט של אילנה ממן, שבשבת האחרונה נכנסה לים בחוף מוכרז, רק עד המותניים, ומהר מאוד מצאה את עצמה נאבקת בגלים בין חיים ומוות.

הפוסט המלא - לא נגענו:

אתמול (שבת) כל כך רציתי לטבול בים
רק לטבול מעט, לחוש את המים אחרי תקופה כה ארוכה שלא.
נסענו עם חברים לחוף ניצנים חוף מוכרז.
בשעה 13:00 בצהריים נכנסתי נעזרת בידיו של בעלי אט אט המים הגיעו לי עד המותן וזה הספיק לי עזבתי לו את היד ונהנתי מהמים הנעימים.
תוך שניות הבנתי שאני נסחפת אל תוך העומק ללא כל שליטה ,נסיתי לשחות לכיוון החוף, אך הגלים לפתע היו חזקים והזרמים וסחפו אותי לעומק ולמרחק רב.
בכל הכוח אני נאבקת במים ובגלים מצאתי עצמי רחוקה מאד מבעלי. 
מסביבי לא היה אף אדם כל נסיון לצעוק עלה לי בבליעת מי ים.
תוך כדי המאבק הלא שווה כוחות ידעתי שאסור לי להיכנס לפאניקה ועליי לעזור לעצמי בכל דרך.
ניסתי לצלול ושיצאתי מצאתי עצמי רחוקה בעוד עשרות מטרים. אני מנסה לשחות וכל גל שהגיע זרק אותי לאחור לעוד עשרות מטרים. אני מביטה לכיוון החוף והחוף התרחק לי יותר ויותר. 
אני שומעת את בעלי צועק לי תשחי בחזרה, אך בכל פעם שרציתי לצעוק לו שאני במצוקה פי התמלא מים. והגוף נשאב לתוך המים. היאוש כמעט אחז בי והבנתי מהר שזה כנראה הסוף, הגוף נחלש וחשתי שזהו שהסוף של חיי וסופי יהיה במצולות הים.
המחשבה שזה הסוף הביאה אותי לשכב על הגב לצוף ובשארית כוחותיי לצעוק לבעלי תציל אותי !
רק אז הבין בעלי שבעצם אני נאבקת בין חיים למוות.
המחשבה שעברה לו בראש היא שהוא מאבד אותי והוא לא מסוגל עזור לי.
הגלים היו חזקים וסחף אדיר. הוא החל לזעוק בכל הכוח להצלה ותוך כדי כך הוא מנסה לשחות לכיווני, אך הנסיונות כשלו הוא לא היה מסוגל להתקדם הגלים היכו בו בחוזקה והוא בעצמו כמעט החל לטבוע.

עצמתי את עיניי וקראתי" שמע ישראל".

תוך פחות מדקה הגיעה המציל משה אותי מהמים
העלה אותי על החסקה והגלים המשיכו להכות ללא רחם למרות שסגרתי את הפה כל גל מילא אותי במי ים שחדרו דרך האף.
ולאחר מכן המציל הגיע לכיוון של בעלי שהיה באפיסת כוחות ובטראומה נוראית, נאחז בחסקה עד החוף.
אפילו המציל נאבק בגלים הסוערים וההגעה לחוף נראתה לי כנצח
הגענו לחוף שאני באפיסת כוחות טוטאלית. לדברי חבריי שהיו סביבי סיפרו לי כי הטיפול הרפואי בחוף היה כה מהיר,הם הבינו מהר שאיבדתי את הכרתי, חיברו אותי לחמצן. ומידי פעם גופי פולט את מי הים. הרצון היה להקיא את הנשמה. אצבעות ידיי הכחילו וגופי רעד כאילו חיברו אותי לחשמל.
רק אחרי מספר רב של דקות קריטיות התחלתי להרגיש יותר טוב יכולתי לנשום בכוחות עצמי.

זה סרט רע שיכל היגמר אחרת לגמרי.
אני חשה מבורכת וברת מזל.
לצערי לאמיר פיי גוטמן לא האיר המזל.
הים נראה כה תמים אך הוא יכול היות אכזרי ביותר.
זה כבר לא קשור אם אתה שחיין אולימפי... קשה מאד להיאבק בזרמים וסחף נוראי.
אחרי שהתאוששתי המציל אמר לי שבמידה והייתי נשארת עוד פחות מדקה במים לא הייתי איתם...לא הייתי אתכם.
התושייה של הרגע האחרון לנסות לצוף ולצעוק זה מה שהציל אותי.

לילה קשה עברנו ורק היום בצהריים התחלתי לקלוט עד כמה הסרט הזה יכל להיגמר אחרת לגמרי.
אנא שימרו על נפשותיכם, שימרו על ילדכם לא להגיע לחופים שאינם מוכרזים וללא מציל. למזלי הייתי בחוף מוכרז ותושייתו של בעלי ושל המצילים שהייתה כה מהירה הצילה את חיי.
מודה לבורא עולם שאתה מוכיח לי בכל פעם כי אין עוד מלבדך.

עיניי דומעות ללא הפסק...
אמיר פיי גוטמן יהיה זכרו ברוך .

*** אנא חברים אני מוסיפה בקשה אישית, אנא שתפו את המקרה שלי, חשוב לי שאנשים רבים ידעו מהי החשיבות להגיע לחוף מוכרז, זה הציל את החיים שלי.
המהירות של המצילים והטיפול הראשוני שאדם טובע מקבל במקום מכריע וחורץ גורלות !!!

לוח אשדוד נט כל הנדל"ן והפרויקטים במקום אחד 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו