בוקר אחד היא התקשרה. המפקדת נטלי. זאת שאחראית על ניקיון הבית, התקשרה ובישרה שהיא בהריון. כמה שמחתי בשבילה. שמחתי בשבילה והייתי עצובה בשבילי.

"איזה יופי", אמרתי בקול כמעט משכנע ומיד הוספתי "עד חודש שמיני תוכלי לעבוד נכון?". היא צחקה ואמרה שבנוסף לזה שהיא בהריון היא גם "שברה את הרגל".

"אוייי... אז את עם גבס? או שזה רק נקע?". גבס, היא ענתה.
היא בגבס ואסור לה לזוז חודשיים. הלך עליי. "אבל אל תדאגי", היא מהירה להגיד. "אני שולחת לך את חברה שלי, נטע".

איור: מיכל איסרוף

אז אמרתי יופי, איחלתי לה החלמה מהירה ולידה קלה. ואז היא הגיעה. נטע. 1.76 מ' מאופסנים במכנס צמוד, רגליים שנגמרות בבטן, שטוחה וחזה לתפארת. מאופרת בקפידה עם תיק ו'אקססוריז' תואם. באה לעבודה נטע. לנקות את הבית הלא מסודר שלנו.

היא מחייכת. היא לא רוצה לשתות, לא רוצה לאכול, לא שואלת שאלות ובעיקר לא מדברת הרבה. הסברתי לה בדיוק כל מה שצריך לעשות - "חלון, אחר כך מטבח, ארון, כלים" ועוד. והיא הסתכלה עליי בחיוך של קלאודיה שיפר בימי הזוהר ואמרה "בסדר, בסדר", והתחילה לזוז כמו ספורטאית אולימפית בין החדרים.

בידיה השריריות היא הזיזה מיטות וארונות, וטיפת זיעה לא בצבצה ממנה. שום טענה, שום בקשה, שום כלום. הייתי מרוצה. בעיקר מהעובדה שאני לא צריכה להיות במתח וחרדה.

איזה מזל שנטלי בהריון. חבל על הרגל. אבל לכל אחד יש תחליף ועוד כזה. ירדתי לסידורים וחשבתי שאתקשר להגיד לנטלי תודה מקרב לב. חזרתי.

"היי", אמרתי לאידיאלי שישב במטבח ושתה קפה. "מה אתה עושה כאן?", שאלתי בהפתעה. ממתי כבודו מגיע באמצע היום ועוד נשאר לשתות קפה בנחת ובשלווה כאילו אין מלחמה בחוץ?

"אה... סתם עברתי לקחת משהו", אמר והביט אל האופק שמולו. "וחשבתי שאולי אשתה קפה, אני ממש עייף". הוא לגם מהכוס כאשר עיניו שקועות באופק. האופק כלל את ישבנה המוצק של נטע, שהיה אסוף בטייץ צמוד שהבליט את רגליה החטובות של מתעמלת אמנותית שההווה שלה לא מבייש את עברה.

התחלתי לכוון אותה אל עבר המרפסת. הדגמתי לה מה בדיוק צריך לעשות, אבל האידיאלי נעמד ואמר במלוא גרונו "עזבי אותה מהמרפסת, חם היום. אני אנקה את זה מחר".

הוא ינקה. מחר. 25 שנה עברו והוא מעולם לא החזיק ביד סמרטוט. איזה בחור טוב. נשמה טהורה. והמשיך להביט אל האופק. האופק בדמות נטע חייכה מבלי להבין שעוד רגע היא עדה לרצח על כבודה האבוד של זו האישה.

"היא מנקה טוב", אמר בשלוק האחרון ואני אמרתי "דווקא ממש לא. אני אומרת לה מרפסת והיא מנקה את השירותים. היא לא מבינה כלום". הוא גירד את הראש ואמר "גם את השירותים צריך לנקות. ראיתי, היא מנקה ממש טוב". וזה היה יומה האחרון.
דרושה מנקה.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו