אבא שלי לא סיים בית ספר. בכיתה ח' הוא נאלץ לעזוב את הלימודים ולצאת לעבוד, אך למרות זאת, את הדברים המשמעותיים בחיים למדתי ממנו.

הוא לימד אותי, בין היתר, להאמין בעצמי ושהמשפחה היא מעל הכל, הוא גם לימד אותי לא לפתח סנטימנטים לחומר ואיך להגן על עצמי מפני הילדים הבריונים בבית הספר. כשבגרתי, הוא התריע בפניי שבשום פנים ואופן לא אסתבך עם ביטוח לאומי ומס הכנסה.

"לא משנה למי תהיה חייב, עם כולם אפשר לדבר בהיגיון ולהגיע לפתרון", הוא אמר, "אבל ביטוח לאומי ומס הכנסה הם גופים אטומים, ישר עיקולים לחשבון בנק והוצאות לפועל".

צילום: shutterstock

אבא שלי, לצערי ולצערו, מבין דבר או שניים בעיקולים בבנק והוצאות לפועל, אבל למרות שהאזהרה שלו ניקרה לי כל הזמן בראש, לא הבנתי כמה הוא צודק בעניין הזה וגם לא הבנתי שעצם זה שחשבתי שאוכל להתנהל מול הגופים האלה בעצמי - זאת אומרת, ללא רואה חשבון - זה אומר להסתבך איתם.

חוויתי את זה על בשרי, כמו שאומרים, רק בשנה שעברה, כשהגשתי באופן עצמאי דו"ח סוף שנה במס הכנסה. יותר נכון, חשבתי שהגשתי, כי חצי שנה אחרי זה, כשהגעתי לבניין מס הכנסה כדי שינפיקו עבורי אישור סטנדרטי, נודע לי שהדו"ח לא הוגש, כי הייתי אמור גם למלא אותו באופן מקוון באינטרנט.

כששאלתי את הפקידה: "לא התכוונתם ליידע אותי שמבחינתכם לא הגשתי את הדו"ח?", היא ענתה מבלי להתבלבל: "היית רואה עיקול בבנק ואז היית יודע".

אחר כך הפקידה הודיעה לי שגובה הקנס שהוטל עליי בעקבות אי הגשת הדו"ח כביכול, הוא על סך אלפי שקלים. אבל היא גם מיהרה להרגיע אותי בכך שהיא תיכנס למנהל שיגזור את גזר דיני במקום ויחליט על החוב הסופי. וכך היא עשתה. נכנסה לחדר המנהל ויצאה ממנו עם סכום נקוב שעליי לשלם, אם אני רוצה שינפיקו עבורי את אותו אישור סטנדרטי או כל דבר אחר.

כאן הבנתי שני דברים, הראשון הוא שהגוף הזה מתנהל בשיטות של המאפיה הסיציליאנית, והשני הוא שאני חייב רואה חשבון.

אז לקחתי רואה חשבון שיטפל בענייניי בביטוח לאומי ובמס הכנסה, ואמרתי לו באופן חד משמעי שאני רוצה דף חלק ונקי אצלם. ביקשתי ממנו שיחפור בתיקים שלי, הכי אחורה שרק אפשר, ושיבדוק אם יש לי חובות עבר וכל מיני זנבות שנשארו ואני לא יודע עליהם.

ואכן, היו זנבות ולא מעט. הקציתי עבורן כרטיס אשראי, כל פיפס של הרואה חשבון העברתי לו פרטים וביקשתי שישלם עכשיו וכמובן שיפרוס לתשלומים. בחצי שנה האחרונה שילמתי קרוב ל-30 אלף שקל לביטוח לאומי ולמס הכנסה.

ובכל זאת, השבוע עמירה התקשרה אליי באחד הבקרים ואמרה לי שהיא הייתה בבנק כדי להוציא כסף לגן של הילדה ואמרו לה שהחשבון מעוקל בעקבות חוב לביטוח לאומי.

"זה לא יכול להיות", אמרתי לה, ומאוחר יותר גם לרואה החשבון שלי, רק שלו אמרתי את זה בעצבנות.

"זה לא יכול להיות", אמר גם הרואה חשבון בעצמו וביקש שאתן לו כמה דקות לבדוק את העניין.

אחרי כמה דקות הוא התקשר ואמר לי שהוא פתוח על העמוד שלי בביטוח לאומי ולא רק שאני לא חייב להם כלום, אלא אני בפלוס אצלם. הוא שלח לי טפסים שמאשרים את דבריו ואמר לי לגשת עם זה לבנק.

למחרת ביטלתי את כל פגישות העבודה שתוכננו לי לאותו יום והלכתי לבנק, מחזיק בטפסים המאשרים את חפותי וחדור רוח קרב, כדי לדאוג לכך שהעיקול הזה יוסר. ישבתי מול הפקידה, סיפרתי לה את הסיפור ועוד לפני שהספקתי להציג בפניה את הטפסים, היא אמרה: "מוזר מאוד, אני רואה שהיה עיקול על החשבון אתמול, אבל הוא הוסר. כנראה שזו הייתה טעות".
"כנראה?".
"לא כנראה, בטוח טעות".

× × ×

כבר תקופה ארוכה יש לנו תחושה שככל שאנחנו עובדים יותר, ככה חשבון הבנק שלנו ברגרסיה מתמשכת. כל ילד יודע שכסף זה עסק קר ואין בו שום מקום לתחושות, אז החלטנו לרדת לשורש העניין ולבדוק איך יכול להיות שההכנסה שלנו גדלה באופן די עקבי, ברוך השם, ועדיין המינוס שלנו בבנק גדל יחד איתה.

אז איך זה ייתכן?
תשלומים. אין סוף לתשלומים, אנחנו משלמים כל חודש כל כך הרבה כסף בתשלומים, שעוד לפני שהספקנו למצמץ, כמעט משכורת שלמה נעלמת רק על התשלומים החודשיים.

הכל מחולק לתשלומים: ביטוח רכב, ביטוח לאומי, דלק, מזון, בגדים וכו', וזה עדיין רק הדברים השוטפים בכל חודש.

אני לא יכול לשמוע יותר על תשלומים! אין מזומן? לא קונה! כן, כן, שמענו עליי, הלוואי וזה היה נכון. הלוואי והיה לי את האומץ לגזור את כרטיסי האשראי, אבל אודה על האמת - אין לי.

כל הזמן אני שומע מאנשים ש"הגיע הזמן שתחליפו אוטו", "אופניים חשמליים ישנו לך את החיים", "אפשר למצוא היום ספות במחירים מצחיקים", "תסדר שיניים" ועוד אינספור "הצעות משתלמות".

ואני עוטה על עצמי את הפרצוף הרציני ומהנהן, רק שיירדו ממני. אני כבר לא שואל ומאיפה אביא כסף לכל "ההצעות המשתלמות" שלהם, כי אני יודע שהם ישלפו את מילת הקסם - תשלומים.

לא יכול לשמוע את המילה הזאת יותר, פשוט לא מסוגל. אני רק שומע אותה - ומיד מקבל עצבים בכל הגוף. שאלוהים ייתן לי את הכוח לגזור את כרטיסי האשראי, לעלות אותם באש, ולחיות עם מה שיש, רק מה שיש.

מתמטיקה קיומית | רועי חסן


מהשברים נבנה
בית
מהשארית נחיה

באושר ואושר
ממש סיפור סינדרלה

שורה תחתונה

פנסיה.

זקנים
נראה עולם
רק שלא נמות
צעירים.
שנספיק לערבב
מעות במהות
שלא נתפרנס. עוד
בילדותי פחדתי ממספרים. 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו