מה בשבילכם? פיתה, לאפה או באגט?
"לאפה בשבילי, באגט בשבילו".

מה למרוח בלאפה?
"הרבה חומוס, סלט, חריף, עוד קצת, כרוב לבן, כרוב סגול, עוד קצת, הרבה בשר, משני הסוגים, שים גם שומן מלמעלה".

ובבאגט?
"בשבילי קצת חומוס, טיפה סלט, טיפונת חריף, זהו. אתה יודע מה? שים גם לי קצת כרוב סגול, טיפה כרוב לבן, זהו. חציל מטוגן טיפה, בקטנה, רק בשביל הטעם. טיפ־טיפה בצל. זהו. קצת פטרוזיליה וטחינה למעלה. נגיעה. זהו, זה הכול".

שווארמה. צילום: בשמת איבי


נשמע לכם מוכר? שווארמה, המאכל הלאומי שלנו - ואם הוא עדיין לא הוכתר אז בטח שמדובר במועמד/ת (השאלה אם זה כבש או פרגית) ראוי/ה לתואר. וסליחה מהפלאפל, מהחומוס, מהשניצל ומכל מי ששכחתי.

× × ×

עמדתי מאחורי השניים וכדי להנעים את ההמתנה ניסיתי לפצח את האישיות של כל אחד מהם על תקן החיים שלי בלאפה. בטוח שיש קשר בין האישיות שלהם לבין מה שהם ביקשו לדחוס ללאפה. זה הרי לא רק עניין של גרגרנות. נראה כמו עבודה מדליקה לדוקטורט בפסיכולוגיה. בטוח שיהיו מסקנות חותכות. מקסימום תמציא משהו. הפרופסור יאהב את זה על בטוח. גם התקשורת. תגיד לי מה יש לך בבאגט וכמה, ואגיד לך מי אתה ומה אתה. תסכימו, רעיון מבריק לדוקטורט.

ואז הגיע תורי.
מה בשבילך, אחי?
התלבטתי אם לשלב את המילה "הרבה" בהוראות לחותך השווארמה או להסתפק במילים "קצת" ו"טיפה". החלטתי ללכת על פיתה נטו. כלומר בלי הרבה ובלי טיפה. נשמע לי הכי קרוב לבן אדם נורמלי והיה אם מישהו צופה בי מהצד וכותב את עבודת הדוקטורט.
הלכתי על חומוס וסלט.

תסכימו שזה נשמע קצר ולעניין, סולידי ובלי התחכמויות ותאוות בצע. אני בטוח יוצא טוב במחקר. "זה עם הפיתה ניצח", תהיה השורה התחתונה של עבודת הדוקטורט שבמשך כמה ימים תהיה שיחת היום במדינת ישראל - ובטח גם תקצור בהליכה כמה פרסים בינלאומיים. איך לא חשבו על זה קודם. ואותי, המנצח, יזמינו לערוץ 2. יונית לוי תשאל כמה שאלות וסוף סוף אימא שלי תראה אותי בטלוויזיה.

× × ×

ובעוד "אחי" חותך לי את השווארמה באומנות שרק חותכי שווארמות יודעים, הבנתי כמה התלבטויות אנחנו צולחים מדי יום גם בדרך לפיתה. מצחיק לחשוב שיום אחד הרובוטים יחליפו אותנו. שטויות. הנה פה בתור לשווארמה, בכמה שניות, אתה צריך לקבל החלטות הרות גורל שיקבעו את עתידך לרבע שעה הקרובה: מה למרוח בלאפה - חומוס או סלט חצילים. או שניהם. עם חריף או בלי חריף. הרבה או טיפה. דילמות אחת אחרי השנייה, דילמות אמיתיות מהחיים. דילמות של טעם, ריח וקלוריות. דילמות שאתה מוכרח לפתור תוך שניות ספורות, כי מהצד השני עומד מישהו עם מסור חשמלי מול העיניים.
וזה לא נגמר.

מה תשתה?
השאלה היא אף פעם לא אם תשתה, אלא מה תשתה. ממלכדים אותך בלי שתרגיש. הסיכוי שתשתה מאוד גבוה אחרי שאלה ממוקדת שכזאת. ושווארמה זה לא קופיקס. פה פחית שתייה זה לא חמישה, בעצם שישה, שקלים.

אבל לא כולם שותים. או שהם לא צמאים או שהם, איך נקרא לזה בעדינות, קמצנים. אם השתייה היתה בחינם הם לא היו שותים? ועוד איך שותים. אבל עובדה שיש כאלו שלוקחים את השווארמה שלהם בלי שתייה.

אלוהים ברא אותם אחרת? מתאפקים עד הבית? או שאולי יש להם מימייה במכונית? או שמה שמחזיק אותם בחיים זה שחסכו שמונה שקלים - בחשבון פשוט זה שווארמה אחת חינם על כל ארבע שלי. עוד פרק בעבודת הדוקטורט: תגיד לי אם אתה קונה שתייה עם הלאפה, ואגיד לך מי אתה. חבל שאני לא סטודנט לפסיכולוגיה.
אמרתי קולה.

רגיל או זירו?
עוד התלבטות. מבט חטוף מאחוריי ומצדדיי מגלה שהרופאות שלי, ד"ר נוביק וד"ר אנוק, לא בסביבה, והסוכר הגבולי שלי יחזיק מעמד עוד יום גם בלי משמעת טקטית. בכלל, קצת מצחיק ללקק טחינה מהפיתה וללכת על משקה דיאטטי. סוג של פיצול אישיות נראה לי, סכיזופרניה כמדומני היא המילה המקצועית. אבל הדיאט לגמרי עובד ומרגיע קצת את המצפון.
אז זירו.

בפחית או בקבוק?
מה ההבדל בין פחית לבקבוק? יש הבדל בטעם? יש כאלה שאומרים שכן. איזה אנינים. באמת מה ההבדל? מה רע במיץ תפוזים או בירה שחורה? למה תמיד יוצא לי קולה? השאלה היחידה היא בקבוק או פחית ואין לי מושג מה עדיף. מה יותר משתלם ודופק את המערכת, פחית או בקבוק?
אולי הכי טוב בקבוק אבל יצא לי פחית. אין לי מושג למה. מעניין מה זה אומר על האישיות שלי? אולי בקבוק זה לסטרילים ופחית זה לעמך? אולי להפך? בטוח יש הבדל. הנה עוד חומר לאקדמיה.

אתה לוקח או אוכל פה?

יאללה, כמה שאלות על שווארמה אחת. כולה שווארמה וכמה החלטות הבנאדם צריך לקבל ברגע אחד. בקיצור, החיים לא פשוטים. אפילו מול השווארמה אתה צריך לקבל החלטות כבדות משקל שאין מהן דרך חזרה. חבל שבממשלה לא מחליטים מהר כמוני.

אני אגב חזק לא רק בעניינים של פיתה ולאפה. אני שולף מהר גם לשאלות כמו "תה, קפה או מים עם נענע?", "סוכר או סוכרזית?" ו"בספל או בכוס?".

ואגב, אני גם מחליט מהר אם להתאים את התחתונים לצבע של החולצה או לזה של המכנסיים.

וכשאני חושב ברצינות מתברר לי שאני באמת בחור עם אופי שיודע לקבל החלטות חשובות בזמן הנכון ובמקום הנכון ובלי למצמץ. ואם ככה אני כבר יודע מה אעשה כשאהיה גדול. אפתח משרד ייעוץ לענייני שווארמה. אני מה זה טוב בזה.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו