החופש הגדול התחיל וכידוע, תחילת החופש לילדים היא סוף החופש להורים, מה שדורש היערכות מוקדמת. מרגע שהילדים חופשיים, או, כמו שאני אוהבת לקרוא לזה, במצב של פצצה מתקתקת, אנחנו משועבדים להם וצריכים לשעשע אותם על מנת למזער נזקים, או, כמו שאני אוהבת לקרוא לזה: למנוע מהפצצה להתפוצץ.

וכך ניסיתי להתכונן ליום הכיף הראשון שאני מתכננת לחופש: פארק מים. דמיינתי את עצמי יושבת על כיסא השיזוף עם הכובע החדש שרכשתי באמאזון. בידי האחת כוס תפוזים ובשנייה ספר שזה עתה הזדמן לי להגיע אליו אחרי שנים שהעלה אבק על השידה שלצד מיטתי. מרגישה את הרוח נושבת על פניי ואת ה...מים שמשפריץ הילד המעצבן שיושב לידי!

איור: shutterstock

"תזיז את רובה המים, זה ממש לא נעים לי!", צרחתי בדמיוני והבנתי שאולי לא כדאי להוציא את תוכנית פארק המים לידי מימוש, ועברתי לדמיין את הפעילות האפשרית הבאה: הצגה בקניון. גם קל"ב וגם אינספור חנויות מסביב בזמן שהילדים מהופנטים מההצגה – השילוב האולטימטיבי.

דמיינתי את ילדיי מתיישבים על המחצלת (כנהוג בהופעות מהסוג הזה), משתפים פעולה עם המפעילה ומתגלגלים מצחוק, תוך שאני מודדת חולצות בחנות הסמוכה. מה שלא לקחתי בחשבון בדמיוני זה את המזגן שהתקלקל, הדוחק וההמולה (כי כולם בחופש) ואת ה"אמא, תגידי לילד הזה שאני ישבתי כאן קודם" ואת ה"זוז כבר, חם לי, אמאאא!!". הצעקות החלו לתקוף את ראשי וברחתי מהקניון הדמיוני היישר ללונה פארק תל אביב. שם היה ברור לי שהשפע ומבחר הפעילויות לילדים כבר יעשו את שלהם והצורך בי לא יהיה גדול, כך שאוכל לתפוס לי פינה מוצלת ולחזור לספר מהבריכה, שאף פעם אני לא מגיעה אליו באמת.

רק שבפועל, לא עברו חמש דקות ומצאתי את עצמי על רכבת ההרים כי הילד התחנן, ובכל לופ בו חלפה הרכבת, חלפו להם חיי. וזה לא הסוף. עדיין. משם לספינת פיראטים, לקרוסלת ענק ובסוף לירקון.
בית עלמין ירקון! אין סיכוי שאני שורדת את זה.

אני מתחילה להבין שה'מסמך' באמת לא נמצא. אין אפשרות לשלב כיף לעצמי בשום פעילות של הילדים.

המשכתי לנסות לתכנן עוד ועוד פעילויות והדבר היה כרוך בהרבה מאמץ, זמן ולו''ז צפוף לאורך שעות היום, אבל למרות הכל, לא תישאר לי ברירה ובסוף אצטרך להוציא את התוכניות (או לפחות את חלקן) לפועל בשביל הילדים ולקוות שאעבור את החופש בשלום.

והכי חשוב, בין קיטור לקיטור, לנסות למצוא קצת זמן גם ליהנות...

חופשה נעימה!

פתגם חכם:
"אין חופש בלי החופש לטעות" (אריק הופר)

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו