אני שוכב לי על הגב, בדיוק כמו אריאל זילבר, וקולט שפעם החיים שלנו נראו לגמרי אחרת. אני שוכב לי על הגב ומבין שמאוד ייתכן שמה שמעסיק אותנו היום לא יעסיק אותנו מחר ושהתקרה של היום היא לא התקרה של פעם ולא של מחר. בעוד אלף שנה נניח (ובטח הרבה פחות) הצאצאים שלנו יביטו על תקרה אחרת.

אני שוכב לי על הגב, מחפש על מה לחשוב, ופתאום בלי שום תכנון מוקדם מתלבט אם להחליף את דוד השמש או לא. הכול בסדר עם הדוד, ממש בסדר, אבל כשאתה שוכב על הגב קורים כל מיני דברים מוזרים. בלי שום סיבה מוצדקת יש לי הרגשה משונה שעוד מעט הדוד יתחיל לעשות בעיות ויפה שנה אחת קודם. ואם אתה מחליף את הדוד אז על איזה דוד כדאי ללכת? של איזו חברה? איזה דוד יעשה את העבודה הכי טוב? איזה דוד יחזיק הרבה יותר זמן מעמד? איזה דוד לא יעשה צרות? איזה דוד יעיף אותי במקלחת?

דודי שמש. צילום: אבי רוקח

אין לי ספק שכל אחד יגיד שהדוד שלו הכי טוב וגם שוטטות באינטרנט לא תפתור לי את הסוגיה. כולה דוד שמש שאחרי שתשים אותו על הגג תשכח שהוא קיים, אבל כל עוד הוא לא על הגג אתה תתלבט. אמאייל? נירוסטה? 150 ליטר? 120? אולי 200 בשביל להרגיש מיוחד כי לאף אחד שאתה מכיר אין 200?

× × ×

ואז אני נזכר שבטירונות, אחרי מסע מפרך, בקושי הצלחתי להוריד את הנעליים מהרגליים המנופחות. הגעתי בין האחרונים למקלחות. מים חמים כבר לא היו שם. אתה מושיט יד קדימה ובודק את הטמפרטורה ואין לך שום ספק שהמים הגיעו מסיביר. אתה יודע שלמקלחת הקרח הזו אתה לא נכנס בחיים, אבל מאחורה בא המ"מ ודוחף אותך פנימה. הנשימה נעתקת ואתה מבין שמים חמים במקלחת הם פריבילגיה. יכול להיות שלגמרי משם, 44 שנה אחרי, דוד השמש מגיח מהתת־מודע.

אני שוכב לי על הגב, עוד דקה-שתיים אני חייב לקום, אבל בינתיים מגיע למסקנה שהכי טוב היה להיות אדם קדמון. לא היו להם אז התלבטויות של דודי שמש. בעצם לא היו להם התלבטויות בכלל. הם היו חיים את הרגע במובן הכי מהותי של המילה. קמים בבוקר, אם בכלל קמים, בדרך כלל זה היה נגמר להם בגיל 30, אבל אם היו קמים לא הייתה שום התלבטות. הם היו חיים את הרגע. דוד שמש לא היה ברשימה.

וזה לא רק דוד שמש. הם היו גרים איפה שהם נולדו. אנחנו נגור קודם כל במקום בו אנחנו מסוגלים לקנות דירה או לשכור. חשוב לנו שתהיה סביבה טובה, שיהיה חינוך טוב לילדים, אם אפשר קרוב למקום העבודה ואם לא אז שתהיה גישה לכביש 6 או לתחנת רכבת, עדיף דירת גן או פנטהאוז, נוף לים עושה לנו את זה, ומקסימום נתלבט אם דירה מקבלן או יד שנייה, בנייה עצמית, בית חכם כן או לא ואם בכלל צריך, ארבעה חדרים או חמישה או שאולי רק שלושה.

אולי בכלל הכי משתלם דירה בשכירות, בגלל שכחלון בסופו של דבר יוריד את מחירי הדירות כי לאן זה כבר יכול לטפס, ומי שיקנה עכשיו ייצא פראייר. או דווקא מי שלא יקנה עכשיו ייצא פראייר ואחרי הבחירות הבאות מי אמר שכחלון יהיה שר האוצר. תמיד יש מצב שאריה דרעי, אם יעבור בשלום את החקירה, ייקח את הג'וב.

× × ×

הכול התחיל מדוד שמש, אבל המוח רץ קדימה - או יותר נכון אחורה. אישה קדמונית לא שאלה את בן זוגה "מה לבשל לך בצוהריים". זאת לא הייתה שאלה רלוונטית. לא הייתה לה שום התלבטות בין שניצל לקציצות.

הגבר היה יוצא מהמערה בבוקר, נכנס אל תוך היער, והדבר הראשון שהיה בא לו מול העיניים היה הופך לארוחת צוהריים. תפסת - אכלת, לא תפסת - לא אכלת. הדליקו מדורה במקרה הטוב, סובבו את הצבי על השיפוד וזהו. מאז התקדמנו גם לקינוחים, אבל הנה אני, האדם המודרני כביכול, שוכב לי על הגב, מתלבט בעניינים של דוד שמש - ותראו לאן הפלגתי.

× × ×

תרצו או לא, בכל אחד מאיתנו מסתתר אדם קדמון קטן. לא פלא שבטלוויזיה בכל הערוצים יש יותר מדי תוכניות סביב נושא האוכל, וכל השפים הם דווקא גברים (שלמדו לבשל אצל סבתא). למה לעזאזל אין תוכניות על דודי שמש? כמה אוכל אנחנו כבר מסוגלים לאכול?

לא יודע מה איתכם אבל אני מבלה במקלחת הרבה יותר מאשר ליד הצלחת, וההתלבטות בעניין דוד השמש הרבה יותר מציקה לי ורלוונטית מאשר מה חיים כהן יגיד על הפשטידה של ההיא מהצפון שהבן שלה ברח למזרח הרחוק עם המטפלת ההודית של הקשישה מקומת הקרקע, ושהפשטידה מזכירה לה את הילד וגורמת לה לאבד שליטה על הדמעות.

זהו, הגיע הזמן להחליט. אחרי שהבאתי בחשבון את כל השיקולים נראה לי שאעשה מה שכולם עושים. כלומר אחכה עם הדוד עד הסוף, עד שאיזה שכן יגיד שבמקרה היה על הגג וראה שהדוד שלי נוזל. התגובה הראשונה מצידי תהיה מן הסתם בדיוק כמו שלכם: "הדוד שלי נוזל? לא יכול להיות. אתה בטוח? שלי?!".

נ.ב.
ואולי מה שהכי נכון לעשות זה פשוט לא לשכב יותר מדי על הגב, במיוחד לא כשהמזגן על OFF.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו