ריקוד לזכרן של הנרצחות במסיבת הנובה הפך לתופעה ויראלית, מרגש צופים רבים בארץ וברחבי העולם.

ריקוד בשם "נובה" נולד מתוך צורך עמוק של לילך פרידמן, רקדנית ומורה למחול. רצונה היה לספר את סיפורן של עינב אלקיים לוי, שבעלה אור לוי נמצא בשבי, ושחר גינדי, שבן זוגה אלמוג סרוסי נחטף גם הוא.

פרידמן שילבה בריקוד אלמנטים רבים המספרים את סיפורן של הנשים, ביניהם אזכור לוחמי כיתת הכוננות שלחמו באירוע כשהם לבושים בפיג'מות ולא במדי צבא.

היצירה מחולקת לשלושה חלקים:

המסיבה, האסון והתקווה.

הריקוד זכה במקום הראשון בתחרות המחול הבינלאומית "ברצלונה גראנד פרי 2024", ואף הוכרז כזוכה הגדול מבין 200 ריקודים שהשתתפו.

בתי ספר למחול מ-18 מדינות וארבע יבשות שונות לקחו חלק בתחרות.

מארגני התחרות הספרדים, שהביעו צער עמוק בעקבות האירוע, החליטו להקדיש דקת דומיה לזכרן של הנרצחות.

בסיומה, עמד הקהל על רגליו והריע ללילך פרידמן על הריקוד המרגש.

פבריציו וטיבריו, ממנהלי התחרות, שיבחו את פרידמן ואמרו: "תודה רבה לך על שסיפרת את הסיפור בצורה כה מרגשת. מדהים שהצלחת להעביר את המסר דרך הריקוד. כל היצירות שלכם היו מדהימות."

הריקוד של לילך פרידמן הוא לא רק יצירה יפהפייה, אלא גם מחווה מרגשת לזכרן של עינב אלקיים לוי ושחר גינדי.

הסיפור שמאחורי הריקוד מדגיש את כוחו של המחול לאחד, לנחם ולעורר תקווה ולהביא למודעות האסון של פסטיבל הנובה בישראל