10:38 / 28.01.11
   
10:01 / 27.01.11
 
10:01 / 27.01.11
 
11:13 / 24.01.11
   
לכל בני קהלות הקודש שובה ישראל, בכל מקומות מושבתם, ולקוראי אשדוד נט, אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם. ענין מופלא מצאנו בפרשה, כאשר יתרו פוגש את חותנו משה רבנו, הוא אומר לו דברי ביקורת: "לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר. וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר" (שמות יח'). וכשנתבונן מעט בהנהגתו של משה רבינו, נראה בגדלות נפשו ובטוהר מידותיו והליכותיו של איש האלוקים. שהרי אף אחד אינו אוהב שיעירו לו הערות על מעשיו והנהגותיו, ומאוד קשה לאדם לקבל ביקורת על מעשיו. וכאשר באים בטענה לאדם, מיד מוצא הוא הסברים ואמתלאות ליישב את מעשיו ודרכו, וכל זאת משום שיקשה לאדם לשמוע ולקבל שטעה בדרכו ובהליכותיו. וככל שמעלת האדם רמה ותפקידו ומעמדו בעיני הציבור חשובים יותר, כך יקשה ויכבד עליו לשמוע הערות והוספות על דבריו. קל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר הביקורת היא בעיניני הציבור, שאז צריך להשפיל עצמו וכבודו בעיני כלל הציבור. וכבר אמר רבי טרפון (ערכין ט"ז ע"ב) תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם אמר לו (המוכיח) טול קיסם מבין שיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך. והיינו, שהאדם אינו מסוגל לקבל תוכחה, ואע"פ שאמרו לו דברים מוצדקים ונכונים שצריך לתקן ולשפר במעשיו, מכל מקום מוצא פגם וחסרון במוכיח, ואינו מוכן לקבל את דבריו, אע"פ שהם אמיתיים וצודקים. אך אצל משה רבינו היה ההיפך הגמור, ובשעה שבא אצלו יתרו חותנו והשיג על כל דרך ואופן הנהגתו את העם, והוכיחו בדברים קשים ואמר לו נבול תיבול גם אתה גם העם אשר איתך, והאריך בדברים להראות לו עד כמה גדולה הטעות בדרך הנהגתו. ולנוכח דברים קשים אלו משה רבינו לא העלים פניו מדברי תוכחת חותנו. ואע"פ שהיה יכול לטעון שמה שהוא עומד על העם מבוקר ועד ערב, הרי זה בכדי לשמוע באופן אישי כל תלונה וטענה של בני ישראל, ושכל אחד ירגיש שיש לו את האפשרות לקבל את פתרון שאלתו ישר ממשה רבינו ללא צורך במתווכים. וא"כ זה רק לתועלת עם ישראל, ובכדי שכל אחד, קטן כגדול ירגיש חשיבות וערך לדבריו, ושהוא מקבל יחס אישי ממשה רבינו איש האלוקים. ובכל זאת משה רבינו סבר וקיבל את טענות חותנו, ומתוך שהבין שטענותיו צודקות ונכונות, מיד פעל לעשות ככל אשר אמר. ולא הרגיש פחיתות בעצמו מה שצריך הוא כעת לשנות את כל דרך הנהגתו עם הציבור, ולטרוח ולחפש דיינים ושופטים על העם, וקבל את התוכחה באהבה רבה. וחז"ל לימדונו עד כמה גדול הקושי לקבל תוכחה, ועד כמה האדם אינו מסוגל לשמוע ביקורת מזולתו, ואפילו שהוא עצמו מודה ומכיר בה. ועד כדי כך העלבון גדול, וקשה לשמוע דברי ביקורת והשגות, שאם יעקב אבינו היה מוכיח את ראובן, היה הולך לו אצל עשיו אחיו ודבק בדרכיו ובמעשיו. היה עוזב את כל מורשת והנהגת בית אביו שיושב אוהלים והליכותיו נועם, והיה דבק בעשיו הרשע איש ציד איש שדה. ולכן הוכיחו סמוך לפטירתו, כדי שלא יהיה בוש מדברי התוכחה. ואכן, קבלת התוכחה היא אחת מהתכונות הנדרשות ממנהיג, כפי שמצאנו במשה רבינו שקיבל תוכחת חותנו וכלכל את מעשיו לאורה. וכן אמרו חז"ל (יומא כ"ב) שאול באחת ועלתה לו דוד בשנים ולא עלתה לו. והיינו, שאול חטא חטא אחד ואיבד את המלוכה, אך דוד אף על פי שחטא בשניים לא עלתה ממנו המלוכה,כיון ששאול לא הודה בחטאו והטיל את העוון על העם, וכאשר שאל שמואל את שאול מה קול הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אני שומע, ויאמר שאול מעמלק הביאום 'אשר חמל העם' על מיטב הצאן והבקר (שמואל א' ט"ו). ואמנם לא רק העם בלבד חמל על הצאן אלא גם שאול שהרי כתוב ויחמול 'שאול והעם' על אגג ועל מיטב הצאן והבקר. . אך דוד המלך קבל את התוכחה, הודה והכיר בחטאו ולא חפש סיבות בכדי להצדיק את מעשיו, משום כך אע"פ שחטא בשניים עמדה לו המלכות לו ולזרעו אחריו. וזו מעלה גדולה, לדעת לקבל את התוכחות, וכמו שאמר שלמה המלך, הוכח לחכם ויאהבך, כי החכם האמיתי יודע להעריך את התועלת שבתוכחה, ולכן מקבל אותה באהבה.
09:58 / 18.01.11
לכל בני קהלות הקודש שובה ישראל, בכל מקומות מושבתם, ולקוראי אשדוד נט, אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם. ענין מופלא מצאנו בפרשה, כאשר יתרו פוגש את חותנו משה רבנו, הוא אומר לו דברי ביקורת: "לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר. וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר" (שמות יח'). וכשנתבונן מעט בהנהגתו של משה רבינו, נראה בגדלות נפשו ובטוהר מידותיו והליכותיו של איש האלוקים. שהרי אף אחד אינו אוהב שיעירו לו הערות על מעשיו והנהגותיו, ומאוד קשה לאדם לקבל ביקורת על מעשיו. וכאשר באים בטענה לאדם, מיד מוצא הוא הסברים ואמתלאות ליישב את מעשיו ודרכו, וכל זאת משום שיקשה לאדם לשמוע ולקבל שטעה בדרכו ובהליכותיו. וככל שמעלת האדם רמה ותפקידו ומעמדו בעיני הציבור חשובים יותר, כך יקשה ויכבד עליו לשמוע הערות והוספות על דבריו. קל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר הביקורת היא בעיניני הציבור, שאז צריך להשפיל עצמו וכבודו בעיני כלל הציבור. וכבר אמר רבי טרפון (ערכין ט"ז ע"ב) תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם אמר לו (המוכיח) טול קיסם מבין שיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך. והיינו, שהאדם אינו מסוגל לקבל תוכחה, ואע"פ שאמרו לו דברים מוצדקים ונכונים שצריך לתקן ולשפר במעשיו, מכל מקום מוצא פגם וחסרון במוכיח, ואינו מוכן לקבל את דבריו, אע"פ שהם אמיתיים וצודקים. אך אצל משה רבינו היה ההיפך הגמור, ובשעה שבא אצלו יתרו חותנו והשיג על כל דרך ואופן הנהגתו את העם, והוכיחו בדברים קשים ואמר לו נבול תיבול גם אתה גם העם אשר איתך, והאריך בדברים להראות לו עד כמה גדולה הטעות בדרך הנהגתו. ולנוכח דברים קשים אלו משה רבינו לא העלים פניו מדברי תוכחת חותנו. ואע"פ שהיה יכול לטעון שמה שהוא עומד על העם מבוקר ועד ערב, הרי זה בכדי לשמוע באופן אישי כל תלונה וטענה של בני ישראל, ושכל אחד ירגיש שיש לו את האפשרות לקבל את פתרון שאלתו ישר ממשה רבינו ללא צורך במתווכים. וא"כ זה רק לתועלת עם ישראל, ובכדי שכל אחד, קטן כגדול ירגיש חשיבות וערך לדבריו, ושהוא מקבל יחס אישי ממשה רבינו איש האלוקים. ובכל זאת משה רבינו סבר וקיבל את טענות חותנו, ומתוך שהבין שטענותיו צודקות ונכונות, מיד פעל לעשות ככל אשר אמר. ולא הרגיש פחיתות בעצמו מה שצריך הוא כעת לשנות את כל דרך הנהגתו עם הציבור, ולטרוח ולחפש דיינים ושופטים על העם, וקבל את התוכחה באהבה רבה. וחז"ל לימדונו עד כמה גדול הקושי לקבל תוכחה, ועד כמה האדם אינו מסוגל לשמוע ביקורת מזולתו, ואפילו שהוא עצמו מודה ומכיר בה. ועד כדי כך העלבון גדול, וקשה לשמוע דברי ביקורת והשגות, שאם יעקב אבינו היה מוכיח את ראובן, היה הולך לו אצל עשיו אחיו ודבק בדרכיו ובמעשיו. היה עוזב את כל מורשת והנהגת בית אביו שיושב אוהלים והליכותיו נועם, והיה דבק בעשיו הרשע איש ציד איש שדה. ולכן הוכיחו סמוך לפטירתו, כדי שלא יהיה בוש מדברי התוכחה. ואכן, קבלת התוכחה היא אחת מהתכונות הנדרשות ממנהיג, כפי שמצאנו במשה רבינו שקיבל תוכחת חותנו וכלכל את מעשיו לאורה. וכן אמרו חז"ל (יומא כ"ב) שאול באחת ועלתה לו דוד בשנים ולא עלתה לו. והיינו, שאול חטא חטא אחד ואיבד את המלוכה, אך דוד אף על פי שחטא בשניים לא עלתה ממנו המלוכה,כיון ששאול לא הודה בחטאו והטיל את העוון על העם, וכאשר שאל שמואל את שאול מה קול הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אני שומע, ויאמר שאול מעמלק הביאום 'אשר חמל העם' על מיטב הצאן והבקר (שמואל א' ט"ו). ואמנם לא רק העם בלבד חמל על הצאן אלא גם שאול שהרי כתוב ויחמול 'שאול והעם' על אגג ועל מיטב הצאן והבקר. . אך דוד המלך קבל את התוכחה, הודה והכיר בחטאו ולא חפש סיבות בכדי להצדיק את מעשיו, משום כך אע"פ שחטא בשניים עמדה לו המלכות לו ולזרעו אחריו. וזו מעלה גדולה, לדעת לקבל את התוכחות, וכמו שאמר שלמה המלך, הוכח לחכם ויאהבך, כי החכם האמיתי יודע להעריך את התועלת שבתוכחה, ולכן מקבל אותה באהבה.
09:57 / 18.01.11
   
09:15 / 11.01.11
 
10:31 / 10.01.11
 
לאהובנו וחביבנו היקרים, אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם, אושר ועושר בביתכם כל הימים. ציוי מיוחד הצטוו בני ישראל לפני שיצאו ממצרים, וכמו שאמר הקב"ה למשה רבנו: "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (שמות י"א ב'). ואמרו חז"ל (ברכות ט' ע"א) אמרי דבי רבי ינאי, אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקב"ה למשה, בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. אמרו לו, ולוואי שנצא בעצמנו, משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם, מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום. הקושיא המתבקשת היא עצומה, היאך ניתן להאמר שאברהם אבינו יבוא בטענות כלפי הקב"ה, ויאמר: מדוע ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצא ברכוש גדול לא קיים בהם. הלא כל מהותו של אברהם אבינו היתה, במה שמסר נפשו על דבר ה' בלא שום שאלות ופקפוקים, והיה איתן בדעתו לקיים רצון ומצוות ה', עד שעמד כנגד כל אנשי העולם, ומשום כך נקרא "אברהם העברי", שכל העולם עמד מעבר אחד של הנהר ואברהם אבינו היה מעבר השני של הנהר, איתן בדעתו וברוחו, איתן באמונתו בצור העולמים. ומצאנו כמה פעמים שהקב"ה ניסה את אברהם אבינו, והיה לו לשאול ולהקשות על מידותיו של הקב"ה, ובכל זאת קיבל את רצון וגזירת ה' באהבה ובשמחה ולא שאל והקשה על הנהגת ה'. כפי שמצאנו שאמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ו) ר' יוחנן אמר, אמר לפניו (אברהם אבינו להקב"ה), בשעה שאמרתי לי קח נא את בנך את יחידך, היה לי מה להשיב, אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו קח נא את בנך. חס ושלום, לא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך. וכן בשאר הנסיונות שעמד בהם אברהם אבינו, לא הקשה ושאל על מידותיו והנהגתו של הקב"ה. ואם כן, מדוע לפני שיצאו בני ישראל ממצרים, בקש הקב"ה שישאלו מהמצרים כלי כסף וזהב, בכדי שלא יאמר אותו צדיק, ומדוע היה חשש שיאמר ויטען כנגד הקב"ה, מאחר שאף פעם לא עשה כן. וקושיא נוספת, מדוע היה צריך לבקש מבני ישראל בלשון בקשה ובתחנונים שיקחו כסף מהמצרים, ומי לא יחפוץ לקחת לעצמו כסף וזהב? ונראה לבאר, שאם נתבונן נראה, שיש בני אדם שהנסיון שלהם בעולם הזה הוא, לעבוד את ה' ולקיים את המצוות מתוך עושר והרווחה, והקושי שלהם הוא, לעשות את רצון ה' בשלימות, בלי שהעושר יפריע להם ויעמוד להם לרועץ. ומאידך ישנם בני אדם שמטרתם בעולם הזה, לעבוד את ה' דווקא מתוך עוני, והנסיון שלהם הוא לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, אף על פי שביתם ריק וחסר כל. ומצאנו אצל יעקב אבינו שבשעה שהלך לחרן לבית לבן הארמי לשאת אשה נשא את ידיו ואמר, שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, והיינו, שהתפלל יעקב אבינו תפילה מיוחדת, לפני שהלך לחרן. ומה הייתה תפילתו? אלא, יעקב אבינו גדל בבית מלא כל טוב, שלא חסר בו דבר, וכמו שאמרו חז"ל במדרש, שהיו הבריות אומרים, זבל פרדותיו של יצחק אבינו ולא כספו וזהבו של אבימלך, והיינו, שיצחק זכה בברכת ה' ומצא מאה שערים בחלקו, ועושרו היה מופלג הרבה מעושרו של אבימלך מלך גרר. וכן אמרו חז"ל, שיצחק אבינו כתב לרבקה בכתובתה שתקבל שני גדיי עיזים בכל יום, ומזה יכולים אנו ללמוד ולהבין באיזה רחבות התנהל ביתו של יצחק אבינו. אך בשעה שהגיע יעקב אבינו אל חרן בעירום ובחוסר כל, הבין יעקב אבינו שמעתה צריך הוא לעבוד את ה' מתוך עוני, והיה הדבר קשה עליו מאוד שכן לא הורגל בזה מימיו, שזו הנהגה שונה והפוכה ממה שהורגל בבית אביו, ואמנם שנסיון העושר קשה מנסיון העוני, אבל בכל זאת יעקב אבינו התיירא וחשש היאך יוכל להתמודד עם נסיונות מהסוג שמעולם לא הסכין לעמוד בם. וזה פשר בכיו של יעקב אבינו בשעה שנפגש עם רחל אמנו על הבאר, ולא שחס ושלום הצטער שלא הביא בידו מאום לרחל, שבוודאי קיבל עליו מידת הדין באהבה גמורה. אלא שהיה מתיירא ודואג על העתיד, איך יעמוד בנסיונות ובפיתוי היצר מתוך עוני, והיה בכיו מלא תחינה ותפילה לה' שיצליח את דרכו החדשה. וזה כוונת המדרש אשא עיני אל ההרים, אל ההורים, והיינו שיעקב אבינו נשא את עיניו אל הוריו שלימדוהו וגידלוהו בדרכם ועל פי שיטתם, ובאותה הדרך והשיטה היה יעקב אבינו מורגל כל ימיו. ועתה הרגיש שמאין יבוא עזרו, שהרי מעתה צריך הוא לברור לעצמו חלק לבד ולסלול דרך חדשה בעבודת ה', ועל כן היה מצטער על שאל הביא עמו מאומה מבית אביו, כיוון שחשש מפני עבודת ה' וקיום המצוות מתוך נסיון העוני שלא הורגל בו. לכן ציוה הקב"ה למשה שיבקש מבני ישראל שיקחו ממצרים כסף וזהב לרוב, בכדי שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש לא קיים. שכידוע שבארץ מצרים התחילה ההתהוות של בני ישראל להיות לעם ה', ובמצרים עברו את כור הברזל ששם זיככו וצרפו את נפשם להיות עבדי ה'. וכל השהיה במצרים מתוך סבל ויסורים קשים, היו לתועלת עם ישראל כדי לתקן את נפשם ולברר הניצוצות. והסבל והיסורים שעברו בני ישראל במצרים, הם נותנים לנו את הכח והיכולת בכל הדורות לעמוד ביסורים ובנסיונות הקשים ביותר, ומה שבני ישראל סבלו במצרים בגלות וזככו את נשמתם, על ידי זה יש לבניהם כח ותעצומות לעמוד בנסיונות הקשים ביותר, ולמסור את נפשם למען קדושת ה'. וכל מעשי האבות סימן הם לבנים, והאבות במעשיהם סוללים את הדרך לבניהם אחריהם, ומצאנו בחז"ל שכשהאבות מסרו נפשם בעבור מצווה מסויימת, אזי גם לבנים יש כח למסור נפש בעבור אותה המצווה. משום שבכל דיבור או מעשה של האבות, נחקק בנפשם ובנפש בניהם הרושם של אותו הדיבור או הפעולה, ולכן מוכרח שהנהגת הבנים תהיה באופן ובדרך הנהגת האבות. ואם כן נמצא, שבמצרים בני ישראל קנו את הכח לעמוד באמונתם, ולקיים את מצוות ה' מתוך נסיון העוני והמחסור ובמסירות נפש. אך את היכולת לעמוד בנסיון העושר עדיין לא קנו לעצמם, שהרי לא היו עשירים במצרים. לכן אמר הקב"ה למשה שיבקש מבני ישראל שיקחו ממצרים כסף וזהב, כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו', והיינו, שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שבניו יגלו למצרים וישתעבדו שם, ואחרי השעבוד יגיעו לשלמות נפשם ויבואו לידי התיקון השלם, וזה תכלית השעבוד והירידה למצרים. ואם יצאו בלא רכוש ממצרים, יטען אברהם אבינו שעדיין לא הגיעו בניו לשלמות הראויה, שהרי עדיין לא קנו לעצמם קניני נפש שאיתם יוכלו לעמוד בנסיון העושר. לכן ביקש הקב"ה ממשה שבני יקחו רכוש ממצרים, לא בכדי להעשיר אותם ושיהיה להם רכוש גרידא, אלא בכדי לחזק אותם שיוכלו לעמוד בנסיון העושר ושיוכלו להנחיל את הקניינים הללו לדורות הבאים אחריהם. לכן יובן מדוע היה הקב"ה צריך לבקש ממשה שיאמר בלשון בקשה לבני ישראל שיקחו כסף וזהב מהמצרים, והרי בני ישראל היו צריכים לשמוח על ציווי זה לבקש כסף וזהב ומי לא יחפוץ להעשיר את עצמו. אלא שבני ישראל ידעו שנסיון העושר קשה מנסיון העוני, ולא רצו להכניס את עצמם לנסיונות חדשים שלא הורגלו בהם, וכפי שאמרו למשה רבינו, ולוואי שנצא בעצמנו, והיינו, הלוואי שנצא בשלום ובשלמות הראויה בדרך שנהגנו עד כה, ושנצליח להשלים נפשנו בדרך זו לעמוד בנסיון העוני. אך הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו, שבסוף השעבוד בני ישראל יצאו ממצרים מושלמים, בכל סוגי השלמות וסוגי הנסיונות הקימים, וע"כ אם לא יקחו רכוש מהמצרים הרי שעדיין יחסר שלב אחד בשלמות נפשם, וע"ז יבוא אברהם אבינו ויטען, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ונפשם ונפש בניהם אחריהם מושלמת לעמוד בנסיון העוני. אך ואח"כ יצאו ברכוש לא קיים בהם, וא"כ נפשם עדיין לא מושלמת לעמוד בנסיון העושר. משום כך ציוה הקב"ה למשה שיבקש מבני ישראל שישאלו רכוש מהמצרים, והיה זה ציווי בלשון בקשה, שאף על פי שקשה עליהם הדבר, בכל זאת יתאמצו לשאול כלי כסף וכלי זהבף בכדי להפיס את דעתו של אותו צדיק ושלא יצטער שעדיין לא הגיעו בניו לשלמות נפשם הראויה. נזכה בעזרת השם לעשות נחת רוח להקב"ה, לעמוד בכל הנסיונות העומדים ובאים לפתחנו בכל יום ויום, וכשם שנגאלו .
21:21 / 06.01.11
   
 
 
 
 
 
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה