לכל אהובינו וחביבנו, ימלא ה' משאלות לבנו לטובה ולברכה ונזכה לאור חדש על ציון תאיר הנה, מובא בפרשה: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ואמרו חז"ל: אותו מלך היה, אלא, שבקשו המצרים לשעבד את בני ישראל בפרך. בתחילה, פרעה לא הסכים עד שהורידוהו מכיסאו 3 חדשים וחזר והסכים לשעבד את עם ישראל וקשה, עם ישראל, עם מבורך, עם חכם, עם שהביא את מצרים להשגים גדולים בפרנסה ומצרים נעשתה הארץ החזקה והעשירה ביותר וחכמת היהודים הייתה חכמה רבה, אם כן מה השנאה הזו? אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: צריך להיות מול עיננו, שאדם אשר מקבל טובה מחברו, נכנס בליבו כמו רע ומרגיש דחף בנפשו להחזיר רעה תחת טובה וכמה שהטובה יותר גדולה, כך הרעה אשר יחזיר מקבל הטובה, יותר גדולה. וידוע על הגאון מוילנא, אשר היה בשולחנו מגרה עם אבנים קטנות, כששאלו אותו מדוע מחזיק מגרה עם אבנים? תירץ ואמר להם: כל אדם, אשר בא לפניי לבקש עזרה, או טובה, נותן אני לו אבן קטנה ואומר לו כשאסיים לעשות לך את הטובה תשליך עלי רק אבן קטנה ולא סלע גדול. ומעשים בכל יום המזיקים הגדולים ביותר הקמים על האדם אלו כפויי הטובה והאנשים אשר צר להם וכואב להם, להשיב טובה תחת טובה ומשיבים רעה תחת טובה וזה אשר קרה למצרים, בארץ מצרים, לאחר כל הטוב, אשר יוסף הצדיק גמל לארץ מצרים והעשירה, עושר עצום, עמדו המצרים באותו ניסיון, אשר רבים וטובים נפלו בו והיה קשה בעינם להחזיר טובה תחת טובה והשיבו לבני ישראל רעה גדולה; שעבוד, שפלות, צער, יגון ואנחה. ואפשר לבאר על פי יסוד זה ולומר "שנה ופירש קשה מכולם" 'שנה' פרושו, אדם שלמד תורה, אדם שהיה קרוב למקום של חסד ושל מעשים טובים וינק משם תורה, חסד ורומם את נפשו. 'פרש', התרחק, קשה לאותו אדם להשיב טובה להקב"ה, על תורתו הקדושה ועל הטוב אשר קיבל במחיצת בתי המדרש; קשה מכולם נהיה אותו אדם, עוכר ישראל, מזיק לתורה וללומדיה משום שקשה לו להחזיר טובה תחת טובה. וצריך ללמוד מוסר ויסוד גדול מול עינינו להמשך חיינו: כשרואים אדם בדברים הקטנים ביותר, כפוי טובה וכופר בטובתו של חברו, צריכים להיזהר להישמר ממנו, משום שבסוף יכפור בטובתו של מקום, ואין אחרית ואין סוף לרוע נפשו. המודד והמבחן למדוד חברים ולמדוד קרובים, אם יש בהם הכרת הטוב או לא, מי שאין בו הכרת הטוב ירחק ממנו בכל כוחו וכבר הקב"ה הרחיק שתי אומות מעם ישראל "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה" אין גרותם מתקבלת בעם ישראל "על אשר לא קידמו אתכם בלחם" עם ישראל עזר לאומות אלו והם כפרו בעזרה ולא עמדו בשעת צרה, אך החמירו את הצער של עם ישראל, לכן, שורש נפשם פגום ובעלי מום הם. ולכן, לא יבואו בקהל ה', אך על האדם לדעת בעלי כפיות טובה ואנשים אשר כופרים בטובת חבריהם, כפרעה וכבעלי המומים אחריתם עדי אובד; בסוף מפסידים את עולמם עוה"ז ועוה"ב. וידוע, משל אשר משלו חז"ל, על פרעה למלך גדול, אשר היה לו עבד, ביקש מעבדו לך וקנה לי דג; הלך העבד וקנה דג מקולקל ובישלו למלך, ישב המלך לאכול את הדג והנה דג מקולקל לפניו, כעס המלך, כעס גדול וציווה את עבדיו להעניש את העבד: או יאכל את הדג, או ילקה 100 מלקות, או ישלם 100 זהובים חשב העבד, הקל ביותר והריווחי בשבילי, זה לאכול את הדג; החל העבד לאכול את הדג כשאכל יותר מ80 אחוז מהדג, החל להקיא ולא עמד בכך, ביקש מהמלך אין אני יכול לאכול רוצה אני מלקות במקום אכילת הדג; החלו להלקותו כשהמלקות אחזו ב85, לא יכל לעמוד בעוד 15 מלקות, ביקש מהמלך לשלם את ה100 זהובים. אם כך יצא, גם אכל את הדג גם לקה וגם שילם וכך קרה לפרעה, בסוף לקה לקחו כל רכושו וגם שיחרר את בני ישראל מארץ מצרים. כשאדם רואה כפויי טובה ועושה עוולה כפרעה וכדומים לו יתייצב ויחכה, שאף יאכלו הדג, אף ילקו ואף ישלמו! לכן, תמיד נשתדל להיות מהזוכרים וזכורים לטובה ונשתדל להטיב לכל ונקבל על עצמנו להיזהר מן הכפויי טובה. נשתדל בכל כוחנו, להשיג השגות רוחניות ונדע שכל השגה, אשר משיגים, משיגים אותה או על ידי אומץ, או על ידי אסון ומוטב שנשיג את השגתנו על ידי אומץ ועמל ולא חס ושלום על ידי אסונות, בשעות שאין ברירה, לאדם ומחויב חוב מצפוני או חוב קיומי, לקיים ולעשות דברים ונדע תמיד, שפחד הוא דבר טוב כדברי חז"ל: אשרי אדם מפחד תמיד, אך הפחד הלא נכון, מקצץ וחותך את חוט האמונה. נחזק את אמונתינו בבוראינו ונשתדל בכל כוחנו, להתחזק בימים אלו, ימי השובבים, אשר הם תיקון לפגם מידת היסוד ונדע להפחית בדיבורים אסורים ובלשון הרע, דברית המאור וברית הלשון אחד; כשאדם מדבר הרבה דברים רעים, מכניס את עצמו בעל כורחו, לחטא במידת היסוד "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" נשתדל בכל כוחנו, לחזק בעיקר בימים אלו, את תפילת תיקון הנפש לאומרה בכל יום בעז"ה בזכות תפילה קדושה זו, יתקן הקב"ה את נפשנו לעובדו בלבב שלם, ושלא תצא תקלה תחת ידנו ונזכה לגאולה ולישועה בקרוב.
12:58 / 23.12.10
 
לכל אהובינו וחביבנו, ימלא ה' משאלות לבנו לטובה ולברכה ונזכה לאור חדש על ציון תאיר הנה, מובא בפרשה: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ואמרו חז"ל: אותו מלך היה, אלא, שבקשו המצרים לשעבד את בני ישראל בפרך. בתחילה, פרעה לא הסכים עד שהורידוהו מכיסאו 3 חדשים וחזר והסכים לשעבד את עם ישראל וקשה, עם ישראל, עם מבורך, עם חכם, עם שהביא את מצרים להשגים גדולים בפרנסה ומצרים נעשתה הארץ החזקה והעשירה ביותר וחכמת היהודים הייתה חכמה רבה, אם כן מה השנאה הזו? אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: צריך להיות מול עיננו, שאדם אשר מקבל טובה מחברו, נכנס בליבו כמו רע ומרגיש דחף בנפשו להחזיר רעה תחת טובה וכמה שהטובה יותר גדולה, כך הרעה אשר יחזיר מקבל הטובה, יותר גדולה. וידוע על הגאון מוילנא, אשר היה בשולחנו מגרה עם אבנים קטנות, כששאלו אותו מדוע מחזיק מגרה עם אבנים? תירץ ואמר להם: כל אדם, אשר בא לפניי לבקש עזרה, או טובה, נותן אני לו אבן קטנה ואומר לו כשאסיים לעשות לך את הטובה תשליך עלי רק אבן קטנה ולא סלע גדול. ומעשים בכל יום המזיקים הגדולים ביותר הקמים על האדם אלו כפויי הטובה והאנשים אשר צר להם וכואב להם, להשיב טובה תחת טובה ומשיבים רעה תחת טובה וזה אשר קרה למצרים, בארץ מצרים, לאחר כל הטוב, אשר יוסף הצדיק גמל לארץ מצרים והעשירה, עושר עצום, עמדו המצרים באותו ניסיון, אשר רבים וטובים נפלו בו והיה קשה בעינם להחזיר טובה תחת טובה והשיבו לבני ישראל רעה גדולה; שעבוד, שפלות, צער, יגון ואנחה. ואפשר לבאר על פי יסוד זה ולומר "שנה ופירש קשה מכולם" 'שנה' פרושו, אדם שלמד תורה, אדם שהיה קרוב למקום של חסד ושל מעשים טובים וינק משם תורה, חסד ורומם את נפשו. 'פרש', התרחק, קשה לאותו אדם להשיב טובה להקב"ה, על תורתו הקדושה ועל הטוב אשר קיבל במחיצת בתי המדרש; קשה מכולם נהיה אותו אדם, עוכר ישראל, מזיק לתורה וללומדיה משום שקשה לו להחזיר טובה תחת טובה. וצריך ללמוד מוסר ויסוד גדול מול עינינו להמשך חיינו: כשרואים אדם בדברים הקטנים ביותר, כפוי טובה וכופר בטובתו של חברו, צריכים להיזהר להישמר ממנו, משום שבסוף יכפור בטובתו של מקום, ואין אחרית ואין סוף לרוע נפשו. המודד והמבחן למדוד חברים ולמדוד קרובים, אם יש בהם הכרת הטוב או לא, מי שאין בו הכרת הטוב ירחק ממנו בכל כוחו וכבר הקב"ה הרחיק שתי אומות מעם ישראל "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה" אין גרותם מתקבלת בעם ישראל "על אשר לא קידמו אתכם בלחם" עם ישראל עזר לאומות אלו והם כפרו בעזרה ולא עמדו בשעת צרה, אך החמירו את הצער של עם ישראל, לכן, שורש נפשם פגום ובעלי מום הם. ולכן, לא יבואו בקהל ה', אך על האדם לדעת בעלי כפיות טובה ואנשים אשר כופרים בטובת חבריהם, כפרעה וכבעלי המומים אחריתם עדי אובד; בסוף מפסידים את עולמם עוה"ז ועוה"ב. וידוע, משל אשר משלו חז"ל, על פרעה למלך גדול, אשר היה לו עבד, ביקש מעבדו לך וקנה לי דג; הלך העבד וקנה דג מקולקל ובישלו למלך, ישב המלך לאכול את הדג והנה דג מקולקל לפניו, כעס המלך, כעס גדול וציווה את עבדיו להעניש את העבד: או יאכל את הדג, או ילקה 100 מלקות, או ישלם 100 זהובים חשב העבד, הקל ביותר והריווחי בשבילי, זה לאכול את הדג; החל העבד לאכול את הדג כשאכל יותר מ80 אחוז מהדג, החל להקיא ולא עמד בכך, ביקש מהמלך אין אני יכול לאכול רוצה אני מלקות במקום אכילת הדג; החלו להלקותו כשהמלקות אחזו ב85, לא יכל לעמוד בעוד 15 מלקות, ביקש מהמלך לשלם את ה100 זהובים. אם כך יצא, גם אכל את הדג גם לקה וגם שילם וכך קרה לפרעה, בסוף לקה לקחו כל רכושו וגם שיחרר את בני ישראל מארץ מצרים. כשאדם רואה כפויי טובה ועושה עוולה כפרעה וכדומים לו יתייצב ויחכה, שאף יאכלו הדג, אף ילקו ואף ישלמו! לכן, תמיד נשתדל להיות מהזוכרים וזכורים לטובה ונשתדל להטיב לכל ונקבל על עצמנו להיזהר מן הכפויי טובה. נשתדל בכל כוחנו, להשיג השגות רוחניות ונדע שכל השגה, אשר משיגים, משיגים אותה או על ידי אומץ, או על ידי אסון ומוטב שנשיג את השגתנו על ידי אומץ ועמל ולא חס ושלום על ידי אסונות, בשעות שאין ברירה, לאדם ומחויב חוב מצפוני או חוב קיומי, לקיים ולעשות דברים ונדע תמיד, שפחד הוא דבר טוב כדברי חז"ל: אשרי אדם מפחד תמיד, אך הפחד הלא נכון, מקצץ וחותך את חוט האמונה. נחזק את אמונתינו בבוראינו ונשתדל בכל כוחנו, להתחזק בימים אלו, ימי השובבים, אשר הם תיקון לפגם מידת היסוד ונדע להפחית בדיבורים אסורים ובלשון הרע, דברית המאור וברית הלשון אחד; כשאדם מדבר הרבה דברים רעים, מכניס את עצמו בעל כורחו, לחטא במידת היסוד "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" נשתדל בכל כוחנו, לחזק בעיקר בימים אלו, את תפילת תיקון הנפש לאומרה בכל יום בעז"ה בזכות תפילה קדושה זו, יתקן הקב"ה את נפשנו לעובדו בלבב שלם, ושלא תצא תקלה תחת ידנו ונזכה לגאולה ולישועה בקרוב.
16:24 / 22.12.10
     
לכל בני קהלות קודש שובה ישראל, בכל אתר ואתר, ברכת שמים על ראשכם תמיד. נמצאים אנו בערב עשירי בטבת, ערב יום הצום שקבעו חכמי ישראל בדורות הקדמונים. צום זה נקבע על המאורע שאירע ביום זה, כשהגיע נבוכדנצר הרשע מלך בבל לירושלים, והעמיד מצור על העיר, סגר את כל מוצאות ומובאות העיר, אין יוצא ואין בא. זו הייתה תחילתו של החורבן, אמנם ירושלים הייתה עדיין בנויה בתפארתה, השווקים היו מלאים בכל טוב, והמחסור עדיין לא ניכר בחוצות. אך, ירושלים הייתה סוגרת ומסוגרת, במצור ובמצוד. ונטילת החופש, גזילת השחרור, היא תחילתו של החורבן. בעשרה בטבת איננו צמים כדי להתאבל על תחילתו של החורבן, ביום זה איננו צמים כאות צער וגעגועים על בית המקדש שחרב ושועלים הלכו בו. צמים אנו כדי, לעורר את הלבבות, ולפתוח בליבנו פתח של תשובה. הצום בא לעורר את ליבנו על חסרון מעשינו, נועד הוא לשמש כתזכורת על העונש המגיע לחוטאים. מהות הצום אינה בכדי להנציח את העבר, אלא מתוך רצון לתקן ולשפר את העתיד, על ידי הצום והכנעת הלב, נלמד איך לשפר את מעשינו ולתקנם כראוי. מובא בספר "אבודרהם" בהלכות תענית, שבניגוד לשאר הצומות שמדרבנן, שכאשר חלים הם בשבת, נדחים הם ליום ראשון בשבוע שאחרי כן. תענית עשרה בטבת, אילו חלה ביום השבת, לא הייתה נדחית ליום ראשון, אלא היינו צמים בעצם יום השבת, כמו בצום יום הכיפורים. חידושו של האבודרהם, הוא פלא ממש, כיון שמדוע יהיה שונה צום עשרה בטבת הוא מדרבנן, משאר צומות דרבנן הנדחים מפני כבוד יום השבת. אלא יש לפרש, נאמר בתורה: "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף" ודקדקו המפרשים, מהו כי "תחל" לזנות, הלא הפסוק היה מובן דיו אם היה כתוב בו, ובת איש כהן כי תזנה. אלא, רמזה לנו התורה יסוד גדול, כי "תחל" לזנות, עיקר הקלקל ושורש הרוע, טמון בתחילתו של הקלקול, שם טמון ההרס הגדול. כל עוד שלא נחצה הקו האדום, כל עוד שלא נעשה המעשה הראשון, אדם עומד בחזקת כשרות ובחזקת טהרה. אך כשיש התחלה של קלקול, כשיש סטיה מן הדרך, אפילו סטיה קלה שבקלות. שם טמון הפתח לכל הרוע והקלקול כולו. לכן אמרה התורה, כי "תחל" לזנות, כלומר שהייתה התחלה של קלקול, שממנה נבעה הסטיה החמורה הזו. ביום עשרה בטבת, הייתה ההתחלה של רמיסת עם ישראל, ההתחלה של החורבן עצמו. אמנם בירושלים העיר רבתי עם לא הורגש דבר, וכדברי הגמרא במסכת גיטין הרי שהיה די מזון ואספקה במחסני העיר, כדי לפרנס את אנשי ירושלים במשך עשרים ואחת שנים. אמנם בתחילה לא היה מורגש כלום, אבל ההתחלה, חציית הקו האדום, היא תחילתו של הרוע והחורבן כולו. ולכן יש לציינו ביום מיוחד בפני עצמו, והוא החמור והקשה מכולם. צריך כל אדם להזהר מ"התחלות", כמובן שישנם התחלות שהן טובות, אך התחלה שהיא לרעה, כל חציית קו או פריצת גדר ממה שגבלו וסייגו לנו חכמים הראשונים, הרי היא מסוכנת ביותר. לא בכדי אמרו חכמים: "הפורץ גדר יישכנו נחש", כיון שפריצת הגדר, חציית הקו, הינה היסוד והשורש לכל הרוע כולו, היא מביאה את החורבן הגמור. בפרשת בראשית נאמר" לפתח חטאת רובץ, החטאת רובצת וממתינה לפתח שיפתח האדם כדי להכניס בו את החטא הראשוון, ואפילו שחטא זה הוא קל שבקלים, רק חריגה קלה מתקנה רחוקה שתקנו חכמים. בכל זאת היא שורש החטא כולו, ולפתח זה רובץ היצר הרע וממתין לאדם שיפתחנו, על מנת שיכניס בו את החטאת כולה. ביום עשרה בטבת נשתדל לפשפש במעשינו, לחקור את דרכנו, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. נשתדל לקיים את החלק העיקרי ביום הצום, והוא, כוונת הלב ובדיקת המעשים. נשתדל לקיים את דיני הצום כהלכתו, וחשוב לציין ולזכור, שהצום מסתיים עם צאת הכוכבים, כך שבקידוש של ליל שבת פותחים את הצום. ובעזרת השם נזכה להבטחת הנביא שהצומות שיש לעם ישראל יתהפכו לששון ולשמחה למשתה וליום טוב, בביאת משיח צדקנו במהרה בימנו
12:02 / 17.12.10
 
       
     
לכל אהובינו וחביבנו: "עת דודים הנה זה בא" "הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותעזרני שמחה". אפשר לבאר ולומר: אדם בעל אמונה, היודע בתכלית הידיעה ומאמין, שכל היסורים, הצרות והסבל שיש לו בעולם הזה, הכל הם לטובה! וזה מה שאמר דוד המלך "הפכת מספדי למחול לי" אני יודע בברור, כי כל המספד והרע שבעיני העולם, נחשבים לרע אצלי, להיפך, המספד והבכי, הוא למחול "פתחת שקי" כשפותח אתה את השק, המלא ברעות, בצרות ובעיות בתוך הצרות והבעיות האלו "ותאזרני שמחה" אני יודע בבירור שהם לטובתי, משום שאתה ריבון העולמים, מביא את הצרות והבעיות האלה וממך יתברך לא יצא רעות "למען יזמרך כבוד ולא ידום" על ידי הצער והיגון אשר עוברים, אחת מן הטובות הנצמחות לנו, שיודעים מאותו יום והלאה, להודות ולהלל לה' על הטוב אשר נתן לנו, כי טבע האדם, כאשר טוב לו ונח לו, שוכח הוא את מי שנותן לו את הטוב ומרגיש בליבו שזה שלו ומגיע לו בדין וכך, מגיע לכפור בטובת חברו. כידוע, מעשה על עשיר מופלג, אשר לקח יתום עני כבן בית ומילא את כל מחסורו כבן וברבות הימים, היתום כפר בטובת חברו וזילזל והתנהגותו הייתה התנהגות מתנשאת והתנהגות לא ראויה. באחד הימים, לא הגיע היתום לבית העשיר ובא עני אחר לבית העשיר, הושיבוהו והאכילוהו והעני בדמעות היה מהלל ומשבח ומודה על הטוב אשר גמלו עימו, אשת העשיר עמדה ואמרה לבעלה: תראה היתום הרגיל, אשר בביתנו, אפילו אינו מודה על האוכל ואף מזלזל ומתנהג בצורה רעה והעני, אשר היום סעד בביתנו, מתנהג בצורה מכובדת ביותר. מאסו ביתום וגרשוהו מביתם; בתחילה, היתום התנהג בקושי עורף, אך כשעברו הימים והרגיש את החיסרון, נשבר ליבו ונפל והתדרדר לשברון נפש גדול וברבות הימים, ריחם העשיר ואשתו על היתום והחזירוהו לביתם ומאז, ידע להכיר טובה על אשר ריחם עליו הקב"ה. בכל צרה, אשר באה לאדם, וודאי יש ישועה גדולה ורק בסוף, רואים את הישועה. אך תמיד נשים מול עינינו, עוד ישועה גדולה שיודעים אנו להעריך את הטוב, אשר נתן לנו הקב"ה. ובכל זמן, ישים האדם מול עיניו, שיש בכוחו להשיג את כל הדברים הגדולים והקדושים והמרוממים, רק צריך האדם לעשות השתדלות גדולה. כך משלו הדבר, למלך גדול, שבנה בכיכר העיר בניין גבוהה ביותר וחוט ירד מראש הבניין עד למטה, ואמר המלך, כל מי שיטפס על החוט ויגיע לראש הבניין יקבל פרס גדול ביותר. הגיעו כל האמיצים שבעיר לנסות את כוחם; הראשון, עלה עד קומה 20 והתייאש; השני, עד קומה 30 ; עוד אדם, עד קומה 40, אך היה עוד הרבה קומות לטפס, כאשר אף אחד לא הצליח! באחד הימים, התפשטה שמועה בעיר, שאחד האנשים הצליח לעלות עד ראש הבניין. נקבע יום שהמלך יתן את הפרס הגדול- כולם באו לראות את האיש שזכה, כשקיבל את הפרס שאלוהו, איך הצלחת? ענה ואמר: להם השתדלתי בכל כוחי, בקומה 60 תש כוחי, אך המשכתי בכל הכח והנה, בקומה80 , פתאום נמשכתי בחוט עד למעלה בלי אף השתדלות. כך חיי האדם, תשתדל בכל כוחך, כשתגיע לסוף הכח, שם תבוא הישועה מהקב"ה ותעלה ותתרומם מעלה מעלה! הקב"ה, יאיר לנו אור גדול ונזכה לסיעתא דישמיא ולישועה ולהצלחה מרובה.
15:25 / 08.12.10
 
לכל אהובינו וחביבינו, הקב"ה ישמרם מכל רע ויצליח את דרכנו. רב חיים מוולוז'ין בספרו "נפש החיים" אומר יסוד גדול, אשר צריכים אנו לשימו נר לרגלנו וכך ללשונו ובאמת היא בעיני זכות וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דיניו ורצונות אחרים שלא יכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל כשהאדם קובע בליבו לאמור הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם בכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוטה יתברך שמו ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם ומשבר ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא כן יספיק הוא יתברך בידו, שמימילא התבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל. והנה, יסוד סגולי זה, אשר אומר רב חיים מוולוז'ין, צריך לחזקו בנפשנו, לחזק האמונה בהקב"ה ולהבין ולדעת, שכמה שהאמונה תהיה יותר חזקה והדבקות בבורא עולם תהיה יותר חזקה, כך שום כח בעולם לא יוכל לעמוד ליד האדם ונדע שהצרות והבעיות באים כגודל חולשתינו וחוסר אמונתינו וחוסר דבקותינו בהקב"ה וכך אמרו חז"ל: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם" כאשר אנו דבקים בה' "חיים כולכם היום" זוכים לחיות וכך אומר דוד המלך "אם תקום עליי מלחמה בזאת אני בוטח" בתורה הקדושה אני בוטח וכבר מצאנו אצל יעקב אבינו "וירא יעקב מאוד ויצר לו" מדוע וירא יעקב מדוע פחד יעקב? משום ש"ויצר לו" הרגיש צער בליבו שאמונתו לא מושלמת על פי גדולותו, שצר לו בליבו לכן וירא יעקב. הרי ידוע, במלחמת החשמונאים היה שגור בפיהם את מזמור התהילים "יושב בסתר עליון" ואמרו חז"ל שזה מזמור, אשר אף היה שגור בפיו של דוד המלך בשעת מלחמותיו שזהו מזמור של אמונה בה'. לכן, נשתדל בימי חנוכה האלו, לחזק בכל כוחנו באמונה חזקה בהקב"ה. והנה, ידוע מעשה על רבנו החתם סופר באחד הלילות, באמצע הלילה, שלח החתם סופר את שמשו לראש הקהילה ודרש ממנו שיבא אליו בדחיפות, הוא ויחד עימו, שניים מראש הקהילה היהודית; הלך השמש הנאמן ועשה את דברי רבו, האנשים הגיעו בבהלה לבית רבם כשישבו לפני החתם סופר, אמר להם החתם סופר, אצל מושל המחוז במגירה, מונחת גזרה קשה על היהודים, אשר היהודים לא יוכלו להתקיים עימה ולכן, לכו כעת, באישון לילה, לבית המושל ותבקשו ממנו לבטל ולא להוציא לאור את רוע הגזרה. ניסה ראש הקהל להסביר לחתם סופר שאין זה דבר מקובל ללכת בלי הזמנה למושל ועוד באמצע הלילה עמד החתם סופר על דבריו וחייבם לצאת ולעשות את דבריו. יצאו שלושת ראשי הקהל בבהלה מרובה לכיוון בית המושל, הגיעו לנהר, אשר מעברו היה בית המושל ולא מצאו שום אוניה לחצות את הנהר בצר להם ובלית ברירה, הלכו לאחד מבתי הדייגים ודפקו על דלתו שיואיל בטובו לעזור להם. הדייג, פתח את הדלת, בחמת זעם וקללות שגורות בפיו, מדוע ואיך העזו להפריע לו בשנתו, אחרי יום קשה של עבודה? מיד מסרו לו סכום מרובה של כסף. בשמחה, העלה אותם על אונית הדייגים ויצאו לדרך. האניה הייתה מלאה בריח של דגים ואנשי הקהל נזהרו שלא ידבק בבגדיהם מהריח הזה והגלים היו חזקים ביותר עד שבסוף, בניסים, הגיעו לעבר השני של הנהר; בעבר השני, מצאו גינה מפוארת ביותר, התחילו להלך בה והיה חייל מכוון את נשקו אליהם ובצעקות קשות צועק לעברם מה עושים פה, עמדו ראשי הקהל ואמרו: גינה ציבורית וזכותינו להלך בה. מהצעקות התעורר המושל וביקש לדעת מה הרעש? אמר לו: על שלושה היהודים אשר מהלכים למטה ומבקשים לפגוש בו, הסכים המושל ואמר, כך או כך שנתי עברה, הושיבם המושל בחדרו וציווה את משרתו להביא לפניהם חלב. המושל שתה והם לא שתו. שאל המושל מדוע אתם לא שותים? ענו ואמרו לו: יש לנו איסור בתורה לשתות חלב עכו"ם; שאל המושל: תסביר לי מה הפירוש ? מה התורה פוחדת מחלב עכו"ם? ענו ואמרו לו: חוששים שמא במקום חלב פרה, או עזה, יביאו בטעות חלב חמורה או אנקה; מיד קרא המושל למשרתו ואמר לו חלב שלנו הוא מהעזה שלנו? אמר העוזר: העזה חולה ולקחנו מהשכנים חלב של אנקה; הזדעזע המושל ושאלם על מה באתם? ענו ואמרו לו: רבנו, החתם סופר, שלח אותנו לבקש לבטל את הגזרה אשר נמצאת במגרה שלך; שוב, הזדעזע המושל וביטל את הגזרה. יהודי, צריך להיות בעל אמונה חזקה בהקב"ה ולמסור נפש על אמונתו ושום פחד ושום אימה, לא יעצרוהו באמונתו ובדבקותו ואף הקלה שבמצוות ובכוחות אלו ובקבלות אלו ובאמונה זו, עם ישראל קיים וימשיך להיות קיים מכח אמונה תמימה ומסירות נפש. ברכה והצלחה וישועה מרובה, בשורות טובות אורה ושמחה וישועה ונזכה לאור המנורה בבית מקדשנו במהרה.
11:57 / 07.12.10
 
לכל אהובינו וחביבינו אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם צריך להבין מדוע בחנוכה עמדו החשמונאים על נפשם ונלחמו מלחמה נגד היוונים, בחרב ובחנית ובכל כלי מלחמה אחר, ובפורים לא מצאנו שום מלחמה, עמדו מרדכי ואסתר, צמו והתפללו ולא פעלו, ולא עשו שום דבר בידיים. ואפשר לבאר ולומר יסוד גדול, אשר צריך ללכת עם כל אחד מאיתנו, בכל ימי חייו: ישנו הסכם בין הקב"ה לעם ישראל; אנחנו עם ישראל, צריכים לשמור על התורה הקדושה והקב"ה, צריך לשמור עלינו. הנה בפורים הגזרה לא הייתה על התורה הקדושה, הגזרה הייתה ממוקדת על עם ישראל, להרוג, לאבד להשמיד נער וזקן ואת כלל עם ישראל. אם כן, באותו זמן בפורים זהו, החלק של הקב"ה לשמור עלינו, אך בחנוכה, היוונים גזרו נגד התורה הקדושה, ולכן, זה חלקנו בהסכם עם הקב"ה, שצריכים להגן על התורה הקדושה בכל כח ולעמוד ולהלחם מלחמה עם כל כלי אפשרי ולכן, עמדו החשמונאים ונלחמו בכל כלי אפשרי, בכדי לעמוד בהסכם ביננו לבין הקב"ה. ומפה, ניקח מוסר השכל לחיים; בחיים ישנם עליות וירידות, תקופות ומשברים, זמני מלחמה וזמני שלום, זמני לחץ וזמני רוגע, אך ידע האדם, כשקמים עליו באופן אישי "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך והוא יפרנסך" וה' ישמור ויציל ויעמוד בחלקו, אך כאשר האדם מבין שקמים על התורה הקדושה ורוצים להרים יד על תורת ישראל, חייב בכל כלי לעמוד ולהילחם מלחמת ה' ולקיים את ההסכם של עם ישראל עם הקב"ה ובתחבולות תעשה לך מלחמה. ימים אלו, הם ימי שמחה, אך גם כאב וצער גדול, כשרואים האסון הנורא אשר פקד את ארץ הקודש והכאב והצער, אשר עמדנו ביום שישי בלוויה של אדם מהמייסדים של קהילתנו הקדושה, אשר עומד וקובר את כלתו; הכאב והצער קשים מנשוא "כי תצא אש ומצאה קוצים ונדלק הגדיש" האש, שזה מידת הדין, יוצאת בגלל הקוצים, בשביל הרשעים ומי נדלק ומי נשרף? הגדיש, העידית והטובים שבעם ישראל. האש הזו, היא סימן אזהרה מהשמים מפני הבאות, אם לא נחזק בעם ישראל אהבת חינם ולדעת את מעלת חברינו ולא לחפש את חסרונו כל קיום עם ישראל מתערער ועת צרה היא ליעקב נשתדל בכל כוחנו "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" ונדע, שלכל מצווה יש כח גדול, וכל מצווה יכולה לפעול, פעולה גדולה בשמים, אשר אין לשער ואין לתאר. וידוע המעשה במחותנו של בעל הפני-יהשוע אשר שמו היה הרב בעריש, אשר בעירו היה גר קצב גס רוח, מחוצף, אשר היה רחוק מאוד מהתורה הקדושה, אך מצווה אחת היה מקפיד בה, בכל כוחו, והיא מצוות נטילת ידיים. על מצוה זו היה מוכן לתת כל הון שבעולם לא להפסידה. בהתקרב חג השבועות, שחט אותו קצב בהמה, בכדי שיהיה בשר לכל יושבי העיר והנה נמצא, שהבהמה טרפה. צער גדול היה לכל יושבי העיר, איך יגיע החג ולא יהיה בשר לחג? החליט הקצב לנסוע לעיר הסמוכה ולקנות בשר ולהביאו לעיר; לקח עימו את משגיח הכשרות ונסע עימו לעיר הסמוכה. בדרך תקף את הקצב רעב גדול, החליט הקצב לאכול את אשר הביא עימו, אך לא היה עימם מים לנטילת ידיים וזו המצווה החשובה ביותר על הקצב. ביקש הקצב מן המשגיח כשרות שימתין, משום שרוצה הוא להכנס לתוך היער לחפש מים לנטילת ידיים. עמד המשגיח כשרות בכל לשון של בקשה, דרש מהקצב לא להיכנס ליער ואמר לו: יודע אתה שהיער מסוכן ביותר ובפנים שודדים ורוצחים מסוכנים וחיות רעות אל תעשה זאת. אמר הקצב: על נטילת ידיים מוכן אני למסור את נפשי ונכנס ליער. אחרי כמה רגעים שמע המשגיח צעקה קשה ומרה מאוד בתוך היער. מיד ברח לעיר. בבוקר אמר לכל יושבי העיר את אשר היה וכולם, כאיש אחד, באו לחפש את הקצב כשנכנסו לתחילת היער מצאו את גופתו של הקצב בביזיון גדול. בני משפחתו לקחו את גופת הקצב לקבורה. והנה, בחג שבועות, בעת אשר עסק רב בעריש בלימודו, התקשה רב בעריש קושיה גדולה בגמרא באחת מן התוספות ולא ידע תשובה והנה, פתאום, רואה שעומד מולו בבית המדרש הקצב; רב בעריש לא ידע על מות הקצב ועל כל אשר היה איתו ואיך שבא לדבר עם רב בעריש דחה אותו רב בעריש משום שידע מה יש לקצב לומר, רק דברי ליצנות, בלע וקלות ראש אך הקצב עמד ואמר לרב בעריש: אתה רב של העיר ונשלחתי מישיבה של מעלה לשאול אותך שאלה. ענה רב בעריש ואמר אם נשלחת מישיבה של מעלה, יש לי שאלה בתוספות תענה לי תשובה עליה והנה, נעלם הקצב לכמה רגעים וחזר עם תשובה; הזדעזע רב בעריש מהעניין ושאלו: מה השאלה אשר נשלחת מישיבה של מעלה, לשאול אותי? עמד וסיפר לרב בעריש, כשהגיע לישיבה של מעלה רצו לדונו כאדם אשר מסר את נשמתו על קידוש ה' אך המקטרגים, מקטרגים ואומרים שכל חייו חטא וחי חיים לא הגונים ואי אפשר בשביל מצווה אחת, לזכות לעולם הבא, לכן החליטו בישיבה של מעלה, לרדת ולשאול את המרא דאתרא, רב בעריש, מה דינו של הקצב ומה שיפסוק יהיה מקובל בשמים! מיד, פסק להלכה רב בעריש, שהקצב על מסירות נפשו על נטילת ידיים, מגיע לו חיי עולם הבא, יחד עם כל אותם שמסרו את נפשם על קידוש ה' ובאותו רגע, נעלם אותו קצב ומסופר שבגמרא של רב בעריש עם אותו תוספות אשר הייתה לו קושיה רב בעריש כתב; זו הקושיה וזה התשובה שענה לי הקצב מהשמים וזה הסיפור. הנה כח של מצווה אחת, להיכן יכולה להוביל את האדם! חושבים אנו בדעתינו, בימי חנוכה הקדושים הללו, אשר מרגישים אנו את ישועת ה' כהרף עין ואיך כל הקמים עלינו לרעה, הקב"ה מפר עצתם ומקלקל מחשבתם ויד ה' בהם. נקבל על עצמנו להתחזק בכל כח, בכל עניין נטילת ידיים ונקפיד ליטול את ידינו כפי שפסקו חכמים על פי הלכה, נטילת ידיים זה לא ניקיון הידיים, אלא לקדש ולרומם את עצמנו לפני בוראנו. וידוע, כל מי שמקפיד בנטילה זוכה לעשירות! בעז"ה מבקשים אנו כל מי שיקבל על עצמו להקפיד בנטילה, ישלחו את שמו אלינו ונשתדל להזכירו בזמן רחמים וישועה, בכדי שיעוררו עליו רחמים מן השמים. הקב"ה, יטהרנו מכל טומאותינו ו"אור חדש על ציון תאיר" ונזכה כולנו לגאולה ולישועה ובעז"ה יקויים בימים אלו "וטמאים ביד טהורים וזדים ביד עוסקי תורתך" "ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך"
15:11 / 06.12.10
   
לאהובינו היקרים בקהילות קודש שובה ישראל, שבוע טוב ומבורך! שיהא השבוע מלא בברכת השם, בדיבוק חברים, באמונת חכמים ושנזכה שאור האמונה יאיר ויזרח בליבנו תמיד. בפרשת השבוע מצאנו דבר מופלא, שיעקב אבינו מבקש מבניו שירדו מצרימה להביא שבר לביתם ואע"פ, שבבית יעקב לא היה חסר דבר, למרות הרעב, אך מחמת שהוא חשש לעין הרע ובכדי שלא יתראו בעיני הבריות, לכן ציווה את בניו שילכו למצרים להביא שבר לביתם. אך למרות שיעקב אבינו ראה צורך גדול שבניו ילכו למצרים, בכל זאת חשש שיקחו עימם את בנימין, שמא יקרה לו אסון בדרך, כיוון שרחל אימו מתה בדרך ויוסף אחיו נטרף בדרך. ואם כן, הדרכים לגביו הם בחזקת סכנה ולכן, חשש יעקב אבינו לבנימין, יותר ממה שחשש על כל שאר בניו. אך, כאשר ארכו הימים ולא יכלו לחכות יותר, והוצרכו לרדת למצרים, אמר ראובן ליעקב אבינו, שישלח עימם את בנימין, כדי שיציגו אותו בפני אדון מצרים וכאשר חשש יעקב אבינו שמא יקרה אסון לבנימין, אמר ראובן: את שני בניי תמית, אם יקרה אסון בדרך. וחז"ל אומרים שיעקב אבינו התרעם על ראובן שאמר לו כך ולא הסכים לשלוח את בנימין,אך כשיהודה אמר ליעקב שישלח עימם את בנימין, והוא ערב עליו, מיד הסכים יעקב ונתן להם רשות לקחת את בנימין איתם למצרים. וזה פלא, מדוע התרצה יעקב לדברי יהודה ולא התרצה לדברי ראובן? אלא, בדבריו של יהודה היה טמון יסוד גדול, כי אמנם ראובן אמר שהוא מוכן להיענש בצורה חמורה ביותר אם יקרה אסון לבנימין בדרך, אך ראובן לא לקח על עצמו אחריות מלאה על בנימין. מה שאין כן, יהודה שקיבל על עצמו אחריות על בנימין ואמר שהוא ערב על הנער שיחזור לביתו שלם ומשום כך, הסכים יעקב אבינו, כי ראה שיהודה לוקח עליו אחריות ואדם שמקבל על עצמו אחריות, יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת להצליח במשימתו. וזהו יסוד גדול בחיי האדם, לדעת לקחת אחריות על מעשיו ולקחת אחריות על דברים העומדים תחת ידיו ומי שלוקח אחריות אמיתית, ומוסר את נפשו להצליח, מסייעים אותו מן השמים שיצליח גם כנגד כללי הטבע. וכן אמרו חז"ל: שמוחלים לחתן על כל עונותיו ביום החופה. וצריך להבין, מדוע מוחלים לחתן על עוונותיו? ומה מיוחד ביום החופה שנותנים לחתן כזו מתנה נפלאה של מחילת העוונות?! אלא, החתן ביום חופתו מקבל עליו את האחריות על אשתו ומדין תורה, מתחייב לדאוג לאשתו על שלשה התחייבויות; שאר, כסות ועונה, ורבנן הוסיפו עוד שבעה דברים שהבעל מתחייב לאשתו ולוקח על עצמו אחריות מלאה לדאוג להם. אחריות זו, לא הייתה לבעל טרם נישואיו וכעת, כשמקבל עליו אחריות גדולה זו, מן השמיים מסייעים אותו שיצליח במה שלקח על עצמו ומוחלים לו על כל עוונותיו. הרי לנו כמה גדולה ונכבדת היא לקיחת האחריות. ולכן הקב"ה כעס על קין מאוד, כי כאשר קין עמד על הבל אחיו והרגו, שאל אותו הקב"ה: איי הבל אחיך? וקין ענה: השומר אחי אנוכי?! ועל תשובה זו הקב"ה כעס על קין מאוד מאוד, וכעס הקב"ה לא היה רק על מעשה הרצח שעשה קין, אלא הקב"ה כעס על מה שאמר "השומר אחי אנוכי?!" שבזה, ניסה להוריד מעליו כל אחריות לשלום אחיו, כי אם היה שומר, אז היה גם אחראי. ואם אינו שומר, אז גם איננו אחראי. ועל כך, הקפיד הקב"ה הקפדה גדולה על קין, על שניער מעליו את האחריות שהיה צריך לקחת על המעשה שעשה. ונראה לומר, שזה היה יסוד ההצלחה הפלאית של בני חשמונאי, שמכיון שלקחו על עצמם את האחריות לרוחניות של הדור, אז מן השמיים נתנו להם סיעתא דשמיא להצליח באופן שמעל הטבע. בע"ה נזכה לראות באור המנורה בבית תפארתינו ואור חדש על ציון יאיר במהרה בימנו. שבוע טוב ומבורך!
13:44 / 05.12.10
 
 
לאהובנו וחביבנו היקרים, בקהילות קודש שובה ישראל. יום שלישי שנכפל בו פעמים כי טוב, בו יכפול ה' טוב לעמו ולכל הבוטחים בו באמת. בכל עת שמתבוננים ביוסף הצדיק, רוממות הנפש עולה בנו, איך נער צעיר בן שבע עשרה שנה, מעונג ומפונק, הבן האהוב על אביו, נמכר לעבד בארץ זרה, עובד כחפץ מיד ליד, מישמעלים למדינים סוחרים ולפוטיפר, ולא די בכך אלא שתוך זמן קצר מושלך לבור הכלא, על עלילה שפלה, בלא עוול בכפו. והקושיא הגדולה היא, מנין היה כח ליוסף לעמוד בכל הנסיונות הללו, ומנין היה לו עוצמות נפש להתמודד בכל משברי החיים שבאו עליו, והוא אך נער צעיר רחוק בכל חיק משפחתו? אלא חז"ל אומרים, שיוסף היה מיוחד במידת הביטחון, ונכון ליבו ובטוח היה בה', שלא יעזוב אותו ה' בכל אשר יפנה. וכל כך היה יוסף חזק במידת הביטחון, עד שכל המאורעות שהתחוללו סביבו לא שברו את רוחו, ולא הפילו את תעצומות נפשו. ומשום כך, כאשר פנה יוסף לשר המשקים ובקש ממנו שיזכיר אותו לפני מלך מצרים, מיד נענש שנוספו לו עוד שנתיים לשבת בבית הכלא, כיון שלפי גודל דרגת הביטחון שהיה לו, היה צריך להמשיך לבטוח בה', ולא לפנות לשר המשקים ולבטוח ברהבים ושטי כזב. וכך מצאנו בכל התקופות שהיו לעמ"י שהצדיקים הגמורים שזכו ללכת ולדבוק בדרכי אבותינו היה ליבם סמוך ובטוח בה' ועמדו איתנים בדעתם בלי להרהר אחר מידותיו של הקב"ה והיו בטוחים וסמוכים בכל ליבם שה' לא יחסיר כל טוב מהדורשים אותו באמת והבוטחים בו. ואפי' השתדלות להצליח את מעשיהם לא עשו, אלא בטחו בה' בכל ליבם, ומאת ה' היתה הישועה. וזה כוונת הפסוק בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו, ולכאו' היה הפסוק צריך לאמר כך: בך בטחו אבותינו ותפלטמו, ולמה חזר וכפל בטחו ותפלטמו. אלא שבא הכתוב ללמדנו שכל ההצלה והישועה של אבותינו היתה ע"י שבטחו בה' ואפי' ההשתדלות לא עשו, וע"כ בטחו ותפלטמו ולא בושו משברם ובטחונם בה' צור העולמים. יש מעשה מופלא שמעורר חיזוק גדול במידת הביטחון, בחסיד אחד שהיה עני מרוד ובביתו אין לחם ושמלה, ובאחת הזמנים כשהגיע ערב שבת ולא היה לו במה לעשות את צרכי השבת ומכיוון שלא רצה להזדקק לבריות וכמו שאמרו חז"ל (שבת קי"ח) עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות, עלה בדעתו לצאת ולחפש לו איזה דבר שיוכל להתפרנס ממנו מעט כדי שלא יעשה שבתו חול, ואכן יצא מביתו ללכת לשוק על מנת למצוא טרף לביתו. והנה בעודו הולך ברחוב העיר חיזק אותו החסיד את ליבו בבטחון בה' ואמר לנפשו, הלא אם רצוי מלפני ה' להזמין לי פרנסה, א"כ למה לי לטרוח ולאבד את זמני בשווקים וברחובות הלא מה שנקצב לאדם לפרנסתו אפשר ויגיע אליו גם בלא כל השתדלות, ומיד התיישב בדעתו וגמר אומר לשוב ולחזור לביתו. ובעודו מהלך לביתו ראה סכום של כסף מונח על הארץ, ומיד שמח על שהקרה ה' לפניו ממון כשר שאין לו בעלים התובעים אותו ויוכל לעשות את השבת כראוי ובשמחה. ובעודו מהלך כדי להרים את אותם המעות, עלה בדעתו להתחזק עוד בבטחון בה', ואמר, הלא אם מוכנים אותם המעות לי לצרכי הלא אין צורך גם להתכופף בכדי ליטול את אותם המעות, ומן השמים יזמינו לי מעות אחרים לתוך ידי ממש בלא כל טורח, ומיד חיזק עצמו בבטחונו בהשי"ת ופנה ללכת לדרכו. והנה לאחר שהלך מאותו מקום הגיע אליו אדם ונתן בידו מעות בדיוק כמספר המעות שמצא ברחוב העיר, ואמר לו אותו אדם שמצא את אותם המעות ברחוב העיר וגמר בדעתו לתת אותם לעני הראשון שיקרה בדרכו, מיד עמד אותו חסיד ונתן שיר ושבחה לה' על רוב רחמיו איתו. ומזה נלמד מוסר ונקח לקח לעצמנו עד כמה גדולה מעלת הבטחון, ומי שבוטח בכל ליבו בהקב"ה לעולם לא יראה מחסור ומן השמים יזמינו לו את כל צרכו ומחסורו גם בלא כל השתדלות ומעשים מצידו. כך גם הגיבורים החשמונאים, היו בטוחים בביטחון מוחלט בישועת השם, ובכח ביטחון זה יצאו להלחם מעטים כנגד רבים, ומה' הייתה הישועה בנצחון מופלא ובנס ופלא. כן יעשה לנו השם ניסים ונפלאות בימים ההם ובזמן הזה
10:09 / 01.12.10
 
לכל אהובינו וחביבנו ה' עליהם יחיו: יש בליבנו שמחה מרובה, לחזור ולכתוב בכל יום את הדבר תורה היומי, אחרי זמן של יותר משני שבועות שלא כתבנו, דבר חשוב ובעל משמעות וחיזוק, אשר קידוש ה' גדול עושה בעולם, אך מה שהלב חושק, הזמן עושק ובימים אשר לא כתבנו, היינו בחולשה מרובה ודאגה. ב"ה, הרופא כל בשר ומפליא לעשות ברחמיו הרבים, ריחם עלינו ועברנו תקופה זו. בעז"ה, יחזקנו בוראנו ויושיענו גואלנו למען שמו ובעז"ה, נשתדל בכל כוחנו להרבות כבוד שמים ונשתדל, לשלש ולהכפיל מלאכת הקודש ולהגדיל קהילות קודש שובה ישראל בתורה וביראת שמים ושיתרבו הספסלים בבתי המדרשות והוא הנותן כח לעשות חיל, ישלח דברו וירפאינו ועוד חזון למועד. הנה, נכנסים אנו בשבוע הזה לזמן גדול ביותר ימי חנוכה ועל ימים אלו הרמב"ם יצא מגדרו וכתב מצוות נר חנוכה; מצווה חביבה היא עד מאוד ואין דרכו של הרמב"ם לכתוב כך על שום מצווה הנה החביבות הזאת, של המצווה החשובה הזאת גדולה ביותר ומוצאים מעשים של ישועות אשר קרו לאנשים בזכות נר חנוכה. מסופר על הרב הקדוש מראדזין, שהגיע חנוכה והיה זמן מלחמה ולא היה לו שמן להדליק את החנוכיה, הצטער צער גדול מאוד איך יעשה ושלח את הגבאי, לחפש בכל העיר שמן לחנוכיה ולא מצא. היה אדם, אשר היה חשוך בנים, אשר ראה את הגבאי רץ ומחפש שמן, יצא ואמר לו: יש לי שמן אני אתן לרב. נתנו את השמן לרב והרב שמח שמחה מרובה, הדליק את החנוכיה וליבו היה בשמחה גדולה מאודוכשסיים, אמר הגבאי הרב יתפלל עליו לבנים אשר עדיין לא זכה. התפלל ואמר, וודאי יזכה לבנים זכרים ובשנה הבאה בחנוכה, בדרך נס, נפקדה אשתו בבן זכר. במצווה הזו, יש סגולות וכוחות גדולים וכאשר האדם יודע לנצל ימים אלו, יכול לזכות לאור גדול. והנה, נהגו 3 ימים לפני חנוכה להכין את החנוכיה במקום, ומהיום שמכינים החנוכיה במקומה, מתחיל כח וישועות של חנוכה להאיר את העולם. המאיר לארץ ולדרים יאיר עלינו אורה וישועה ברכה והצלחה ונזכה לאור חדש על ציון תאיר ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
12:07 / 30.11.10
 
לכל אהובינו וחביבנו ה' עליהם יחיו: יש בליבנו שמחה מרובה, לחזור ולכתוב בכל יום את הדבר תורה היומי, אחרי זמן של יותר משני שבועות שלא כתבנו, דבר חשוב ובעל משמעות וחיזוק, אשר קידוש ה' גדול עושה בעולם, אך מה שהלב חושק, הזמן עושק ובימים אשר לא כתבנו, היינו בחולשה מרובה ודאגה. ב"ה, הרופא כל בשר ומפליא לעשות ברחמיו הרבים, ריחם עלינו ועברנו תקופה זו. בעז"ה, יחזקנו בוראנו ויושיענו גואלנו למען שמו ובעז"ה, נשתדל בכל כוחנו להרבות כבוד שמים ונשתדל, לשלש ולהכפיל מלאכת הקודש ולהגדיל קהילות קודש שובה ישראל בתורה וביראת שמים ושיתרבו הספסלים בבתי המדרשות והוא הנותן כח לעשות חיל, ישלח דברו וירפאינו ועוד חזון למועד. הנה, נכנסים אנו בשבוע הזה לזמן גדול ביותר ימי חנוכה ועל ימים אלו הרמב"ם יצא מגדרו וכתב מצוות נר חנוכה; מצווה חביבה היא עד מאוד ואין דרכו של הרמב"ם לכתוב כך על שום מצווה הנה החביבות הזאת, של המצווה החשובה הזאת גדולה ביותר ומוצאים מעשים של ישועות אשר קרו לאנשים בזכות נר חנוכה. מסופר על הרב הקדוש מראדזין, שהגיע חנוכה והיה זמן מלחמה ולא היה לו שמן להדליק את החנוכיה, הצטער צער גדול מאוד איך יעשה ושלח את הגבאי, לחפש בכל העיר שמן לחנוכיה ולא מצא. היה אדם, אשר היה חשוך בנים, אשר ראה את הגבאי רץ ומחפש שמן, יצא ואמר לו: יש לי שמן אני אתן לרב. נתנו את השמן לרב והרב שמח שמחה מרובה, הדליק את החנוכיה וליבו היה בשמחה גדולה מאודוכשסיים, אמר הגבאי הרב יתפלל עליו לבנים אשר עדיין לא זכה. התפלל ואמר, וודאי יזכה לבנים זכרים ובשנה הבאה בחנוכה, בדרך נס, נפקדה אשתו בבן זכר. במצווה הזו, יש סגולות וכוחות גדולים וכאשר האדם יודע לנצל ימים אלו, יכול לזכות לאור גדול. והנה, נהגו 3 ימים לפני חנוכה להכין את החנוכיה במקום, ומהיום שמכינים החנוכיה במקומה, מתחיל כח וישועות של חנוכה להאיר את העולם. המאיר לארץ ולדרים יאיר עלינו אורה וישועה ברכה והצלחה ונזכה לאור חדש על ציון תאיר ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
16:46 / 29.11.10
 
     
11:22 / 07.11.10
 
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד ויאמר מי איפוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל ואברכהו" ומובא במדרש תנחומא, יצחק אבינו חרד שתי חרדות: חרדה אחת, בשעה שהיה על גבי המזבח עומד לשחיטה וחרדה שנייה, כשנכנס עשו ליקח את הברכות, אחרי שיעקב לקח אותם כבר ואיני יודע איזה חרדה הייתה יותר גדולה, על גבי המזבח, או בשעה שנכנס עשו? אך ממה שנאמר פה אצל עשו חרדה גדולה עד מאוד אתה יודע שחרדה זו הייתה גדולה מן חרדת יצחק על גבי המזבח והנה, צריך להבין כל אשר ישמע על עקדת יצחק, יזדעזע זעזוע גדול יצחק אבינו, בן יחיד של שרה, שנולד בגיל מבוגר, אחרי ניסים ונפלאות מרובים, גדל בקדושה וטהרה בבית אביו ואמו, אמו שומרת עליו מכל משמר, מגיע לגיל 37 ויודע את ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאביו אברהם, זמן מועט לפני כן, כי ביצחק יקרא לך זרע, ורואה איך עוד כמה רגעים שוחטים ומקריבים אותו קורבן ורואה את כל אשר לאביו ברוחניות ובגשמיות, עומד הכל לילך לישמעאל אחיו, אשר ישמעאל לא הולך בדרך ה', כדברי חז"ל משחק, עובד עבודה זרה, חי חיי ליצנות וצחוק וקלות ראש, וודאי שזו חרדה גדולה ביותר, חרדה פרטית וכן חרדה לכלל, אך חז"ל אומרים לנו חרדת יצחק יותר גדולה מזאת הייתה, חרדת הרגע שעשו נכנס לפני יצחק. ונקשה, מה כל כך היה קשה לו ברגע זה? אלא כל עוד מאמינים באדם וסומכים בו, ובוודאי אם נותנים בידו דברים רוחניים וכן, דברים גשמיים ובטוחים שהולך בדרך טובה, הנפש בנויה בהבנה מסויימת כלפי האדם שחושבים טוב עליו, אך ברגע שמבינים שכל השנים האדם חי בטעות ולידו חי אדם שקרן, גנב, וגזלן, נואף וחסר לב, השבר של הנפש הוא שבר קשה ביותר והחרדה היא חרדה גדולה, אשר קשה לשאת אותה ולכן, יצחק אבינו, כל חייו האמין שעשו צדיק וחסיד, היה שואל אותו שאלות, איך מעשרים את התבן, את המלח, ליד יצחק היה נוהג כצדיק יסוד עולם, אך כשהיה יוצא, היה רוצח, גונב, משקר, מלשטן את הבריות, מספר לכולם אני עושה כיבוד אב ואם אני משמש את אבי בכח זה היה מוסיף חטא על פשע לכן, חרדת יצחק אבינו, הייתה חרדה כל כך קשה, יותר מחרדת העקדה, הכאב של הבגידה באמון, של לקיחת התמימות והיושר והאמת, שנתנו ביד האדם וההשתמשות שלו לצרכיו האישיים ולרוע מעללים, היא קשה ביותר, אך אדם אשר חושב להשיג את השגותיו במרמה, בצביעות, בשאלות איך מעשרים את התבן והמלח, יכול תקופה מסויימת להצליח, כביכול, בדרכו, אך לבסוף מאבד ומפסיד את כל עולמו, כפי שעשו איבד את כל עולמו, איבד את הבכורה, איבד את הברכות ולדורי דורות עשו הוא סמל של רוע, סמל של תאווה סמל של שקר וחוסר יושר . האדם לא יודע מה יעמוד עימו, אדם לא יודע מה יתפתח עם בני משפחתו, מעשה טוב אחד יכול להצילו, מדברים חמורים וקשים. שמענו מעשה של מו"ר זקני, רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל, אשר באחד הימים נסע לעיר אחרת מעירנו אשדוד ובדרך נסעה לפניהם משאית, אשר הייתה מעבירה משקאות ממקום למקום, ביקש רבי מאיר מהנהג לעצור את המשאית ולבקש ממנה שתיה לשתות. בעל המשאית, אשר לא הכיר ולא ידע במה מדובר כעס, כעס גדול ואמר: כל אדם שירצה שתיה בכביש, יעצור אותי לבקש שתיה?! המשיך את דרכו רבי מאיר, ביקש מהנהג להמשיך ולעצור אותו שוב ולבקש ממנו, פעם נוספת, שתיה לשתות, אך שוב האדם זעם וכעס, מדוע עוצרים אותו ומבקשים ממנו כך שתיה, כשראה רבי מאיר שאדם זה קשה בדעתו, הניחו אותו והמשיכו, בנסיעה אחרי נסיעה, של יותר מכחצי שעה מצאו וראו משאית התהפכה ואנשים רבים סביבה ובצער ויגון מדברים, שבעל המשאית נהרג בתאונה. עמד רבי מאיר בדמעות ואמר לנהג, ראיתי את מלאך המוות מרקד על המשאית, אם היה עושה חסד עימנו ונותן לנו לשתות, היה מקרר במים האלו את האש, של מלאך המוות. בעז"ה, במעשים טובים, נשפיע שפע מרובה על כל בני קהילתנו הקדושה במעשים טובים בחסד וברחמים. אנו מבקשים מעומקה דליבא, מכל אהובינו וחביבינו, אף שבת קודש זו שבת תולדות לקבל על עצמנו את השבת הקדושה, חצי שעה לפני זמנה. ידעו שיש מלחמה של הסיטרא אחרא עם הקדושה, בקבלת שבת אנו מכניעים את הסיטרא אחרא ובעז"ה אור חדש על ציון תאיר ובחוש רואים "והיה כי ירים משה ידיו וגבר ישראל" "נצח ישראל לא יכזב" "לא נירא ולא ניחת ה' עמנו בכל אשר נלך". אהבה מרובה לכל בית ישראל ישועה פרנסה ושמחה והצלחה.
10:34 / 05.11.10
 
כשנתבונן באבימלך ובמעשיו, נתמהה ונקשה מדוע נוהג בצורה בלתי חכמה, כפי שנהג? הרי על אותו אבימלך מסופר, שהיה חכם ומושכל מבין עניין ויודע להנהיג את מעשיו, בצורה נבונה והנה, כאשר בא ליצחק אבינו, לדבר על עניין אשתו, רבקה אמנו, אשר רצה ליקח אותה, הרי אותו אבימלך, כבר נענש בעונשים חמורים וקשים, כאשר לקח את שרה אמנו לביתו, מדוע אותו איש חכם, לא למד מטעויותיו הקשות, אשר טעה עם אברהם ושרה ושוב, חוזר לבנו של אברהם, ליצחק ולרבקה אשתו? אלא, התורה מלמדת אותנו יסוד גדול: ישנם אנשים, אשר הולכים בטעות מוחלטת, נענשים, מתבזים ואחרי זמן, חוזרים על אותה טעות ויודעים, שעונשם יהיה מר ובזיונם יהיה חמור ובכל אופן, חוזרים על מעשיהם הרעים. כך מצאנו אצל לוט, כאשר ברח עם שני בנותיו בתו הבכורה, השקתה אותו ביין והחטיאה אותו והתעברה מאביה ואמרו חז"ל: שבבוקר הבין את אשר היה ושוב בלילה, שתה יין וידע שבתו השניה תחטא איתו וחזר על מעשיו. הנה, ידעת מה היה אתמול בלילה, מדוע אתה שב על מעשיך? אלא, יש בנפש האדם, כח של הרס איום ונורא, להיות ככלב השב אל קיאו, האדם יודע שהולך לחורבן ולהרס, ושכבר נענש ונכווה ממעשיו, אך כעיוור, שב וחוזר לדברים הרעים, לכן, כשהאדם טועה ועשה מעשה לא טוב, צריך לעצור ולהחדיר בתוך נפשו את הטעות שעשה ותהיה חטאתו לנגדו תמיד ולא לברוח מהמעשה הרע שעשה, ויבין עמוק את טעותו, כתמרור, כסימן, כאזהרה לבאות, לא לשוב אל מעשיו הרעים. אך אם האדם, עובד על עצמו, לשכוח ולברוח, יחזור על מעשיו הרעים ואף יגדיל לעשות יותר חמור מאשר עשה. והנה, כשנתבונן עוד בפרשה, נמצא דיעקב אבינו אומר לאביו "ויאמר יעקב אל אביו אנוכי עשו בכורך" והנה, הגמרא במסכת סנהדרין צ"ב אומרת: "כל המחליף בדיבורו, כאילו עובד עבודה זרה" וקשה, מה הפרוש המחליף בדיבורו, היה צריך לומר, כל המשקר מדוע של המחליף בדיבורו? אלא, צריךלבאר ולומר, ישנם שני דברים: דבר אחד - שקר, אדם שמשקר, שזו מעלה קשה וחמורה ביותר; ויש דבר אחר והוא, אדם אשר אינו משקר, אלא המצפון שלו וליבו מרגיש דבר והוא אומר דבר אחר, ממה שמרגיש מצפונו. על השקרנים, עונשם חמור ביותר, אך גם מי שמרגיש במצפונו דבר ועושה ההיפך ממצפונו, גם עליו נאמר, כמו שעבד עבודה זרה, לכן חובה גדולה עלינו להיזהר ולהישמר, לא רק מן השקר, אשר עונשו חמור ביותר, אלא אף מן דיבור הפוך מן המצפון ודובר אמת בלבב,ו לא רק אמת בפה, אלא אף אמת בלב. נקבל על עצמנו, אף בשבת הקדושה הבאה עלינו לטובה, חצי שעה לפני הזמן, את קבלת שבת קודש. השבת מעדנת את הנשמה, מעדנת את המידות מזככת את האדם לפני בוראו ובוודאי, בימים קשים בנפש, כשמוסיפים מחול אל הקודש, "שבת היא מלזעוק וכל הישועות קרובות לבוא". בעז"ה, היום בערב, נשמח כולנו בבית המדרש הגדול בארץ הקודש באשדוד, בשיעור הקדוש ונזכה שזכות התורה הקדושה תעמוד עם הכלל והפרט ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
10:41 / 04.11.10
 
שנתבונן באבימלך ובמעשיו, נתמהה ונקשה מדוע נוהג בצורה בלתי חכמה, כפי שנהג? הרי על אותו אבימלך מסופר, שהיה חכם ומושכל מבין עניין ויודע להנהיג את מעשיו, בצורה נבונה והנה, כאשר בא ליצחק אבינו, לדבר על עניין אשתו, רבקה אמנו, אשר רצה ליקח אותה, הרי אותו אבימלך, כבר נענש בעונשים חמורים וקשים, כאשר לקח את שרה אמנו לביתו, מדוע אותו איש חכם, לא למד מטעויותיו הקשות, אשר טעה עם אברהם ושרה ושוב, חוזר לבנו של אברהם, ליצחק ולרבקה אשתו? אלא, התורה מלמדת אותנו יסוד גדול: ישנם אנשים, אשר הולכים בטעות מוחלטת, נענשים, מתבזים ואחרי זמן, חוזרים על אותה טעות ויודעים, שעונשם יהיה מר ובזיונם יהיה חמור ובכל אופן, חוזרים על מעשיהם הרעים. כך מצאנו אצל לוט, כאשר ברח עם שני בנותיו בתו הבכורה, השקתה אותו ביין והחטיאה אותו והתעברה מאביה ואמרו חז"ל: שבבוקר הבין את אשר היה ושוב בלילה, שתה יין וידע שבתו השניה תחטא איתו וחזר על מעשיו. הנה, ידעת מה היה אתמול בלילה, מדוע אתה שב על מעשיך? אלא, יש בנפש האדם, כח של הרס איום ונורא, להיות ככלב השב אל קיאו, האדם יודע שהולך לחורבן ולהרס, ושכבר נענש ונכווה ממעשיו, אך כעיוור, שב וחוזר לדברים הרעים, לכן, כשהאדם טועה ועשה מעשה לא טוב, צריך לעצור ולהחדיר בתוך נפשו את הטעות שעשה ותהיה חטאתו לנגדו תמיד ולא לברוח מהמעשה הרע שעשה, ויבין עמוק את טעותו, כתמרור, כסימן, כאזהרה לבאות, לא לשוב אל מעשיו הרעים. אך אם האדם, עובד על עצמו, לשכוח ולברוח, יחזור על מעשיו הרעים ואף יגדיל לעשות יותר חמור מאשר עשה. והנה, כשנתבונן עוד בפרשה, נמצא דיעקב אבינו אומר לאביו "ויאמר יעקב אל אביו אנוכי עשו בכורך" והנה, הגמרא במסכת סנהדרין צ"ב אומרת: "כל המחליף בדיבורו, כאילו עובד עבודה זרה" וקשה, מה הפרוש המחליף בדיבורו, היה צריך לומר, כל המשקר מדוע של המחליף בדיבורו? אלא, צריךלבאר ולומר, ישנם שני דברים: דבר אחד - שקר, אדם שמשקר, שזו מעלה קשה וחמורה ביותר; ויש דבר אחר והוא, אדם אשר אינו משקר, אלא המצפון שלו וליבו מרגיש דבר והוא אומר דבר אחר, ממה שמרגיש מצפונו. על השקרנים, עונשם חמור ביותר, אך גם מי שמרגיש במצפונו דבר ועושה ההיפך ממצפונו, גם עליו נאמר, כמו שעבד עבודה זרה, לכן חובה גדולה עלינו להיזהר ולהישמר, לא רק מן השקר, אשר עונשו חמור ביותר, אלא אף מן דיבור הפוך מן המצפון ודובר אמת בלבב,ו לא רק אמת בפה, אלא אף אמת בלב.
10:33 / 04.11.10
   
ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק" ואמרו חז"ל: שפניו של יצחק היו דומים לפני אברהם. נס גדול זה, עשה הקב"ה, משום שליצני הדור היו אומרים כמה שנים, אברהם חי עם שרה ולא התעברה וכאשר הייתה בבית אבימלך, וודאי משם התעברה לכן, הקב"ה עשה נס גדול ופני אברהם ויצחק היו כאחד. הנה, צריך להקשות, הרי המצב הוא הרבה אנשים שדומים בעולם וכן, תאומים רבים אם כן, מה הפלא והחידוש הגדול בנס שקלסתר פניו של יצחק ואברהם היו שווים? וידוע, המדרש המספר, על שתי אחיות, שהיו דומות זו לזו והייתה אחת, נשואה בעיר אחת ואחרת, בעיר אחרת. וביקש בעלה של אחת, אשר חשד שהיא סוטה תחתיו, להשקותה במים המרים בירושלים, כששמעה זאת פחדה, משום שידעה, שבאמת, סטתה תחת בעלה. פחדה לשתות המים המרורים וקראה מהר לאחותה וביקשה ממנה, שתלך עם בעלה לירושלים והיא לא חטאה ובשתיית המים, לא יקרה לה מאומה. וכך היה, נסעה האחות עם גיסה, שחשב שהיא אשתו, לירושלים והכהן נתן להם לשתות מן המים, אשר שם המפורש היה מחוק בו ולא קרה לה מאומה, אך כאשר פגשה את אחותה, בשובה מירושלים, חיבקה ונישקה את אחותה והוציאה מפיה אוויר, אשר היה בו מן המים ואיך שנשמה האחות הסוטה את האוויר מאחותה, נפלה ומתה! כפי שהתורה קבעה, אשה שסטתה תחת בעלה ואין עדים ובעלה חושד בה, לוקחים אותה לבית המקדש, מוחקים השם המפורש במים נותנים לסוטה לשתות ואם חטאה, הייתה מתה כך קרה לאותה אשה, ברגע שהריחה את אחותה מתה כמיתת הסוטה. אם כן, מוצאים שאותן 2 אחיות, היו כן דומות ואפילו הבעל לא זיהה ביניהן ואפשר לבאר ולומר, מובא בשו"ת נודע ביהודה, שהיה מעשה בק"ק פין באשה עגונה, שבעלה הרחיק נדוד ושנים רבות הייתה יושבת שוממה ואחרי ימים רבים, ישבה בחנות ובא אדם לקנות ממנה את שכורתה, כשהביטה בו ראתה שזה בעלה, אשר הלך משכבר הימים. הלכה לרב, הביאה האיש עימה לרב ונתנה סימנים בגופו וכן, אנשי העיר הכירו אותו בתביעת עין, שזה האיש פלוני בן פלוני, מילדי קהילתם, בעל האשה הזאת והאיש, הכחיש בתוקף גמור, שאיננו בעלה, אך משלחצו אותו מאוד שיתן גט, הודה שהוא הבעל של האשה הזאת וגירשה. אחרי כן, הלך משם והגיע לעיר בשם פרעסלא ושמה הכירה אותו, אשה אחת עגונה, אשר גם היא מחכה שנים לבעלה, אשר הלך ולא שב ואף היא משכו בפני הרב ונתנה בו סימנים ואף, בני אותה קהילה טענו, שהוא בן הקהילה ולבסוף הודה שזה הוא ונתן גט. הנודע ביהודה פוסק להלכה ומביא את הגמרא במסכת סנהדרין ל"ח מצינו גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה טבעות בחותם אחד וכולם דומים זה לזה, אבל הקב"ה טובע כל אדם בחותמו ואין אחד מהם, דומה לחברו ואין פרצופיהם דומים והנודע ביהודה, מסתפק על כשרות הגיטין. והנה מוצאים, שאין מציאות ששני אדם דומים במאה אחוז אחד לשני ופה, אצל אברהם ויצחק הקב"ה שינה סידרי מעשה בראשית ושניהם היו דומים, כאחד. מדוע? בשביל שליצני הדור לא יאמרו לשון הרע על יצחק?! מפה נלמד יסוד גדול, יש זמנים כשמדברים על אדם לשון הרע, ישתוק ונאמר על מי ששותק בשעת מחלוקת "תולה ארץ על בלימה", שכוח השתיקה שלו, מחזיק את העולם, אך יש זמנים שצריך לעמוד איתן ולשנות סידרי מעשה בראשית, על דברי לשון הרע וליצנות ולהעמיד האמת על תילה וכאשר מרגישים שמנסים לפגוע בתורה הקדושה, או ביסודות חכמינו צריך האדם לעמוד איתן וחזק, עד כדי מסירות נפש. אומרים אנו בכל יום "ואהבת את ה' אלוקיך בכל נפשך ובכל מאודך" כשרואים שרוצים לפגוע בהקב"ה ובתורתינו הקדושה, האהבה לה' בכל הלב, בנפש ובממון. החיים הם כמו גלים בים, פעם הגל גבוה, פעם הגל מנמיך, אך בסוף הגלים מגיעים ליבשה לא יתפעל האדם, לא מהעליה ולא מהירידה בסוף, הכל מגיע ליבשה "אם ראית רשע שהשעה משחקת לו לא תתפעל" גם המן הרשע, אשר זרש אשתו וחבר מרעיו, יעצו וחשבו מחשבות רבות, אך כאשר נפילת הרשע החלה, הכל מתפרק ונופל לרשע, חומה אחרי חומה שקר אחרי שקר, לשון הרע אחרי לשון הרע, עד אשר, כל אשר יעץ וחשב, מסתובב עליו ועל חבר מרעיו, כפל כפליים ואחריתם עדי אובד. "בקר וידע אלוקים את אשר לו" ברכה והצלחה וישועה מרובה.
11:07 / 02.11.10
     
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'. וידוע דברי חז"ל, דישנם שני סוגי בקשות שאדם מבקש מן השמים; סוג ראשון, שהוא המעולה והטוב ביותר, כאשר האדם מתפלל להקב"ה על דבר מסויים והקב"ה מתרצה בתפילתו ועונה לו על בקשתו וסוג שני, שבשעה מסויימת, יש שעת רחמים בשמים ואדם משיח לפי תומו ומדבר על רצונותיו, לדירה נאה, לפרנסה טובה ובאותה שעה שמדבר, אם יש שעת רחמים בשמים העונים ומתרצים ונותנים לו משמים את מבוקשו. אך הבדל גדול יש בין דבר, אשר קיבל האדם בלי תפילה, למה שקיבל האדם עם תפילה; דבר אשר השיג האדם על ידי תפילה, יש לדבר שורשים עמוקים, חזקים ויסודות איתנים ביותר, שקשה מאוד לזעזע דבר שבא על ידי תפילה, אך דבר שקיבל האדם, לא על ידי תפילה, אלא משעבר בשעת רחמים בשמים, אין לדבר הזה יסודות ואפשר לאבדם, ברגע אחד. וראיה לדברים, כאשר אלישע הנביא היה בבית השונמית ושאל אותה מה חסר לך ומה תרצי, אמרה לו שאין לה בנים, הנביא לא התפלל, אלא רק אמר אמרה: 'כעת חיה ואת חובקת בן' לשונמית, נולד בן וקראה את שמו 'חבקוק', על שם דברי הנביא 'ואת חובקת בן', אך הנביא ממשיך ומספר, שאותו בן חלה ומת מן העולם ורק על ידי נס, החזירו אלישע הנביא לחיים. הנה, אם הייתה תפילה עם שורשים ולא אימרה, הילד חבקוק לא היה מת; כמו שמצאנו אצל שמואל הנביא, אשר אמו חנה, התפללה לה' ובכתה לזכות בזרע של קיימא וכשנפקדה הקריבה את בנה שמואל קודש לה' ומקטנותו היה במשכן אצל אלי הכהן. באחד הימים, שמואל הנביא, הורה הלכה לפני אלי הכהן, וביקש רבו להקפיד עליו, דכל המורה הלכה לפני רבו, חייב מיתה! עמדה חנה ואמרה לאלי הכהן: על הנער הזה התפללתי לנער הזה יש שורשים עמוקים וחזקים ואף קיטרוג לא יוכל לפגוע בו, משום שנולד על ידי תפילה ולכן יובן "ויעתר יצחק לה' " יצחק אבינו, ביקש מהקב"ה, על ידי תפילה, על ידי בקשה, ע"י תחינה, שישמע ה' את תפילתו ושבניו יוולדו על ידי תפילה, על ידי כן, שורשיהם יהיו חזקים. ואפשר לדקדק, שזה עומק הפסוק "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" מבקשים מהקב"ה ואני תפילתי שכל בקשותינו יבואו בתפילה ולא בשעת עת רצון, אשר אומרים אימרה ונשמעת בשמים ויורדת ההשפעה. לכן, ישתדל האדם, בכל כוחו, שכל עניין אשר פועל ועושה בחייו, יהיו על ידי תפילה ולכן, הרבה דברים הקב"ה מחסיר מאיתנו, משום שמצפה לתפילתנו ועל ידי שנתפלל, יהיו הדברים שרירים, ברירים וקיימים לנצח נצחים "ויהיו כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול"
12:17 / 31.10.10
 
     
לכל אהובינו וחביבנו, יהי רצון שהברכה תשרה בכל מעשה ידינו. הנה, בפרשת וירא מובא את כל עניין עקדת יצחק ואמרו חז"ל: כששמעה שרה אימנו על העקדה, פרחה נשמתה וכך נפטרה מן העולם וקשה, כמה צדיקים וצדיקות לאורך כל הדורות מצאנו שהקריבו את כל ילדהם למען קדושת שמו יתברך ולא באו באף טענה וטרוניה כלפי שמים. וידוע סיפור עם חנה ושבעת בניה, אשר הקיסר ביקש מהם להמיר את דתם ואף אחד מן הבנים לא רצה להמיר את דתו וכך, הרג הקיסר את כל ילדיה ובבן הקטן, ביקש ממנו המלך שלא ימיתו, בתנאי שישליך הקיסר את טבעתו על הקרקע והילד הקטן התכופף וירים את הטבעת וכולם יראו כמו שהשתחווה הילד הקטן, לא הסכים אף לזו ואף אותו הוציא המלך להריגה ועל אותה חנה נאמר, אם הבנים שמחה הללויה אם כן, שרה אימנו, צדקת קדושה, אשר שמה השני יסכה ואמרו חז"ל שהייתה סוכה ברוח הקדש, היתכן שתצא נשמתה על זה ששמעה על עקדת יצחק?! ועוד צריך להקשות, מה הלשון עקדת יצחק? מהי עקדה? היה צריך לומר הקרבת יצחק, העלאת יצחק לעולה, מהי עקדת יצחק? ואפשר לבאר ולומר יסוד גדול: עקדה היא מלשון קשירה, לעקוד, לקשור ושם טמון פטירתה של שרה אימנו ששמעה שרה שהיה צריך לעקוד לקשור את יצחק, הצטערה צער גדול שרה אימנו, איך בנה בן 37, אשר השקיעה בו את כל כוחותיה וחינכה אותו למסירות נפש גדולה, מדוע צריך לקשור אותו לעקוד אותו ומדוע לא נתן נפשו בלי לקשור, ומצער העקדה, אשר חששה שמעלתו של יצחק לא גדולה, פרחה ויצאה נשמתה, רואים את צער האימהות הקדושות על חינוך ילדיהם ומסופר על אחד מאבותי הקדושים שבכל בוקר היה נושא תפילה להקב"ה ואומר ריבונו של עולם בן שילך בדרך ה' ויעשה לך נחת רוח, חייו יחיה, אך אם אחד מבני יצער את ריבון העולמים, בבקשה תיקח את נפשו בעודו זכאי ושלא יגיע להיות חייב לתקן באנו בעולם ולא לקלקל לעשות נחת רוח לבוראנו ולעשות רצון בוראנו, וכשנקשה מדוע היה צריך לעקוד את יצחק, אלא יצחק אבינו פחד מהיצר הרע אף על פי שמעלתו וגדולתו גדולה, אך היצר העורב מסוכן הוא ומי יודע, אולי ברגע האמת, היצר יגבר וישנה את דעתו, לכן, יצחק אבינו מבקש מאביו שיקשור אותו, הדק היטב היטב, משום שלא סומך על עצמו, אם כן, כמה לימוד זכות אפשר ללמד על עם ישראל, יצחק אבינו עולה תמימה לפני הקב"ה נפשו רמה פוחד ואינו סומך על עצמו מן היצר העורב, קל וחומר בן בנו של קל וחומר אנו בדור יתום זה אשר הניסיונות קשים, מרגע לרגע ומשעה לשעה ובכל אשר פונים, מוצאים את היצר המנסה בכל כוחו להחטיא את האדם כמה רחמים אנו צריכים משמים אם יצחק פוחד ומבקש לעוקדו, מה אנו צריכים להתמודד עם היצר?!ואמרו חז"ל: אל תאמין בעצמך עד יום מותך וכבר מצאנו כהן גדול ששימש בקודש הקודשים ובסוף ימיו כפר בהקב"ה. רגע רגע, שעה שעה צריכים אנו לנטוע בתוכנו אהבת ה' ויראת שמים, החיים הם כמו גינה כל יום שלא מטפלים בה גודלים עשבים מזיקים, צריך לתפח את הנפש בכל רגע אם תעזבני יום אעזבך יומיים ומי שמזניח יום אחד את נפשו מעמל תורה ומדבקות בה' ידע אף שאינו מרגיש מתחילים לצמוח אצלו בנפש עשבים שוטים. כל ירידה מתחילה בדבר קטן אשר עליו בא עוד דבר גדול ומסופר על אחד מאבותי הקדושים אשר שלח את הגבאי לקנות מאכלים לסעודת ראש חודש ואמר לגבאי תדאג לא לשלם יקר מידי, אבל גם לא זול מידי שאלו בני הבית את הצדיק לא יקר מידי אנו מבינים אך מדוע לא זול מידי אם אפשר לקנות דבר בזול זה טוב ענה ואמר להם לא לקנות יקר זה דבר טוב אך כאשר לוחצים את החבר לזול מאוד סימן שאין לו וקשה לו ושמה נזרע הזרעונים של הפורענות והשנאה הגדולה, כל פורענות יש לה את הזרע הראשון שזרעו וזרע ראשון הוא המסוכן ביותר ולכן אנו אומרים בתפילה "אל תזכור לנו עוונות ראשונים" מה עם עוונות אחרונים אלא הראשונים הם החורבן הגדול בעז"ה נזכה כולנו לאהבת ה' לאהבת תורה וליראת שמים, יש בליבנו שמחה גדולה שבעז"ה ביום שני בשעה 10:30 בבוקר נהיה כולנו כאיש אחד בלב אחד בבית המדרש הגדול שובה ישראל מנהטן נשתדל לחדד שוב השיעור בעניין שמות. בשורות טובות.
13:30 / 24.10.10
 
2010 2011 2012 2013 2014 2015 2016 2017
 
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12
 
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה