לכל אהובינו וחביבנו, ימלא ה' משאלות לבנו לטובה ולברכה ונזכה לאור חדש על ציון תאיר הנה, מובא בפרשה: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ואמרו חז"ל: אותו מלך היה, אלא, שבקשו המצרים לשעבד את בני ישראל בפרך. בתחילה, פרעה לא הסכים עד שהורידוהו מכיסאו 3 חדשים וחזר והסכים לשעבד את עם ישראל וקשה, עם ישראל, עם מבורך, עם חכם, עם שהביא את מצרים להשגים גדולים בפרנסה ומצרים נעשתה הארץ החזקה והעשירה ביותר וחכמת היהודים הייתה חכמה רבה, אם כן מה השנאה הזו? אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: צריך להיות מול עיננו, שאדם אשר מקבל טובה מחברו, נכנס בליבו כמו רע ומרגיש דחף בנפשו להחזיר רעה תחת טובה וכמה שהטובה יותר גדולה, כך הרעה אשר יחזיר מקבל הטובה, יותר גדולה. וידוע על הגאון מוילנא, אשר היה בשולחנו מגרה עם אבנים קטנות, כששאלו אותו מדוע מחזיק מגרה עם אבנים? תירץ ואמר להם: כל אדם, אשר בא לפניי לבקש עזרה, או טובה, נותן אני לו אבן קטנה ואומר לו כשאסיים לעשות לך את הטובה תשליך עלי רק אבן קטנה ולא סלע גדול. ומעשים בכל יום המזיקים הגדולים ביותר הקמים על האדם אלו כפויי הטובה והאנשים אשר צר להם וכואב להם, להשיב טובה תחת טובה ומשיבים רעה תחת טובה וזה אשר קרה למצרים, בארץ מצרים, לאחר כל הטוב, אשר יוסף הצדיק גמל לארץ מצרים והעשירה, עושר עצום, עמדו המצרים באותו ניסיון, אשר רבים וטובים נפלו בו והיה קשה בעינם להחזיר טובה תחת טובה והשיבו לבני ישראל רעה גדולה; שעבוד, שפלות, צער, יגון ואנחה. ואפשר לבאר על פי יסוד זה ולומר "שנה ופירש קשה מכולם" 'שנה' פרושו, אדם שלמד תורה, אדם שהיה קרוב למקום של חסד ושל מעשים טובים וינק משם תורה, חסד ורומם את נפשו. 'פרש', התרחק, קשה לאותו אדם להשיב טובה להקב"ה, על תורתו הקדושה ועל הטוב אשר קיבל במחיצת בתי המדרש; קשה מכולם נהיה אותו אדם, עוכר ישראל, מזיק לתורה וללומדיה משום שקשה לו להחזיר טובה תחת טובה. וצריך ללמוד מוסר ויסוד גדול מול עינינו להמשך חיינו: כשרואים אדם בדברים הקטנים ביותר, כפוי טובה וכופר בטובתו של חברו, צריכים להיזהר להישמר ממנו, משום שבסוף יכפור בטובתו של מקום, ואין אחרית ואין סוף לרוע נפשו. המודד והמבחן למדוד חברים ולמדוד קרובים, אם יש בהם הכרת הטוב או לא, מי שאין בו הכרת הטוב ירחק ממנו בכל כוחו וכבר הקב"ה הרחיק שתי אומות מעם ישראל "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה" אין גרותם מתקבלת בעם ישראל "על אשר לא קידמו אתכם בלחם" עם ישראל עזר לאומות אלו והם כפרו בעזרה ולא עמדו בשעת צרה, אך החמירו את הצער של עם ישראל, לכן, שורש נפשם פגום ובעלי מום הם. ולכן, לא יבואו בקהל ה', אך על האדם לדעת בעלי כפיות טובה ואנשים אשר כופרים בטובת חבריהם, כפרעה וכבעלי המומים אחריתם עדי אובד; בסוף מפסידים את עולמם עוה"ז ועוה"ב. וידוע, משל אשר משלו חז"ל, על פרעה למלך גדול, אשר היה לו עבד, ביקש מעבדו לך וקנה לי דג; הלך העבד וקנה דג מקולקל ובישלו למלך, ישב המלך לאכול את הדג והנה דג מקולקל לפניו, כעס המלך, כעס גדול וציווה את עבדיו להעניש את העבד: או יאכל את הדג, או ילקה 100 מלקות, או ישלם 100 זהובים חשב העבד, הקל ביותר והריווחי בשבילי, זה לאכול את הדג; החל העבד לאכול את הדג כשאכל יותר מ80 אחוז מהדג, החל להקיא ולא עמד בכך, ביקש מהמלך אין אני יכול לאכול רוצה אני מלקות במקום אכילת הדג; החלו להלקותו כשהמלקות אחזו ב85, לא יכל לעמוד בעוד 15 מלקות, ביקש מהמלך לשלם את ה100 זהובים. אם כך יצא, גם אכל את הדג גם לקה וגם שילם וכך קרה לפרעה, בסוף לקה לקחו כל רכושו וגם שיחרר את בני ישראל מארץ מצרים. כשאדם רואה כפויי טובה ועושה עוולה כפרעה וכדומים לו יתייצב ויחכה, שאף יאכלו הדג, אף ילקו ואף ישלמו! לכן, תמיד נשתדל להיות מהזוכרים וזכורים לטובה ונשתדל להטיב לכל ונקבל על עצמנו להיזהר מן הכפויי טובה. נשתדל בכל כוחנו, להשיג השגות רוחניות ונדע שכל השגה, אשר משיגים, משיגים אותה או על ידי אומץ, או על ידי אסון ומוטב שנשיג את השגתנו על ידי אומץ ועמל ולא חס ושלום על ידי אסונות, בשעות שאין ברירה, לאדם ומחויב חוב מצפוני או חוב קיומי, לקיים ולעשות דברים ונדע תמיד, שפחד הוא דבר טוב כדברי חז"ל: אשרי אדם מפחד תמיד, אך הפחד הלא נכון, מקצץ וחותך את חוט האמונה. נחזק את אמונתינו בבוראינו ונשתדל בכל כוחנו, להתחזק בימים אלו, ימי השובבים, אשר הם תיקון לפגם מידת היסוד ונדע להפחית בדיבורים אסורים ובלשון הרע, דברית המאור וברית הלשון אחד; כשאדם מדבר הרבה דברים רעים, מכניס את עצמו בעל כורחו, לחטא במידת היסוד "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" נשתדל בכל כוחנו, לחזק בעיקר בימים אלו, את תפילת תיקון הנפש לאומרה בכל יום בעז"ה בזכות תפילה קדושה זו, יתקן הקב"ה את נפשנו לעובדו בלבב שלם, ושלא תצא תקלה תחת ידנו ונזכה לגאולה ולישועה בקרוב.
12:58 / 23.12.10
 
לכל אהובינו וחביבנו, ימלא ה' משאלות לבנו לטובה ולברכה ונזכה לאור חדש על ציון תאיר הנה, מובא בפרשה: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ואמרו חז"ל: אותו מלך היה, אלא, שבקשו המצרים לשעבד את בני ישראל בפרך. בתחילה, פרעה לא הסכים עד שהורידוהו מכיסאו 3 חדשים וחזר והסכים לשעבד את עם ישראל וקשה, עם ישראל, עם מבורך, עם חכם, עם שהביא את מצרים להשגים גדולים בפרנסה ומצרים נעשתה הארץ החזקה והעשירה ביותר וחכמת היהודים הייתה חכמה רבה, אם כן מה השנאה הזו? אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: צריך להיות מול עיננו, שאדם אשר מקבל טובה מחברו, נכנס בליבו כמו רע ומרגיש דחף בנפשו להחזיר רעה תחת טובה וכמה שהטובה יותר גדולה, כך הרעה אשר יחזיר מקבל הטובה, יותר גדולה. וידוע על הגאון מוילנא, אשר היה בשולחנו מגרה עם אבנים קטנות, כששאלו אותו מדוע מחזיק מגרה עם אבנים? תירץ ואמר להם: כל אדם, אשר בא לפניי לבקש עזרה, או טובה, נותן אני לו אבן קטנה ואומר לו כשאסיים לעשות לך את הטובה תשליך עלי רק אבן קטנה ולא סלע גדול. ומעשים בכל יום המזיקים הגדולים ביותר הקמים על האדם אלו כפויי הטובה והאנשים אשר צר להם וכואב להם, להשיב טובה תחת טובה ומשיבים רעה תחת טובה וזה אשר קרה למצרים, בארץ מצרים, לאחר כל הטוב, אשר יוסף הצדיק גמל לארץ מצרים והעשירה, עושר עצום, עמדו המצרים באותו ניסיון, אשר רבים וטובים נפלו בו והיה קשה בעינם להחזיר טובה תחת טובה והשיבו לבני ישראל רעה גדולה; שעבוד, שפלות, צער, יגון ואנחה. ואפשר לבאר על פי יסוד זה ולומר "שנה ופירש קשה מכולם" 'שנה' פרושו, אדם שלמד תורה, אדם שהיה קרוב למקום של חסד ושל מעשים טובים וינק משם תורה, חסד ורומם את נפשו. 'פרש', התרחק, קשה לאותו אדם להשיב טובה להקב"ה, על תורתו הקדושה ועל הטוב אשר קיבל במחיצת בתי המדרש; קשה מכולם נהיה אותו אדם, עוכר ישראל, מזיק לתורה וללומדיה משום שקשה לו להחזיר טובה תחת טובה. וצריך ללמוד מוסר ויסוד גדול מול עינינו להמשך חיינו: כשרואים אדם בדברים הקטנים ביותר, כפוי טובה וכופר בטובתו של חברו, צריכים להיזהר להישמר ממנו, משום שבסוף יכפור בטובתו של מקום, ואין אחרית ואין סוף לרוע נפשו. המודד והמבחן למדוד חברים ולמדוד קרובים, אם יש בהם הכרת הטוב או לא, מי שאין בו הכרת הטוב ירחק ממנו בכל כוחו וכבר הקב"ה הרחיק שתי אומות מעם ישראל "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה" אין גרותם מתקבלת בעם ישראל "על אשר לא קידמו אתכם בלחם" עם ישראל עזר לאומות אלו והם כפרו בעזרה ולא עמדו בשעת צרה, אך החמירו את הצער של עם ישראל, לכן, שורש נפשם פגום ובעלי מום הם. ולכן, לא יבואו בקהל ה', אך על האדם לדעת בעלי כפיות טובה ואנשים אשר כופרים בטובת חבריהם, כפרעה וכבעלי המומים אחריתם עדי אובד; בסוף מפסידים את עולמם עוה"ז ועוה"ב. וידוע, משל אשר משלו חז"ל, על פרעה למלך גדול, אשר היה לו עבד, ביקש מעבדו לך וקנה לי דג; הלך העבד וקנה דג מקולקל ובישלו למלך, ישב המלך לאכול את הדג והנה דג מקולקל לפניו, כעס המלך, כעס גדול וציווה את עבדיו להעניש את העבד: או יאכל את הדג, או ילקה 100 מלקות, או ישלם 100 זהובים חשב העבד, הקל ביותר והריווחי בשבילי, זה לאכול את הדג; החל העבד לאכול את הדג כשאכל יותר מ80 אחוז מהדג, החל להקיא ולא עמד בכך, ביקש מהמלך אין אני יכול לאכול רוצה אני מלקות במקום אכילת הדג; החלו להלקותו כשהמלקות אחזו ב85, לא יכל לעמוד בעוד 15 מלקות, ביקש מהמלך לשלם את ה100 זהובים. אם כך יצא, גם אכל את הדג גם לקה וגם שילם וכך קרה לפרעה, בסוף לקה לקחו כל רכושו וגם שיחרר את בני ישראל מארץ מצרים. כשאדם רואה כפויי טובה ועושה עוולה כפרעה וכדומים לו יתייצב ויחכה, שאף יאכלו הדג, אף ילקו ואף ישלמו! לכן, תמיד נשתדל להיות מהזוכרים וזכורים לטובה ונשתדל להטיב לכל ונקבל על עצמנו להיזהר מן הכפויי טובה. נשתדל בכל כוחנו, להשיג השגות רוחניות ונדע שכל השגה, אשר משיגים, משיגים אותה או על ידי אומץ, או על ידי אסון ומוטב שנשיג את השגתנו על ידי אומץ ועמל ולא חס ושלום על ידי אסונות, בשעות שאין ברירה, לאדם ומחויב חוב מצפוני או חוב קיומי, לקיים ולעשות דברים ונדע תמיד, שפחד הוא דבר טוב כדברי חז"ל: אשרי אדם מפחד תמיד, אך הפחד הלא נכון, מקצץ וחותך את חוט האמונה. נחזק את אמונתינו בבוראינו ונשתדל בכל כוחנו, להתחזק בימים אלו, ימי השובבים, אשר הם תיקון לפגם מידת היסוד ונדע להפחית בדיבורים אסורים ובלשון הרע, דברית המאור וברית הלשון אחד; כשאדם מדבר הרבה דברים רעים, מכניס את עצמו בעל כורחו, לחטא במידת היסוד "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" נשתדל בכל כוחנו, לחזק בעיקר בימים אלו, את תפילת תיקון הנפש לאומרה בכל יום בעז"ה בזכות תפילה קדושה זו, יתקן הקב"ה את נפשנו לעובדו בלבב שלם, ושלא תצא תקלה תחת ידנו ונזכה לגאולה ולישועה בקרוב.
16:24 / 22.12.10
     
לכל בני קהלות קודש שובה ישראל, בכל אתר ואתר, ברכת שמים על ראשכם תמיד. נמצאים אנו בערב עשירי בטבת, ערב יום הצום שקבעו חכמי ישראל בדורות הקדמונים. צום זה נקבע על המאורע שאירע ביום זה, כשהגיע נבוכדנצר הרשע מלך בבל לירושלים, והעמיד מצור על העיר, סגר את כל מוצאות ומובאות העיר, אין יוצא ואין בא. זו הייתה תחילתו של החורבן, אמנם ירושלים הייתה עדיין בנויה בתפארתה, השווקים היו מלאים בכל טוב, והמחסור עדיין לא ניכר בחוצות. אך, ירושלים הייתה סוגרת ומסוגרת, במצור ובמצוד. ונטילת החופש, גזילת השחרור, היא תחילתו של החורבן. בעשרה בטבת איננו צמים כדי להתאבל על תחילתו של החורבן, ביום זה איננו צמים כאות צער וגעגועים על בית המקדש שחרב ושועלים הלכו בו. צמים אנו כדי, לעורר את הלבבות, ולפתוח בליבנו פתח של תשובה. הצום בא לעורר את ליבנו על חסרון מעשינו, נועד הוא לשמש כתזכורת על העונש המגיע לחוטאים. מהות הצום אינה בכדי להנציח את העבר, אלא מתוך רצון לתקן ולשפר את העתיד, על ידי הצום והכנעת הלב, נלמד איך לשפר את מעשינו ולתקנם כראוי. מובא בספר "אבודרהם" בהלכות תענית, שבניגוד לשאר הצומות שמדרבנן, שכאשר חלים הם בשבת, נדחים הם ליום ראשון בשבוע שאחרי כן. תענית עשרה בטבת, אילו חלה ביום השבת, לא הייתה נדחית ליום ראשון, אלא היינו צמים בעצם יום השבת, כמו בצום יום הכיפורים. חידושו של האבודרהם, הוא פלא ממש, כיון שמדוע יהיה שונה צום עשרה בטבת הוא מדרבנן, משאר צומות דרבנן הנדחים מפני כבוד יום השבת. אלא יש לפרש, נאמר בתורה: "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף" ודקדקו המפרשים, מהו כי "תחל" לזנות, הלא הפסוק היה מובן דיו אם היה כתוב בו, ובת איש כהן כי תזנה. אלא, רמזה לנו התורה יסוד גדול, כי "תחל" לזנות, עיקר הקלקל ושורש הרוע, טמון בתחילתו של הקלקול, שם טמון ההרס הגדול. כל עוד שלא נחצה הקו האדום, כל עוד שלא נעשה המעשה הראשון, אדם עומד בחזקת כשרות ובחזקת טהרה. אך כשיש התחלה של קלקול, כשיש סטיה מן הדרך, אפילו סטיה קלה שבקלות. שם טמון הפתח לכל הרוע והקלקול כולו. לכן אמרה התורה, כי "תחל" לזנות, כלומר שהייתה התחלה של קלקול, שממנה נבעה הסטיה החמורה הזו. ביום עשרה בטבת, הייתה ההתחלה של רמיסת עם ישראל, ההתחלה של החורבן עצמו. אמנם בירושלים העיר רבתי עם לא הורגש דבר, וכדברי הגמרא במסכת גיטין הרי שהיה די מזון ואספקה במחסני העיר, כדי לפרנס את אנשי ירושלים במשך עשרים ואחת שנים. אמנם בתחילה לא היה מורגש כלום, אבל ההתחלה, חציית הקו האדום, היא תחילתו של הרוע והחורבן כולו. ולכן יש לציינו ביום מיוחד בפני עצמו, והוא החמור והקשה מכולם. צריך כל אדם להזהר מ"התחלות", כמובן שישנם התחלות שהן טובות, אך התחלה שהיא לרעה, כל חציית קו או פריצת גדר ממה שגבלו וסייגו לנו חכמים הראשונים, הרי היא מסוכנת ביותר. לא בכדי אמרו חכמים: "הפורץ גדר יישכנו נחש", כיון שפריצת הגדר, חציית הקו, הינה היסוד והשורש לכל הרוע כולו, היא מביאה את החורבן הגמור. בפרשת בראשית נאמר" לפתח חטאת רובץ, החטאת רובצת וממתינה לפתח שיפתח האדם כדי להכניס בו את החטא הראשוון, ואפילו שחטא זה הוא קל שבקלים, רק חריגה קלה מתקנה רחוקה שתקנו חכמים. בכל זאת היא שורש החטא כולו, ולפתח זה רובץ היצר הרע וממתין לאדם שיפתחנו, על מנת שיכניס בו את החטאת כולה. ביום עשרה בטבת נשתדל לפשפש במעשינו, לחקור את דרכנו, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. נשתדל לקיים את החלק העיקרי ביום הצום, והוא, כוונת הלב ובדיקת המעשים. נשתדל לקיים את דיני הצום כהלכתו, וחשוב לציין ולזכור, שהצום מסתיים עם צאת הכוכבים, כך שבקידוש של ליל שבת פותחים את הצום. ובעזרת השם נזכה להבטחת הנביא שהצומות שיש לעם ישראל יתהפכו לששון ולשמחה למשתה וליום טוב, בביאת משיח צדקנו במהרה בימנו
12:02 / 17.12.10
 
       
     
לכל אהובינו וחביבנו: "עת דודים הנה זה בא" "הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותעזרני שמחה". אפשר לבאר ולומר: אדם בעל אמונה, היודע בתכלית הידיעה ומאמין, שכל היסורים, הצרות והסבל שיש לו בעולם הזה, הכל הם לטובה! וזה מה שאמר דוד המלך "הפכת מספדי למחול לי" אני יודע בברור, כי כל המספד והרע שבעיני העולם, נחשבים לרע אצלי, להיפך, המספד והבכי, הוא למחול "פתחת שקי" כשפותח אתה את השק, המלא ברעות, בצרות ובעיות בתוך הצרות והבעיות האלו "ותאזרני שמחה" אני יודע בבירור שהם לטובתי, משום שאתה ריבון העולמים, מביא את הצרות והבעיות האלה וממך יתברך לא יצא רעות "למען יזמרך כבוד ולא ידום" על ידי הצער והיגון אשר עוברים, אחת מן הטובות הנצמחות לנו, שיודעים מאותו יום והלאה, להודות ולהלל לה' על הטוב אשר נתן לנו, כי טבע האדם, כאשר טוב לו ונח לו, שוכח הוא את מי שנותן לו את הטוב ומרגיש בליבו שזה שלו ומגיע לו בדין וכך, מגיע לכפור בטובת חברו. כידוע, מעשה על עשיר מופלג, אשר לקח יתום עני כבן בית ומילא את כל מחסורו כבן וברבות הימים, היתום כפר בטובת חברו וזילזל והתנהגותו הייתה התנהגות מתנשאת והתנהגות לא ראויה. באחד הימים, לא הגיע היתום לבית העשיר ובא עני אחר לבית העשיר, הושיבוהו והאכילוהו והעני בדמעות היה מהלל ומשבח ומודה על הטוב אשר גמלו עימו, אשת העשיר עמדה ואמרה לבעלה: תראה היתום הרגיל, אשר בביתנו, אפילו אינו מודה על האוכל ואף מזלזל ומתנהג בצורה רעה והעני, אשר היום סעד בביתנו, מתנהג בצורה מכובדת ביותר. מאסו ביתום וגרשוהו מביתם; בתחילה, היתום התנהג בקושי עורף, אך כשעברו הימים והרגיש את החיסרון, נשבר ליבו ונפל והתדרדר לשברון נפש גדול וברבות הימים, ריחם העשיר ואשתו על היתום והחזירוהו לביתם ומאז, ידע להכיר טובה על אשר ריחם עליו הקב"ה. בכל צרה, אשר באה לאדם, וודאי יש ישועה גדולה ורק בסוף, רואים את הישועה. אך תמיד נשים מול עינינו, עוד ישועה גדולה שיודעים אנו להעריך את הטוב, אשר נתן לנו הקב"ה. ובכל זמן, ישים האדם מול עיניו, שיש בכוחו להשיג את כל הדברים הגדולים והקדושים והמרוממים, רק צריך האדם לעשות השתדלות גדולה. כך משלו הדבר, למלך גדול, שבנה בכיכר העיר בניין גבוהה ביותר וחוט ירד מראש הבניין עד למטה, ואמר המלך, כל מי שיטפס על החוט ויגיע לראש הבניין יקבל פרס גדול ביותר. הגיעו כל האמיצים שבעיר לנסות את כוחם; הראשון, עלה עד קומה 20 והתייאש; השני, עד קומה 30 ; עוד אדם, עד קומה 40, אך היה עוד הרבה קומות לטפס, כאשר אף אחד לא הצליח! באחד הימים, התפשטה שמועה בעיר, שאחד האנשים הצליח לעלות עד ראש הבניין. נקבע יום שהמלך יתן את הפרס הגדול- כולם באו לראות את האיש שזכה, כשקיבל את הפרס שאלוהו, איך הצלחת? ענה ואמר: להם השתדלתי בכל כוחי, בקומה 60 תש כוחי, אך המשכתי בכל הכח והנה, בקומה80 , פתאום נמשכתי בחוט עד למעלה בלי אף השתדלות. כך חיי האדם, תשתדל בכל כוחך, כשתגיע לסוף הכח, שם תבוא הישועה מהקב"ה ותעלה ותתרומם מעלה מעלה! הקב"ה, יאיר לנו אור גדול ונזכה לסיעתא דישמיא ולישועה ולהצלחה מרובה.
15:25 / 08.12.10
 
לכל אהובינו וחביבינו, הקב"ה ישמרם מכל רע ויצליח את דרכנו. רב חיים מוולוז'ין בספרו "נפש החיים" אומר יסוד גדול, אשר צריכים אנו לשימו נר לרגלנו וכך ללשונו ובאמת היא בעיני זכות וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דיניו ורצונות אחרים שלא יכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל כשהאדם קובע בליבו לאמור הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם בכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוטה יתברך שמו ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם ומשבר ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא כן יספיק הוא יתברך בידו, שמימילא התבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל. והנה, יסוד סגולי זה, אשר אומר רב חיים מוולוז'ין, צריך לחזקו בנפשנו, לחזק האמונה בהקב"ה ולהבין ולדעת, שכמה שהאמונה תהיה יותר חזקה והדבקות בבורא עולם תהיה יותר חזקה, כך שום כח בעולם לא יוכל לעמוד ליד האדם ונדע שהצרות והבעיות באים כגודל חולשתינו וחוסר אמונתינו וחוסר דבקותינו בהקב"ה וכך אמרו חז"ל: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם" כאשר אנו דבקים בה' "חיים כולכם היום" זוכים לחיות וכך אומר דוד המלך "אם תקום עליי מלחמה בזאת אני בוטח" בתורה הקדושה אני בוטח וכבר מצאנו אצל יעקב אבינו "וירא יעקב מאוד ויצר לו" מדוע וירא יעקב מדוע פחד יעקב? משום ש"ויצר לו" הרגיש צער בליבו שאמונתו לא מושלמת על פי גדולותו, שצר לו בליבו לכן וירא יעקב. הרי ידוע, במלחמת החשמונאים היה שגור בפיהם את מזמור התהילים "יושב בסתר עליון" ואמרו חז"ל שזה מזמור, אשר אף היה שגור בפיו של דוד המלך בשעת מלחמותיו שזהו מזמור של אמונה בה'. לכן, נשתדל בימי חנוכה האלו, לחזק בכל כוחנו באמונה חזקה בהקב"ה. והנה, ידוע מעשה על רבנו החתם סופר באחד הלילות, באמצע הלילה, שלח החתם סופר את שמשו לראש הקהילה ודרש ממנו שיבא אליו בדחיפות, הוא ויחד עימו, שניים מראש הקהילה היהודית; הלך השמש הנאמן ועשה את דברי רבו, האנשים הגיעו בבהלה לבית רבם כשישבו לפני החתם סופר, אמר להם החתם סופר, אצל מושל המחוז במגירה, מונחת גזרה קשה על היהודים, אשר היהודים לא יוכלו להתקיים עימה ולכן, לכו כעת, באישון לילה, לבית המושל ותבקשו ממנו לבטל ולא להוציא לאור את רוע הגזרה. ניסה ראש הקהל להסביר לחתם סופר שאין זה דבר מקובל ללכת בלי הזמנה למושל ועוד באמצע הלילה עמד החתם סופר על דבריו וחייבם לצאת ולעשות את דבריו. יצאו שלושת ראשי הקהל בבהלה מרובה לכיוון בית המושל, הגיעו לנהר, אשר מעברו היה בית המושל ולא מצאו שום אוניה לחצות את הנהר בצר להם ובלית ברירה, הלכו לאחד מבתי הדייגים ודפקו על דלתו שיואיל בטובו לעזור להם. הדייג, פתח את הדלת, בחמת זעם וקללות שגורות בפיו, מדוע ואיך העזו להפריע לו בשנתו, אחרי יום קשה של עבודה? מיד מסרו לו סכום מרובה של כסף. בשמחה, העלה אותם על אונית הדייגים ויצאו לדרך. האניה הייתה מלאה בריח של דגים ואנשי הקהל נזהרו שלא ידבק בבגדיהם מהריח הזה והגלים היו חזקים ביותר עד שבסוף, בניסים, הגיעו לעבר השני של הנהר; בעבר השני, מצאו גינה מפוארת ביותר, התחילו להלך בה והיה חייל מכוון את נשקו אליהם ובצעקות קשות צועק לעברם מה עושים פה, עמדו ראשי הקהל ואמרו: גינה ציבורית וזכותינו להלך בה. מהצעקות התעורר המושל וביקש לדעת מה הרעש? אמר לו: על שלושה היהודים אשר מהלכים למטה ומבקשים לפגוש בו, הסכים המושל ואמר, כך או כך שנתי עברה, הושיבם המושל בחדרו וציווה את משרתו להביא לפניהם חלב. המושל שתה והם לא שתו. שאל המושל מדוע אתם לא שותים? ענו ואמרו לו: יש לנו איסור בתורה לשתות חלב עכו"ם; שאל המושל: תסביר לי מה הפירוש ? מה התורה פוחדת מחלב עכו"ם? ענו ואמרו לו: חוששים שמא במקום חלב פרה, או עזה, יביאו בטעות חלב חמורה או אנקה; מיד קרא המושל למשרתו ואמר לו חלב שלנו הוא מהעזה שלנו? אמר העוזר: העזה חולה ולקחנו מהשכנים חלב של אנקה; הזדעזע המושל ושאלם על מה באתם? ענו ואמרו לו: רבנו, החתם סופר, שלח אותנו לבקש לבטל את הגזרה אשר נמצאת במגרה שלך; שוב, הזדעזע המושל וביטל את הגזרה. יהודי, צריך להיות בעל אמונה חזקה בהקב"ה ולמסור נפש על אמונתו ושום פחד ושום אימה, לא יעצרוהו באמונתו ובדבקותו ואף הקלה שבמצוות ובכוחות אלו ובקבלות אלו ובאמונה זו, עם ישראל קיים וימשיך להיות קיים מכח אמונה תמימה ומסירות נפש. ברכה והצלחה וישועה מרובה, בשורות טובות אורה ושמחה וישועה ונזכה לאור המנורה בבית מקדשנו במהרה.
11:57 / 07.12.10
 
לכל אהובינו וחביבינו אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם צריך להבין מדוע בחנוכה עמדו החשמונאים על נפשם ונלחמו מלחמה נגד היוונים, בחרב ובחנית ובכל כלי מלחמה אחר, ובפורים לא מצאנו שום מלחמה, עמדו מרדכי ואסתר, צמו והתפללו ולא פעלו, ולא עשו שום דבר בידיים. ואפשר לבאר ולומר יסוד גדול, אשר צריך ללכת עם כל אחד מאיתנו, בכל ימי חייו: ישנו הסכם בין הקב"ה לעם ישראל; אנחנו עם ישראל, צריכים לשמור על התורה הקדושה והקב"ה, צריך לשמור עלינו. הנה בפורים הגזרה לא הייתה על התורה הקדושה, הגזרה הייתה ממוקדת על עם ישראל, להרוג, לאבד להשמיד נער וזקן ואת כלל עם ישראל. אם כן, באותו זמן בפורים זהו, החלק של הקב"ה לשמור עלינו, אך בחנוכה, היוונים גזרו נגד התורה הקדושה, ולכן, זה חלקנו בהסכם עם הקב"ה, שצריכים להגן על התורה הקדושה בכל כח ולעמוד ולהלחם מלחמה עם כל כלי אפשרי ולכן, עמדו החשמונאים ונלחמו בכל כלי אפשרי, בכדי לעמוד בהסכם ביננו לבין הקב"ה. ומפה, ניקח מוסר השכל לחיים; בחיים ישנם עליות וירידות, תקופות ומשברים, זמני מלחמה וזמני שלום, זמני לחץ וזמני רוגע, אך ידע האדם, כשקמים עליו באופן אישי "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך והוא יפרנסך" וה' ישמור ויציל ויעמוד בחלקו, אך כאשר האדם מבין שקמים על התורה הקדושה ורוצים להרים יד על תורת ישראל, חייב בכל כלי לעמוד ולהילחם מלחמת ה' ולקיים את ההסכם של עם ישראל עם הקב"ה ובתחבולות תעשה לך מלחמה. ימים אלו, הם ימי שמחה, אך גם כאב וצער גדול, כשרואים האסון הנורא אשר פקד את ארץ הקודש והכאב והצער, אשר עמדנו ביום שישי בלוויה של אדם מהמייסדים של קהילתנו הקדושה, אשר עומד וקובר את כלתו; הכאב והצער קשים מנשוא "כי תצא אש ומצאה קוצים ונדלק הגדיש" האש, שזה מידת הדין, יוצאת בגלל הקוצים, בשביל הרשעים ומי נדלק ומי נשרף? הגדיש, העידית והטובים שבעם ישראל. האש הזו, היא סימן אזהרה מהשמים מפני הבאות, אם לא נחזק בעם ישראל אהבת חינם ולדעת את מעלת חברינו ולא לחפש את חסרונו כל קיום עם ישראל מתערער ועת צרה היא ליעקב נשתדל בכל כוחנו "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" ונדע, שלכל מצווה יש כח גדול, וכל מצווה יכולה לפעול, פעולה גדולה בשמים, אשר אין לשער ואין לתאר. וידוע המעשה במחותנו של בעל הפני-יהשוע אשר שמו היה הרב בעריש, אשר בעירו היה גר קצב גס רוח, מחוצף, אשר היה רחוק מאוד מהתורה הקדושה, אך מצווה אחת היה מקפיד בה, בכל כוחו, והיא מצוות נטילת ידיים. על מצוה זו היה מוכן לתת כל הון שבעולם לא להפסידה. בהתקרב חג השבועות, שחט אותו קצב בהמה, בכדי שיהיה בשר לכל יושבי העיר והנה נמצא, שהבהמה טרפה. צער גדול היה לכל יושבי העיר, איך יגיע החג ולא יהיה בשר לחג? החליט הקצב לנסוע לעיר הסמוכה ולקנות בשר ולהביאו לעיר; לקח עימו את משגיח הכשרות ונסע עימו לעיר הסמוכה. בדרך תקף את הקצב רעב גדול, החליט הקצב לאכול את אשר הביא עימו, אך לא היה עימם מים לנטילת ידיים וזו המצווה החשובה ביותר על הקצב. ביקש הקצב מן המשגיח כשרות שימתין, משום שרוצה הוא להכנס לתוך היער לחפש מים לנטילת ידיים. עמד המשגיח כשרות בכל לשון של בקשה, דרש מהקצב לא להיכנס ליער ואמר לו: יודע אתה שהיער מסוכן ביותר ובפנים שודדים ורוצחים מסוכנים וחיות רעות אל תעשה זאת. אמר הקצב: על נטילת ידיים מוכן אני למסור את נפשי ונכנס ליער. אחרי כמה רגעים שמע המשגיח צעקה קשה ומרה מאוד בתוך היער. מיד ברח לעיר. בבוקר אמר לכל יושבי העיר את אשר היה וכולם, כאיש אחד, באו לחפש את הקצב כשנכנסו לתחילת היער מצאו את גופתו של הקצב בביזיון גדול. בני משפחתו לקחו את גופת הקצב לקבורה. והנה, בחג שבועות, בעת אשר עסק רב בעריש בלימודו, התקשה רב בעריש קושיה גדולה בגמרא באחת מן התוספות ולא ידע תשובה והנה, פתאום, רואה שעומד מולו בבית המדרש הקצב; רב בעריש לא ידע על מות הקצב ועל כל אשר היה איתו ואיך שבא לדבר עם רב בעריש דחה אותו רב בעריש משום שידע מה יש לקצב לומר, רק דברי ליצנות, בלע וקלות ראש אך הקצב עמד ואמר לרב בעריש: אתה רב של העיר ונשלחתי מישיבה של מעלה לשאול אותך שאלה. ענה רב בעריש ואמר אם נשלחת מישיבה של מעלה, יש לי שאלה בתוספות תענה לי תשובה עליה והנה, נעלם הקצב לכמה רגעים וחזר עם תשובה; הזדעזע רב בעריש מהעניין ושאלו: מה השאלה אשר נשלחת מישיבה של מעלה, לשאול אותי? עמד וסיפר לרב בעריש, כשהגיע לישיבה של מעלה רצו לדונו כאדם אשר מסר את נשמתו על קידוש ה' אך המקטרגים, מקטרגים ואומרים שכל חייו חטא וחי חיים לא הגונים ואי אפשר בשביל מצווה אחת, לזכות לעולם הבא, לכן החליטו בישיבה של מעלה, לרדת ולשאול את המרא דאתרא, רב בעריש, מה דינו של הקצב ומה שיפסוק יהיה מקובל בשמים! מיד, פסק להלכה רב בעריש, שהקצב על מסירות נפשו על נטילת ידיים, מגיע לו חיי עולם הבא, יחד עם כל אותם שמסרו את נפשם על קידוש ה' ובאותו רגע, נעלם אותו קצב ומסופר שבגמרא של רב בעריש עם אותו תוספות אשר הייתה לו קושיה רב בעריש כתב; זו הקושיה וזה התשובה שענה לי הקצב מהשמים וזה הסיפור. הנה כח של מצווה אחת, להיכן יכולה להוביל את האדם! חושבים אנו בדעתינו, בימי חנוכה הקדושים הללו, אשר מרגישים אנו את ישועת ה' כהרף עין ואיך כל הקמים עלינו לרעה, הקב"ה מפר עצתם ומקלקל מחשבתם ויד ה' בהם. נקבל על עצמנו להתחזק בכל כח, בכל עניין נטילת ידיים ונקפיד ליטול את ידינו כפי שפסקו חכמים על פי הלכה, נטילת ידיים זה לא ניקיון הידיים, אלא לקדש ולרומם את עצמנו לפני בוראנו. וידוע, כל מי שמקפיד בנטילה זוכה לעשירות! בעז"ה מבקשים אנו כל מי שיקבל על עצמו להקפיד בנטילה, ישלחו את שמו אלינו ונשתדל להזכירו בזמן רחמים וישועה, בכדי שיעוררו עליו רחמים מן השמים. הקב"ה, יטהרנו מכל טומאותינו ו"אור חדש על ציון תאיר" ונזכה כולנו לגאולה ולישועה ובעז"ה יקויים בימים אלו "וטמאים ביד טהורים וזדים ביד עוסקי תורתך" "ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך"
15:11 / 06.12.10
   
לאהובינו היקרים בקהילות קודש שובה ישראל, שבוע טוב ומבורך! שיהא השבוע מלא בברכת השם, בדיבוק חברים, באמונת חכמים ושנזכה שאור האמונה יאיר ויזרח בליבנו תמיד. בפרשת השבוע מצאנו דבר מופלא, שיעקב אבינו מבקש מבניו שירדו מצרימה להביא שבר לביתם ואע"פ, שבבית יעקב לא היה חסר דבר, למרות הרעב, אך מחמת שהוא חשש לעין הרע ובכדי שלא יתראו בעיני הבריות, לכן ציווה את בניו שילכו למצרים להביא שבר לביתם. אך למרות שיעקב אבינו ראה צורך גדול שבניו ילכו למצרים, בכל זאת חשש שיקחו עימם את בנימין, שמא יקרה לו אסון בדרך, כיוון שרחל אימו מתה בדרך ויוסף אחיו נטרף בדרך. ואם כן, הדרכים לגביו הם בחזקת סכנה ולכן, חשש יעקב אבינו לבנימין, יותר ממה שחשש על כל שאר בניו. אך, כאשר ארכו הימים ולא יכלו לחכות יותר, והוצרכו לרדת למצרים, אמר ראובן ליעקב אבינו, שישלח עימם את בנימין, כדי שיציגו אותו בפני אדון מצרים וכאשר חשש יעקב אבינו שמא יקרה אסון לבנימין, אמר ראובן: את שני בניי תמית, אם יקרה אסון בדרך. וחז"ל אומרים שיעקב אבינו התרעם על ראובן שאמר לו כך ולא הסכים לשלוח את בנימין,אך כשיהודה אמר ליעקב שישלח עימם את בנימין, והוא ערב עליו, מיד הסכים יעקב ונתן להם רשות לקחת את בנימין איתם למצרים. וזה פלא, מדוע התרצה יעקב לדברי יהודה ולא התרצה לדברי ראובן? אלא, בדבריו של יהודה היה טמון יסוד גדול, כי אמנם ראובן אמר שהוא מוכן להיענש בצורה חמורה ביותר אם יקרה אסון לבנימין בדרך, אך ראובן לא לקח על עצמו אחריות מלאה על בנימין. מה שאין כן, יהודה שקיבל על עצמו אחריות על בנימין ואמר שהוא ערב על הנער שיחזור לביתו שלם ומשום כך, הסכים יעקב אבינו, כי ראה שיהודה לוקח עליו אחריות ואדם שמקבל על עצמו אחריות, יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת להצליח במשימתו. וזהו יסוד גדול בחיי האדם, לדעת לקחת אחריות על מעשיו ולקחת אחריות על דברים העומדים תחת ידיו ומי שלוקח אחריות אמיתית, ומוסר את נפשו להצליח, מסייעים אותו מן השמים שיצליח גם כנגד כללי הטבע. וכן אמרו חז"ל: שמוחלים לחתן על כל עונותיו ביום החופה. וצריך להבין, מדוע מוחלים לחתן על עוונותיו? ומה מיוחד ביום החופה שנותנים לחתן כזו מתנה נפלאה של מחילת העוונות?! אלא, החתן ביום חופתו מקבל עליו את האחריות על אשתו ומדין תורה, מתחייב לדאוג לאשתו על שלשה התחייבויות; שאר, כסות ועונה, ורבנן הוסיפו עוד שבעה דברים שהבעל מתחייב לאשתו ולוקח על עצמו אחריות מלאה לדאוג להם. אחריות זו, לא הייתה לבעל טרם נישואיו וכעת, כשמקבל עליו אחריות גדולה זו, מן השמיים מסייעים אותו שיצליח במה שלקח על עצמו ומוחלים לו על כל עוונותיו. הרי לנו כמה גדולה ונכבדת היא לקיחת האחריות. ולכן הקב"ה כעס על קין מאוד, כי כאשר קין עמד על הבל אחיו והרגו, שאל אותו הקב"ה: איי הבל אחיך? וקין ענה: השומר אחי אנוכי?! ועל תשובה זו הקב"ה כעס על קין מאוד מאוד, וכעס הקב"ה לא היה רק על מעשה הרצח שעשה קין, אלא הקב"ה כעס על מה שאמר "השומר אחי אנוכי?!" שבזה, ניסה להוריד מעליו כל אחריות לשלום אחיו, כי אם היה שומר, אז היה גם אחראי. ואם אינו שומר, אז גם איננו אחראי. ועל כך, הקפיד הקב"ה הקפדה גדולה על קין, על שניער מעליו את האחריות שהיה צריך לקחת על המעשה שעשה. ונראה לומר, שזה היה יסוד ההצלחה הפלאית של בני חשמונאי, שמכיון שלקחו על עצמם את האחריות לרוחניות של הדור, אז מן השמיים נתנו להם סיעתא דשמיא להצליח באופן שמעל הטבע. בע"ה נזכה לראות באור המנורה בבית תפארתינו ואור חדש על ציון יאיר במהרה בימנו. שבוע טוב ומבורך!
13:44 / 05.12.10
 
 
לאהובנו וחביבנו היקרים, בקהילות קודש שובה ישראל. יום שלישי שנכפל בו פעמים כי טוב, בו יכפול ה' טוב לעמו ולכל הבוטחים בו באמת. בכל עת שמתבוננים ביוסף הצדיק, רוממות הנפש עולה בנו, איך נער צעיר בן שבע עשרה שנה, מעונג ומפונק, הבן האהוב על אביו, נמכר לעבד בארץ זרה, עובד כחפץ מיד ליד, מישמעלים למדינים סוחרים ולפוטיפר, ולא די בכך אלא שתוך זמן קצר מושלך לבור הכלא, על עלילה שפלה, בלא עוול בכפו. והקושיא הגדולה היא, מנין היה כח ליוסף לעמוד בכל הנסיונות הללו, ומנין היה לו עוצמות נפש להתמודד בכל משברי החיים שבאו עליו, והוא אך נער צעיר רחוק בכל חיק משפחתו? אלא חז"ל אומרים, שיוסף היה מיוחד במידת הביטחון, ונכון ליבו ובטוח היה בה', שלא יעזוב אותו ה' בכל אשר יפנה. וכל כך היה יוסף חזק במידת הביטחון, עד שכל המאורעות שהתחוללו סביבו לא שברו את רוחו, ולא הפילו את תעצומות נפשו. ומשום כך, כאשר פנה יוסף לשר המשקים ובקש ממנו שיזכיר אותו לפני מלך מצרים, מיד נענש שנוספו לו עוד שנתיים לשבת בבית הכלא, כיון שלפי גודל דרגת הביטחון שהיה לו, היה צריך להמשיך לבטוח בה', ולא לפנות לשר המשקים ולבטוח ברהבים ושטי כזב. וכך מצאנו בכל התקופות שהיו לעמ"י שהצדיקים הגמורים שזכו ללכת ולדבוק בדרכי אבותינו היה ליבם סמוך ובטוח בה' ועמדו איתנים בדעתם בלי להרהר אחר מידותיו של הקב"ה והיו בטוחים וסמוכים בכל ליבם שה' לא יחסיר כל טוב מהדורשים אותו באמת והבוטחים בו. ואפי' השתדלות להצליח את מעשיהם לא עשו, אלא בטחו בה' בכל ליבם, ומאת ה' היתה הישועה. וזה כוונת הפסוק בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו, ולכאו' היה הפסוק צריך לאמר כך: בך בטחו אבותינו ותפלטמו, ולמה חזר וכפל בטחו ותפלטמו. אלא שבא הכתוב ללמדנו שכל ההצלה והישועה של אבותינו היתה ע"י שבטחו בה' ואפי' ההשתדלות לא עשו, וע"כ בטחו ותפלטמו ולא בושו משברם ובטחונם בה' צור העולמים. יש מעשה מופלא שמעורר חיזוק גדול במידת הביטחון, בחסיד אחד שהיה עני מרוד ובביתו אין לחם ושמלה, ובאחת הזמנים כשהגיע ערב שבת ולא היה לו במה לעשות את צרכי השבת ומכיוון שלא רצה להזדקק לבריות וכמו שאמרו חז"ל (שבת קי"ח) עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות, עלה בדעתו לצאת ולחפש לו איזה דבר שיוכל להתפרנס ממנו מעט כדי שלא יעשה שבתו חול, ואכן יצא מביתו ללכת לשוק על מנת למצוא טרף לביתו. והנה בעודו הולך ברחוב העיר חיזק אותו החסיד את ליבו בבטחון בה' ואמר לנפשו, הלא אם רצוי מלפני ה' להזמין לי פרנסה, א"כ למה לי לטרוח ולאבד את זמני בשווקים וברחובות הלא מה שנקצב לאדם לפרנסתו אפשר ויגיע אליו גם בלא כל השתדלות, ומיד התיישב בדעתו וגמר אומר לשוב ולחזור לביתו. ובעודו מהלך לביתו ראה סכום של כסף מונח על הארץ, ומיד שמח על שהקרה ה' לפניו ממון כשר שאין לו בעלים התובעים אותו ויוכל לעשות את השבת כראוי ובשמחה. ובעודו מהלך כדי להרים את אותם המעות, עלה בדעתו להתחזק עוד בבטחון בה', ואמר, הלא אם מוכנים אותם המעות לי לצרכי הלא אין צורך גם להתכופף בכדי ליטול את אותם המעות, ומן השמים יזמינו לי מעות אחרים לתוך ידי ממש בלא כל טורח, ומיד חיזק עצמו בבטחונו בהשי"ת ופנה ללכת לדרכו. והנה לאחר שהלך מאותו מקום הגיע אליו אדם ונתן בידו מעות בדיוק כמספר המעות שמצא ברחוב העיר, ואמר לו אותו אדם שמצא את אותם המעות ברחוב העיר וגמר בדעתו לתת אותם לעני הראשון שיקרה בדרכו, מיד עמד אותו חסיד ונתן שיר ושבחה לה' על רוב רחמיו איתו. ומזה נלמד מוסר ונקח לקח לעצמנו עד כמה גדולה מעלת הבטחון, ומי שבוטח בכל ליבו בהקב"ה לעולם לא יראה מחסור ומן השמים יזמינו לו את כל צרכו ומחסורו גם בלא כל השתדלות ומעשים מצידו. כך גם הגיבורים החשמונאים, היו בטוחים בביטחון מוחלט בישועת השם, ובכח ביטחון זה יצאו להלחם מעטים כנגד רבים, ומה' הייתה הישועה בנצחון מופלא ובנס ופלא. כן יעשה לנו השם ניסים ונפלאות בימים ההם ובזמן הזה
10:09 / 01.12.10
 
לכל אהובינו וחביבנו ה' עליהם יחיו: יש בליבנו שמחה מרובה, לחזור ולכתוב בכל יום את הדבר תורה היומי, אחרי זמן של יותר משני שבועות שלא כתבנו, דבר חשוב ובעל משמעות וחיזוק, אשר קידוש ה' גדול עושה בעולם, אך מה שהלב חושק, הזמן עושק ובימים אשר לא כתבנו, היינו בחולשה מרובה ודאגה. ב"ה, הרופא כל בשר ומפליא לעשות ברחמיו הרבים, ריחם עלינו ועברנו תקופה זו. בעז"ה, יחזקנו בוראנו ויושיענו גואלנו למען שמו ובעז"ה, נשתדל בכל כוחנו להרבות כבוד שמים ונשתדל, לשלש ולהכפיל מלאכת הקודש ולהגדיל קהילות קודש שובה ישראל בתורה וביראת שמים ושיתרבו הספסלים בבתי המדרשות והוא הנותן כח לעשות חיל, ישלח דברו וירפאינו ועוד חזון למועד. הנה, נכנסים אנו בשבוע הזה לזמן גדול ביותר ימי חנוכה ועל ימים אלו הרמב"ם יצא מגדרו וכתב מצוות נר חנוכה; מצווה חביבה היא עד מאוד ואין דרכו של הרמב"ם לכתוב כך על שום מצווה הנה החביבות הזאת, של המצווה החשובה הזאת גדולה ביותר ומוצאים מעשים של ישועות אשר קרו לאנשים בזכות נר חנוכה. מסופר על הרב הקדוש מראדזין, שהגיע חנוכה והיה זמן מלחמה ולא היה לו שמן להדליק את החנוכיה, הצטער צער גדול מאוד איך יעשה ושלח את הגבאי, לחפש בכל העיר שמן לחנוכיה ולא מצא. היה אדם, אשר היה חשוך בנים, אשר ראה את הגבאי רץ ומחפש שמן, יצא ואמר לו: יש לי שמן אני אתן לרב. נתנו את השמן לרב והרב שמח שמחה מרובה, הדליק את החנוכיה וליבו היה בשמחה גדולה מאודוכשסיים, אמר הגבאי הרב יתפלל עליו לבנים אשר עדיין לא זכה. התפלל ואמר, וודאי יזכה לבנים זכרים ובשנה הבאה בחנוכה, בדרך נס, נפקדה אשתו בבן זכר. במצווה הזו, יש סגולות וכוחות גדולים וכאשר האדם יודע לנצל ימים אלו, יכול לזכות לאור גדול. והנה, נהגו 3 ימים לפני חנוכה להכין את החנוכיה במקום, ומהיום שמכינים החנוכיה במקומה, מתחיל כח וישועות של חנוכה להאיר את העולם. המאיר לארץ ולדרים יאיר עלינו אורה וישועה ברכה והצלחה ונזכה לאור חדש על ציון תאיר ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
12:07 / 30.11.10
 
לכל אהובינו וחביבנו ה' עליהם יחיו: יש בליבנו שמחה מרובה, לחזור ולכתוב בכל יום את הדבר תורה היומי, אחרי זמן של יותר משני שבועות שלא כתבנו, דבר חשוב ובעל משמעות וחיזוק, אשר קידוש ה' גדול עושה בעולם, אך מה שהלב חושק, הזמן עושק ובימים אשר לא כתבנו, היינו בחולשה מרובה ודאגה. ב"ה, הרופא כל בשר ומפליא לעשות ברחמיו הרבים, ריחם עלינו ועברנו תקופה זו. בעז"ה, יחזקנו בוראנו ויושיענו גואלנו למען שמו ובעז"ה, נשתדל בכל כוחנו להרבות כבוד שמים ונשתדל, לשלש ולהכפיל מלאכת הקודש ולהגדיל קהילות קודש שובה ישראל בתורה וביראת שמים ושיתרבו הספסלים בבתי המדרשות והוא הנותן כח לעשות חיל, ישלח דברו וירפאינו ועוד חזון למועד. הנה, נכנסים אנו בשבוע הזה לזמן גדול ביותר ימי חנוכה ועל ימים אלו הרמב"ם יצא מגדרו וכתב מצוות נר חנוכה; מצווה חביבה היא עד מאוד ואין דרכו של הרמב"ם לכתוב כך על שום מצווה הנה החביבות הזאת, של המצווה החשובה הזאת גדולה ביותר ומוצאים מעשים של ישועות אשר קרו לאנשים בזכות נר חנוכה. מסופר על הרב הקדוש מראדזין, שהגיע חנוכה והיה זמן מלחמה ולא היה לו שמן להדליק את החנוכיה, הצטער צער גדול מאוד איך יעשה ושלח את הגבאי, לחפש בכל העיר שמן לחנוכיה ולא מצא. היה אדם, אשר היה חשוך בנים, אשר ראה את הגבאי רץ ומחפש שמן, יצא ואמר לו: יש לי שמן אני אתן לרב. נתנו את השמן לרב והרב שמח שמחה מרובה, הדליק את החנוכיה וליבו היה בשמחה גדולה מאודוכשסיים, אמר הגבאי הרב יתפלל עליו לבנים אשר עדיין לא זכה. התפלל ואמר, וודאי יזכה לבנים זכרים ובשנה הבאה בחנוכה, בדרך נס, נפקדה אשתו בבן זכר. במצווה הזו, יש סגולות וכוחות גדולים וכאשר האדם יודע לנצל ימים אלו, יכול לזכות לאור גדול. והנה, נהגו 3 ימים לפני חנוכה להכין את החנוכיה במקום, ומהיום שמכינים החנוכיה במקומה, מתחיל כח וישועות של חנוכה להאיר את העולם. המאיר לארץ ולדרים יאיר עלינו אורה וישועה ברכה והצלחה ונזכה לאור חדש על ציון תאיר ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
16:46 / 29.11.10
 
     
11:22 / 07.11.10
 
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד ויאמר מי איפוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל ואברכהו" ומובא במדרש תנחומא, יצחק אבינו חרד שתי חרדות: חרדה אחת, בשעה שהיה על גבי המזבח עומד לשחיטה וחרדה שנייה, כשנכנס עשו ליקח את הברכות, אחרי שיעקב לקח אותם כבר ואיני יודע איזה חרדה הייתה יותר גדולה, על גבי המזבח, או בשעה שנכנס עשו? אך ממה שנאמר פה אצל עשו חרדה גדולה עד מאוד אתה יודע שחרדה זו הייתה גדולה מן חרדת יצחק על גבי המזבח והנה, צריך להבין כל אשר ישמע על עקדת יצחק, יזדעזע זעזוע גדול יצחק אבינו, בן יחיד של שרה, שנולד בגיל מבוגר, אחרי ניסים ונפלאות מרובים, גדל בקדושה וטהרה בבית אביו ואמו, אמו שומרת עליו מכל משמר, מגיע לגיל 37 ויודע את ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאביו אברהם, זמן מועט לפני כן, כי ביצחק יקרא לך זרע, ורואה איך עוד כמה רגעים שוחטים ומקריבים אותו קורבן ורואה את כל אשר לאביו ברוחניות ובגשמיות, עומד הכל לילך לישמעאל אחיו, אשר ישמעאל לא הולך בדרך ה', כדברי חז"ל משחק, עובד עבודה זרה, חי חיי ליצנות וצחוק וקלות ראש, וודאי שזו חרדה גדולה ביותר, חרדה פרטית וכן חרדה לכלל, אך חז"ל אומרים לנו חרדת יצחק יותר גדולה מזאת הייתה, חרדת הרגע שעשו נכנס לפני יצחק. ונקשה, מה כל כך היה קשה לו ברגע זה? אלא כל עוד מאמינים באדם וסומכים בו, ובוודאי אם נותנים בידו דברים רוחניים וכן, דברים גשמיים ובטוחים שהולך בדרך טובה, הנפש בנויה בהבנה מסויימת כלפי האדם שחושבים טוב עליו, אך ברגע שמבינים שכל השנים האדם חי בטעות ולידו חי אדם שקרן, גנב, וגזלן, נואף וחסר לב, השבר של הנפש הוא שבר קשה ביותר והחרדה היא חרדה גדולה, אשר קשה לשאת אותה ולכן, יצחק אבינו, כל חייו האמין שעשו צדיק וחסיד, היה שואל אותו שאלות, איך מעשרים את התבן, את המלח, ליד יצחק היה נוהג כצדיק יסוד עולם, אך כשהיה יוצא, היה רוצח, גונב, משקר, מלשטן את הבריות, מספר לכולם אני עושה כיבוד אב ואם אני משמש את אבי בכח זה היה מוסיף חטא על פשע לכן, חרדת יצחק אבינו, הייתה חרדה כל כך קשה, יותר מחרדת העקדה, הכאב של הבגידה באמון, של לקיחת התמימות והיושר והאמת, שנתנו ביד האדם וההשתמשות שלו לצרכיו האישיים ולרוע מעללים, היא קשה ביותר, אך אדם אשר חושב להשיג את השגותיו במרמה, בצביעות, בשאלות איך מעשרים את התבן והמלח, יכול תקופה מסויימת להצליח, כביכול, בדרכו, אך לבסוף מאבד ומפסיד את כל עולמו, כפי שעשו איבד את כל עולמו, איבד את הבכורה, איבד את הברכות ולדורי דורות עשו הוא סמל של רוע, סמל של תאווה סמל של שקר וחוסר יושר . האדם לא יודע מה יעמוד עימו, אדם לא יודע מה יתפתח עם בני משפחתו, מעשה טוב אחד יכול להצילו, מדברים חמורים וקשים. שמענו מעשה של מו"ר זקני, רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל, אשר באחד הימים נסע לעיר אחרת מעירנו אשדוד ובדרך נסעה לפניהם משאית, אשר הייתה מעבירה משקאות ממקום למקום, ביקש רבי מאיר מהנהג לעצור את המשאית ולבקש ממנה שתיה לשתות. בעל המשאית, אשר לא הכיר ולא ידע במה מדובר כעס, כעס גדול ואמר: כל אדם שירצה שתיה בכביש, יעצור אותי לבקש שתיה?! המשיך את דרכו רבי מאיר, ביקש מהנהג להמשיך ולעצור אותו שוב ולבקש ממנו, פעם נוספת, שתיה לשתות, אך שוב האדם זעם וכעס, מדוע עוצרים אותו ומבקשים ממנו כך שתיה, כשראה רבי מאיר שאדם זה קשה בדעתו, הניחו אותו והמשיכו, בנסיעה אחרי נסיעה, של יותר מכחצי שעה מצאו וראו משאית התהפכה ואנשים רבים סביבה ובצער ויגון מדברים, שבעל המשאית נהרג בתאונה. עמד רבי מאיר בדמעות ואמר לנהג, ראיתי את מלאך המוות מרקד על המשאית, אם היה עושה חסד עימנו ונותן לנו לשתות, היה מקרר במים האלו את האש, של מלאך המוות. בעז"ה, במעשים טובים, נשפיע שפע מרובה על כל בני קהילתנו הקדושה במעשים טובים בחסד וברחמים. אנו מבקשים מעומקה דליבא, מכל אהובינו וחביבינו, אף שבת קודש זו שבת תולדות לקבל על עצמנו את השבת הקדושה, חצי שעה לפני זמנה. ידעו שיש מלחמה של הסיטרא אחרא עם הקדושה, בקבלת שבת אנו מכניעים את הסיטרא אחרא ובעז"ה אור חדש על ציון תאיר ובחוש רואים "והיה כי ירים משה ידיו וגבר ישראל" "נצח ישראל לא יכזב" "לא נירא ולא ניחת ה' עמנו בכל אשר נלך". אהבה מרובה לכל בית ישראל ישועה פרנסה ושמחה והצלחה.
10:34 / 05.11.10
 
כשנתבונן באבימלך ובמעשיו, נתמהה ונקשה מדוע נוהג בצורה בלתי חכמה, כפי שנהג? הרי על אותו אבימלך מסופר, שהיה חכם ומושכל מבין עניין ויודע להנהיג את מעשיו, בצורה נבונה והנה, כאשר בא ליצחק אבינו, לדבר על עניין אשתו, רבקה אמנו, אשר רצה ליקח אותה, הרי אותו אבימלך, כבר נענש בעונשים חמורים וקשים, כאשר לקח את שרה אמנו לביתו, מדוע אותו איש חכם, לא למד מטעויותיו הקשות, אשר טעה עם אברהם ושרה ושוב, חוזר לבנו של אברהם, ליצחק ולרבקה אשתו? אלא, התורה מלמדת אותנו יסוד גדול: ישנם אנשים, אשר הולכים בטעות מוחלטת, נענשים, מתבזים ואחרי זמן, חוזרים על אותה טעות ויודעים, שעונשם יהיה מר ובזיונם יהיה חמור ובכל אופן, חוזרים על מעשיהם הרעים. כך מצאנו אצל לוט, כאשר ברח עם שני בנותיו בתו הבכורה, השקתה אותו ביין והחטיאה אותו והתעברה מאביה ואמרו חז"ל: שבבוקר הבין את אשר היה ושוב בלילה, שתה יין וידע שבתו השניה תחטא איתו וחזר על מעשיו. הנה, ידעת מה היה אתמול בלילה, מדוע אתה שב על מעשיך? אלא, יש בנפש האדם, כח של הרס איום ונורא, להיות ככלב השב אל קיאו, האדם יודע שהולך לחורבן ולהרס, ושכבר נענש ונכווה ממעשיו, אך כעיוור, שב וחוזר לדברים הרעים, לכן, כשהאדם טועה ועשה מעשה לא טוב, צריך לעצור ולהחדיר בתוך נפשו את הטעות שעשה ותהיה חטאתו לנגדו תמיד ולא לברוח מהמעשה הרע שעשה, ויבין עמוק את טעותו, כתמרור, כסימן, כאזהרה לבאות, לא לשוב אל מעשיו הרעים. אך אם האדם, עובד על עצמו, לשכוח ולברוח, יחזור על מעשיו הרעים ואף יגדיל לעשות יותר חמור מאשר עשה. והנה, כשנתבונן עוד בפרשה, נמצא דיעקב אבינו אומר לאביו "ויאמר יעקב אל אביו אנוכי עשו בכורך" והנה, הגמרא במסכת סנהדרין צ"ב אומרת: "כל המחליף בדיבורו, כאילו עובד עבודה זרה" וקשה, מה הפרוש המחליף בדיבורו, היה צריך לומר, כל המשקר מדוע של המחליף בדיבורו? אלא, צריךלבאר ולומר, ישנם שני דברים: דבר אחד - שקר, אדם שמשקר, שזו מעלה קשה וחמורה ביותר; ויש דבר אחר והוא, אדם אשר אינו משקר, אלא המצפון שלו וליבו מרגיש דבר והוא אומר דבר אחר, ממה שמרגיש מצפונו. על השקרנים, עונשם חמור ביותר, אך גם מי שמרגיש במצפונו דבר ועושה ההיפך ממצפונו, גם עליו נאמר, כמו שעבד עבודה זרה, לכן חובה גדולה עלינו להיזהר ולהישמר, לא רק מן השקר, אשר עונשו חמור ביותר, אלא אף מן דיבור הפוך מן המצפון ודובר אמת בלבב,ו לא רק אמת בפה, אלא אף אמת בלב. נקבל על עצמנו, אף בשבת הקדושה הבאה עלינו לטובה, חצי שעה לפני הזמן, את קבלת שבת קודש. השבת מעדנת את הנשמה, מעדנת את המידות מזככת את האדם לפני בוראו ובוודאי, בימים קשים בנפש, כשמוסיפים מחול אל הקודש, "שבת היא מלזעוק וכל הישועות קרובות לבוא". בעז"ה, היום בערב, נשמח כולנו בבית המדרש הגדול בארץ הקודש באשדוד, בשיעור הקדוש ונזכה שזכות התורה הקדושה תעמוד עם הכלל והפרט ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
10:41 / 04.11.10
 
שנתבונן באבימלך ובמעשיו, נתמהה ונקשה מדוע נוהג בצורה בלתי חכמה, כפי שנהג? הרי על אותו אבימלך מסופר, שהיה חכם ומושכל מבין עניין ויודע להנהיג את מעשיו, בצורה נבונה והנה, כאשר בא ליצחק אבינו, לדבר על עניין אשתו, רבקה אמנו, אשר רצה ליקח אותה, הרי אותו אבימלך, כבר נענש בעונשים חמורים וקשים, כאשר לקח את שרה אמנו לביתו, מדוע אותו איש חכם, לא למד מטעויותיו הקשות, אשר טעה עם אברהם ושרה ושוב, חוזר לבנו של אברהם, ליצחק ולרבקה אשתו? אלא, התורה מלמדת אותנו יסוד גדול: ישנם אנשים, אשר הולכים בטעות מוחלטת, נענשים, מתבזים ואחרי זמן, חוזרים על אותה טעות ויודעים, שעונשם יהיה מר ובזיונם יהיה חמור ובכל אופן, חוזרים על מעשיהם הרעים. כך מצאנו אצל לוט, כאשר ברח עם שני בנותיו בתו הבכורה, השקתה אותו ביין והחטיאה אותו והתעברה מאביה ואמרו חז"ל: שבבוקר הבין את אשר היה ושוב בלילה, שתה יין וידע שבתו השניה תחטא איתו וחזר על מעשיו. הנה, ידעת מה היה אתמול בלילה, מדוע אתה שב על מעשיך? אלא, יש בנפש האדם, כח של הרס איום ונורא, להיות ככלב השב אל קיאו, האדם יודע שהולך לחורבן ולהרס, ושכבר נענש ונכווה ממעשיו, אך כעיוור, שב וחוזר לדברים הרעים, לכן, כשהאדם טועה ועשה מעשה לא טוב, צריך לעצור ולהחדיר בתוך נפשו את הטעות שעשה ותהיה חטאתו לנגדו תמיד ולא לברוח מהמעשה הרע שעשה, ויבין עמוק את טעותו, כתמרור, כסימן, כאזהרה לבאות, לא לשוב אל מעשיו הרעים. אך אם האדם, עובד על עצמו, לשכוח ולברוח, יחזור על מעשיו הרעים ואף יגדיל לעשות יותר חמור מאשר עשה. והנה, כשנתבונן עוד בפרשה, נמצא דיעקב אבינו אומר לאביו "ויאמר יעקב אל אביו אנוכי עשו בכורך" והנה, הגמרא במסכת סנהדרין צ"ב אומרת: "כל המחליף בדיבורו, כאילו עובד עבודה זרה" וקשה, מה הפרוש המחליף בדיבורו, היה צריך לומר, כל המשקר מדוע של המחליף בדיבורו? אלא, צריךלבאר ולומר, ישנם שני דברים: דבר אחד - שקר, אדם שמשקר, שזו מעלה קשה וחמורה ביותר; ויש דבר אחר והוא, אדם אשר אינו משקר, אלא המצפון שלו וליבו מרגיש דבר והוא אומר דבר אחר, ממה שמרגיש מצפונו. על השקרנים, עונשם חמור ביותר, אך גם מי שמרגיש במצפונו דבר ועושה ההיפך ממצפונו, גם עליו נאמר, כמו שעבד עבודה זרה, לכן חובה גדולה עלינו להיזהר ולהישמר, לא רק מן השקר, אשר עונשו חמור ביותר, אלא אף מן דיבור הפוך מן המצפון ודובר אמת בלבב,ו לא רק אמת בפה, אלא אף אמת בלב.
10:33 / 04.11.10
   
ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק" ואמרו חז"ל: שפניו של יצחק היו דומים לפני אברהם. נס גדול זה, עשה הקב"ה, משום שליצני הדור היו אומרים כמה שנים, אברהם חי עם שרה ולא התעברה וכאשר הייתה בבית אבימלך, וודאי משם התעברה לכן, הקב"ה עשה נס גדול ופני אברהם ויצחק היו כאחד. הנה, צריך להקשות, הרי המצב הוא הרבה אנשים שדומים בעולם וכן, תאומים רבים אם כן, מה הפלא והחידוש הגדול בנס שקלסתר פניו של יצחק ואברהם היו שווים? וידוע, המדרש המספר, על שתי אחיות, שהיו דומות זו לזו והייתה אחת, נשואה בעיר אחת ואחרת, בעיר אחרת. וביקש בעלה של אחת, אשר חשד שהיא סוטה תחתיו, להשקותה במים המרים בירושלים, כששמעה זאת פחדה, משום שידעה, שבאמת, סטתה תחת בעלה. פחדה לשתות המים המרורים וקראה מהר לאחותה וביקשה ממנה, שתלך עם בעלה לירושלים והיא לא חטאה ובשתיית המים, לא יקרה לה מאומה. וכך היה, נסעה האחות עם גיסה, שחשב שהיא אשתו, לירושלים והכהן נתן להם לשתות מן המים, אשר שם המפורש היה מחוק בו ולא קרה לה מאומה, אך כאשר פגשה את אחותה, בשובה מירושלים, חיבקה ונישקה את אחותה והוציאה מפיה אוויר, אשר היה בו מן המים ואיך שנשמה האחות הסוטה את האוויר מאחותה, נפלה ומתה! כפי שהתורה קבעה, אשה שסטתה תחת בעלה ואין עדים ובעלה חושד בה, לוקחים אותה לבית המקדש, מוחקים השם המפורש במים נותנים לסוטה לשתות ואם חטאה, הייתה מתה כך קרה לאותה אשה, ברגע שהריחה את אחותה מתה כמיתת הסוטה. אם כן, מוצאים שאותן 2 אחיות, היו כן דומות ואפילו הבעל לא זיהה ביניהן ואפשר לבאר ולומר, מובא בשו"ת נודע ביהודה, שהיה מעשה בק"ק פין באשה עגונה, שבעלה הרחיק נדוד ושנים רבות הייתה יושבת שוממה ואחרי ימים רבים, ישבה בחנות ובא אדם לקנות ממנה את שכורתה, כשהביטה בו ראתה שזה בעלה, אשר הלך משכבר הימים. הלכה לרב, הביאה האיש עימה לרב ונתנה סימנים בגופו וכן, אנשי העיר הכירו אותו בתביעת עין, שזה האיש פלוני בן פלוני, מילדי קהילתם, בעל האשה הזאת והאיש, הכחיש בתוקף גמור, שאיננו בעלה, אך משלחצו אותו מאוד שיתן גט, הודה שהוא הבעל של האשה הזאת וגירשה. אחרי כן, הלך משם והגיע לעיר בשם פרעסלא ושמה הכירה אותו, אשה אחת עגונה, אשר גם היא מחכה שנים לבעלה, אשר הלך ולא שב ואף היא משכו בפני הרב ונתנה בו סימנים ואף, בני אותה קהילה טענו, שהוא בן הקהילה ולבסוף הודה שזה הוא ונתן גט. הנודע ביהודה פוסק להלכה ומביא את הגמרא במסכת סנהדרין ל"ח מצינו גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה טבעות בחותם אחד וכולם דומים זה לזה, אבל הקב"ה טובע כל אדם בחותמו ואין אחד מהם, דומה לחברו ואין פרצופיהם דומים והנודע ביהודה, מסתפק על כשרות הגיטין. והנה מוצאים, שאין מציאות ששני אדם דומים במאה אחוז אחד לשני ופה, אצל אברהם ויצחק הקב"ה שינה סידרי מעשה בראשית ושניהם היו דומים, כאחד. מדוע? בשביל שליצני הדור לא יאמרו לשון הרע על יצחק?! מפה נלמד יסוד גדול, יש זמנים כשמדברים על אדם לשון הרע, ישתוק ונאמר על מי ששותק בשעת מחלוקת "תולה ארץ על בלימה", שכוח השתיקה שלו, מחזיק את העולם, אך יש זמנים שצריך לעמוד איתן ולשנות סידרי מעשה בראשית, על דברי לשון הרע וליצנות ולהעמיד האמת על תילה וכאשר מרגישים שמנסים לפגוע בתורה הקדושה, או ביסודות חכמינו צריך האדם לעמוד איתן וחזק, עד כדי מסירות נפש. אומרים אנו בכל יום "ואהבת את ה' אלוקיך בכל נפשך ובכל מאודך" כשרואים שרוצים לפגוע בהקב"ה ובתורתינו הקדושה, האהבה לה' בכל הלב, בנפש ובממון. החיים הם כמו גלים בים, פעם הגל גבוה, פעם הגל מנמיך, אך בסוף הגלים מגיעים ליבשה לא יתפעל האדם, לא מהעליה ולא מהירידה בסוף, הכל מגיע ליבשה "אם ראית רשע שהשעה משחקת לו לא תתפעל" גם המן הרשע, אשר זרש אשתו וחבר מרעיו, יעצו וחשבו מחשבות רבות, אך כאשר נפילת הרשע החלה, הכל מתפרק ונופל לרשע, חומה אחרי חומה שקר אחרי שקר, לשון הרע אחרי לשון הרע, עד אשר, כל אשר יעץ וחשב, מסתובב עליו ועל חבר מרעיו, כפל כפליים ואחריתם עדי אובד. "בקר וידע אלוקים את אשר לו" ברכה והצלחה וישועה מרובה.
11:07 / 02.11.10
     
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'. וידוע דברי חז"ל, דישנם שני סוגי בקשות שאדם מבקש מן השמים; סוג ראשון, שהוא המעולה והטוב ביותר, כאשר האדם מתפלל להקב"ה על דבר מסויים והקב"ה מתרצה בתפילתו ועונה לו על בקשתו וסוג שני, שבשעה מסויימת, יש שעת רחמים בשמים ואדם משיח לפי תומו ומדבר על רצונותיו, לדירה נאה, לפרנסה טובה ובאותה שעה שמדבר, אם יש שעת רחמים בשמים העונים ומתרצים ונותנים לו משמים את מבוקשו. אך הבדל גדול יש בין דבר, אשר קיבל האדם בלי תפילה, למה שקיבל האדם עם תפילה; דבר אשר השיג האדם על ידי תפילה, יש לדבר שורשים עמוקים, חזקים ויסודות איתנים ביותר, שקשה מאוד לזעזע דבר שבא על ידי תפילה, אך דבר שקיבל האדם, לא על ידי תפילה, אלא משעבר בשעת רחמים בשמים, אין לדבר הזה יסודות ואפשר לאבדם, ברגע אחד. וראיה לדברים, כאשר אלישע הנביא היה בבית השונמית ושאל אותה מה חסר לך ומה תרצי, אמרה לו שאין לה בנים, הנביא לא התפלל, אלא רק אמר אמרה: 'כעת חיה ואת חובקת בן' לשונמית, נולד בן וקראה את שמו 'חבקוק', על שם דברי הנביא 'ואת חובקת בן', אך הנביא ממשיך ומספר, שאותו בן חלה ומת מן העולם ורק על ידי נס, החזירו אלישע הנביא לחיים. הנה, אם הייתה תפילה עם שורשים ולא אימרה, הילד חבקוק לא היה מת; כמו שמצאנו אצל שמואל הנביא, אשר אמו חנה, התפללה לה' ובכתה לזכות בזרע של קיימא וכשנפקדה הקריבה את בנה שמואל קודש לה' ומקטנותו היה במשכן אצל אלי הכהן. באחד הימים, שמואל הנביא, הורה הלכה לפני אלי הכהן, וביקש רבו להקפיד עליו, דכל המורה הלכה לפני רבו, חייב מיתה! עמדה חנה ואמרה לאלי הכהן: על הנער הזה התפללתי לנער הזה יש שורשים עמוקים וחזקים ואף קיטרוג לא יוכל לפגוע בו, משום שנולד על ידי תפילה ולכן יובן "ויעתר יצחק לה' " יצחק אבינו, ביקש מהקב"ה, על ידי תפילה, על ידי בקשה, ע"י תחינה, שישמע ה' את תפילתו ושבניו יוולדו על ידי תפילה, על ידי כן, שורשיהם יהיו חזקים. ואפשר לדקדק, שזה עומק הפסוק "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" מבקשים מהקב"ה ואני תפילתי שכל בקשותינו יבואו בתפילה ולא בשעת עת רצון, אשר אומרים אימרה ונשמעת בשמים ויורדת ההשפעה. לכן, ישתדל האדם, בכל כוחו, שכל עניין אשר פועל ועושה בחייו, יהיו על ידי תפילה ולכן, הרבה דברים הקב"ה מחסיר מאיתנו, משום שמצפה לתפילתנו ועל ידי שנתפלל, יהיו הדברים שרירים, ברירים וקיימים לנצח נצחים "ויהיו כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול"
12:17 / 31.10.10
 
     
לכל אהובינו וחביבנו, יהי רצון שהברכה תשרה בכל מעשה ידינו. הנה, בפרשת וירא מובא את כל עניין עקדת יצחק ואמרו חז"ל: כששמעה שרה אימנו על העקדה, פרחה נשמתה וכך נפטרה מן העולם וקשה, כמה צדיקים וצדיקות לאורך כל הדורות מצאנו שהקריבו את כל ילדהם למען קדושת שמו יתברך ולא באו באף טענה וטרוניה כלפי שמים. וידוע סיפור עם חנה ושבעת בניה, אשר הקיסר ביקש מהם להמיר את דתם ואף אחד מן הבנים לא רצה להמיר את דתו וכך, הרג הקיסר את כל ילדיה ובבן הקטן, ביקש ממנו המלך שלא ימיתו, בתנאי שישליך הקיסר את טבעתו על הקרקע והילד הקטן התכופף וירים את הטבעת וכולם יראו כמו שהשתחווה הילד הקטן, לא הסכים אף לזו ואף אותו הוציא המלך להריגה ועל אותה חנה נאמר, אם הבנים שמחה הללויה אם כן, שרה אימנו, צדקת קדושה, אשר שמה השני יסכה ואמרו חז"ל שהייתה סוכה ברוח הקדש, היתכן שתצא נשמתה על זה ששמעה על עקדת יצחק?! ועוד צריך להקשות, מה הלשון עקדת יצחק? מהי עקדה? היה צריך לומר הקרבת יצחק, העלאת יצחק לעולה, מהי עקדת יצחק? ואפשר לבאר ולומר יסוד גדול: עקדה היא מלשון קשירה, לעקוד, לקשור ושם טמון פטירתה של שרה אימנו ששמעה שרה שהיה צריך לעקוד לקשור את יצחק, הצטערה צער גדול שרה אימנו, איך בנה בן 37, אשר השקיעה בו את כל כוחותיה וחינכה אותו למסירות נפש גדולה, מדוע צריך לקשור אותו לעקוד אותו ומדוע לא נתן נפשו בלי לקשור, ומצער העקדה, אשר חששה שמעלתו של יצחק לא גדולה, פרחה ויצאה נשמתה, רואים את צער האימהות הקדושות על חינוך ילדיהם ומסופר על אחד מאבותי הקדושים שבכל בוקר היה נושא תפילה להקב"ה ואומר ריבונו של עולם בן שילך בדרך ה' ויעשה לך נחת רוח, חייו יחיה, אך אם אחד מבני יצער את ריבון העולמים, בבקשה תיקח את נפשו בעודו זכאי ושלא יגיע להיות חייב לתקן באנו בעולם ולא לקלקל לעשות נחת רוח לבוראנו ולעשות רצון בוראנו, וכשנקשה מדוע היה צריך לעקוד את יצחק, אלא יצחק אבינו פחד מהיצר הרע אף על פי שמעלתו וגדולתו גדולה, אך היצר העורב מסוכן הוא ומי יודע, אולי ברגע האמת, היצר יגבר וישנה את דעתו, לכן, יצחק אבינו מבקש מאביו שיקשור אותו, הדק היטב היטב, משום שלא סומך על עצמו, אם כן, כמה לימוד זכות אפשר ללמד על עם ישראל, יצחק אבינו עולה תמימה לפני הקב"ה נפשו רמה פוחד ואינו סומך על עצמו מן היצר העורב, קל וחומר בן בנו של קל וחומר אנו בדור יתום זה אשר הניסיונות קשים, מרגע לרגע ומשעה לשעה ובכל אשר פונים, מוצאים את היצר המנסה בכל כוחו להחטיא את האדם כמה רחמים אנו צריכים משמים אם יצחק פוחד ומבקש לעוקדו, מה אנו צריכים להתמודד עם היצר?!ואמרו חז"ל: אל תאמין בעצמך עד יום מותך וכבר מצאנו כהן גדול ששימש בקודש הקודשים ובסוף ימיו כפר בהקב"ה. רגע רגע, שעה שעה צריכים אנו לנטוע בתוכנו אהבת ה' ויראת שמים, החיים הם כמו גינה כל יום שלא מטפלים בה גודלים עשבים מזיקים, צריך לתפח את הנפש בכל רגע אם תעזבני יום אעזבך יומיים ומי שמזניח יום אחד את נפשו מעמל תורה ומדבקות בה' ידע אף שאינו מרגיש מתחילים לצמוח אצלו בנפש עשבים שוטים. כל ירידה מתחילה בדבר קטן אשר עליו בא עוד דבר גדול ומסופר על אחד מאבותי הקדושים אשר שלח את הגבאי לקנות מאכלים לסעודת ראש חודש ואמר לגבאי תדאג לא לשלם יקר מידי, אבל גם לא זול מידי שאלו בני הבית את הצדיק לא יקר מידי אנו מבינים אך מדוע לא זול מידי אם אפשר לקנות דבר בזול זה טוב ענה ואמר להם לא לקנות יקר זה דבר טוב אך כאשר לוחצים את החבר לזול מאוד סימן שאין לו וקשה לו ושמה נזרע הזרעונים של הפורענות והשנאה הגדולה, כל פורענות יש לה את הזרע הראשון שזרעו וזרע ראשון הוא המסוכן ביותר ולכן אנו אומרים בתפילה "אל תזכור לנו עוונות ראשונים" מה עם עוונות אחרונים אלא הראשונים הם החורבן הגדול בעז"ה נזכה כולנו לאהבת ה' לאהבת תורה וליראת שמים, יש בליבנו שמחה גדולה שבעז"ה ביום שני בשעה 10:30 בבוקר נהיה כולנו כאיש אחד בלב אחד בבית המדרש הגדול שובה ישראל מנהטן נשתדל לחדד שוב השיעור בעניין שמות. בשורות טובות.
13:30 / 24.10.10
 
שבוע טוב ובשורות טובות. הלילה, מוצאי שבת קודש, ליל ההילולא של מורנו ורבנו עטרת ראשנו רבנו חיים פינטו זצוק"ל (הקטן). לילה זה, לילה קדוש ביותר. רבנו חיים פינטו היה קדוש עליון והשריש והטביע במשפחתנו הקדושה את מידת החסד. כל חייו היו חיים של נתינה, של הקרבה עצמית למען הזולת ואף את חייו הקריב למען הכלל. וידוע שהלילה, לפני 72 שנים, היה ליל הבדולח, לילה שבו קמו גויים ארורים ובלילה אחד חיללו עשרות בתי כנסיות ועשו את אחד הפוגרומים הגדולים אשר היו בעמנו. וידוע שבזה הלילה ליל הבדולח 72 שנים לליל הבדולח ולליל פטירת רבנו חיים. שעות ספורות לפני פטירתו קרא לבנו מו"ר זקננו רבנו משה אהרון פינטו זצוק"ל והכניסו לחדר ביחידות ועמד ואמר לו: דע לך שתקופה קשה עומדת לעבור על עם ישראל אשר פרעות רבות וצרות קשות יבואו על עמנו והנה בריא אני בגופי, אך מתפלל להקב"ה שיקח הלילה את נשמתי ואני אעורר רחמים בשמים ותקבל על עצמך קבלות קשות ואתה תעורר רחמים בעולם הזה. כמו שמצאנו בשעת חורבן בית המקדש הלך אליהו הנביא לעורר את אברהם יצחק ויעקב שיעוררו רחמי שמים בשמים על עם ישראל ובאותו לילה בקדושה ובטהרה מסר רבנו חיים פינטו את נשמתו לבורא עולם וידוע שבנו מו"ר זקננו רבנו משה אהרון זצוק"ל קיבל על עצמו קבלות קשות ביותר וקיבל על עצמו במשך שנים רבות גלות והיה לובש את בגדיו במשך כל ימות השבוע ורק בערב שבת היה מוריד את בגדיו לובש בגדי שבת ומכבס בידיו את הבגדים, וכן עוד קבלות קשות שקיבל על עצמו. והנה יום פטירתו של רבנו חיים היה יום אשר חרות אצל בני משפחתנו והוא מאבני הדרך ביסודות משפחתנו הקדושה. מסופר שכשעה אחרי פטירתו הגיע אדם אשר איננו מוכר וביקש ודרש את הבגדים אשר מו"ר זקננו לבש בשעת פטירתו. עמדה הרבנית הצדקת ובני המשפחה והתנגדו ואמרו; מה לך ולבגדי הקודש?!, אותו אדם החל לבכות ולהפציר בהם, אמרו לו שמנהג אבותנו בידנו שאין לובשים את הבגדים שהנפטר נפטר בהם, המשיך אותו אדם להפציר לקבל הבגדים. הרבנית הצדקת אשר הייתה ידועה בצדקותה המיוחדת ואשר דבריה היו נשמעים והיו מקובלים אצל כולם, עמדה והכריע לתת לו הבגדים. אותו אדם ההדור פנים, אשר לא היה מוכר, לבש הבגדים, נכנס לאחד החדרים והיה בוכה בכי משונה ביותר, אשר כל השומעים העידו ואמרו שבכי כזה מעולם לא שמעו. כשחזרו מן הלויה לא מצאו האדם וכשפתחו הארון עם דבריו האישיים של הצדיק, מצאו את הבגדים מקופלים ומונחים בצורה המסודרת ביותר ואף שהארון היה נעול במנעול אשר המפתח לא היה בידי איש רק בידי הרבנית. על מידת החסד, אשר חקק מו"ר זקננו במשפחתנו, מסופר סיפורים רבים וכל צערו ודאגתו הייתה מה עם עניי עם ישראל ובכל עת בפיו היה חוזר ואומר; עני נחשב כמת וכאשר נותנים צדקה לעני מחיים אותו והחיים האלה הם בגדר כל המציל יהודי מעם ישראל כאילו קיים עולם ומלואו. בצואה אשר השאיר ביקש מבני משפחתו, וציוה את סדר הלויה, שכל מי שירצה ליגוע במיטתו יצטרך לתת צדקה לעניים. וביקש ואמר כל כמה צעדים, מי שירצה להרים את מיטתו, יצטרך לתרום סכום אשר נקט במספרו. ולהוריד את גופו הקדוש לקבורה, ביקש למכור בכל המרבה במחיר. וכך יצאה הלויה אשר כמוה לא הייתה מעולם במרוקו, לויה אשר ניסים רבים ודברים נשגבים סופר עליה וישנם אנשים אשר עדיין חיים שזוכרים דברים מיום גדול זה. ומסופר שאחד הסוחרים הגדולים, אשר היה בעל ממון רב והיה גר בעיר רחוקה ונפשו הייתה קשורה ודבוקה ביום זקננו, הזדמן לבית רבנו הקדוש ביום פטירתו ובתיקו היה סכום עצום של ממון אשר הביא עימו למסחרו וכך אותו אדם זכה לקנות, בכל אשר לו בתיק, את הזכות להוריד את גופו הקדוש של מו"ר זקננו למקום מנוחתו. כשהסתיימה הלויה הסתובב אותו אדם לחפש את תיקו והנה תיקו איננו, אחד מן האנשים נכנס בליבו יצר הרע, גנב את התיק והחל לברוח בין האנשים, פתאם נשמעה צעקה גדולה ומרה ואותו גנב נעצר ונעמד כמשותק וסיפר שראה את דמותו של רבי חיים פינטו עומד מולו וגוער בו מדוע גנב את התיק עם הכסף של העניים. וידועים כמה מעשיות של הקפדות קשות אשר אבותינו הקדושים הקפידו על אנשים אשר היו קרובים או רחוקים ממנם ומעלו בכסף של צדקה לעניים. בזכות מו"ר זקננו רבי חיים פינטו, הקב"ה יזכה את כל בני קהילתנו הקדושה בכל מקום ומקום לעלות ולהתעלות ולהכניע את כל הקמים עלינו לרעה ואת כל העושי עולה. ונזכה ללכת בדרך אבותינו ונחזק בקהילתנו הקדושה את מידת החסד והאמת ויצילנו מן הצבועים ומעושי מעשה זימרי ורוצים שכר פנחס. ובזכות רבי חיים פינטו, אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו וגם הוא יהיה נבל. ישתדלו הלילה להדליק נר לכבוד הצדיק ולהתפלל שהקב"ה יתן לנו כח ובריאות לעלות ולהתעלות ונזכה לגאולה שלמה בקרוב. שבוע טוב ובשורות טובות.
12:29 / 24.10.10
 
ערב שבת קודש פרשת וירא "למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך" בפרשת השבוע מוצאים את אחד מהיסודות העמוקים והחשובים של עם ישראל והוא עקדת יצחק. הקב"ה מצווה את אברהם אבינו "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, והעלהו שם לעולה" וזהו ניסיון הקשה שבכולם, משום שיום לפני כן, הקב"ה אומר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע" ולמחרת אומר לו להעלות אותו לעולה ועוד כאשר הקב"ה אמר "את בינך" התחדד בליבו של אברהם אבינו מדבר האהבה עצומה של אבא לבן "יחידך" התחדד בליבו של אברהם אבינו אהבה עצומה אשר יכולה להיות לבן יחיד, "אשר אהבת" הגיע באותו רגע אברהם, לסוג של אהבה על בנו הגבוהה ביותר, אשר יכולה להיות לאדם על בנו בכל העולם ובכל הזמנים והנה, עומד אברהם אבינו עם אהבה כל כך גדולה וחזקה כלפי בנו הקב"ה מצווהו להקריב אותו קורבן לפני ה'. אברהם מקבל בכוחות נפש חזקים את ניסיון העקדה ומובא בחז"ל שסיים אברהם אבינו את ניסיון העקדה והקב"ה אמר לו אל תשלח ידך אל הנער ואל תעשה לו מאומה. עמד אברהם אבינו וביקש מהקב"ה: רבונו של עולם, עברתי 10 ניסיונות קשים תנדור לי שלא תנסה אותי בעוד ניסיון עמד הקב"ה ונדר לאברהם אבינו שזהו הנסיון האחרון אשר יתנסה בו אברהם אבינו. והנה, צריך להקשות, אחרי ניסיון זה, מצאנו שאברהם אבינו התנסה בעוד כמה ניסיונות ניסיון שאשתו שרה אמנו נפקדה לאחר העקדה ניסיון שלא רצו לתת לו קבר לקבור את שרה רק אחרי ששילם ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ועוד ניסיונות רבים, אשר עבר אברהם אם כן, היכן הנדר שנדר הקב"ה לאברהם אבינו שזהו הניסיון האחרון? אלא, אפשר לפרש ולומר יסוד גדול, אשר כל יהודי צריך לשימו מול עיניו: ישנם ניסיונות קיומיים וניסיונות יום יומיים; ומה ההבדל בין ניסיון קיומי לניסיון יום יומי? כמה הבדלים, ניסיון קיומי הוא קשה ביותר, ובשעה שבא לאדם ניסיון קיומי, הכל סגור לפניו, פונה לימין הכל סגור, פונה לשמאל הכל סגור, מכל צד הכל סגור וכך, מצאנו אצל אברהם אבינו והאלוקים ניסה את אברהם, אלוקים הוא שם של מידת הדין. ואם האדם נכשל בניסיון קיומי, יורדת מעלתו אשר נמצא בה ואם עובר את הניסיון הקיומי, יעלה מעלה מעלה, בכל מעלה אשר נמצא. עשרה ניסיונות קיומיים, חייב כל יהודי לעבור במשך חייו וזה אשר ביקש אברהם אבינו מהקב"ה, תישבע לי שלא תנסה אותי יותר, איזה ניסיון? ניסיון קיומי, ואם אברהם היה מתנסה בעוד ניסיונות, גם כל יהודי היה מצריך להתנסות בעוד ניסיונות ולכן, אברהם חשש, לו ולזרעו ולכן, בשעת רחמים ביקש מהקב"ה שבועה ונדר שזה יהיה הניסיון האחרון בניסיונות הקיומיים, אך צריך לדעת האדם שיש עוד ניסיונות ולהם נקרא, נסיונות יום יומיים והם ניסיונות, אשר עבר אברהם אבינו אחרי הניסיון העשירי של עקדת יצחק. ולכן, כשמרגיש אדם שעומד בניסיון, שהכל סגור בפניו, יחזק את אמונתו בהקב"ה וירבה בתפילה "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'" וידע האדם, שכל אדם פרטי עובר10 ניסיונות קיומיים, כל משפחה עוברת כעין עשרה ניסינות קיומיים, כל קהילה עוברת 10 ניסיונות קיומיים וצריך להתחזק בתפילה לשבור את כל צרינו ואת כל הקמים עלינו לרעה. והנה שלושת עמודי האומה, אברהם, יצחק ויעקב תיקנו לנו את התפילות, אברהם אבינו תיקן את תפילת שחרית, יצחק אבינו את תפילת מנחה ויעקב, את תפילת ערבית וכאשר נתבונן על חייו של אברהם נמצא שאברהם היו לו חיים נוחים וטובים וכך נאמר "וה' ברך את אברהם בכל" היה לו בנים, בת, רכוש גדול וכל דבר טוב שיכול להיות לאדם, יצחק אבינו, חייו היו חיים בינוניים, היה עיוור בעיניו, אשתו רבקה הייתה עקרה הרבה שנים, רועי אבימלך רדפוהו ועוד דברים לא נוחים שעברו על חייו, אך מצד שני הייתה לו אשה צדיקת זמנים של אושר ובנים, אשר קיימו מצוות כיבוד אב ואם, חייו היו מעורבים אך אצל יעקב כל חייו היו חיים קשים מיום שנולד, עשו רדף אותו, היה צריך לברוח מבית אביו; לבן רימה אותו, החליף את אשתו, החליף את משכורתו; עשו בא לקראתו למלחמה עם ארבע מאות ראשי גייסות של צבא חיללו את דינה, יוסף נמכר, נפטרה עליו רחל אימנו, אם כן, שלושה אבות העולם, שלושה סוגים של חיים; אברהם, חיים טובים, יצחק חיים בינוניים, יעקב חיים קשים ועל פי סוג חייהם תיקנו את התפילות אברהם תיקן שחרית "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבוקר חסדך" כמו אור בוקר שהישועה וההצלחה מאירה פנים לאדם יעמוד ויודה ויתפלל לה', כפי שעשה אברהם אבינו, יצחק תיקן את תפילת מנחה לחיים בינוניים, אשר לפעמים נראית ההצלחה ולפעמים הקושי והמר וזוהי תפילת מנחה, אשר מתפללים באמצע היום, בין האור לחושך בדימדומים והיא לאנשים, אשר בינוניים הם תפילת ערבית, אשר תיקן יעקב היא תפילת החושך, כשהאדם מרגיש שהכל צר ומר לו הכל חשוך לפניו גם אז יתחזק "ואמונתיך בלילות" אמונה אף שהכל נראה לו כחושך ולילה. נודה לה' על כל אשר גמלנו ואף על הניסיונות הקיומיים אשר עברנו ובתקופה, בכל יום ציירנו בנפשנו את הניסיון הקיומי, אשר עבר דוד מלך ישראל חי וקיים ומספר הנביא לדוד היה בן בשם אבשלום אשר דוד קירבו אהבו האמין בן ונתן לו יותר מכל בניו עברו ימים ובנו של דוד אבשלום התחיל לחפש את האינטרסים הפרטיים שלו התחיל להסתובב בין כל חשובי עם ישראל לומר לכל אחד את אשר רוצה לשמוע ובעורמה היה מהרהר אחרי אביו, קירב אליו את כל חשובי חצר המלך והשלה והבטיח הבטחות לכל אשר רוצה לשמוע, עד אשר עירער את מלכותו של דוד מלך ישראל, עד שהגיע למצב שקם על אביו על דוד המלך, לקח עימו את דואג האדומי, אשר היה איש חזק ומסוכן בעצותיו וחז"ל אמרו שעצותיו של דואג היו מסוכנות וחכמות כמו ששאלו את נביא ה' ועוד עימו מראשי עם ישראל הלכו אחרי אבשלום והנה, באחד הימים הבין דוד שעומדים לשפוך את דמו ולהורגו לקח דוד את מעט האנשים אשר נשארו עימו וברח מביתו אבל וחפוי ראש ואבשלום ודואג וכל רודפי דוד נכנסו לארמון המלך בזזו וחיללו את כל הקודשים ודוד עם מעט האנשים אשר עימו יצא מירושלים אבל יחף וחפוי ראש, על הצער שבנו אהובו קם לשפוך את דמו ולהחריב את מלכות בית דוד בעוד דוד בורח, עמד שמעי בן גרא והתחיל לקלל ולבזות את דוד המלך, צעק לעברו "רוצח", גנב, גזלן, קמו אנשי דוד ובראשם יואב בן צרויה, שר הצבא וביקשו לפגוע בשמעי בן גרא, על אשר פגע במשיח ה' אמר דוד המלך אל תפגעו בו, הקב"ה שלח אותו לבזות אותי ואל תעשו לו מהומה ( אך הנביא מספר לפני מותו של דוד ציוה את בנו שלמה "ואיתך שמעי בן גרא מבחורים והוא קיללני קללה נמרצת והורדת את שיבתו ביגון שאולה" ובסוף אחרי פטירת דוד הנביא מספר באריכות איך שלמה הוציא להריגה את שמעי בן גרא). ובעוד דוד עובר צער ובושה וחרפה, מתפלל דוד להקב"ה שלא ישמעו את עצתו של דואג, משום שעצותיו מסוכנות והנה אבשלום, דואג וכל המורדים בית דוד ישבו לתכס עצה איך להרוג את דוד המלך וכשלא קיבלו את עצתו אמרו חז"ל עלה לגג הבינין קפץ והרג את עצמו ועליו דורשת הגמרא "אנשי דמים ומירמה לא יחצו ימיהם" ובסוף ניסיון קשה זה של דוד בנו אבשלום אשר בגד באביו ובמלכות בית דוד והפנה עורף למסורת ישראל ולבית אשר ממנו גדל, ראשו נתפס בעץ ואחד מחיילי דוד ערף את ראשו ודוד שב לירושלים לכיסא מלכותו. כל אשר קורה לאדם יסתכל ויחפש בתורתנו הקדושה וימצא קשר לנפשו. והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו ה' הושיע המלך יעננו ביום קוראנו
10:09 / 22.10.10
     
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א לכל אהובינו וחביבינו יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם. הנה, בפרשת השבוע, מצאנו כשבאו המלאכים לביתו של אברהם, אברהם אבינו לוקח שלושה בני בקר ונותן לבנו, לישמעאל, להכין שלושה לשונות לאורחים, אשר באו לביתו ורש"י אומר נתן לישמעאל, ובכדי לחנכו וצריך להבין מדוע צריכים שלושה בהמות שלושה בני בקר בשביל שלושה לשונות מספיק בבן בקר אחד וודאי יספיק לארוחה לשלושה אנשים ומדוע מקפיד אברהם דווקא על שלושה לשונות, אלא צריך לבאר ולומר, שכל מעשיו של אברהם הם לימוד דרך לבניו ואברהם אבינו היה סולל הדרך הראשון לעם ישראל וכל אשר עשה, טבע טבע בנפשנו לעולמי עד ולעולמים והנה, אברהם מלמד לימוד לדורי דורות, את כח הלשון "החיים והמוות ביד הלשון" יש ללשון כח לבנות עולמות ויש ללשון, חס ושלום כח להחריב עולמות, כל הדברים הקשים, אשר קורים לאדם נגרמים רובם ככולם מרע, אשר מוציא האדם מפיו, וצריך לדעת האדם, גם אם חושב שפגע והזיק לחברו ולכל אדם בלשונו, ידע ששומר הוא לעצמו צרה עם ריבית כפולה ומכופלת ו"כאשר זמם לעשות לאחיו כן יעשה לו" במשך טוב שנים, אשר זכינו לשרת את עם ישראל, ראינו בנפשנו איך אנשים בני בליעל חשבו מחשבות בנפשם ותיכננו תיכנונים וראו על פי דעתם נבנה מגדל ונגיע השמימה ואיך הקב"ה שילם להם וקללתם הייתה עדי אובד והם וזרעם וזרע זרעם ארורים ומקוללים.
09:43 / 20.10.10
 
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א אברהם אבינו אומר למלאכים שבאו לביתו: "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם". והרבה ביאורים נאמרו ב"יוקח נא מעט מים". ואפשר לבאר דבר, אשר חשבנו לפני שנים, ובזכות דבר קדוש זה, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללוי-ה. הנה, מובא בבראשית רבה, שבשעה שברא הקב"ה את העולם, הפריד הקב"ה בין המים העליונים לבין המים התחתונים; המים העליונים זה השמים וכו', והמים התחתונים, אלו הימים והנהרות וכו'. אך בשעת ההפרדה, המים העליונים התחילו להצטער ולבכות לפני ה', מדוע אנו רחוקים מה' ולכן, שמם נקרא מים הבוכים, ומה עשה הקב"ה ליישב את דעתם, נתן להם לעתיד לבא, כשיבנה בית המקדש יקחו מים למזבח, וכששמעו המים דבר זה, נחו ונרגעו מכל צערם ויגונם. והנה קשה המים הצטערו על קירבה לה' ובכו, איך מתרצים ממצווה אחת שרק אחרי אלפי שנים נבנה בית המקדש ומצוות ניסוך המים הייתה כמה מאות שנים, ועל זה מתרצים המים? אלא, זה יסוד גדול שצריך כל אדם לשים מול עיניו, כל מצווה ואפילו הקטנה ביותר, יש לה מעלה וכח גדול, אשר עולמות רבים לא עומדים ליד ערכה של מצווה אחת ואפילו אם נראה לאדם קטנה ביותר. המים נרגעו מצער על מצוות ניסוך המים. וזה אשר אומר אברהם אבינו למלאכים, אשר חשב אותם לערבים ריקים, אשר רחוקים מהקב"ה, "יוקח נא מעט מים", אתם מאמינים בעבודה ובעמל והייתם רחוקים מהקב"ה, מה תאמרו איך בגיל כזה אחרי ריחוק מוחלט מה', נלך לדרך טובה? מה נוכל להועיל ולהשיג? עונה אברהם: תלמדו מהמים, ממצווה אחת של ניסוך המים נחו ושמחו שמחה גדולה. וכעת, תרחצו רגליכם מעוונות ומעשים רעים, ותלכו בדרך ה', בדרך של מעשים טובים. צריך האדם לדעת, שיש לכל מצווה כח גדול מאוד ואין ראשית ואין אחרית לשכר והמעלה של כל מצווה. ומול עיני, בכל עת, גירסא דינקותא, בבית הכנסת אשר מו"ר זקננו הקדוש רבנו משה אהרון פינטו זצוק"ל היה מתפלל, היה מקפיד לכבד כבוד גדול אדם פשוט והיה מושיב אותו במזרח בכיסא לידו, ובאחת השבתות, בסעודת שבת, עמדו ושאלו את הצדיק מדוע כך מכבד את האדם הזה, לא תלמיד חכם ולא שום עניין מיוחד, יהודי ככל היהודים? ענה ואמר להם: אדם זה אמו אלמנה חולה, אשר לא יכולה בכוחות עצמה, לעשות מאומה והוא עזב את עבודתו ואת כל חייו הקדיש למצווה אחת, כבוד האמא ומסירות נפש על אימו. אמר מו"ר זקננו, אני מכבד אותו כבוד גדול על מצווה גדולה זאת, אשר מקפיד בה בכל כוחו. לכל מצווה יש כח גדול ביותר ואין האדם יודע באיזה עת ובאיזה זמן תעמוד איתו המצווה אשר מקפיד בה. ברוך ה', ה' זיכה אותנו להשתדל להגדיל תורה ובשעה אשר כותבים הדברי תורה האלו, אנו בדרך לצרפת למסור שיעור תורה, לזכות את הרבים ובודאי, זכות הרבים גדולה וחזקה מאוד ולמצווה זאת יש שכר גדול בשמים, אף שבריאותינו לא על הצד הטוב, משתדלים לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, ולתקן באנו ולא לקלקל. מתפללים אנו, מעומקא דליבא, שבזכות מצווה זאת יתן ה' כח והצלחה לכל המשתדלים בקהילת קודש שובה ישראל, ויצילם מן הרעים החוטאים והמחטיאים ויפתחו שערי שמים, וזכות אבות תגן עליהם ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
17:02 / 19.10.10
   
לכל אהובינו וחביבינו היקרים והאהובים, ה' ישמרם מכל רע. הנה, בימים האלו, מדברים אנו בשיעורים בכל ענייני עין הרע, איך להישמר ולהינצל ואצל אברהם אבינו מצאנו הקב"ה מצווה "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו כמה הבטחות; הבטחה ראשונה של בנים, פה לא תזכה לבנים, במקום אחר תזכה; הבטחה שניה של עושר, פה לא תזכה לעושר במקום אחר תזכה; ודבר שלישי, לפרסם ולגדל את שמו בכל העולם. ובעניין זה, ננסה להבין, אדם שעושה מצווה האם יפרסם את שמו בעולם ולא יפחד מעין הרע, או מוטב לא לפרסם בכדי שעין הרע לא תחול עליו? הנה, מצאנו סיפורים מפחידים בעניין עין הרע, אף באנשים שעשו מצווה, כפי שמביא רבי חיים פלאג'י, באותו חזן ירא שמים עשיר ויפה תואר ובעל קול ערב, אשר היה חזן בימים נוראים ונפל למשכב, עד שנפטר מן העולם וכן עוד מעשים רבים. אם כן איך ינהג האדם? ונראה לבאר ולומר, כשאדם מקיים מצווה ואנשים מסתכלים על המצווה, אם המצוה שקיים גורמת לאנשים להתקרב לה ואף הם לקיים מצוות זכות, ריבוי המצוות שאחרים קיימו, מגנים על האדם ושומרים אותו שלא ינזק מכל רע כדברי חז"ל: שומר מצווה לא ידע דבר רע וכן, שלוחי מצווה אינם ניזוקים, אך אם נעשה לאדם נס ואנשים מסתכלים ורואים את הנס שנעשה לו, שתי בעיות באות לפיתחו אחת, עין הרע יכול לפגוע בו, שתיים, כל מי שנעשה לו נס, מנכים לו מזכותיו וכעת יש לו פחות זכויות, וכשיש לו פחות זכויות, עין הרע וקיטרוג של אחרים יכול לפגוע בו ולכן, כשנעשה לאדם נס ובוודאי נוכו זכויותיו יפרסם הנס אשר נעשה לו ועל ידי פרסום הנס אנשים מתחזקים ומתקרבים לה' ועל ידי שמתקרבים לה', נוספים לו עוד זכויות ובזכות הזכויות החדשות, יש לו מגן משמים להינצל ממיעוט הזכויות אשר התמעטו בגלל הנס וכן, ריבוי זכויות להינצל מעין הרע. וזה אשר היה את אברהם אבינו, אברהם לא זכה לבנים ולא לפרנסה, הקב"ה מבטיח לו בנים ופרנסה, אם כך על ידי בנים ופרנסה, שני דברים קשים יכולים לקרות לו, אחד שיתמעטו זכויותיו, שניים, שעין הרע תיפגע בו לכן, הקב"ה נותן לו הבטחה שלישית "ואגדלה שמך" ועל ידי גידול השם, העולם כולו יתפעל מהניסים העצומים שנעשו לאברהם והחיזוק הזה יביא עוד זכויות מרובות ועל ידי הזכויות האלה אברהם ינצל מעין הרע וממיעוט זכויות. ולכן, כשהאדם רואה שנעשה לו נס ופירסום נס זה יחזק אנשים, לא יפחד מעין הרע יפרסם הנס והוא בגדר שומר מצווה לא ידע דבר רע כל מהותינו בעולם, לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו ובכל דרך, אשר אפשר לגדל ולחזק את כבוד שמים מחויבים אנו לחזק את כבוד שמים ואדם, אשר מרגיש שחס ושלום, עין הרע פגע בו והוא נמצא בתוך בעיה או צרה, או זמן ממושך של צער שיש לו, סגולה להוציא עין הרע מהאדם לומר 40 פעמים את הפסוק: "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחווה אל היכל קדשך ויראתך" ובודאי אם יש עליו עין הרע, עין הרע תצא מאותו בית ומאותו אדם ומאותה משפחה. ספר בראשית, הוא ספר לימוד של מעשים טובים, איך לנהוג בחיינו וכשנתבונן על אברהם אבינו כל הקושי והצער, אשר עבר בבית אביו והקב"ה אומר לו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". הקב"ה אומר לאברהם פה לא תזכה לבנים, פה לא תזכה לפרנסה, פה בבית אביך, אתה הרוס, מושפל, כמה פעמים מנסים להרוג את אברהם והקב"ה אומר לו במקום אחר, אשר תלך יהיה לך פרנסה מרובה יהיה לך בנים, שמך יהיה מהשמות הגדולים בעולם. זה נקרא אחד הניסיונות הקשים של אברהם אבינו, מעשרה ניסיונות "ניסיון לך לך" צריך להבין איזה ניסיון זה, שאומרים לאברהם פה יהיה לך רע ושם יהיה לך טוב, זו מתנה, זה חסד מה' אין זה ניסיון? ומדוע זה נקרא ניסיון? אלא, אפשר לפרש ולומר, אברהם עבד את ה', מאהבת ה' אמיתית שלא על מנת לקבל פרס והיכן שראה את הפרס התרחק לא להיות משוחד מהפרס ולכן, בשביל אברהם אבינו הניסיון היה לדחוק מהנפש את השמחה של כל ההבטחות וללכת טהור ותמים, רק בשביל רצון ה' ודבר ה' וכאשר הצליח לדחוק את השמחה מהמתנות הגדולות שה' מבטיח לו, עושר עצום בנים, רק אז הרגיש שלמות בנפשו שעומד בניסיון. וזוהי המעלה הגדולה שיהודי צריך לשאוף לה "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם" האדם צריך לקיים את התורה והמצוות, בלי תנאים עם הקב"ה, מי שעושה תנאים אין זו אהבת ה' אמיתית, דרכו אינה דרך אמיתית וזהו ניסיון אשר כל יהודי יעבור בחייו, להתקרב להקב"ה עם אינטרס, עם מטרה. כל יהודי אשר עומד במצב הזה בחייו, צריך לגבור ולא ליפול בעצת היצר. בעז"ה הקב"ה יתן לנו כח לעובדו באמת, בלבב שלם ויצילינו מכל הפגעים ומפגעי הזמן ונזכה בעז"ה לאור חדש על ציון תאיר ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
13:51 / 13.10.10
 
לכל אהובינו וחביבינו: "יהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו". בפרשת השבוע, מוצאים אנו כאשר אברהם אבינו מגיע לארץ מצרים אומר לשרה "אימרי נא אחותי את למען יטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך" ורש"י פירש ואמר: יטב לי בעבורך יתנו לי מתנות וצריך להקשות, אברהם אבינו, אבי האומה, איש החסד והאמת, מבקש מאשתו הצדקת שרה אימנו, בשעה קשה שיודע שיקחו אותה אנשים רעים ויחללו את כבודה ומי יודע מה עוד מסוגלים לעשות, שתאמר אחותו היא בשביל מתנות, איפה כבודה של שרה אימנו? איפה מעלותיו ומדרגותיו של אברהם אבינו ויותר מכך שונא מתנות יחיה? אלא, אפשר לפרש ולומר יסוד גדול, בכל דבר בחיים אסור לאדם לקחת החלטה, עד שיחכה זמן, מהחלטות פזיזות ונמהרות, בא חורבן של כל חלקה טובה ולכן, אברהם אבינו יודע שמגיע לארץ, אשר אנשיה מקולקלים במידות הקשות והרעות ביותר, ובראשם מידת רדיפת העריות ולכן פוחד אברהם שברגע ראשון שיראו אותו כבעלה יהרגו אותו, בכדי לקחת אותה לאשה, לכן אברהם אבינו, בחכמתו, מבקש משרה אשתו, אמרי נא אחותי את, כך ברגע ראשון שיפגשו אותי, לא יהרגו אותי מיד אלא יחשבו שטוב יצא להם, אם ידברו עם אחיך ובזמן הזה, שידברו איתי ירצו לרצות אותי במתנות בכדי שאסכים לתת אותך לאשה, בזמן הזה, בחכמה, אתגבר על האנשים הרעים להציל את נפשי ואותך מדרכיהם הרעות. וכך מסופר בגמרא במסכת עבודה זרה י"א על אונקלוס בן אחותו של קיסר רומי שהתגייר שלח קיסר רומי גדוד חיילים להביאו אליו להוציאו להורג. כשנכנסו החיילים לפניו, דיבר עימם, קיבלו על עצמם להתגייר ונשארו עימו שלח גדוד שני, אף עימם דיבר ונשארו עימו וכן גדוד שלישי, עד שהבין קיסר רומי שכל חייל שישלח, ישאר עם אונקלוס; שלח גדוד מיוחד וביקש מהם לא לדבר מאומה עם אונקלוס משום שכל דיבור עימו ישאיר גם אותם עימו. כך, אברהם אבינו ידע, שאם יתחילו לדבר עימו בסוף ימתן אותם ויכניע אותם, לכן ביקש משרה אמרי נא אחותי את, בזמן הזה יכנס עימם בדברים וישנה כל רעה אשר יכולים לחשוב עליה. וזה יסוד גדול בחיי האדם, להיכנס בדברים, גם בדברים הקשים, ובזמן הזה להתגבר על כל קושי וכל צרה; וכך, מצאנו כהן שהתגרש מאשתו, אסור לו לחזור להתחתן עימה, משום שגרושה אסורה לכהן ולכן חז"ל תיקנו לכהן גט, אשר נקרא גט מקושר. מהו גט מקושר? בכל גט יש 12 שורות והגמרא במסכת גיטין מביאה סברות רבות מדוע 12 שורות אחת מן הסברות: ג' ו- ט', זה 12 וכל שורה בגט של כהן, מקפלים ותופרים, כך 12 פעמים מדוע? משום שגם אם הכהן כעס והחליט להתגרש, נותנים לו שהות, בשהות הזו, יוכל לחזור בו ולא, לעולם לא יוכל להחזיר גרושתו. וכך מובא בגמרא במסכת סוטה, אשה שבעלה חושד בה שזינתה תחתיו, בזמן בית המקדש היה מוליכה לבית המקדש, לשתות מים המאוררים וחז"ל פסקו ואמרו שאינו יכול ללכת עימה לבית המקדש, צריכים ללכת עימו שני חכמים. ומדוע שני חכמים? אולי בדרך יסלח לה ויעביר עניין הזנות, אשר זינתה תחתיו והרי, אשה שזינתה תחת בעלה, אסורה לבעלה ולכן, שני חכמים שישמרו שלא יהיה קירבת דעת ביניהם בדרך. נבוא ונקשה, אשה שזינתה תחת בעלה, איזה קירבה יכול להיות לבעלה כלפיה? אלא, זה דרך העולם, כל כעס וכל חרון, בתחילה קשה מאוד ועם השעות והימים, כל חום הולך ומתקרר וכל אש הולכת ופוחתת ולכן, הזמן של השהות הזאת, מסוכנת היא. נלמד לעצמנו יסוד גדול, שכל זמן, בכל החלטה מהותית וחשובה, להיזהר שהרגש לא מחליט, לחכות ולתת לשכל להחליט. הקב"ה בעז"ה יתן כח והצלחה חכמה ודעת שניזכה כולנו לגאולה שלמה בקרוב
11:05 / 12.10.10
 
לכל אהובינו וחביבינו: יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אותכם כאשר דיבר לכם. הנה, בפרשת השבוע, עומד אברהם אבינו, אשר עדיין לא זכה לילדים ואומר להקב"ה "מה תיתן לי ואנוכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" וצריך להבין, הרי אליעזר, עבד אברהם היה בעל מעלה גדולה ביותר ואמרו עליו חז"ל שהיה דולה ומשקה, דולה מתורת רבו אברהם אבינו ומשקה לכל התלמידים ומדוע לא סמך בו אברהם אבינו כממשיכו כבן? אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול; יש הבדל גדול בין שני סוגי תלמידים ישנו תלמיד שלוקח את תורת רבו, חי ממנה ניזון ממנה וצומח ממנה, ויש תלמיד, אשר רק מעביר את תורת רבו והתורה אינה נכנסת בתוכו, אלא רק עוברת דרכו כמו שאמרו חז"ל על אליעזר עבד אברהם אשר היה דולה ומשקה דולה, כמו דלי, אשר רק מעביר ממקום למקום ולכן, אברהם אבינו לא ראה את אליעזר כממשיכו, משום שאליעזר לא צמח מתורת אברהם, אלא היה רק דלי להעביר ממקום למקום ולכן, שמו של אליעזר נקרא בכל מקום אליעזר עבד אברהם ולא אליעזר תלמיד אברהם. תלמיד, הוא אדם שצומח מרבו ולא מעביר מרבו ולכן אברהם אבינו, אשר ראה את שורש נפשו של אליעזר, לא הסכים שבנו יצחק, אשר ברוך הוא, יתחתן עם בתו של אליעזר, אפילו שגדלה בבית אברהם וינקה מקדושת בית גדול זה וראתה מול עיניה, בכל עת ובכל זמן את שרה אימנו, בכל אופן היא אינה ראויה להיות אשת יצחק, משום ששורש נפשם כדלי להעביר ממקום למקום. והנה, ידע האדם, שכל אשר קיבל מרבותיו צריך להפרות ולהרבות ולהגדיל את כבוד שמים ולכל אחד, נתנו מקום מהשמים בעולם הזה להוסיף משלו "גדלו לה איתי ונרוממה שמו יחדיו" וצריך האדם בכל כוחו, לחפש ולבקש איפה מקומו להגדיל ולהרחיב את מלכותו יתברך וכשנסתכל על אבות העולם הלכו מעיר לעיר, ומארץ לארץ, ובכל מקום שהרגישו שסיימו את מלאכתם, המשיכו למקום אחר, על המתים חופשי אך האדם מחוייב לפרוץ ימה וקדמה, צפונה ונגבה. וידוע מעשה, על אחד מצדיקי עם ישראל, אשר מגיל קטן היה חולה במחלות מרובות, האריך ימים והגיע לגיל מופלג ביותר. באחרית ימיו נכנסו תלמידיו וקרוביו ושאלוהו, הרי כל חייך חשבנו בכל עת שסופך קרב, איך הארכת ימים כל כך? ענה ואמר להם כל חיי קיבלתי על עצמי עוד דבר גדול לעשות כשסיימתי, לא עצרתי ומיד קיבלתי על עצמי עניין אחר לפעול בו ולעשות וכך, מעניין לעניין, במלאכת ה' והקב"ה לא לקח את חיי באמצע מעשים קדושים וגדולים - כך האדם, ישתדל ללכת מחיל אל חיל. בכל דור, יש את הדברים החדשים אשר צריכים לתקן, יש את המוסר החדש, אשר צריך לומר ישנם את ההלכות החדשות לזמן, אשר צריך לחדש וצריכים על יסודות אבותינו להמשיך את מסורת אבותינו. על פי יסוד זה, נבאר דברי חז"ל: אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום אמר לי רבי מאיזה מקום אתה? אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, אמר לי רבי רצונך שתדור עימנו במקומנו ואני אתן לך אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות? אמרתי לו בני אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר, אלא במקום תורה לפי שבשעת פטירתו של האדם אין מלווים לו לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד. וקשה, מדוע רבי יוסי בן קיסמא לא הולך לדור בעיר? זאת הרי הגמרא במסכת ראש השנה אומרת כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין תלמיד חכם דומה להדס במדבר, אם כן מדוע רבי יוסי בן קיסמא כך מונע טוב?! אלא רבי יוסי בן קיסמא ראה שבעיר זו לא רוצים תורה ללמוד ולהמשיך, אלא רוצים להיות שלמים עם מצפונם, יש בעירנו רב גדול וחשוב, מוסר שיעורי תורה מי שרוצה יכנס לשמוע דבר תורה אך תורה זו היא תורה ללא המשכיות ולכזאת תורה רבי יוסי בן קיסמא לא רצה ליהיות שותף. התורה הקדושה צריך ללמוד וללמד וכאשר ללמוד וללמד, יש כח חזק בתורה, תורה עם המשכיות. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו', כל דור הוסיף את שלו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו ולכן, אף אנו נראה כל אחד מה הגדר אשר השאירו לנו אבותינו להתגדר בו וכל אחד ישתדל להשלים את שלו. "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" נשתדל בכל כוחנו לגדל ולחזק את שמו יתברך. "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו" נזכה כולנו לשבוע של "ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עימה".
15:18 / 11.10.10
 
צריך לידע האדם שכל מה שקורה בימי החול תמצית הדברים נמצאת בפרשת השבוע, ופרשת השבוע היא מתווה דרך לשבוע שבא. והנה, בפרשת נח, מוצאים אנו לאחר בריאת העולם, יצרים ומלחמות של הרעים והטמאים כנגד האור הטוב והקודש, קין הורג את הבל, דור המבול אשר חוטאים בחטאים החמורים ביותר, גונבים, גוזלים, סוחטים, חוטאים בעריות החמורות ביותר, בדברים הקשים ביותר והכל בשם הצדק והיושר שמגיע להם, חז"ל מספרים את כל התעלולים וכל הדרכים שאנשי השקר האלו היו נוהגים ועושים, בפניהם היו מראים צדקות, פשטות, מסכנות ואינם מבינים מה רוצים ממנם ורק עול גדול עושים להם. כך רואים גם בדור ההפלגה, רשעים גדולים אשר היו פשוטים ביום אחד חשבו שנהיו חשובים וחכמים ובשכלם ובהתקדמותם המודרנית הגיעו למחשבה נבנה מגדל ונעלה השמימה הגיעו למחשבה להלחם עם הקב"ה, אך איך ילחמו עם הקב"ה, "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו" עמדו ואמרו, על פי המפרשים, נעלה ונשנה את כל השיטה שהקב"ה מנהג את עולמו. כך, מצאנו סדום ועמורה וכל מעשיהם הנלוזים וכבר סיכם דוד המלך בפסוק ראשון בתהילים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו" "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פיריו יתן בעיתו ועליהו לא יבול" "לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנהו רוח על כן לא יקומו רשעים במשפט" ומה סופם של דור המבול? הקב"ה השחית את כל הארץ ואף האדמה נכחדה, 3 טפחים וחשבנו להקשות קושיה: אם האנשים מתו מדוע היה צריך לשבור את העצים, את הבתים את השדות את הכרמים, ימית את העושה עולה ואת כל העולם ישאיר בשלמות, לדור של אנשים הגונים וישרים, מדוע ההשחתה והחורבן הזה? אלא אפשר לפרש ולאמר ישנם 2 סוגי מחלות ישנה מחלה, אשר האדם חולה בה, אך אינה מחלה מדבקת עם מחלה כזו אפשר להתמודד, אך ישנם מחלות אשר הם מדבקות וכל מי שנוגע בהם חולה אף הוא במחלה המדבקת הזו ומה תקנתם ורפואתם? הכחדה מן העולם, משום שמדבקים את העצים, את הקירות, את כל אשר נוגעים במידות הרעות. כמו שחז"ל אמרו דור המבול היה צריך להיכחד אפילו 3 טפחים מהאדמה ולכן הכחיד ה' את כל אשר להם. וכך היה לקורח ולעדתו, קורח אשר עשה מעשים קשים נגד משה רבנו, בשם הצדק והיושר, בשם הטוב למען עם ישראל, וטען ואמר שהוא יודע ומבין ועושה את כל מעשיו לשם שמים, סופו היה, שנבלע באדמה הוא כל רכושו וכל אשר לו ועליהם נאמר "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם". "ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך". "ענני ה' ענני". י-ה זכות אבות יגן עלינו. השחתת המידות היא הדבר הקשה ביותר ועליה החריב הקב"ה את העולם. "כל הכופר בטובתו של חברו, ככופר בטובתו של מקום" אך חז"ל לימדו אותנו, כאשר הקשו, איך בני ישראל חטאו בעגל, ארבעים יום אחרי שהקב"ה נתן את התורה ועמד על הר סיני ואמר "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ובני ישראל יצאה נפשם בדברו, ארבעים יום אחרי בנו את העגל יחד עם הערב רב ואמרו אלה אלוקיך ישראל אשר הוציאוך ממצרים, איך עשו מעשה חמור כזה כנגד הקב"ה וכנגד תורתו הקדושה ותירצו חז"ל: לא חטאו בני ישראל בעגל, אלא להתיר להם את העריות, עבדא בהפקרא ניחא ליה. לכן, נשתדל לעבוד על עצמנו בשבת קודש זו בכל הכח לחזור בתשובה בענייני המידות, אדם אינו יודע מתי תתמלא סאתו ומה תהיה אחריתו, נשתדל לשוב אל ה' ולתקן המידות בעיקר מידות הדומות לדורות הקשים של דור המבול דור ההפלגה וקרח ועדתו. הקב"ה ירחם ויושיע וישיבנו בתשובה שלמה. "ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה' " לכל אהובינו וחביבנו, לפני כמה חודשים קיבלנו על עצמנו את פרקי התהילים ופסוקים קדושים שסגולות גדולות בהם, ב"ה רבים נושעו בכוח "תיקון הנפש". ישתדלו לחזק ולהתחזק להקפיד בתיקון הנפש בכל כח. הקב"ה יזכנו לגאולה שלמה.
11:41 / 10.10.10
 
צריך לידע האדם שכל מה שקורה בימי החול תמצית הדברים נמצאת בפרשת השבוע, ופרשת השבוע היא מתווה דרך לשבוע שבא. והנה, בפרשת נח, מוצאים אנו לאחר בריאת העולם, יצרים ומלחמות של הרעים והטמאים כנגד האור הטוב והקודש, קין הורג את הבל, דור המבול אשר חוטאים בחטאים החמורים ביותר, גונבים, גוזלים, סוחטים, חוטאים בעריות החמורות ביותר, בדברים הקשים ביותר והכל בשם הצדק והיושר שמגיע להם, חז"ל מספרים את כל התעלולים וכל הדרכים שאנשי השקר האלו היו נוהגים ועושים, בפניהם היו מראים צדקות, פשטות, מסכנות ואינם מבינים מה רוצים ממנם ורק עול גדול עושים להם. כך רואים גם בדור ההפלגה, רשעים גדולים אשר היו פשוטים ביום אחד חשבו שנהיו חשובים וחכמים ובשכלם ובהתקדמותם המודרנית הגיעו למחשבה נבנה מגדל ונעלה השמימה הגיעו למחשבה להלחם עם הקב"ה, אך איך ילחמו עם הקב"ה, "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו" עמדו ואמרו, על פי המפרשים, נעלה ונשנה את כל השיטה שהקב"ה מנהג את עולמו. כך, מצאנו סדום ועמורה וכל מעשיהם הנלוזים וכבר סיכם דוד המלך בפסוק ראשון בתהילים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו" "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פיריו יתן בעיתו ועליהו לא יבול" "לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנהו רוח על כן לא יקומו רשעים במשפט" ומה סופם של דור המבול? הקב"ה השחית את כל הארץ ואף האדמה נכחדה, 3 טפחים וחשבנו להקשות קושיה: אם האנשים מתו מדוע היה צריך לשבור את העצים, את הבתים את השדות את הכרמים, ימית את העושה עולה ואת כל העולם ישאיר בשלמות, לדור של אנשים הגונים וישרים, מדוע ההשחתה והחורבן הזה? אלא אפשר לפרש ולאמר ישנם 2 סוגי מחלות ישנה מחלה, אשר האדם חולה בה, אך אינה מחלה מדבקת עם מחלה כזו אפשר להתמודד, אך ישנם מחלות אשר הם מדבקות וכל מי שנוגע בהם חולה אף הוא במחלה המדבקת הזו ומה תקנתם ורפואתם? הכחדה מן העולם, משום שמדבקים את העצים, את הקירות, את כל אשר נוגעים במידות הרעות. כמו שחז"ל אמרו דור המבול היה צריך להיכחד אפילו 3 טפחים מהאדמה ולכן הכחיד ה' את כל אשר להם. וכך היה לקורח ולעדתו, קורח אשר עשה מעשים קשים נגד משה רבנו, בשם הצדק והיושר, בשם הטוב למען עם ישראל, וטען ואמר שהוא יודע ומבין ועושה את כל מעשיו לשם שמים, סופו היה, שנבלע באדמה הוא כל רכושו וכל אשר לו ועליהם נאמר "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם". "ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך". "ענני ה' ענני". י-ה זכות אבות יגן עלינו. השחתת המידות היא הדבר הקשה ביותר ועליה החריב הקב"ה את העולם. "כל הכופר בטובתו של חברו, ככופר בטובתו של מקום" אך חז"ל לימדו אותנו, כאשר הקשו, איך בני ישראל חטאו בעגל, ארבעים יום אחרי שהקב"ה נתן את התורה ועמד על הר סיני ואמר "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ובני ישראל יצאה נפשם בדברו, ארבעים יום אחרי בנו את העגל יחד עם הערב רב ואמרו אלה אלוקיך ישראל אשר הוציאוך ממצרים, איך עשו מעשה חמור כזה כנגד הקב"ה וכנגד תורתו הקדושה ותירצו חז"ל: לא חטאו בני ישראל בעגל, אלא להתיר להם את העריות, עבדא בהפקרא ניחא ליה. לכן, נשתדל לעבוד על עצמנו בשבת קודש זו בכל הכח לחזור בתשובה בענייני המידות, אדם אינו יודע מתי תתמלא סאתו ומה תהיה אחריתו, נשתדל לשוב אל ה' ולתקן המידות בעיקר מידות הדומות לדורות הקשים של דור המבול דור ההפלגה וקרח ועדתו. הקב"ה ירחם ויושיע וישיבנו בתשובה שלמה. "ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה' " לכל אהובינו וחביבנו, לפני כמה חודשים קיבלנו על עצמנו את פרקי התהילים ופסוקים קדושים שסגולות גדולות בהם, ב"ה רבים נושעו בכוח "תיקון הנפש". ישתדלו לחזק ולהתחזק להקפיד בתיקון הנפש בכל כח. הקב"ה יזכנו לגאולה שלמה.
11:41 / 10.10.10
 
 
ערב שבת קודש, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך. צריך לידע האדם שכל מה שקורה בימי החול תמצית הדברים נמצאת בפרשת השבוע, ופרשת השבוע היא מתווה דרך לשבוע שבא. והנה, בפרשת נח, מוצאים אנו לאחר בריאת העולם, יצרים ומלחמות של הרעים והטמאים כנגד האור הטוב והקודש, קין הורג את הבל, דור המבול אשר חוטאים בחטאים החמורים ביותר, גונבים, גוזלים, סוחטים, חוטאים בעריות החמורות ביותר, בדברים הקשים ביותר והכל בשם הצדק והיושר שמגיע להם, חז"ל מספרים את כל התעלולים וכל הדרכים שאנשי השקר האלו היו נוהגים ועושים, בפניהם היו מראים צדקות, פשטות, מסכנות ואינם מבינים מה רוצים ממנם ורק עול גדול עושים להם. כך רואים גם בדור ההפלגה, רשעים גדולים אשר היו פשוטים ביום אחד חשבו שנהיו חשובים וחכמים ובשכלם ובהתקדמותם המודרנית הגיעו למחשבה נבנה מגדל ונעלה השמימה הגיעו למחשבה להלחם עם הקב"ה, אך איך ילחמו עם הקב"ה, "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו" עמדו ואמרו, על פי המפרשים, נעלה ונשנה את כל השיטה שהקב"ה מנהג את עולמו. כך, מצאנו סדום ועמורה וכל מעשיהם הנלוזים וכבר סיכם דוד המלך בפסוק ראשון בתהילים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו" "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פיריו יתן בעיתו ועליהו לא יבול" "לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנהו רוח על כן לא יקומו רשעים במשפט" ומה סופם של דור המבול? הקב"ה השחית את כל הארץ ואף האדמה נכחדה, 3 טפחים וחשבנו להקשות קושיה: אם האנשים מתו מדוע היה צריך לשבור את העצים, את הבתים את השדות את הכרמים, ימית את העושה עולה ואת כל העולם ישאיר בשלמות, לדור של אנשים הגונים וישרים, מדוע ההשחתה והחורבן הזה? אלא אפשר לפרש ולאמר ישנם 2 סוגי מחלות ישנה מחלה, אשר האדם חולה בה, אך אינה מחלה מדבקת עם מחלה כזו אפשר להתמודד, אך ישנם מחלות אשר הם מדבקות וכל מי שנוגע בהם חולה אף הוא במחלה המדבקת הזו ומה תקנתם ורפואתם? הכחדה מן העולם, משום שמדבקים את העצים, את הקירות, את כל אשר נוגעים במידות הרעות. כמו שחז"ל אמרו דור המבול היה צריך להיכחד אפילו 3 טפחים מהאדמה ולכן הכחיד ה' את כל אשר להם. וכך היה לקורח ולעדתו, קורח אשר עשה מעשים קשים נגד משה רבנו, בשם הצדק והיושר, בשם הטוב למען עם ישראל, וטען ואמר שהוא יודע ומבין ועושה את כל מעשיו לשם שמים, סופו היה, שנבלע באדמה הוא כל רכושו וכל אשר לו ועליהם נאמר "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם". "ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך". "ענני ה' ענני". י-ה זכות אבות יגן עלינו. השחתת המידות היא הדבר הקשה ביותר ועליה החריב הקב"ה את העולם. "כל הכופר בטובתו של חברו, ככופר בטובתו של מקום" אך חז"ל לימדו אותנו, כאשר הקשו, איך בני ישראל חטאו בעגל, ארבעים יום אחרי שהקב"ה נתן את התורה ועמד על הר סיני ואמר "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ובני ישראל יצאה נפשם בדברו, ארבעים יום אחרי בנו את העגל יחד עם הערב רב ואמרו אלה אלוקיך ישראל אשר הוציאוך ממצרים, איך עשו מעשה חמור כזה כנגד הקב"ה וכנגד תורתו הקדושה ותירצו חז"ל: לא חטאו בני ישראל בעגל, אלא להתיר להם את העריות, עבדא בהפקרא ניחא ליה. לכן, נשתדל לעבוד על עצמנו בשבת קודש זו בכל הכח לחזור בתשובה בענייני המידות, אדם אינו יודע מתי תתמלא סאתו ומה תהיה אחריתו, נשתדל לשוב אל ה' ולתקן המידות בעיקר מידות הדומות לדורות הקשים של דור המבול דור ההפלגה וקרח ועדתו. הקב"ה ירחם ויושיע וישיבנו בתשובה שלמה. "ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה' " לכל אהובינו וחביבנו, לפני כמה חודשים קיבלנו על עצמנו את פרקי התהילים ופסוקים קדושים שסגולות גדולות בהם, ב"ה רבים נושעו בכוח "תיקון הנפש". ישתדלו לחזק ולהתחזק להקפיד בתיקון הנפש בכל כח. הקב"ה יזכנו לגאולה שלמה. שבת שלום
11:56 / 08.10.10
   
לכל אהובינו וחביבינו, אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם י בעז"ה, נשתדל לחזק ולדבר בעניין כח העין הרע, אשר שני סוגים יש בו: סוג אחד, שהוא הרע והקשה, כאשר אדם מקנא ושונא וצר עין בטובת חברו, פוגע בו בעין הרע. וסוג שני של עין הרע, שהוא פחות קשה, כאשר אדם מתפעל מהצלחת חברו ואפילו מהצלחת עצמו, פוגע בעין הרע. ויזהר האדם, לעבוד על עצמו להיות טוב עין משום ש"טוב עין הוא יבורך" וכל מי שמזיק לחברו בעין הרע ידע שהוא ינזק תחילה ועונש המזיק הוא קשה וחמור ביותר. וכשצרה ובעיה תבוא על האדם חס ושלום וירצה לחקור ולדעת האם צרה, או נזק, או בעיה, אשר באו עליו האם השורש הוא מעין הרע? יבדוק ויראה אם הצרה היא צרה כספית, או רפואית ואינה פוגעת אף בנפש, אין זו צרת וקללת עין הרע, אך כאשר בא על האדם צרה או בעיה ומשפיעה על הנפש ושוברת את נפשו, ידע ששורש הצרה והבעיה, באה מעין הרע! לכן, יזהר האדם וישמר בכל כוחו, לשמור עצמו מעין הרע וכמו שמצווה יעקב אבינו לבניו "אל תתראון" שלא יראו אותכם אנשים, גיבורי כח, יפי תואר ובעלי נכסים ויפגעו בכם חס ושלום בעין הרע, צרות רבות וחללים רבים נפלו מן העין הרע. ישנה גמרא מזעזעת המספרת על רב פאפא ואביי, אשר חלקו על הלכה מסויימת ורב פאפא בפילפולים רבים, הכריע את ההלכה שתיפסק כמוהו; שאלו אביי האם אביך ואימך חיים? ענה ואמר לו: כן, גרים הם בעיר, אמרו חז"ל שבאותו רגע, פגע עין הרע באביו ובאמו של רב פאפא, חלו ונפטרו מן העולם ומדוע? פירשו המפרשים ואמרו אביי היה יתום מיום היוולדו וקשר את חריפותו של רב פאפא בזה שהוריו מפרנסים אותו וממלאים את כל צרכיו והוא שיתום, אין מי שימלא את צרכיו ולכן, פגעה עין הרע בהוריו של רב פאפא, אף שוודאי, חס ושלום גדול ישראל, מגדולי האמוראים, לא חשוד הוא בעין הרע ובצרות עין, אך כח העין הרע קשה ומסוכן וצריכים רחמי שמים גדולים להנצל מדבר חמור ומסוכן זה. וידוע, את אשר מובא בשם רבנו חיים פלאג'י אשר בעירו היה חזן כבן 40, תלמיד חכם, ירא שמים ובעל פרנסה מכובדת, אשר היה חזן בימים נוראים בבית הכנסת באיזמיר, עלה לפני התיבה בכל התפילות היה בעל קורא בספר תורה ואף היה בעל תוקע, ימים ספורים אחרי יום הכיפורים נפל לחולי קשה והדרדר מצבו, עד שהחזיר את נשמתו לבורא עולם ורבי חיים פלאז'י אומר בתוקף, שעין הרע של המתפללים הרגה את היהודי החזן הזה. לכח העין, יש כח קשה ומסוכן ביותר אפשר גם לדקדק בעניין עגלה ערופה חכמים יוצאים מן העיר ואומרים "ידנו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו", "עינינו לא ראו" אפשר לדקדק ולומר: בעינינו לא הזקנו למת זה בעין הרע. וידוע, אהרון הכהן, אשר מתו בניו, נדב ואביהו מובא בדרשים לא מתו, אלא מעין הרע. ומובא בילקוט שמעוני כשראו נשות עם ישראל את אלישבע, אשת אהרון הכהן, אמרו כולם בעלה אהרון כהן גדול, גיסה משה רבנו מלך אחיה נחשון בן עמינדב היה מראשי עם ישראל ושני בניה נדב ואביהו סגני כהן גדול ומדיבור זה נגרם עין הרע גדול, אשר הוביל למות בלא עת של שני בניה נדב ואביהו ואחרי מות חס ושלום של בן וקל וחומר של בנים כל שמחה אינה שמחה, לכן, נפסק להלכה כשקוצר האדם את שדהו וסופר את אשר הניבה לו אדמתו יעשה זה בסתר ואף על בני אדם מחוייבים לא להסתכל בשעה שבעל הבית אוסף את תבואתו שלא יתנו בו עין הרע. לכן אמרו חז"ל: טוב ששדהו של אדם יהיה רחוק מן העיר שלא יראוהו בני אדם ויטילו בו עין הרע, אך על אמירת חז"ל זו נקשה בברכת המזון, בברכת האורח מברכים את האורח שיהיה ברכה במזונותיו ושיהיו קרובים לעיר, אם כך נקשה אם קרובים לעיר מסוכן מעין הרע, כדברי חכמים, שטוב ששדהו יהיה רחוק מן העיר, אלא קרובים לעיר אבל לא תחת עינהם של בני אדם. ולכן, יזהר וישמר האדם גם כשרוצה לשבח לפאר ולהלל את חברו, או את בנו מיד יצמיד לברכה בלי עין הרע ובן פורת יוסף ויתפלל על האדם שמשבחו שה' ישמרהו מדבר מסוכן ורע זה עין הרע ואם לא נזק גדול ורעה גדולה גורם לאדם. והנה בפרשת השבוע נאמר "ונח מצא חן בעיני ה" מדוע מצא חן בדור של רשעים ואנשי חטאים? משום שעינו הייתה עין ה' ודבק במידותיו של הקב"ה מה הוא רחום, אף אתה תיהיה רחום מה הוא חנון, אף אתה תהיה חנון וראה את כולם בעין טובה; מי שרואה את כולם בעין טובה ה' שומרהו ומצילהו מכל רע. הקב"ה, יצילנו וישמרנו ונזכה לגאולה שלמה ולסיעתא דישמיא גדולה. י
20:07 / 06.10.10
 
   
לאהובנו היקרים, בני קהילות קודש "שובה ישראל" די בכל אתר ואתר, שבוע טוב ומבורך. יומא דהילולא של קדושי עם ישראל, החתם סופר זיע"א ורבי לוי יצחק מברדיצ'וב זיע"א. בשעה שאדם הראשון חטא, ואכל מעץ הדעת, נפקחו עיניו וידע טוב ורע, וכיון שהרגיש בחטאו הסתתר מפני ה', והתחבא בין עצי גן העדן. והקב"ה פנה אליו בשאלה "אייכה??!!". וצריך להבין, וכי הקב"ה לא ידע היכן מסתתר אדם הראשון, הלא מלא כל הארץ כבודו, ומה מקום היה לשאלת אייכה?! מסופר על רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א, בעל ספר התניא, שנתפס למאסר בגין לימוד תורה והפצת היהדות, והובא לחקירה בפני חוקר יהודי שפרק מעליו עול תורה ומצוות. במהלך החקירה אמר החוקר לרבי שניאור זלמן: דע לך, שעזבתי את דרך התורה והמצוות מפני קושיה שניקרה במוחי. אמר לו הרבי, ומהי הקושיה? ענה החוקר: כיצד שאל הקב"ה את אדם הראשון אייכה? וכי הקב"ה לא היה שליט בעולמו ולא ידע היכן אדם הראשון נמצא. ומתוך קושיה זו הגיע לכפירה. ענה לו רבי שניאור זלמן: טעות בידך, לא זו הייתה כוונתו של הקב"ה לשאול את אדם הראשון. שהרי בוודאי שידע הקב"ה את מקום מסתורו כמו שידע את כל הצפונות שבחדרי לבבו. אלא ששאלת הקב"ה הייתה שונה לחלוטין. הקב"ה שאל את אדם הראשון: אייכה? היכן כל הכוחות המיוחדים שנתתי לך, היכן כל המעלות המיוחדות שהיו בך וכמו שאמר דוד המלך על אדם הראשון "ותחסרהו מעט מאלקים". ואם כן, מדוע לא השתמשת בכל הכוחות המיוחדים הללו לטובה. אייכה? וכיצד נפלת והגעת להיכן שהגעת?! הוסיף רבי שניאור זלמן ואמר לחוקר היהודי: שבעצם קריאתו של הקב"ה אייכה? אינה מכוונת רק לאדם הראשון, אלא לכל אחד ואחד מאיתנו. שהרי גם בנו נתן הקב"ה כוחות מיוחדים, ובכל אחד ואחד מבני ישראל טמונים כוחות נפלאים שצריך לדעת ולהשכיל ולנצלם כדבעי. אך בפועל אנו מאבדים את הכוחות הללו ושוגים בהבלי שווא. ועל כך שואל הבורא יתברך את כל אחד ואחד מאיתנו: אייכה?! כששמע החוקר היהודי את דברי הרבי, זלגו עיניו דמעות והרהורי תשובה התנוצצו בליבו, זעקתו של הרבי: אייכה? חלחלה וחדרה לתוך חדרי לבבו! דרשו חז"ל על הפסוק והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים (בראשית א' ב'). רבי יהודה בר סימון, פירש את הפסוק הזה על הדורות העתידים לבוא. והארץ היתה תוהו ובוהו, זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום. ובוהו זה קין, שבקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. וחושך זה דורו של אנוש, על שם (ישעיה כ"ט ט"ו) והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי וגו'. על פני תהום, זה דור המבול שנאמר (בראשית ז' י"א) ביום ההוא נבקעו כל מעיינות תהום. ורוח אלקים מרחפת על פני המים, על שם ויעבר אלקים רוח על הארץ. אמר הקב"ה, עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה, תבוא האורה, ויאמר אלקים יהי אור - זה אברהם. ומצינו עוד בחז"ל (סנהדרין צ"ז ע"א), תנא דבי אליהו, ששת אלפים שנה הווי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, ובעוונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו. ויש להקשות, מדוע דרשו חז"ל על אלפיים שנה הראשונות שמבריאת העולם שהם בגדר תוהו, והם ריקים ושוממים מבלי כל, ורק כשהיה אברהם אבינו בן חמישים ושתיים שנה והחל לגייר גרים ולעשות נפשות לעבודת ה' בחרן, החלו אלפיים שנה של תורה. והלא באותם אלפיים שנה דתוהו היו הרבה צדיקים וגדולים שקדשו את עצמם בעבודת ה', כפי שאחז"ל (עירובין י"ח ע"ב), שאדם הראשון היה חסיד גדול, וכיון שראה שנקנסה מיתה לעולם על ידו ישב בתענית מאה ושלושים שנה עד שהעלה גופו זרזי תאנה. וכן הבל בנו של אדם הראשון הלך בתומת ליבו, ולמדנו ממנו היאך יש לאדם להביא קרבנות. וכידוע שמשה רבינו הוא גלגול של הבל, ומזה נבין את גדלות נפשו של הבל. וכן היה את חנוך שהתהלך לפני האלוקים בתום וביושר לבב, וכן היה בדורות ההם מתושלח שכל עוד שהיה חי הקב"ה נמנע מלהביא את המבול על הארץ. וכן היו נח ושם בנו שהקים ישיבה ללימוד התורה. וא"כ מדוע נקראו כל השנים הללו תוהו ובוהו?! אלא נראה, שאמנם באותם אלפיים שנה היו צדיקים גדולים, אך לכל אותם הצדיקים לא היה המשך וקיום, וממעשיהם לא צמחו פירות ובניהם לא המשיכו את דרכם אחריהם. וזהו ההבדל המהותי והיסודי בין אלפיים שנה הראשונות, שהיו בהן אדם הראשון ונח ושאר הצדיקים, לאלפיים שנה השניות שבהם אברהם התחיל להפיץ ולהאיר את אור האמונה בעולם, ועשה נפשות וקרבן תחת כנפי השכינה. ואותם אלפיים שנה ראשונות היו נחשבים בגדר של תוהו, כיון שלא היה המשך וקיום נצחי לכל אותם הצדיקים. הרי, שייתכן שאדם שאמנם ניחן בכוחות נפלאים, אך אם לא ינצל כראוי את כוחותיו, בעצם כל ימיו יקראו ימי הבל ותוהו, ובאחרית ימיו כשיבוא לתת דין לפני הקב"ה, ישאלוהו: אייכה?! והיכן כוחותיך המיוחדים שלא השכלת לנצלם כדבעי!בע"ה נשתדל כולנו לנצל את כל כוחותנו וחושנו לעבודת השם תמה וברה. ושיהא השבוע הבא עלנו לטובה מלא באמונת חכמים ובאהבת חברים ובדבקות הבורא יתברך שמו.
09:33 / 03.10.10
   
 
לאהובנו היקרים, בכל קהילות הקודש 'שובה ישראל', די בכל אתר ואתר, בארץ הקודש ומחוצה לה, ה' עליהם יחיו. ידוע שבחג הסוכות נצטווינו לשמוח, וכמאמר הכתוב (דברים ט"ז) "ושמחת בחגך, והיית אך שמח". ושמחה זו היא גדולה ועצומה, שמחה של מצווה, כמו שכתב רבינו הקדוש רבי אליעזר פאפו זצוק"ל בספרו "פלא יועץ" (ערך סוכה): שאם בכל הרגלים מצווה לשמוח, על אחת כמה וכמה בחג הקדוש הזה, שהוא זמן שמחתנו. וסיבת השמחה, שמה נעים ומה טוב חלקנו וגורלנו אשר בחר בנו יוצרנו ולא זז מחבבנו, וחיבה יתרה נודעת לנו עד אין חקר, ועד מקום שאין יד שכלנו מגעת. ידוע מה שאמרו בספרים הקדושים, שבהילולא של צדיקים עושים שמחה גדולה, כיון שביום פטירת הצדיק יש עילוי לנשמתו בעולמות העליונים, ובאותו היום מתנוצץ ומאיר אור וזוהר נשמת הצדיק, ועולה בדרגה נוספת בישיבה של מעלה. ולכן נהגו לעשות הילולא ושמחה ביום פיטרת הצדיק. והנה בעת ימי שמחת חג הסוכות, שהיא שמחה של מצווה, נצרף יחד שמחה נוספת של מצווה, הלא היא שמחת הילולת הגאון הצדיק, קדוש יאמר לו, רבנו אליעזר פאפו זצוק"ל בעל 'הפלא יועץ' ושאר ספרים. שהערב בליל כ' בתשרי, הוא יום ההילולא שלו. ובשנה זו ימלאו 183 שנים לפטירתו. תולדותיהם של הצדיקים הם לימוד לדורות, והבעש"ט הקדוש אמר: שמסיפורי צדיקים ניתן לשאוב שפע של קדושה ויראת השם. על כן נשנה בקצרה את תולדותיו של הצדיק, ובשמחת הילולתו, נזכה לשאוב שפע של קדושה וטהרה. רבי אליעזר פאפו נולד בשנת ה'תקמ"ו (1785) בעיר סארייבו שבבוסניה. לאביו רבי יצחק זצ"ל ולאמו מרת בלקנה ע"ה. בבית גדול בתורה, ספוג ומלא ביראת השם גדל, אביו רבי יצחק היה צדיק חסיד ועניו, וכפי שהעיד עליו בנו בספר 'פלא יועץ' (ערך חולה), "ברם זכור לטוב עטרת ראשי אבא מרי זלה"ה, כי בכל יום מימי חוליו ההוא אמר בקשת 'לך אלי תשוקתי' ושאר וידויים ותחינות של יום הכיפורים, ופלגי מים ירדו עיניו. אשרי עין ראתה אלה, וכל מי שיהיה נכנס אצלו היה אומר לו 'ראו סופו של בשר ודם' עין ראתה ותאשרהו, אשריו ואשרי חלקו" גם הקהילה היהודית בסארייבו הייתה מלאה בחכמים וסופרים, ורבים מגדולי ישראל ישבו בה על כס הרבנות, וביניהם רבי שמואל בן ברוך זצ"ל, רבי צבי אשכנזי זצ"ל – 'החכם צבי' ועוד. במקום תורה זה, שהיה מנותק מכל הבלי העולם, צמח לגאון ולתפארת רבי אליעזר פאפו. ככל הידוע, רבותיו היו: רבי אליהו חיון זצ"ל ורבי משה דאנון זצ"ל שניהם מתלמידיו של רבי חיים מוסאפייה זצ"ל שהיה מגדולי תלמידיו של הגאון הנודע רבי דוד פארדו זצ"ל בעל ה"חסדי דוד" על התוספתא. בגיל י"א שנים, עוד לפני שהגיע לגיל מצוות, כבר הוכר רבי אליעזר כלמדן, עניו, וזכרן, ומתחסד עם קונו. את דרשת 'הבר מצווה' חיבר בעצמו, ודרש בפני רבותיו החכמים בסברה ופלפול, במשך כמה שעות. לאחר שסיים את מדברותיו, הכריזו עליו רבותיו כי למרות גילו הצעיר, הרי שמעתה מקומו יהיה בבית המדרש, בקרב חבורת החכמים הגדולים, ולא בין החכמים הצעירים. רבי אליעזר סירב לשבת בבית המדרש הגדול, אלא בישיבה לצעירים בלבד. ובמעשהו זה גרם ''לקנאת סופרים תרבה חכמה'' וחבריו בישיבה החלו לעמול בכל כוחם ביום ובלילה כדי להגיע להישגיו המופלאים. בהיותו בן כ''ה שנים בשנת תק''ע (1810) החל להפיץ את מעיינות תורתו וחכמתו חוצה, והעלה בכתב את חידושי תורתו על התלמוד הבבלי על דרך הפלפול בחריפות ובסברא בספרו ''חודש האביב'', ספרו זה הוא אחד מיני רבים שהוציא לאור בכל ענפי התורה. זכה להעמיד תלמידים בקיאים בתורה, גדולים ביראה בניהם: רבי יהודה שלמה חי אלקלעי בעל ספר מנחת יהודה, ורבי משה פירירה. (כידוע רבי משה פירירה הדפיס הדפסה ראשונה לספר משלי של רבי יאשיהו פינטו זיע''א. שרבו רבי אליעזר פאפו מצאצאיו. וכך הוא כותב בהקדמה שהוא היה גר בבולגריה והלך לרבו רבי אליעזר פאפו ואמר לו שהוא רוצה להשתקע בא''י ולגור בעיר חברון, והוא מבקש ברכה שיזכה להתיישב בחברון ולמצוא שידוך טוב, ואמר לו רבי אליעזר פאפו תלך לא''י ואם אתה רוצה לזכות לישוב א''י ושידוך טוב, תמצא פירוש של הרב הגדול והצדיק רבי יאשיהו פינטו זצוק''ל ותדפיס אותו וכן עשה. ונתקיים בו ברכת רבו זיע''א. בשנת ה'תקע"ד (1814) התמנה רבי אליעזר פאפו, כרב הקהילה היהודית בסליסטרא, וכיהן ברבנות העיר י"ד שנה עד לפטירתו. על פי עדויות וכפי הרשום בפנקסי קהילת סליסטרא, בעת כהונתו באה בעקבותיו ברכה אל העיר, ובכל שנות כהונתו לא נפטר אף אחד מבני הקהילה בדמי ימיו וכל היהודים חיו עד זקנה ושיבה. בפנקס קהילת סיליסטרא מובא מעשה מופלא אודותיו, שבאחת הפעמים כשהוצרך רבי אליעזר לשהות עד לערב שבת בעיר וורנא, יצא בערב שבת השכם בבוקר לדרכו מוורנא לסליסטרא, במהלך הדרך הבחין רבי אליעזר שהשעה מתאחרת והעגלון וסוסיו נוהגים בעצלתיים ושחלילה לא יספיקו להגיע לעיר לפני כניסת השבת, חרד רבי אליעזר חרדה גדולה שמא חס ושלום יחלל את השבת או ייאלץ לשבות על אם הדרך, ונשא עיניו כלפי שמיא בתפילה כי יזכוהו לכבד גם שבת זו כמנהגו בכל שבת ושבת. עוד רבי אליעזר מתפלל, והנה נפלה על העגלון המוליך את סוסיו תרדמה עזה, והסוסים החלו דוהרים במהירות מסחררת לכיוון העיר סליסטרא, בטרם חלפו דקות אחדות ניצבה העגלה בלב העיר בדיוק בעת כניסת השבת קודש. על נס זה ועוד רבים אחרים שאירעו עמו, היה נוהג לערוך סעודת הודיה להשם יתברך על שהיטיב עמו ברוב חסדיו. רבי אליעזר כיהן ברמה היה מוכיח בשער את בני קהלתו ועמד בפרץ לגדור את פרצות חומת הדת, ואת מיטב זמנו הקדיש למען הציבור. עד שנאסף הצדיק אל עמיו, בחולו של מועד, בחג הסוכות בתאריך כ' בתשרי שנת ה'תקפ"ח (1828) והוא בן ארבעים ושתים שנה בלבד. כשנה לפני פטירתו, בשנת תקפ''ז (1827) נודע לו בחלום שנגזרה גזרה קשה וסכנת מגיפה מרחפת על העיר, ונתונה בידו הבחירה להקריב את עצמו, על מנת לכפר על בני עירו וקהילתו. רבי אליעזר בחר להקריב את עצמו בעבור בני עירו. בימי מחלתו הוסיפו לו את השם "יחזקאל". הוא אף הוסיף ואמר לפני פטירתו: שמי שיטבול במקווה טהרה ויתפלל על קברו בלב נשבר, הוא יהיה ערב שתפילתו תתקבל. בעקבות הבטחה פלאית זו נוהרים יהודים רבים לפקוד את קברו של, ורבים זכו לראות ישועות רבות בענייניהם. בעת שכבשו הרוסים את בולגריה הגיעו אל סליסטרא וחפשו אחר שטח רחב ידיים כדי להקים בו כנסייה נוצרית, לאחר חקירה ודרישה הוחלט על ידי הרוסים לעקור את בית הקברות היהודי ולהשתמש בשטחו, הרוסים החלו מבצעים את זממם ופינו חלקים מבית הקברות, אך משהגיעו אל מצבת קברו של 'הפלא יועץ' הם לא הצליחו לעוקרה ולהזיזה ממקומה, גם ניסיונות לפוצץ את המצבה לא צלחו והיא נותרה שלמה. לאחר מספר ניסיונות נגלה לעיני הרוסים דבר פלא, המצבה בשלמותה החלה שוקעת באדמה למול עיניהם הנדהמות, הרוסים הבינו כי במקום זה טמון גופו של איש קדוש וחזרו בהם מתוכניתם, עד היום נראה לעין רק החלק העליון של מצבתו של 'הפלא יועץ' ואילו חלקה התחתון של מצבת האבן שקוע תחת האדמה. בחייו הקצרים הספיק לכתוב ספרים רבים שנתקבלו בכל בית ישראל. ספרו המפורסם ביותר שעל שמו הוא נקרא, הוא הספר 'פלא יועץ'. הספר 'פלא יועץ' הוא ספר מוסר והשקפה לפי נושאים על סדר א'-ב', הערכים בספר נכתבו בשפה קלה השווה לכל נפש. רבי אליעזר כתב בהקדמתו לספרו: 'קראתי שם הספר הזה פל"א יועץ כי בתיבת פלא רמוז שמי הדל באלפי אליעזר פאפו ס"ט יועץ אנוכי לעצמי ולאנשי גילי אנשי סגולה'. ספר פלא יועץ הוא ספר מוסר חשוב הנלמד בכל העולם כולו. מלבד החיבורים 'חודש האביב' ו'פלא יועץ' חיבר רבי אליעזר גם את הספר 'אורות אילים' בו מכונסים דברי מוסר מהתלמוד בבלי, החיבורים 'דן ידין' ו'אלף המגן' על התורה, הספר 'חסד לאלפים' ובו פסקי דינים על 'שולחן ערוך' חלק 'אורח חיים', הספר 'בית תפילה' המבאר את כוונות התפילה, הפירוש 'יעלזו חסידים' על 'ספר החסידים' ועוד חיבורים אחרים. רבי אליעזר זכה לאשה צדקנית שהייתה למדנית בתורה ובדברי חסידות. ורבות נועץ בה בחיבור ספרי מוסריו. לרבנו נולדו שני בנים ושתי בנות. בנו רבי יהודה חיבר את הקונטרס ''שבר פושעים'', נפטר בירושלים ביום י''ב בניסן תרל''ג (1873) על מצבתו כתבו: ''איש אלוקים קדוש, רב משרשיא, מבני עליה, חסידא ופרישא, ראשון לכל דבר אשר בקדושה, הרב המופלא וכבוד ה' מלא...''. בנו השני רבי מנחם. בתו שרה, נישאה לגאון החסיד רבי אהרון עזריאל בעל ספר: ''כפי אהרון'', ששימש כראש ישיבת ''בית אל'' בירושלים. ונפטר ביום ט' לחודש סיון בעיר יפו. וחתנו השני היה הגביר יצחק פרחי בעל צדקה וחסד. זכותו יגן עלינו באלף המגן אכי"ר.
10:21 / 28.09.10
 
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א לאהובינו היקרים בימים קדושים אלו, חול המועד, חג הסוכות, ישנם כוחות גדולים אשר כל יהודי יכול להשפיע וליהיות מושפע שפע גדול מן השמים. ונבאר הדברים, הגמרא במסכת תענית י"ט: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות, היית זו שנה שלא ירדו בה גשמים. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד, אמר לו: הלוה לי 12 מעיינות מים לעולי הרגל ואני אתן לך 12 כיכר כסף ואם לא ירד גשם עד התאריך שנקבע הכסף יהיה לך. כיון שהגיע זמן הפירעון ולא ירד גשם בשחרית, שלח לו: או מים או כסף, ענה לו נקדימון בן גוריון: עדיין היום ארוך. בצהריים שלח לו: או הכסף או מים, ענה לו הגוי: נשארו כמה שעות בודדות, שמח הגוי שמחה גדולה בליבו ואמר כל השנה לא ירדו גשמים ופתאום ירד גשם ביום חם כזה ובכמות כל כך גדולה שתמלא 12 מעיינות. נכנס הגוי לבית המרחץ להכין עצמו ללילה, למסיבה וסעודה גדולה לכבוד העושר העצום שודאי בלילה עומד להתעשר. ונקדימון בן גוריון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב להתפלל, נתעטף בטלית נשא תפילה להקב"ה, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו 12 מעיינות מים ואף יותר. והנה גמרא זו יש בה מוסר גדול וחקוקה בנפשנו מימי ילדותנו בכל עת ובכל זמן בשעות ובזמנים שצריכים חיזוק באמונה, דלתי מרום לעולם לא ננעלים וישועת ה' כהרף עין. אך ננסה להתעמק ולהבין את אשר קרה, הנה הייתה מידת דין בשמים על עם ישראל וכל השערים היו סגורים, אך על ידי שיהודי אחד התנהג במסירות נפש גדולה והוא מעצמו נהג בשפע גדול, בדרך שאדם מודד מודדים לו, החזירו לו מהשמים השפע מרובה ואף לכלל עם ישראל ולעולם כולו, הושפע שפע גדול לעולם כולו. וזה יסוד גדול כשרואה האדם צימצום ודוחק, ינהג בשפע, בחסד וע"י זה יושפע עליו שפע ממרום והקב"ה מרחם על הכלל בשביל הפרט. ועל ידי יסוד זה נבאר הגמרא במסכת עירובין נ"ד: רב פרדא היה לו תלמיד קשה הבנה והיה חוזר לו 400 פעמים על כל דבר עד שהיה מבין. יום אחד באו להזמין את הרב פרדא לאיזו מצוה, הרב פרדא סיים ללמד את התלמיד 400 פעמים ובסוף אומר התלמיד שלא הבין, שאלו רב פרדא: מדוע לא הבנת, הרי חזרתי 400 פעמים על הדבר, ענה התלמיד: חששתי כל העת שמא עכשיו תניחני ותלך, אמר לו רב פרדא: מעכשיו תן דעתך ואני אשנה לך, חזר ושנה לו עוד 400 פעמים. יצאה בת קול מהשמים ואמרה: או שתיזכה רב פרדא ויוסיפו לך 400 שנים לחייך או שאתה וכל דורך תיזכו לחיי העוה"ב. אמר: מעדיף אני שאני וכל בני דורי ניזכה לחיי עוה"ב, אמר להם הקב"ה תנו לו שתיהם. והנה גמרא זו קשה ותמוה לזכות לחיי עוה"ב זה לא דבר פשוט וקל, צריך עמל וטורח גדול ולא עוד אלא כל בני הדור יזכו לחיי עוה"ב?, אלא כדברנו, כאשר אדם מתנהג בצורה מסויימת, משפיע שפע עצום, יכול לשנות עולם שלם בהתנהגותו. הנה אנו נמצאים בדור קשה ביותר, דור של בילבול הדעת גדול, מצד אחד מוצאים ותמלא הארץ דעה את ה, ישנם הרבה יהודים המתקרבים אל ה', כל צעד ושעל שפונים בארץ הקודש מוצאים בתי כנסיות, בתי מדרשות ועוד יהודי ירא את דבר ה', לא היה כדור הזה דור של התקרבות להקב"ה בשום עת ובשום זמן, אך בילבול הדעת מרובה ביותר והשיטחיות גדולה מאוד, צריכים להעמיק את השורשים, צריכים להבין את אשר אנו עושים ולרדת לעומקם של דברים. ולעולם לא נקיים מצוות ומעשים טובים על חשבון חברינו או קרובינו ונדע ש"ואהבת לריעך כמוך" ו"ויראת את ה' אלוקיך", צריכים ללכת יחד, אי אפשר לקיים ויראת את ה אלוקך ולזנוח את ואהבת לריעך כמוך. בימי חג הסוכות האלו, שהקירבה גדולה להקב"ה, נדע שזה הזמן שכל מעשה וקבלה שנקבל ונעשה, נשפיע מכוחו כח גדול על העולם כולו, ואחרי כן "כל המציל נפש מישראל כאילו קיים עולם ומלואו". "שמחנו ה' באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך במהרה יבא ויגל ליבנו". הקב"ה ישלח שפע ושמחה, מזל והצלחה וסיעתא דישמיא גדולה.
14:10 / 26.09.10
 
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א לאהובינו היקרים בימים קדושים אלו, חול המועד, חג הסוכות, ישנם כוחות גדולים אשר כל יהודי יכול להשפיע וליהיות מושפע שפע גדול מן השמים. ונבאר הדברים, הגמרא במסכת תענית י"ט: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות, היית זו שנה שלא ירדו בה גשמים. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד, אמר לו: הלוה לי 12 מעיינות מים לעולי הרגל ואני אתן לך 12 כיכר כסף ואם לא ירד גשם עד התאריך שנקבע הכסף יהיה לך. כיון שהגיע זמן הפירעון ולא ירד גשם בשחרית, שלח לו: או מים או כסף, ענה לו נקדימון בן גוריון: עדיין היום ארוך. בצהריים שלח לו: או הכסף או מים, ענה לו הגוי: נשארו כמה שעות בודדות, שמח הגוי שמחה גדולה בליבו ואמר כל השנה לא ירדו גשמים ופתאום ירד גשם ביום חם כזה ובכמות כל כך גדולה שתמלא 12 מעיינות. נכנס הגוי לבית המרחץ להכין עצמו ללילה, למסיבה וסעודה גדולה לכבוד העושר העצום שודאי בלילה עומד להתעשר. ונקדימון בן גוריון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב להתפלל, נתעטף בטלית נשא תפילה להקב"ה, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו 12 מעיינות מים ואף יותר. והנה גמרא זו יש בה מוסר גדול וחקוקה בנפשנו מימי ילדותנו בכל עת ובכל זמן בשעות ובזמנים שצריכים חיזוק באמונה, דלתי מרום לעולם לא ננעלים וישועת ה' כהרף עין. אך ננסה להתעמק ולהבין את אשר קרה, הנה הייתה מידת דין בשמים על עם ישראל וכל השערים היו סגורים, אך על ידי שיהודי אחד התנהג במסירות נפש גדולה והוא מעצמו נהג בשפע גדול, בדרך שאדם מודד מודדים לו, החזירו לו מהשמים השפע מרובה ואף לכלל עם ישראל ולעולם כולו, הושפע שפע גדול לעולם כולו. וזה יסוד גדול כשרואה האדם צימצום ודוחק, ינהג בשפע, בחסד וע"י זה יושפע עליו שפע ממרום והקב"ה מרחם על הכלל בשביל הפרט. ועל ידי יסוד זה נבאר הגמרא במסכת עירובין נ"ד: רב פרדא היה לו תלמיד קשה הבנה והיה חוזר לו 400 פעמים על כל דבר עד שהיה מבין. יום אחד באו להזמין את הרב פרדא לאיזו מצוה, הרב פרדא סיים ללמד את התלמיד 400 פעמים ובסוף אומר התלמיד שלא הבין, שאלו רב פרדא: מדוע לא הבנת, הרי חזרתי 400 פעמים על הדבר, ענה התלמיד: חששתי כל העת שמא עכשיו תניחני ותלך, אמר לו רב פרדא: מעכשיו תן דעתך ואני אשנה לך, חזר ושנה לו עוד 400 פעמים. יצאה בת קול מהשמים ואמרה: או שתיזכה רב פרדא ויוסיפו לך 400 שנים לחייך או שאתה וכל דורך תיזכו לחיי העוה"ב. אמר: מעדיף אני שאני וכל בני דורי ניזכה לחיי עוה"ב, אמר להם הקב"ה תנו לו שתיהם. והנה גמרא זו קשה ותמוה לזכות לחיי עוה"ב זה לא דבר פשוט וקל, צריך עמל וטורח גדול ולא עוד אלא כל בני הדור יזכו לחיי עוה"ב?, אלא כדברנו, כאשר אדם מתנהג בצורה מסויימת, משפיע שפע עצום, יכול לשנות עולם שלם בהתנהגותו. הנה אנו נמצאים בדור קשה ביותר, דור של בילבול הדעת גדול, מצד אחד מוצאים ותמלא הארץ דעה את ה, ישנם הרבה יהודים המתקרבים אל ה', כל צעד ושעל שפונים בארץ הקודש מוצאים בתי כנסיות, בתי מדרשות ועוד יהודי ירא את דבר ה', לא היה כדור הזה דור של התקרבות להקב"ה בשום עת ובשום זמן, אך בילבול הדעת מרובה ביותר והשיטחיות גדולה מאוד, צריכים להעמיק את השורשים, צריכים להבין את אשר אנו עושים ולרדת לעומקם של דברים. ולעולם לא נקיים מצוות ומעשים טובים על חשבון חברינו או קרובינו ונדע ש"ואהבת לריעך כמוך" ו"ויראת את ה' אלוקיך", צריכים ללכת יחד, אי אפשר לקיים ויראת את ה אלוקך ולזנוח את ואהבת לריעך כמוך. בימי חג הסוכות האלו, שהקירבה גדולה להקב"ה, נדע שזה הזמן שכל מעשה וקבלה שנקבל ונעשה, נשפיע מכוחו כח גדול על העולם כולו, ואחרי כן "כל המציל נפש מישראל כאילו קיים עולם ומלואו". "שמחנו ה' באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך במהרה יבא ויגל ליבנו". הקב"ה ישלח שפע ושמחה, מזל והצלחה וסיעתא דישמיא גדולה.
14:10 / 26.09.10
 
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ערב חג הסוכות, מהזמנים המיוחדים בשנה לעם ישראל; יש ביום זה כוחות גדולים מאוד ומי חכם, יודע לנצל זמן קדוש זה ולהשיג בו מעלות וכוחות נשגבים. והנה, מלבד האושפיזין, שהם שבעת הרועים, גם אליהו הנביא בא לסוכה ורמז לדבר (ויקרא כ"א): "ב-סוכות ת-שבו ש-בעת י-מים"- ר"ת "תשבי" שזה שמו של אליהו הנביא, אשר בא ונמצא בסוכות יחד עם עם ישראל. וידע האדם, שיש לסוכה כח כמו למקווה ומטהרת את נפש האדם; וידוע אשר מובא בישעיה ד': וסוכה תהיה לצל יומם, לצל עם הכולל בגימטריא- מקווה. וכך אומר המגן אברהם: מצוות סוכה היא בסוד מקווה טהרה, כמו שהמקווה מטהר, כן מצווה זו מטהרת את ישראל, לאביהם שבשמים ומגינה ומצלת אותם מכל הרעות. ובזכות מצוה זו זוכים לזרע של קיימא, ודקדקו "למען ידעו דורותיכם" (ויקרא כ"ג), זוכים לדור ישרים יבורך. וכן, על יד מצווה זו מתעורר רחמי שמים ומי שצריך ניסים מן השמים להיוושע מבעיות וצרות אשר לו זוכה ונושע מן השמים. ועוד, אמרו חז"ל, בזכות מצוות סוכה, זוכה האדם לשמירה כל השנה מן השמים ואור המקיף, מקיף אותו ברגעים וזמנים קשים. וכך, כשמרגיש אדם בליבו גאווה, כח הסוכה להכניס בלב האדם מידת הענווה. והאר"י הקדוש הוסיף ואמר דעל ידי חג סוכות נשפע כל השפע לעולם לכל ימות השנה. וידע האדם, דעל ידי מצוות סוכה, אם מקפיד נפטר הוא מן כל צער אשר לו ודקדקו ואמרו המצטער פטור מן הסוכה, המצטער על ידי מצות הסוכה נפטר מכל צער אשר לו. חג זה נקרא חג האסיף, אוספים בו כח לכל השנה כולה, והאר"י הקדוש חיזק ואמר: מי ששמח בסוכות, חזקה שיהיה שמח כל השנה כולה, ומובטח למי שמקפיד במצוות סוכה שלום בית דהיא סגולה לשלום בית. ועל ידי מצות הסוכה מתקן כל מה שחשב מחשבות רעות במשך השנה. לולב, ר"ת ו-ט-הר ל-בנו ל-עובדך ב-אמת. לולב, ר"ת לו-לב, וידע האדם, דעל ידי שמחת בית השואבה כל שמחה ששמח במשך השנה, שאינה שמחה של מצווה, מתקן אותה על ידי שמחת מצוה בחג הזה. והנה, כשחושבים דברים אלו, לפני החג ויודעים לקראת מה נכנסים, אימה וחרדה נכנסת באדם. וישתדל האדם לעשות הכל במסירות נפש גדולה ביותר, משום שעל ידי המסירות נפש יכול לזכות לדברים גדולים ביותר בחג הסוכות. וידוע המעשה, אשר היה האדמו"ר משינואה מספר בכל שנה בחג הסוכות, על יהודי עני מרוד, אשר לא היה לו מאומה ובקושי הצליח לבנות סוכה, אך סכך לא היה לו ובצער גדול הלך ליער ואחר טירחה מרובה, הביא עימו מעט סכך וסכך את הסוכה; והנה, עומד ליד סוכתו אדם עני ומבקש לעשות עימו חג ראשון, ענה לו העני: אני איש עני, בקושי יש לי מה לאכול, יש בעיר הזאת אנשים עשירים גדולים ואולי טוב יותר שילך ויתארח אצלם השפע מרובה ויהיה לעני יותר טוב אצלם, ענה העני: לא, אני רוצה אצלך! בשמחה קיבלו העני, בעל הבית ובמעט שלו עשו ביחד חג בשמחה מרובה, בסיום החג ענה ואמר לו העני, דע לך אני הוא אברהם אבינו ומשום שמסרת נפש על הסוכה ביום האושפיזין של אברהם, שלחו מן השמים שאברהם יהיה איתך ביום האושפיזין. הנה, מה יכול לזכות האדם על ידי מסירות נפש מרובה ביום קדוש ונורא זה. ונוהגים ביום זה להרבות בצדקה יותר מבכל השנה כולה, וסגולות נשגבות ישנם בנתינת צדקה ביום קדוש זה. הנה, עלה בדעתנו קושיה, לסוכה קוראים סוכת שלום וקשה מדוע שמה סוכת שלום? ואפשר לפרש ולומר, הנה בשבת מלווים את האדם שני מלאכים והם נקראים מלאכי השלום ומדוע שמם מלאכי השלום? אלא, ידוע דבכל השבוע יש לאדם שני מלאכים, אחד יצר הטוב ואחד יצר הרע, יצר הטוב מנסה להביא את האדם לטוב, שיקיים מצוות ומעשים טובים ושכל דרכו והליכותיו יהיה לטוב, ויצר הרע גורר את האדם לרע לתאוה וכו'. והנה בשבת, גם האכילה ודברים שבימי חול גשמיים, הם רוחניים ולכן, יש שלום בין המלאכים ולכן, נקראים מלאכי השלום בשביל השלום שבינהם. ועל פי זה יובן, אף בסוכות כולם בשלום בינהם, משום שהסוכה היא קודש ולכן, הסוכה נקראת סוכת שלום. יהי רצון שיתן ה' שלום בחלקנו ושנזכה לאורות הגדולים המושפעים בחג זה והשמחה תיהיה מנת חלקנו. חג שמח! בית הרב.
11:20 / 22.09.10
   
6 שנים עוקב העיתונאי, אסף לוי אחר תופעת הרב האשדודי והוא מביא אל קוראי המגזין את סיפורו מתוך הסתכלות אישית. ערב יום הכיפורים תשע"א, מספר העיתונאי על אחד מהמנהיגים הרוחניים הבולטים ביותר בישראל ובעולם, ראש ישיבת 'שובה ישראל', הרב יאשיהו פינטו והוא עוד לא בן 40. יום כיפורים. בקרוב יתעטפו רחובות ישראל באותו שקט אפוף קדושה שמכסה את הארץ מדי שנה למשך יום אחד. כמו שמיכה רכה שנחה על הגוף ומכבה את המחשבות, ככה הכבישים ישתתקו, ההמולה הבלתי פוסקת של המרוץ אחרי הדבר הבא תנוח לרגע בצד. זה זמן טוב לחשבון נפש, זמן טוב להרהר. במובן הפשוט, החילוני והדתי כאחד, במוקד היום הזה עומדים התשובה והסליחה. הרעיון ולפיו אפשר לעשות מעין ריסטרט, דף חדש עליו ייכתבו מעתה היחסים שבין האדם לאלוהיו ובין האנשים לבין עצמם, נמצא במהותו של היום הזה. מעין תזכורת חד שנתית לאפשרות של התחלה נוספת, טובה יותר מקודמתה. ואולם התזכורת הזו, שמקורה בציווי אלוהי והמשכה במציאות קיימת בת אלפי שנים, לא עומדת לבדה. מלווים אותה במשך חיי היום יום ולאורך כל ההיסטוריה היהודית מנהיגים רוחניים, רבנים, מורי דרך שנושאים בעול המייסר לעתים של תפקיד המצפן. אלו מילים גדולות – מנהיג רוחני ומצפן, מילים טעונות ועמוסות בסמלים. הרבה מאוד טוענים להתהדר באצילותן, אלא שרק מעטים מאוד ראויים לכך.
10:48 / 19.09.10
   
   
מצאנו בהפטרת יונה, אשר אמרו חז"ל, שיש בה שני כוחות חזקים, אחד סגולה לשוב בתשובה ודבר שני לימוד דרך התשובה. הנה רב החובל עומד ואומר ליונה: "מה לך נרדם קום קרא אל אלוקיך אולי יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד". וצריך לדקדק, מה פרוש יתעשת אלוקים "לנו", מה המשמעות של "הלנו", היה צריך לאמר אולי ירחם ה' ולא נאבד?. אלא אפשר לבאר ולומר, מצאנו בעזרא הסופר (עזרא י'), כאשר חטאו בני דורו ונשאו נשים נוכריות, מובא וכהתפלל עזרא וכהתודותו, בוכה ומתפלל לפני בית האלוקים, נקבצו אליו מישראל קהל רב מאוד, אנשים נשים וילדים כי בכו העם הרבה בכה ע"כ. והעניין הוא, כאשר צדיק בוכה ומתפלל על צרה מסויימת או על דבר מסויים, אפילו שבוכה בסתר ליבו ובוכה בביתו ואין איש יודע, הוא מעורר בזה התעוררות בליבם של ישראל. ואפשר לבאר את הפסוק בתהילים ק"ט: "אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו", כאשר אני מודה ומשבח לבוראי, נכנס בתוך רבים הלול להלל את ה' וניהיה מסילות בלבבם של הכלל. וכך, רב החובל אומר ליונה, אתה נביא אלוקים, איש צדיק גדול ועל ידי שאתה תתפלל, יכנס בליבות של כולנו התעוררות גדולה ביותר וזה אולי יתעשת האלוקים "לנו", בזכות תפילתך, לנו לבנו יפתח ותפילתינו תיהיה יותר חזקה. והנה, זה יסוד גדול, כאשר צדיק מתעורר בתוך ליבו, מעורר יחד איתו את כולם. ולכן נהגו ישראל קדושים להקפיד ביום כיפור ובימים נוראים להתפלל עם צדיקים, דבזכותם מעוררים את הכלל בתפילתם וכו'. ועל פי יסוד זה נבאר דברי הגמרא במסכת יומא ע"א: מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש ביום הכיפורים, אחרי עבודת הקודש בקודש הקודשים והיו כל עם ישראל מלווים אותו לביתו ופתאום שמעיה ואבטליון יצאו מבית מדרשם וכולם הניחו את הכהן גדול והלכו ללוות את שני גדולי עם ישראל, שמעיה ואבטליון. לבסוף באו שמעיה ואבטליון להפרד מהכהן גדול, אמר הכהן לשמעיה ואבטליון: שלום בן העמים, (שמעיה ואבטליון היו גרים), אמרו לו: אנו בני גרים אך עובדים את עבודת אהרון הכהן. והגמרא הזאת תמוהה, מה פירוש? ואפשר על פי דברינו לבאר ולאמר: אותו כהן, אמרו חז"ל, היה עם הארץ, אך הוא מבני אהרון ונבחר לשרת את ה', אך את הכח שלו להתפלל ולשרת ביום הכיפורים, ינק וקיבל בזכות הגדולים והצדיקים, שמעיה ואבטליון משם ינק את כוחו. ולכן, ענו ואמרו לו שהם עושים את עבודת הכהן, הנה כל כח בעולם הולך ונדלק על ידי גדולי וצדיקי הדור. ולכן, הכהן כשהיה גומר את עבודת יום הכיפורים, "ויום טוב היה עושה לאוהביו", מי הם אוהביו? אלו האנשים אשר מכוחם הגיע למדרגתו הרמה ביום הכיפורים. ימים אלו, אשר נותרו לנו לפני יום הדין, יום הכיפורים, צריכים להתחזק בליבנו להתקרב לצדיקים ולחסידים וכל אחד סולל מסילה חזקה לעצמו ולכלל כולו. נחזק עצמנו באהבת ה' "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". והקשה הרמב"ם: איך אפשר לצוות לאהוב, אהבה זה דבר שבלב, ואיך אפשר לצוות על האהבה? ותירץ ואמר: ה' הוא אלוקינו הוא אבינו והאהבה אליו, טמונה עמוק מאוד בתוך הלב של האדם ורק העוונות והחטאים מפרידים ואחרי שמסיר את העוונות האהבה לה' נמצאת בתוכנו. נחזק עצמנו ונתקרב לבוראינו ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
12:57 / 15.09.10
 
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ספרי חיים ומתים לפניך נפתחים". וצריך להבין ספרי חיים מובן, אך מדוע צריך לפתוח אף ספרי מתים, על מה ולמה? והנה בעזרת החונן לאדם דעת ובכל עת וזמן, אשר משתדלים למסור נפש על הכלל וכהיום הזה אשר נסענו בצער לארץ אחרת ובנינו הקטנים בארץ אחרת, ומאהבת ה' הגדולה אצלנו מכל אהבה אחרת זיכנו ה' להבין יסוד גדול וחדש בחיינו והבנה מחודשת בחיי העולם. הנה לכל אדם נכתב כמה זמן יחיה אך יש אנשים אשר לא נוהגים כשורה עם אשר נתן להם ה', או בגלל סיבה מסויימת אינם יכולים להמשיך את חייהם הקב"ה לוקח מחייהם ונותן לאחר וכאשר האחר משלים טוב את חייהם הם מקבלים בשמים שכר כמו שהם עשו את הזמן הזה הטוב ביותר על פי דרך ה' וחייהם מסתיימים ונוספים לאדם אחר והשכר בשמים מתחלק לשניים וזה "את מספר ימיך אמלא" ה' ממלא ומוסיף על האדם עוד חיים. וכן "שני חיי שרה" מה שחיה ומה שלא השלימה את חייה ואחר השלים גם על זה קיבלה שכר בשמים. וכך מצאנו אצל כלב בן יפונה ויהושע בינון אשר הם היו מן המרגלים והם חיו חיים ארוכים ביותר יותר מכולם ומדוע? אלא כל חיי המרגלים שמתו לפני זמנם העבר אל כלב בן יפונה ויהושוע בן נון וחייהם היו חיים ארוכים ועל ידי שהם לקחו את חייהם והם נהגו בדרך ה' טובה, המרגלים שמתו לפני זמנם על חטאם קיבלו ומקבלים שכר בשמים משום שבחייהם שניתנו לכלב וליהושוע הם שותפים והחיים האלו מביאים אותם למעלה גדולה ביותר בשמים. וכך מצאנו בחטא בעגל, הקב"ה אומר למשה "הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי גדול עצום ורב ממנו", הקב"ה יודע שמשה לא יסכים להכחדות עם ישראל אלא ה' אומר לו, גוי עצום ורב, "ממנו", מהחיים שלהם אתה ומשפחתך תמשיכו את חייהם ואתם תתקנו את כל אשר בני ישראל עיוותו ותביאו אותם למדרגה ודרגה גבוהה ביותר. ועל זה אנו אומרים: "זוכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכותבנו בספר חיים" ואם נתבונן נמצא שכופלים, חיים חיים, אלא לפעמים נכתבים לחיים אך על ידי החטאים והמעשים הלא הגונים נלקחים החיים למישהו אחר, והם נשארים חיים שלו מעוברים למשהו אחר, ולזה אנחנו אומרים וכותבנו לחיים, החיים האלו יהיו כתובים שלנו ולא ינתנו למישהו אחר. ועל פי יסוד גדול זה נבאר ונאמר, משה רבנו התפלל וביקש בכל דרך לזכות להכנס לארץ ישראל וכשראה שאין מסכימים מן השמים שיכנס רצה למות ואמר יהושוע יכנס וביקש למות לפני הזמן ומדוע? אלא על פי דברנו משה אמר אם לא נכתב עלי להכנס לארץ ישראל לפחות מן החיים שלי יהושע יכנס ויהיה לי בזה שותפות, אך מן השמים לא הסכימו לזה, ולכן, לפני פטירתו של משה עומד ואומר "בן מאה ועשרים שנה אנוכי עימכם" מודיע שלא נתן לשום אחד מימיו וימיו מלאים, ולכן בסוף האבל של משה נאמר: "ויתמו ימי אבל משה", לא נשאר ימים אצל אחרים, נגמר ימי משה רבנו ולא נתנו לשום אחד אחר.
13:37 / 14.09.10
 
לאהובינו היקרים שבכל קהילות הקודש שובה ישראל,תחל שנה וברכותיה, שנת שלום טובה וברכה, בכל מכל כל. נמצאים אנו בימי עשרת ימי תשובה, ימים אלו נפלאים ונשגבים, ימי חסד וחנינה מאת השם יתברך, אשר חפץ חסד הוא, ובכל שנה ושנה ישוב ירחמנו ונותן לנו, את האפשרות והזכות לשוב בתשובה ולכפר את אשר עיוותנו. וימים אלו נפלאים ונשגבים ומעלתם גדולה משאר כל ימי השנה, עד שדרשו חז"ל (במסכת ראש השנה יח'), על דברי הנביא ישעיה שקרא ואמר: "דרשו השם בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" - אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ובימים אלו קרוב השם יתברך בקרבה יתירה ומיוחדת וכביכול, ממציא את עצמו ומתקרב לעם ישראל, כדי שיחזרו בתשובה. לכן, ימים אלו, אינם במניין הכללי של השנה, אלא קובעים לעצמם מניין ותקופת זמן נפרדת משל עצמם. וכן פירשו דורשי רשומות, שתקופת הזמן שמראש השנה לראש השנה, היה צריך להיקרא בשם "שסה", כמנין שס"ה ימים שיש בין ראש השנה אחד למשנהו. אלא, קבעו חכמים שתקרא בשם "שנה" כמנין שנ"ה ימים והעשרה ימים הנותרים, אלו עשרת ימי תשובה, הרי הם מנין של זמן נפרד ונבדל משאר ימות השנה הרגילים. חז"ל מספרים (יומא פז') דבר מופלא על רבי אבא, הידוע בכינויו "רב"; שהיה בשכנותו קצב, שהיה גס רוח ונעדר מידות טובות. באחד הימים ציער אותו קצב את רב, ופגע בו בצורה שלא הייתה לכבודו של רב. כמובן שחטאו של הקצב היה גדול עד למאוד, שפגע וביזה את גדול הדור ומטבע הדברים, שהיה צריך להגיע ולבקש את מחילתו של רב. אך אותו קצב המשיך במריו ולא בא לבקש את סליחתו של רב. כשהגיע ערב יום הכיפורים, ראה רב שאותו קצב לא בא לבקש ממנו מחילה. הקדים ויצא לכיוון חנותו של אותו קצב כדי להתפייס עימו. כשהיה בדרכו לשוק פגש אותו רב הונא, שאלו: להיכן הולך מר?! השיב לו רב: לפייס את פלוני הקצב! נחרד רב הונא מחוצפתו של אותו קצב על שגרם לרב בכבודו ובעצמו להגיע אליו בערב היום הקדוש כדי לפייסו. ורב הונא ספק את כפיו ואמר בינו לבין עצמו: "כעת נפש הולכת להיאבד מן העולם"... התלווה רב הונא לרב בדרכו. כאשר הגיעו בסמוך לחנותו של הקצב, היה עסוק הקצב באותה שעה בפירוק ראש של בהמה וסכין הקצבים בידו, הבחין הקצב ברב והפטיר לעומתו בזילזול: "אבא, לך מכאן, אין לי שום עסק איתך". הקצב ברשעתו, אפילו לא כינה את רב בשם תואר של כבוד, אלא פנה אליו בשמו הפרטי! מספרים חז"ל, שתיכף ומיד כשהשלים הקצב הרשע את אמירתו המזלזלת כלפי רב, בעודו מכה בראש הבהמה בסכין הקצבים שבידו, ניתזה עצם ופגעה בראשו והרגתו לאלתר. מעשה נורא ומופלא, שיש בו לימוד עצום על חומר העוון בפגיעה בצדיקים ותלמידי חכמים. אך, הקושיא הגדולה ביותר היא: מדוע ראה רב צורך ללכת ולטרוח בכבודו ובעצמו, בערב יום הכיפורים, עד לחנותו של אותו קצב, על מנת לנסות להתפייס עימו. הלא החובה לטרוח ולפייס, הייתה חובתו של הקצב, שהיה צריך לבוא הוא ולבקש את מחילתו של רב. ואם רב הטריח עצמו ללכת אליו, הרי שיש דברים בגו! מבארים חכמי המוסר, שרב למד זאת מהקב"ה בכבודו ובעצמו! שהרי בימים אלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אנו צריכים וחייבים לחפש את קרבת ה' ולהמציא את עצמנו אל ה' ולבקש מחילה. כיוון שאנו חטאנו פשענו ומרינו בכל ימות השנה, והקב"ה רק השפיע עלינו טוב. אך עם כל זאת, הנביא ישעיה גילה לנו, שהקב"ה בכבודו ובעצמו, ממציא את עצמו אל בני ישראל כדי שיבקשו ממנו סליחה ומחילה. וכיון שכך, חייבים אנו לדרוש אל ה' ולקרוא אליו בכל ליבנו, וכמאמר הנביא: "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב". מו"ר זקננו הרי"ף ד'עין יעקב', זכותו תגן עלינו, כתב: שבכל ימות השנה יש מעלה מיוחדת לתפילה בציבור, תפילת רבים, והן אל כביר לא ימאס בתפילת רבים. ובוודאי שתפילת יחיד גם יש לה מעלה, אך תפילת הרבים יש לה מעלה גדולה יותר. מחדש הרי"ף חידוש עצום, שבעשרת ימי תשובה, כל כך קרוב השם לכל קוראיו, עד שגם לתפילת היחיד יש מעלה של תפילת רבים ותפילת הרבים, בעשרת ימי תשובה, אין אנו יודעים לשער את גודל מעלתה. ימים אלו של עשרת ימי תשובה, הם בבחינת מה שנאמר בשיר השירים: "קול דודי דופק, פתחי לי", הקב"ה ממציא את עצמו עד לפתח לבבנו, דופק ומקיש על חדרי מצפוננו, ואומר: פתחי לי! רק שנפתח פתח ולו הקטן ביותר, כחודו של מחט, ואז השם יתברך יערה עלנו רוח ממרום, ויפתח את ליבנו כפתחו של אולם גדול. בימים אלו חובה עלינו להאזין למסרים העדינים שנשלחים אלנו ממרום, חובה עלינו לשמוע את "קול דודי דופק", לנצל את השעות והימים המיוחדים הללו ולזכות לקרבת השם המיוחדת שיש בימים אלו. בימים אלו הזכות היא גדולה וניתן לקנות את עולמנו הרוחני בשעות מועטות, ויש קונה עולמו בשעה אחת
10:46 / 13.09.10
 
רבים מהעסקים באשדוד מנוהלים על ידי משפחות, שלהן העסק הוא הרבה יותר ממקום עבודה ומזמן הפך לדרך חיים. כתבת "המגזין" ניצלה את אווירת החגים הקרבה, המתאפיינת במשפחתיות רבה ויצאה לפגוש שלושה 'בנים ממשיכים', שמספרים על השילוב המורכב שבין שותפות הדם המשפחתית לשותפות העסקית מאת: אפרת ארבל ודאי שכל בן שעובד בעסק משפחתי, מכיר את הרצון העז לקום בבוקר קצת יותר מאוחר, להתקשר לבוס שבמקרה שלו זה בד"כ האבא ולבקש הערכה של עוד רבע שעה בזמן ההגעה, אבל הוא לא מעז, או סתם לקחת חופשה בקיץ בזמן שכל החברים משתכשכים בים סוף או בחופי תאילנד, אבל החופשה שלו מגיעה בחורף, כשקפוא בחוץ וכולם מתחת לפוך. ללא ספק, אחת השאלות הבסיסיות אשר מלוות כל ילד של בעל עסק משפחתי היא השאלה האם להיכנס לעסק ולהשתלב בו או להישאר 'בחוץ' ולעבוד במקום אחר. אז כמה פעמים שמעתם בחייכם את האמרה-"עסקים? לא במשפחה!"? הרשו לי לנחש-לא מעט פעמים. אם כן יש לתהות מדוע. האם באמת לא ניתן לשלב את השניים? במקורותינו, אברהם אבינו הציע ללוט לחלק את הארץ ביניהם, כך שלכל אחד יהיה חבל ארץ נפרד וזאת על מנת לחסוך מריבות משפחתיות, מסתבר שהוא ידע לחזות את הנולד, אחרת הוא לא היה אבי האומה. לא בכדי, עסק משפחתי- מצד אחד עסק, מצד שני משפחה, במילים אחרות- השילוב להשקיע את מירב היכולות והכישורים שלנו עם הדמויות המוכרות, הנאמנות ובעלות הכישורים הנדרשים (מן הסתם, אחרת לא היינו בוחרים בהן)- נראה כשילוב מנצח, שכולל את כל המרכיבים שעסק צריך. משפחה ועסק זה כמו שמן ומים, לעיתים קרובות צריכה התערבות מקצועית חיצונית על מנת להגיע להרמוניה בשני התחומים במקביל, אך לאחר שנחשפתי למספר עסקים משפחתיים בעיר, אני בעלת אופטימיות זהירה, ויותר מכך נהניתי להיחשף לדרך ההתנהלות שלהם...
12:37 / 08.09.10
   
עומדים ונצבים אנו בפתחם של ימי ראש השנה, ימים אלו מיוחדים ונעלים משאר כל ימות השנה, כיון שבהם נקבע כל מהות השנה כולה ואופיה ומשום כך, נקראים ימים אלו "ראש השנה", שהם ראש ותחילה לכל השנה כולה. ולכן, נוהגים אנו - על פי המובא בגמרא - לאכול בראש השנה מאכלים מיוחדים, "סימנים", כדי שיהיו לנו לסימן טוב לשנה כולה. שתהא השנה מתוקה כדבש, ומלאה מצוות כרימון, ושירבו זכיותינו בימות השנה, שנהיה לראש ולא לזנב, ועוד ברכות ותפילות, כל קהילה לפי המנהג שלה שיסודתו בהררי קודש.‬‫ ‬‫ אכן, מדקדקים אנו בראש השנה אחר סימנים, ומהדרים אנו בהם, אך מובא בספרים הקדושים, שאין סימן טוב ומהודר יותר, מהארת הפנים לזולת, לשמח ולעודד, לברך ולאחל טוב. וזו העצה הטובה ביותר לזכות ביום הדין לשנה טובה ומתוקה, כי המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר (מיכה ז'): "נושא עוון ועובר על פשע", ודרשו חכמים (ראש השנה י"ז): למי נושא עוון? למי שעובר על פשע! ‬‫ ‬‫כי זה השער לה' והמבוא להשגות גדולות, לכבוש את הכעס ולהעביר על המידות, ולהידבק במידותיו של הקב"ה. תוך חיזוק האמונה שאין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, ושבורא העולמים הוא המנהיג את העולם, ובלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו מטוב ועד רע.‬‫ ‬‫אמרו חכמים (תענית כ"ה), מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה בתענית של עצירת גשמים, ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה, ולא ירדו גשמים. ירד רבי עקיבא אחריו, ואמר: "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו", וירדו גשמים. היו החכמים מרננים אחרי רבי אליעזר, שכל כך הרבה בתפילה, עשרים וארבע ברכות, ולא נענה, ורבי עקיבא נענה מיד. יצתה בת קול מן השמים ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו.‬‫ ‬‫ולא שחלילה רבי אליעזר לא היה מעביר על מידותיו! אלא, רבי אליעזר בן גדולים היה, ומקטנותו חונך והודרך למידות טובות וישרות ואורחות צדיקים. כשבא איפוא להעביר על מידותיו, לא נותרה בפניו מלאכה מרובה, ובקלות העביר על מידותיו. אך רבי עקיבא בן גרים היה, ועדיין היו טמונים בו שורשי המידות הרעות. לכן כשבא להעביר על מידותיו, היה צריך להתאמץ מאוד כדי לשרש כל נטייה שאינה הגונה. לכן נענה ה' לו ולא לרבי אליעזר. הרי לנו, כמה גדולה מעלת המעביר על מידותיו, שבזכותה נושא ה' פנים ומקבל את התפילות.‬‫‬‫‬ ‫אמרו חכמים, ששני משיחים עתידים לעמוד לעם ישראל, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. ובמה זכו שבט יהודה ושבט יוסף למתנה נפלאה זו, שגואלן ומושיען של ישראל יעמוד מצאצאיהם? בכח ההעברה על המידות! כשהעביר יהודה על מידותיו, ואמר קבל עם ועדה, שתמר כלתו צדקה ממנו. בזה קנה לעצמו את המלוכה והזכות שמחלציו יצא משיח. וכן יוסף הצדיק, העביר על מידותיו, ולא שמר טינה לאחיו, אלא עודד את רוחם וחיזקם. בכח זה זכה יוסף, שיעמוד מזרעו משיח שיושיע את עם ישראל. כי כה גדול כוח תיקון המידות, המצמיח ישועות ומקרב הגאולה, ופודה מכל צר וצוקה.‬‫ ‬‫אמרו חכמים (שבת פ"ח) הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". כה קשה לשמוע חרפה ולא להשיב, לקבל עלבון ולא להחזיר בהעלבה חוזרת. אך הידיעה על גודל השכר הצפון למי שכובש את מידותיו, ההכרה בגודל הזכות והמעלה, היא זו שתתן את הכח להתמודד בשעת נסיון. וכתב רבי אליהו הכהן זצ"ל בספרו "שבט מוסר" (פרק כ'), שבשעה שהעליב שמעי בן גרא את דוד המלך וקללו קללה נמרצת, ומנגד לא השיבו דוד דבר, נמנו וגמרו בבית דין של מעלה, ועשו את דוד לרגל רביעי במרכבה.‬‫ ‬‫כה רבה זכותו של השומע חרפתו ואינו משיב, עד שאמרו חחמים (חולין פ"ט.), שאין העולם מתקיים, אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר: "תולה ארץ על בלימה" (איוב כ"ו). ואם בני אדם היו משכילים לבלום את פיהם בשעת מריבה, אם היו יודעים את הטוב הגנוז למי שבולם את פיו, עד שאין כל מלאך ובריה יכולים לשערו. וכמה וכמה מחלוקות היו נמנעות, וכמה וכמה משפחות היו נשארות מאוחדות באהבה ואחווה, מבלי שידבק בהן עוון השנאה והפילוג.‬‫ ‬‫הנביא ישעיה קרא ואמר: "ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך" (ישעי' נ"ד), ב"רגע קטון" של חוסר שליטה והתלהמות, ממנו נמשכות כל הרעות כולן, עד שצריך רחמים גדולים לקבץ את כל הנפזרים ולאחות את כל שבורי הלב. דווקא בימים אלו של רחמים וסליחות, ננהג "ברחמים רבים", נכבוש את מידותנו, ובזה נקבץ את הנידחים ונלקט הנפזרים, נתקרב אחד לאחד בקירוב הלבבות, ובזה נזכה לשלמות אמיתית.‬‫‬‫ ‬‫בימים אלו שעיני ה' פקוחות על כל דרכי בני האדם, וכולם עוברים לפניו כבני מרון. יש להקפיד מאוד להעביר על המידות, למחול בלב שלם לכל איש ואיש, ולדון את כל האדם לכף זכות, וכל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, ובמידה שאדם מודד בה מודדין לו.‬‫ ‬‫ יהי רצון שתהא השנה הבאה עלינו לטובה, שנת גאולה וישועה, שנת ברכה והצלחה, שנה שתעלה קרן ישראל מעלה מעלה.‬‫ ‬‫ תחל שנה וברכותיה!‪ ‬‬‫
10:38 / 08.09.10
 
לידידנו ואהובנו היקרים. אנשי שלומנו בכל קהילות הקודש 'שובה ישראל'. יום כ"ז באלול, הוא יום שלישי לבריאת העולם, ומובא במדרש, שביום זה נברא גן העדן. וודאי שתכלית כל יהודי באשר הוא, לזכות לעשות נחת רוח להשם יתברך, ולזכות לחלק בגן העדן יחד עם שאר צדיקים וחסידים שבעם ישראל. ובכדי לזכות לחלק בגן העדן, צריך כל אחד לשוב בתשובה שלמה, תשובה שתשנה מקצה לקצה את כל מהותו. וידוע, שעיקר גדול מעיקרי התשובה, שידע ויכיר החוטא בחטא שחטא, ויכיר גם שבמעשה החטא מעל בה', וכל עוד שלא הגיע להכרה והבנה ברורה ברעת החטא, לא יוכל החוטא לבוא בשערי תשובה. כי כאשר אדם חטא ועבר על רצון ה', אם בעל נפש הוא, לא יאוחר שיעלו בקרבו הרהורי חרטה ותשובה, ויכיר בחטאו ובפשעו להשי"ת ויחזור וישוב מאשר עיוות. אך אדם שחוטא ועובר על רצון ה', אך לדעתו והבנתו אין במעשהו כל פגם וחטא, במצב זה יהא קשה עליו לשוב בתשובה מחטאו, וליבו לא יהא נוקפו כלל, והרהורי תשובה לא יעלו ברעיוניו, שהרי לדעתו כלל לא חטא. התורה הקדושה מספרת לנו וגו' (בראשית י"ג ז'-ט') שהיה ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי. וצריך להבין, הרי אברהם אבינו היה מקרב תחת כנפי השכינה את כל גויי הארץ, ובודאי שהיה סובל את כל טענותיהם ואופי הנהגתם, ועל אף הכל, היה מקרבם באהבה רבה לבל ידח ממנו נדח. וא"כ מדוע בקש אברהם אבינו, שהיה אב המון גויים, שלוט יפרד מעליו, הלא בכך גרם לו שיתרחק מה' והלך להתחבר עם אנשי סדום שהיו רעים וחטאים לה'. ועוד יש לדקדק, שמובא במדרש (בראשית רבה מ"א ו'), רבי עזריה בשם ר"י ב"ר סימון אמר, כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט, כך היה ריב בין אברם ללוט. ומדרש זה פלא, מדוע אומר המדרש שהיה ריב בין אברהם ללוט, אחרי שכל המריבה היתה רק בין הרועים. אך גילו לנו חז"ל שלוט התיר לרועים שלו לתת מרעה לצאן שלהם בשדות של זרים, ולוט סבר שאין זה גזל, כיון שכל הארץ נתונה לאברהם, ולוט הוא יורשו כי לאברהם עדיין לא היו בנים, ומימלא אין גזל במה שרועיו שולחים את בהמותיהם לרעות בשדות זרים. וכיון שלוט לא הכיר ברעתו, ולא הבין את חטאו, לכן אברהם אבינו אבי החסד שהביא לביתו כל אדם, ראה חובה וצורך לשלוח מעליו את לוט שהיה שארו ובשרו, שכן שבטענה שטענו רועי לוט כנגד רועי אברהם, בעצם כוונתם היתה להכשיר את מעשה הגזל שלהם משדות אחרים, ויסוד ההיתר שלהם היה, ע"י שאמרו שהם בס"ה מאמינים בהבטחת השי"ת שהארץ נתונה לאברהם, ולוט הרי יהא יורשו, וא"כ מה שהם אוכלים משלהם אוכלים ואינם גוזלים דבר. וא"כ טענת רועי לוט, שבעצם הם מאמינים גדולים בהבטחות ה', ומשו"כ אין כל מניעה לאכול משדות אחרים ואין זה גזל כלל, שהרי אדרבא בזה הם מקיימים את מצות ה' ומחזיקים בארץ המיועדת להם. אך האמת היא, שעדין לא הגיע השעה שאברהם יירש את הארץ, וע"כ אין זו מצוה אלא עבירה גמורה. וזו גרועה שבמדות, לעשות מעשה עבירה ולהכשירה במצוה, וזו ממש כמצוה הבאה בעבירה, כאותו חזיר טמא הפושט טלפיו ואומר כשר אני, וכל כוונתו היא להכשיר רשעתו ומעשיו הטמאים בסימני טהרה. ולכן לא היה זה ריב גרידא בין הרועים, אלא ריב ומחלוקת על השקפה ושיטה בין אברהם אבינו ללוט, וכפי שדרשו חז"ל. ולכן שלח אברהם אבינו את לוט מעליו, ואע"פ שהיה הדבר כנגד כל מדתו ואופיו. ולכן אמרו חז"ל בגמרא (יומא כ"ב ע"ב), שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו. שאול עבר עבירה אחת ואבדה ממנו המלוכה, ודוד המלך עבר שתי עבירות ולא אבדה ממנו המלוכה בגין כך. וחטאו של שאול היה על אשר השאיר בחיים אחרי מלחמת עמלק את מיטב הצאן והבקר, ועל אף שנצטווה להרוג את כל שלל המלחמה, בכל זאת חמלו על הצאן, שכן בדעתם דימו שיהא זה לרצון ולריח ניחוח לה' כשירצוהו בעגלים ופרים בני שנה. ומשו"כ שאול באחת ועלתה לו, כיון שהפגם היה מהותי ויסודי, שכלל לא הכיר בחטאו. אך דוד המלך אע"פ שהיו בידו שתי חטאים בכ"ז לא עלתה המלכות ממנו, כיון שהכיר בחטאו, וכאשר הוכיחו אותו, מיד אמר חטאתי, ולכן זכה שהמלוכה תשאר אצלו. מובא במדרש (תנחומא ראה י'), מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיתה לו שדה אחת והיתה עושה אלף מידות, והיה מוציא מעשרותיו ממנה מאה מדות למעשר, ומן המותר היה מתפרנס הוא ובניו ובני ביתו כל ימיו. בשעת מיתתו קרא לבנו, אמר, בני, תן דעתך על השדה, כך וכך מידות היא עושה וכך אני מוציא ממנה מעשר, וממנה הייתי מתפרנס אני וביתי כל ימי. שנה ראשונה זרע הבן אותה ועשתה אלף מידות, הוציא ממנה מאה מידות מעשר. שניה, נכנסה בו עין רעה ופיחת הוא עשרה מידות, ופחתה היא מאה מידות כנגדו, עד שבסוף תשע שנים הוציאה השדה רק מאה מידות. אמר רבי לוי, שאף שהפחת בשדה היה הולך ופוחת בכל שנה עד ט' שנים, מ"מ לא נתן אותו הבן על ליבו לדעת שמחמת שפיחת את המעשרות לכן הוא נענש. אלא היה סבור שיש כאן סיבה טבעית, והזמן הוא עת רע לגידולי השדה. ונמצא שאותו אדם איבד את כל ממון אביו, ולא שת ליבו לחקור בטעם האמיתי שהביא לכליון ממונו, מחמת שפיחת את מעשרותיו, אלא חשב שיש כאן מכת מדינה. כי פעמים אדם לא מכיר בחטאו ולא שם על ליבו להבין ולהתבונן שמעשיו הם מקוקלים. ועל זאת ניתן להמליץ מש"כ (משלי י"ט י"ד) בית והון נחלת אבות, כלומר מתי משתמר אצל האדם בית והון שקיבל מאבותיו, כאשר נחלת אבות בידו, והיינו, כשעומד ומקיים את צדקתם והנהגתם של אבותיו והולך בדרך האמת והישר שהנחילו לו. וזהו התיקון וההכנה הראויה לימי הדין הממשמשים ובאים, ללמוד ולהכיר את חטאו ולדעת את גודל פשעו ואשר עיוות, ואחר כך יוכל להכנס בשערי התשובה עד שישלים את תיקונו וזוכה לחלקו בגן העדן מקום עידון הנשמות.
12:44 / 07.09.10
 
לאהובינו היקרים, דבכל אתר ואתר: זה זמן מרומם ביותר, ליל הילולתו של מו"ר זקננו רבנו חיים פינטו זצוק"ל הגדול, אשר מעלתו רמה, ולאורו אנו הולכים ומנסים בכל כוחנו לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו ולא לבייש את אבותינו הקדושים. והנה שנים רבות הייתה בליבנו קושיה, יעקב אבינו לפני פטירתו אומר: "ושכבתי עם אבותי...וקברתני בקבורתם". וקשה: הרי הגמרא במסכת סנהדרין (מ"ז): אין קוברים צדיק שאינו גמור אצל צדיק גמור. וא"כ, ודאי יעקב עניו ואינו מבקש דבר שנראה מידת גאוה, לקבור אותו עם אדם הראשון, אברהם סבו, יצחק אביו, שנעקד על גבי המזבח ומחשיב עצמו כמותם?, אלא יעקב אבינו מבקש, בזכות הרצון שהיה לו ליהיות כאבותיו, מכח זה, יקברו אותו עם אבותיו. והנה רצון של מצוה, רצון של דבר מרומם, נותן כח גדול מאוד לאדם וזה "רצון יראיו יעשה". כשיש רצון ויש יראת שמים, יעשה, הקב"ה מביא את האדם למעלה הגדולה ביותר. ומכח זה מבקש יעקב להיקבר במערת המכפלה. הנה כשנתבונן, איך אפשר בימים אלו שיש יצר הרע גדול ובלבול הדעת קשה, אשר לא היה בשום דור, איך אפשר לעלות ולהתעלות ולהגיע לדרגות מרוממות?. חשבנו בדעתנו לחזק עינין אונקלוס, אשר היה אחד הגרים המפורסמים ביותר ביהדות, בנו של קיסר רומאי שעזב את ביתו ופנה ללמוד יהדות בארץ יהודה. הגמרא מספרת; שהקיסר שלח גדוד של חיילים להחזיר את אונקלוס הביתה ולהניעו מלהתגייר, אך לאחר שהחיילים הגיעו אל אונקלוס ופתחו בשיחה עימו, כולם התגיירו. הקיסר שלח גדוד שני ושוב כולם התגיירו. לבסוף בתסכול ובכעס, שלח הקיסר קבוצת חיילים שלישית, וציוה עליהם לתפוס את אונקלוס ולהחזירו ולהימנע מכל שיחה איתו. כאשר תפסו את אונקלוס, ראו החיילים שהוא מושיט ידו ומנשק את המזוזה, מה זה, שאלו אותו וכו', וגם הם התגיירו. והנה מהיכן היה כוחו של אונקלוס, הרי היה רק בראשית דרכו ביהדות, ומהיכן היה לו כח זה?. אלא, היה לו כח אחד, כח של "בהירות", מה שידע היה בהיר לו וברור לו ביותר. כאשר יש לאדם כח של בהירות והוא בטוח בעצמו במאה אחוזים במה שעושה ובמה שאומר, כוחו גדול ביותר ובכח זה גייר את כל מי שבא לתופסו וזה "דע מה שתשיב לאפיקורוס", אתה צריך לדעת, להבין בבהירות ואחרי כן תענה לאפיקורוס. כל הקושי להתמודד עם היצר הרע בא מהכח אשר יצר הרע מתשתש את הידיעה אשר צריכה ליהיות ברורה ביותר. אם אדם יודע ומאמין בדבר בסוף ישיג את הדבר. ואם האדם אינו מאמין והאמונה רפה, לא יוכל להשיג את מבוקשו. וזה היה כח אבותנו הקדושים, אשר נקראו "איתני העולם", עמדו איתנים על דעתם, כל כח בעולם לא הוזיזם מדעתם וממחשבתם. ולכן, אפשר תבאר דיברי הגמרא: "כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו". וקשה, מדוע על קביעת מקום לתפילה מקבלים שכר כל כך גדול?, אלא, כאשר האדם איתן אף בכיסאו בבית הכנסת ואין מחליף ומשנה ונשאר יושב באותו כיסא שנים רבות, אפילו שעלה לדרגה גבוה והוא מחשובי הקהילה וכו', אך הוא עדיין במקומו, אלוקי אברהם בעזרו, הקב"ה עוזר לו ומסייע לו, משום שדעתו דעה חזקה יציבה ואימיתית. וזה גם מבחן לבחון בני אדם, מובא, אם יש ברווז אשר נפל ממקום גבוה ופוחדים אולי נשברו עצמותיו, ורוצים לבדוק האם כדאי לשוחטו או אולי מוטב להשאירו בחיים שיתאחו עצמותיו, איך יבדוק?, מובא, ישליכנו לנהר, אם ישחה כנגד הזרם, סימן שעצמותיו לא נשברו ואם נסחף עם הזרם ואינו עומד איתן, אלא ניגרר ונסחף, סימן שעצמותיו נשברו וחבל לו לאדם לשחוט את אותו ברווז . כך האדם מי שיודע לעמוד איתן, סימן גדול הוא לו ומי שאינו יודע לעמוד איתן, יפול מדחי לדחי. מו"ר זקננו הקדוש רבני חיים פינטו זצוק"ל, כל חייו עמד איתן, מקטנותו סבל סבל מרובה, התיתם מגיל קטן, צער וצרה, ועמד איתן בכל דרכיו, כשעמדו אנשי הכנסיה וביקשו ממנו להמיר את דתו, עמד ואמר להם, פה בסתר זה לא טוב תכנסו את כל היהודים ובפני כולם אני אמיר ח"ו את דתי, שמחו שמחה גדולה כל הכמרים, הרב הגדול של היהודים ימיר את דתו וכו', והנה ביום ובשעה המיוחלת כולם עמדו בפחד ואימה לראות ולשמוע מה יעשה רבנו הקדוש, והוא עמד בעוז ובתעצומות וצעק; "שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד" ואמר, כעת אני יודע שלימדתי את כולם מה לעשות בשעה כזו, כעת תוציאו אותי להריגה. זו היא איתנות וזה בא בעבודה של שנים של יושר פנימי, של אמונה בדרך ונאמנות לדרך בלי עליות וירידות ובלי נפילות. בזכות רבנו חיים פינטו זצוק"ל, הקב"ה יזכנו לחזור בתשובה שלמה ולישועה גדולה ולגאולה קרובה ונזכה להתקרב לאבינו שבשמים מתוך אהבה ולא מתוך יסורים וצער . יהיה להגיע לשלימות האמיתית.
09:06 / 05.09.10
   
לאהובינו היקרים, דבכל אתר ואתר: כולם נקבצו ובאו לך, להתאסף יחד שבטי ישראל, בנסיעה לציונו הקדוש של בעל הפלא יועץ זיע"א. וכמאמר הכתוב בפרשתנו: "אתם נצבים היום כולכם...כל איש ישראל". ודרשו חז"ל, שכל ישראל ניצבו באחדות ובשלום, כל איש ישראל, כאיש אחד בלב אחד. ‬מובא בספרים הקדושים שכל אדם צריך לעמול כדי לקנות לעצמו את מעלת ומידת השלום, שהיא מעלה גדולה עד למאוד, שאדם אוכל את פירותיה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. וכבר אמר דוד המלך (תהלים כח, יד) "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", דהיינו, שהברכה שהקב"ה מברך את עם ישראל, שיהיה שלום מוטל בניהם ואם כן, ודאי שהשגת השלום הוא יסוד גדול להגיע לעליה ברוחניות.‬‫ ‬‫ וטעם הדבר, כיוון שעל ידי השלום, יכול האדם להגיע להישגים והצלחות נפלאות, בגשמיות ורוחניות וכאשר, השלום נעדר, אנו עסוקים כל העת במחלוקות ובמלחמות, אשר מסיטות אותנו מתפקידנו ומטרתנו. נמצא, שכל המחלוקות הם מעצת ורצון היצר הרע, בכדי שהאדם לא ימלא את ראשו בעיקר, אלא יתעסק במחלוקת וספיחיה שהם טפלים. לכן, אין גבול ושיעור למעלת השלום, כי כאשר אדם נמצא בשלום עם הסובבים אותו, יש לו את הזמן והיכולת להתמקד בעיקר ולעשות את תפקידו.‬‫ ‬‫ צריך לדעת יסוד נפלא, שקודם שהאדם יעשה שלום עם הסובבים אותו, יש לו לעשות שלום עם עצמו, כיון שפעמים רבות יש לאדם מחלוקת בתוככי עצמו, הנובעת מצד הרצונות והדחפים המנוגדים שמתרחשים בנפשו, שמצד אחד הוא נמשך לעשיית טוב ומאידך לעשיית רע. והמחלוקת הפנימית שבנפש האדם, כמו גם חוסר ההצלחה שנלווה אליה, יכולים להדמות בעיניו כביכול כמחלוקת שלו עם הסובבים אותו וטעות זו, גורמת להרבה בני אדם לתלות את חוסר ההצלחה בסובבים אותם והנלווים אליהם. לכן, ראשית כל, יש לאדם לעשות שלום בתוככי נפשו, לדעת את הכוחות הפועלים בה ולהשליט את הטוב על הרע. לאחר מכן, יפנה לבנות את השלום יחד עם כל הסובבים אותו, ויראה הצלחה.‬‫ ‬‫בגודל מעלת השלום שנינו במסכת אבות (פרק א), הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ובקרבן לתורה. וביאר הקדוש רבי אליעזר אזכרי זצ"ל (בספר חרדים סוף פרק ח), שכשם שבעולם הזה ישנם בתי מדרש, כך בעולם האמת ישנם בתי מדרש, ובראשם עומדים אבות העולם וצדיקי הדורות. וכך גם לאהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום ישנו בית מדרש, שאליו מתקבצים ובאים כל מי שהלך בדרכו של אהרון הכהן, דרך האחווה והשלום. וזה מה שייעץ לנו הלל הזקן, כיון שמעלת השלום כל כך גבוהה, לכן הוי מתלמידיו של אהרון, ללכת בדרך השלום ולרדוף אחריה, כיון שבזאת תקנה לעצמך חלק רוחני נצחי, להיות בעולם הבא, מיושבי בית המדרש של אהרון הכהן.‬‫ ‬‫אמרו חז"ל (ברכות נו, ב), הרואה קדירה (סיר) בחלום יצפה לשלום, וביאר הגאון מוילנא (קול אליהו ברכות), שכידוע האש והמים הם שתי טבעים מנוגדים זה לזה ואין להם קיום ואחדות כלל באופן טבעי. אך באמצעות הקדירה שמפרידה בין האש והמים בצורה הנכונה, ניתן להפיק תועלת רבה לאדם. על ידי הקדירה ניתן לקרב את שתי הלוחמים הללו, המנוגדים זה לזה ומרוחקים זה מזה, ויחדיו להביא ברכה ותועלת, לכן ראיית הקדירה בחלום מרמזת על השלום. הרי, שעל ידי השלום ניתן לחבר בין שני דברים מנוגדים, ואפילו להביא לשלמות והתאמה ביניהם.‬‫ ‬‫כלל ידוע הוא אצל חוקרי המדע, שפעמים רבות דבר חדש נוצר, רק על ידי חיבור בין שני דברים מנוגדים זה לזה, ומהחיבור הניגודי נוצר דבר שלישי חדש, אבל ללא החיבור ועשיית השלום בין שתי הדברים המנוגדים לא יצא דבר. כך כשנתבונן בצורת ההליכה הטבעית נראה, שכאשר האדם עוקר את רגלו הימנית לצעוד קדימה, הרגל השמאלית נותרת עדין נטועה חזק במקומה ואינה משתתפת בהליכה. ורק כאשר הרגל הימנית הונחה על הקרקע, עוקר האדם את רגלו השמאלית לצעוד, ואו אז הרגל הימנית נותרת על עומדה וכביכול אינה מסייעת בהליכה. אכן, פעולת ההליכה של הרגל הימנית מנוגדת לרגל השמאלית, אך רק כך תתאפשר הליכת האדם, אם ירצה האדם ללכת בו זמנית בשתי רגליו הוא יפול מיד, ועל ידי החיבור והשלום בין שתי הניגודים יחדיו, מצליח הוא בדרכו.‬‫ ‬‫
12:18 / 31.08.10
 
 
ערב שבת קודש, מהשבתות האחרונות של השנה. יש לשבתות האלו כח גדול ביותר למיתוק הדינים ולעורר רחמים בשמי מרומים בקהילות עם ישראל הקדושים נהגו להקפיד באמירת תהילים בחודש אלול ובפרט בשבתות הקדושות של חודש זה, ובכל עת ובכל זמן, רואים אנו את מו"ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל, עומד בשבת קודש, מחזיק התהילים בידו ובעמידה, משתדל לסיים לקרוא את התהילים ביום שבת. וידוע שאמרו חז"ל כל צרה ובעיה, אשר יהודי נמצא בתוכה, בתוך התהילים יש פיתרון לצרתו ולבעייתו. ולכן, ליקטנו כמה מזמורי תהילים, אשר נפשי יצאה בדברם וסגולות גדולות ונשגבות טמונים בהם, עד כי יבא שילה והם תיקון לנפש האדם ובראשם מצוות דאורייתא אשר עצם אמירתם בכוונה, בהם אפשר לזכות בכמה מצוות מהחשובות ביותר מדאורייתא ולכן, יקפיד האדם בכל ימות השבוע ובפרט בשבת, לקרוא את הספר הקדוש ספר התהילים. וידוע מעשה על חבורה של ילדי חמד, אשר היו עוסקים בתורה ובמצוות אצל רבם והגדרתם הייתה תינוקות של בית רבן שלא חטאו בזמן הצר הרוסי היו כופים ולוקחים את אותם נערים לצבא ומגדלים אותם, לא כבני אדם, אלא כחיות השדה ואחרי כן, היו מעבירים אותם על דתם; כיתה שלמה נלקחה לצבא, עמדו הילדים הצטערו מה נעשה, איך נעורר רחמי שמים, בכדי שאבינו ירחם עלינו ויושיענו?! קמו ואמרו מה יהודי עושה בשעת צרה? קורא תהילים! אך לאף אחד מהם, לא היה ספר תהילים ואיך יקראו תהילים, עמדו כל הנערים וזכרו ניגון התהילים והיו ממלמלים בקול את ניגון התהילים- הניגון הזה עלה לפני כיסא הכבוד ובזכות הניגון ריחם הקב"ה על ילדי חמד הללו והתבטלה הגזרה בנס מעל הטבע. אם כך נדמה בנפשנו, יהודי שקורא תהילים מעומק הלב, עד היכן כוחו מגיע ועולה. וצריך האדם לידע, הנה אמרו חז"ל ספרי חיים ומתים לפניך נפתחים בראש השנה וקשה לנו מילא סיפרי החיים הקב"ה פותח, למה צריך לפתוח שוב ספרי המתים לעיין בהם? אלא אפשר לפרש ולומר: ישנם שתי סוגי מצוות: יש מצווה שאדם מקיים אותה ובסיומה שם הסתיימה המצוה; ויש מצוה אחרת שמתגלגלת והולכת וממשיכה הלאה, למשל אדם שבנה בית הכנסת המצווה אינה מסתכמת בבנייה בלבד, אלא, כל יום שנכנסים יהודים ומתפללים עולה ומתעלה האדם למדרגות גבוהות בשמים וזה "ילכו מחיל אל חיל" שהצדיקים בשמים הולכים מדרגה לדרגה, על פי כוחם בעוה"ז וכן, צדיקים אין להם מנוחה בשמים, מדוע אין להם מנוחה? משום שעסוקים לעלות ולהתעלות ולכן, סיפרי מתים, אף פתוחים כל ראש השנה בודקים את מעלת המתים, האם עלו ולאן עלו והיכן יהיה מקומם בעולם האמת. ונביא ראיה לדבר הגמרא במסכת חגיגיה דף ד' אומרת אמר רבי אלעזר כשהיה מגיע לפסוק הזה היה בוכה " ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי" מה שמואל הנביא שהיה צדיק אחרי מותו היה מתיירא מן הדין וכועס על שאול למה העליתני, קל וחומר אחרים שגם להם יש פעם בשנה דין ומה פחד שמואל- מבארים המפרשים, בניו לא הלכו בדרך ה', פחד שמואל שמעשיהם מורידים אותו מטה ולכן, כששאול העיר את נשמתו באוב, לשאול את אשר יהיה במלחמה למחר, פחד שמואל שמעירים אותו לדין, להוריד אותו ממקומו בשביל בניו שלא הולכים בדרך ה'. לכן, יזהר בכל כוחו להקפיד על ספרי חיים ואף על ספרי מתים להוסיף בימים אלה לו ולבני משפחתו, אשר נפטרו מן העולם וביותר יקפיד בכניסת שבת ביציאת שבת. אמרו חז"ל כל השבוע הרשעים בגיהנום ובשבת יוצאים מגהנום ובמוצאי שבת, שבים לגהנום, אך על פי מעשיהם של בני המשפחה החיים, כשהבן או הקרוב משפחה החי, מכניס את השבת מוקדם מוציא את כל בני משפחתו מגהנום ראשונים וכשמתעכב ביציאת שבת, משאיר אותם מחוץ לגהנום אחרונים ואז אותם בני משפחה עומדים ומליצי יושר עליו, על הטוב אשר גמל אותם. חס ושלום, כשלא נוהגים כשורה בשבת מצערים את קרוביהם ומכפילים עליהם את עינוי הדין בשמים. שבת קודש, זה זמן מיוחד לתשובה מאהבה בשמחה ובטוב לבב, אך ישתדל האדם בכל כוחו לא רק לקרב עצמו, אלא להשפיע על כל הסובבים להתקרב להקב"ה, בשמחה ובטוב לבב. והנה, תמיד מול עינינו, מעשה המובא בקדמונים, איך ינהג האדם ולא יכפה עצמו אלא בדרכי נועם, ישיג כל טוב: מעשה באדם אשר היה נשוי עם אשה צדיקה חכמה ונבונה ויראת ה' הייתה אוצרה, באחד הימים הלך הבעל לבית המשתה עם אחד מעשירי העיר אכל ושתה צחקו והתהוללו ובתוך ההתהוללות השתכרו כטוב ליבם ביין, עמד בעל הבית הקשה ואמר לאיש ההגון יש לי בת, אשר עדיין לא התחתנה ורוצה אני שתישאנה והדבר הזה יהיה שמחה גדולה בעיני. אמר לו האדם: אני נשוי עם אשה צדיקה הגונה וטובה, מדוע אעשה מעשה זה? השקה אותו האיש הקשה עוד משקה עד שלא עמד בזה כבר ואז עמד ובנדר נדר לו וכתב וחתם, שיוסיף את ביתו לאשה ועוד הוסיף ונתן לה נדוניה גדולה והבטיח כתובתה מרובה, הכל כתוב וחתום. כשהגיע לביתו, התפקח מיינו, הבין את אשר עשה והצטער צער גדול. לא ידע איך לעמוד ולומר זאת לאשתו הצדקת ואשתו ראתה שפניו לא כתמול שלשום, עמדה וביקשה להבין את אשר לו. בסוף, לא עמד עוד וגילה וסיפר לאשתו את אשר עשה. מיד קמה על רגליה אשתו ואמרה מזל טוב, אשריך! אני מיד קמה והולכת לבית אבי לחודש ימים, עד שתתחתן בשמחה ויעברו ימי שבע ברכות עליך, באושר ובטוב לבב; הבעל, לא האמין, אשתו אספה את בגדיה ויצאה לדרכה והוא הלך לבית אבי כלתו החדש וביקש להכין למחר, או ליום שאחרי, את החתונה הגדולה בביתו כולם עמדו ושמחו שמחה גדולה בהכנות הללו, הייתה חתונה כל טובי העיר השתתפו בה שמחה מרובה ביותר בלילה נכנס האדם לחדרו יחד עם אשתו ומוצא שצרתו גדולה מצרת אשתו, אשה חסרת דעת חסרת דרך ארץ, אשר אין ביכולתה לעשות מאומה בבית וכו' חיכה האדם לבוקר ובבוקר הלך לאביה ודרש ממנו, מיד, להתגרש מביתו ושילם לה כל אשר חפצה. אחרי שהוציאה מביתו, רץ לבית חמיו והלך בוכה לפני אשתו מבקש מחילה וסליחה וכפרה. אשתו מחלה וסלחה, אך אמר לאשתו אמרי נא לי מדוע נתת לי, בקלות כל כך להתחתן ועזבת את הבית ונהגת בצורה הזאת? ענתה האשה ואמרה: ידעתי מי אני וידעתי אילו הייתי צועקת ומתלוננת, דבר זה היה נשאר בליבך כל החיים בכל עת ובכל זמן, היית חושב וחושש אולי טעיתי, אולי הפסדתי, לכן נתתי לך שתראה את הכל, נתתי לך שתרגיש את הכל ואחרי שראית והרגשת ואתה אחראי להפסד הכספי שנגרם לך יודעת אני שליבך יהיה שלם ושלא יהיו תלונות יותר בליבך. כך אצל אדם, כאשר כופים האדם לעשות דבר ומונעים ממנו בכח, לעשות מה שליבו חפץ נשאר הרע בליבו ולא מתרפא "בטוב טעם ודעת למדני חוקיך". הקב"ה, יתן לכולנו שבת שלום שבת של הצלחה שבת של ישועה ונזכה כולנו לגאולה שלמה בקרוב.
13:14 / 27.08.10
   
נאמר בפרשת השבוע: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם". ורש"י פירש: אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא והרמב"ן הקשה: ולא הבינותי הרי ביכורים נותנים לכהן ואם לא לכהן שבימיו, למי יתן? ואפשר לפשר ולומר, כהנים בימים ההם, הם היו הרבנים המדריכים של כלל עם ישראל, הם היו מלמדים את העם את הדרך בה ילכו וזה "כי מציון תצא תורה" מהכהנים הנמצאים בבית המקדש, תצא תורה, היו מלמדים את העם תורה ודרך בה ילכו. והנה טבע ואופי האדם כל דבר שיש לו חושב ואומר, לאחר יש טוב ממני, או בדור הקודם היו כהנים צדיקים וחסידים מאלו ואין ליבו שלם ובטוח עם אשר יש בידו וזה אופי וטבע האדם ועל פי זה נבאר ונאמר המשנה באבות ו' המשנה מונה ארבעים ושמונה דברים, שעל ידם אפשר לקנות את התורה: אחד מהדברים "המכיר את מקומו" ועוד דבר מ- 48 הדברים: "והשמח בחלקו" אפשר לפרש ולומר: אדם שאינו מכיר את מקומו וכל היום חושב על מקום אחר, לא יכול להגיע לשום מקום ולא יכול לעלות ולהתעלות ומתדרדר מטה מטה וכל חייו פחי נפש קשים וחיי מרורים חי, נצייר בדעתנו תלמיד לומד בישיבה, אם כל היום חושב על מר גורלו, אילו למד בישיבה אחרת, אילו חבריו היו חברים אחרים, לעולם לא יגיע לאף מעלה בתורה וכן, אדם שעובד בעבודה מסויימת וכל היום חושב על עבודה אחרת, לעולם לא יצליח בעבודתו כך בעל ואשה, אשר התחתנו וכל היום חושבים אילו התחתנתי עם דבר אחר, כל חייהם חיי מרורים לכן, המכיר את מקומו ויודע שזה המקום של שורש נשמתו וזה אשר לו, רק אז יכול למצוא שקט ומזור לנפשו. וכן, השמח בחלקו, אחרי שיודע שזה מקומו הוא שמח ומבין, שמה שיש לו זה הטוב ביותר בשבילו ואחרי שיש את שתי המידות האלו מכיר את מקומו ושמח בחלקו, נפשו יותר בריאה ויותר חזקה להתקדם בכל מעלה וכל דרך על פי זה יובן הפסוק "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" לא תחשוב על כהנים אחרים, אולי הם טובים יותר, אולי כהן פלוני יותר טוב מכהן שני, אולי לפני שנים היו כהנים יותר טובים אלא ובאת אל הכהן אשר נמצא בימיך לכן, נחזק עצמנו ונשמח באשר נתן לנו הקב"ה ונדע שזה הטוב ביותר עבורנו וכשאדם מבין שמקומו זה הטוב לו ביותר, קל לו להשלים עם נפשו ולהכין את חייו להתקרב יותר להקב"ה. הנה אתמול אחד מהאהובים והחביבים מבני הישיבה הקשה ושאל אותנו שאלה מדוע עושים תשליך ביום ראש השנה? והתשובה לכך מובאת במהרי"ל הלכות ראש השנה פירש ואמר תשליך הוא זכר לעקדת יצחק, כשלקח אברהם אבינו את יצחק לעקדה, עמד השטן להכשילו וברא נהרות ומעיינות והקשה על אברהם להתקדם וללכת לכיוון הר המוריה, עד שאברהם כמעט תבע ואברהם אבינו לא נכנע והמשיך בכל כוחו ועל ידי תשליך ביום ראש השנה מעוררים ומזכירים בדרך זו את עקדת יצחק ואולי נוסיף ונאמר יותר ידוע שיצר הרע כשרואה שאדם מתחיל להתקרב להקב"ה מעמיד בפניו את כל הנסיונות הקשים בכדי להכשילו והנה ביום ראש השנה, מקבלים אנו על עצמו קבלות רבות לשינוי המעשים לדרך חדשה והשטן בכל כח מנסה לערער ולהקשות הכל לאדם ולכן, אנו מזכירים את הנהר, שאף אברהם כשקיבל על עצמו לעשות רצון ה' בעקדת יצחק עמד השטן בכל הדרכים והדרך הראשונה בנהר שכמעט תבע בו אברהם, אף אנו לא נשבר משום ניסויים מזכירים את כוחו של אברהם בנהרות ובימים להכניע את יצרו בזמן העקדה. ואמרו חז"ל שטוב לעשות תשליך במים, אשר ישנם דגים ומדוע דגים? לרמוז ולומר לו כשם שהדגים ישנה סכנה מרחפת עליהם מרשתות ומדייגים, אף אנו יש בחיינו סכנות מרובות, רגע רגע וכל החיים בחזקת סכנה. נחשוב בדעתנו, עצה טובה לזכות בדין להינצל מכל הסכנות העורבות לנו בחיינו, חשבנו לבאר ולאמר בסימנים שמברכים בליל ראש השנה יש סימן שמברכים ואומרים "יהי רצון שירבו זכויותנו" וקשה, איך ירבו זכויותנו, הרי אין נס שמתרבים הזכויות?! אם עומלים ועובדים אפשר להרבות זכויות, אך פתאם ירבו זכויותנו?! אלא, העושה תשובה מאהבה, כל עברותיו נהפכים לו, כזכויות וזהו כח גדול, כל השנה חטאת, מעלת וגזלת וכאשר תעשה תשובה מאהבה, הקב"ה לוקח את כל העוונות והופכם לזכויות וזה "וירבו זכויותנו" שנזכה לעשות תשובה מאהבה ואז ירבו זכויותנו משום שכל העוונות נהפכים כזכויות. ולכן, נשתדל בימים אלה להתבונן, בכל מעשינו ולהגיע לאהבה אמיתית אהבת ה' ונשוב אל ה' באהבה שלמה ונשתדל בעזרת ה' בכל כח, לעלות ולהתעלות ולהרבות בזכויות ומעשים טובים. בעזרת ה' ביום חמישי נקבל על עצמנו קבלות בשיעור הקדוש בבית המדרש הגדול באשדוד בסיומו נתפלל יחד סליחות והתרת נדרים והתרת קללות נחזק בכל כח את הטיסה הקדושה לציון רבנו אליעזר פאפו זצוק"ל, זכותו יגן עלינו ועל כל המשתדלים לשמו לזכרו ולכבודו. תודה רבה.
08:36 / 25.08.10
 
לאחינו ורעינו האהובים והחביבים, יהי רצון שהברכה תחול בכל מעשה ידכם ונזכה כולנו לשוב בתשובה שלמה ובהתקבץ ראשי עם יחד שבטי ישראל בציון רבנו אליעזר פאפו בשבוע הבא נשתדל לדבר, אם יכתוב ה' בחיים, כמה דברים בעינייני סגולות ומרפא ותיקון לנפש, מחכים ומשתוקקים אנו להתעלות הנפש המרוממת, אשר חווים כל שנה בציון רבנו אליעזר פאפו בעז"ה, בשנה השביעית, אשר אנו מקפידים לנסוע ברוב עם, יצא לחופשי, נצא לחופשי מכל צרה ומצוקה, מכל נזק ומחלה ובשנה שהיא שנת "טוב" שנים להקמת ק"ק שובה ישראל תהיה מבורכת לכל קהל עדתנו הרהרנו היום בדעתנו, אדם הראשון בחיר הבריאה, יציר כפיו של הקב"ה, אחרי שחטא ואכל מעץ הדעת עשה תשובה, אם כך מדוע הקב"ה לא קיבל את תשובתו בשלמות ומדוע מת והביא מיתה לעולם? התשובה הייתה צריכה למחוק את העונש והחיים היו צריכים להיות חיים נצחיים, מדוע כך עלה בידו לדירעון עולם המיתה נכתבת ונחתמת על שמו. אלא, אפשר לבאר ולומר,אדם שחוטא ומיד עושה תשובה והחטא אינו נשאר עימו זמן, התשובה טובה ויכולה לזכך עד היסוד את כל אשר חטא אך, אם אדם חוטא ומתעכב בתשובתו קשה מאוד להחזיר את עוונותיו ולהשיבו כקדם וכבתחילה והנה, אדם הראשון התעכב בתשובתו וכמו שמובא בחז"ל שפגש את קין וראה שעשה תשובה התחיל אדם הראשון לטפח על פניו ואמר: כך היא כוחה של תשובה ואני לא יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת, אם היה עושה מיד רגע אחרי החטא, תשובה היה מונע מיתה מן העולם ומובא בחז"ל באחד בשבת נכנס אדם הראשון במי גיחון העליון עד שהגיעו המים עד צוארו והתענה שבע שבתות ימים עד שנעשה גופו כמין כברה אמר אדם לפני הקב"ה ריבון כל העולמים העבר נא חטאתי מעלי וקבל נא תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת השבים מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו והעביר את חטאתו מעליו וקיבל את תשובתו שנאמר חטאתי הודיעך וכו'. הנה ההזדרזות בתשובה מנקה ומזככת את האדם ומביאתו לטהר עצמו עד המדרגה הראשונה אשר היה. והנה, חשבנו בדעתנו היום דבר פלא מצאנו שני אנשים בהיסטוריה של עם ישראל לאחד קראו מנשה המלך, אשר חטא והחטיא והרס וקילקל והשני אלישע בן אבויה, אשר היה רבו של רבי מאיר בעל הנס וזכה לעלות לפרדס ולראות בשמים מראות גבוהות בהשגה ובסוף כפר ומרד בהקב"ה, אך מצאנו אצל מנשה כל המלאכים התנגדו לתשובתו וסגרו כל דלת כל חלון וכל חריץ בשמים בכדי שהקב"ה לא יקבל את תשובתו עד שחתר הקב"ה חתירה מתחת כיסא הכבוד ומשם העביר וקיבל את תשובתו ואצל אלישע בן אבויה מצאנו שיצאה בת קול מהשמים ואמרה שובו בנים שובבים חוץ שאלישע בן אבויה הקב"ה נעל וסגר לפניו את דלת התשובה ועלתה בליבנו קושיה מדוע מנשה המלך אשר חטאיו היו קשים מנשוא, הכניס צלם בהיכל ועשה דברים נוראים הקב"ה חופר מתחת כיסא הכבוד כנגד כל הדעות בשמים ומקבל את תשובתו ואצל אלישע בן אבויה הקב"ה חוסם ומונע ואומר: לכולם יש תשובה חוץ מאלישע בן אבויה ואפשר לבאר ולאמר חטאו של מנשה וחטאו של אלישע בן אבויה אינם דומים מנשה היה לו יצר לחטא הלך אחרי תאוות ליבו התדרדר הלך וירד ונפל עד שהגיע לשפל שהגיע אלישע בן אבויה חטאו חמור וקשה משום שידע מה זה התורה זכה לעלות לשמים, זכה להכנס לפרדס ולראות דברים נשגבים אדם שזכה לראות את האמת וזכה להיות קרוב לקדושה ובכל אופן, כופר ומורד עונשו גדול מנשוא. אם כך, נחלק את החוטאים לשנים אדם שנופל מתעוות ליבו ואדם שהיה קרוב לקדושה ולתורה ונפל וזה לשון חז"ל: שינה ופירש קשה מכולם אדם ששנה שלמד והיה קרוב לטוב ופתאום קם נגד הטוב אין מרפא למחלתו והקב"ה מעיד ואומר שובו בנים שובבים חוץ מאחר מאותו אדם שהיה חלק מהבנים כביכול למד והיה קרוב ונהיה אחר ואם הרחיק נדוד ולא ניסה מיד להתקרב בתשובה, מגדיל ומרחיב את עונשו וכפרתו מתרחקת ממנו רגע רגע. לאחר שחשבנו דברים אלו היום, היה בליבנו צער גדול איך נשוב אל ה', איך נתקרב להקב"ה, כל אחד עם כל מעשיו וכל אשר לו מי יצדק לפניו בדין ובתוך הרהורי המחשבה ושיברון הלב על עוונותנו הרבים, עלה בדעתנו אפשר למתק את הדינים על ידי הצדקה ובכל עת ובכל זמן עולה בדעתנו המעשה, אשר מובא בשם רבי אליהו הכהן מאיזמיר ( בעל השבט מוסר) אשר מביא מעשה באדם רשע שכל חייו הרע לעולם כולו הזיק וציער ופגע ופגם בכל הקודשים עד שחלה בחולי קשה ביותר ונטה למות ומרוב יסורי הכאבים אשר כאב והצטער לא הצליח לאכול ולעלות לפיו מאומה אחרי ימים רבים בחוסר אכילה שיכנעו אותו בניו וקרוביו שלפחות, יאכל ביצה הסכים אחרי שיכנועים והפצרות מרובים לאכול ביצה כשהחזיק הביצה בידו רגע לפני שאכלה דפק עני בדלת וביקש צדקה לקח אותו רשע את הביצה ומסרה בידי העני העני שמח שמחה מרובה ויצא מביתו כעבור שלושה ימים מת הרשע אחרי זמן בא בחלום לבניו ואמר להם בני הקפידו בכל כח במצוות הצדקה משום שבזכותה ניצלתי מדינים קשים וזכיתי למעלה גדולה בשמים ונקשה אדם כל חייו חטא חטאים קשים צדקה אחת ביצה אחת תציל אותו ותרים אותו לגן עדן, אלא לפעמים יש עני שהמוות קרוב אליו מאוד בין מוות מרעב ובין מוות בנפש בנשמה ובמורל וכשנותנים צדקה יכולה אותה צדקה ללכת לאוכל שיציל חיים או שיעודד ויחזק אנשים שנפשם מתה ורק גופם חי וכבר אמרו חז"ל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו אותה שמחה אותו עידוד כמה כח נותן לנשברי לב ומה יכול לשנות במהות של העני של האביון וכמה זכות יש לנותני צדקה וכבר אמרו חז"ל: "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". לכן, נחזק בדעתנו כשחס ושלום עשינו מעשה לא טוב לא נתמהמה מיד נשוב בתשובה ולכן, אמרו חז"ל: אם ראית תלמיד חכם שחטא אל תערער אחריו שמא עשה תשובה משום שתלמיד חכם יודע שאסור להשאיר חטא ביד ומיד עושה תשובה ונזהר חס ושלום מחטאים ועוונות הבאים מדעת ולא מתאווה ונקפיד בכל כוחנו בצדקה והקב"ה יצדקנו בדיננו ויושיענו ונזכה כולנו לגאולה שלמה ולשוב אל ה' בלי יסורים בלי צער אלא כבנים. ברכה והצלחה
09:17 / 24.08.10
   
לידידינו ואהובינו היקרים, בכל מקום אשר תפנו, ברכת ה' עליכם תמיד.‬‫ פרשת השבוע, פרשת כי תבוא, פותחת במצוות הביכורים והמעשרות, מצוות יקרות שנזכה בע"ה לקיימן בשלמות בבניין בית מקדשינו. מצוות הביכורים מחזקת את האמונה בהשם יתברך ואת הידיעה, כי ממנו הכל והוא אל זן ומפרנס לכל ולכן, כדי לחדד את ההרגשה הזו, ציוותה עלינו התורה, לקחת את הפרי הראשון שביכר בעץ ולהעלותו לירושלים לבית המקדש. ואע"פ שהאדם משתוקק מאוד לאכול את הפרי הזה ואליו הוא נושא את נפשו, אחרי תקופה של עמל וטרחה גדולה ובכל זאת, מקדיש הוא אותו לה', כדי לבטא ולחזק את אמונתו בה'. מאידך, מצוות המעשרות נועדה, כדי לחזק אצל האדם את מידת הנתינה וההענקה לזולת, ואת החובה להפריש חלק מהטוב שהקב"ה העניק לנו, למי שחסרה לו הברכה בביתו. וכפי שמפריש המעשרות היה מתוודה ואומר: "ביערתי הקודש מן הבית וגם נתתיו לגר ליתום ולאלמנה, ככל מצוותך אשר ציוותני לא עברתי ממצותך ולא שכחתי".‬‫ הרי, שמצוות הביכורים והמעשרות, נועדו לחזק את הקשר שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו, אשר הם קשורים ושלובים זה בזה. וכבר אמרו חז"ל (יומא פו), עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו. כלומר, יתכן שאדם יקיים את מצוות היום הקדוש כהלכתו, יצום ויתענה ויזעק מקירות ליבו, אך עדיין אין תשובתו שלמה ואינה רצויה לפני ה' וזאת מכיון שלא ריצה ופייס את חברו.‬‫ לכן, חובה עלינו לפשפש ולבדוק בימים אלו, ימי חודש אלול שהם ההכנה לימי הדין הקרבים, ראש השנה ויום הכיפורים, כיצד נוכל למנוע את המחלוקות והסכסוכים בין בני האדם? כיצד נוכל לקרב את הלבבות, ולהגביר את האחווה בין אדם לחברו, שהרי הם המעכבים אותנו מלהשיג את שלימות התשובה. ומוטלת עלינו החובה לבחון, מהי הדרך שעל ידה נוכל להגיע לשלום ושלימות עם כל הסובבים אותנו?‬‫ לימדונו רבותינו: (שבת קלג, ב.) חייב אדם להלך אחר מידותיו של הקב"ה, מה הוא חנון ורחום, אף אתה חנון ורחום. ואחת ממידותיו של הקב"ה היא, להשתתף בצערם של ישראל. ועד כדי כך שותף הקב"ה בצערם של ישראל, שכאשר אדם סובל הקב"ה אומר: קלני מראשי קלני מזרועי (סנהדרין מו, א), כביכול השכינה הקדושה בעצמה סובלת יחד עם אותו אדם וכאשר, בני ישראל סבלו והשתעבדו במצרים, כשהיו הנוגשים מעבידים אותם בחומר ובלבנים, ה' משמים השקיף על עמו וראה והשתתף בצערם וצרתם ולכן, היה "תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד, י), דהיינו, שהקב"ה כביכול הניח כל זמן השעבוד תחת רגליו, כמין דמות של לבנה (ויקרא רבה כג, ח) וכל זאת למה? כדי לזכור ולהשתתף בצערם של ישראל.‬‫ אם נדבק במידה זו של הקב"ה, נרגיש בצער זולתנו, כמו שאמר דוד המלך בתהלים "עמו אנכי בצרה", אם נתבונן במה שעובר על הקרובים אלינו, וננסה להבין את המתרחש בליבם, ודאי שנצליח למנוע ולדחות את מרבית המחלוקות והסכסוכים. בקורטוב של הבנה והשתתפות בצער ורגשות זולתנו, נוכל לקנות את עולמנו ואף יותר מכך, נזכה לדבוק במידותיו של הקב"ה.‬‫ ישנו מדרש מופלא, אשר מלמד על מידת השותפות של הקב"ה עם בני ישראל בצרתם. לאחר חורבן בית המקדש, כאשר הוגלו בני ישראל מארצם, ספרו השבאים הרומיים את השבויים היהודים בטרם החלו את המסע באוניות לרומא וזאת על מנת למנוע מהשבויים לברוח. והנה פלא, כשהגיעו לאדמת רומי ספרו השבאים את אסיריהם וגילו לתדהמתם שלא רק שלא חסרים אסירים, אלא, שבכל אוניה נוסף שבוי אחד שלא היה בספירה הראשונה כאשר היו בארץ ישראל.‬‫ נדהמים מהענין המופלא, פנו הרומאים אל חכמי ישראל שיסבירו להם את פשר הדבר. אמרו החכמים לרומאים, שאותו אסיר נסתר שהתווסף לכל אוניה, הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, אשר קיים בעצמו "עמו אנכי בצרה", ו"בכל צרתם" של ישראל, כביכול גם "לו צר". וגם הקב"ה מצטער ומשתתף בצער בניו, ועל אף שהם בחטאם הביאו על עצמם את הצער הזה. וכאשר נעמול ונתאמץ להרגיש את צער זולתנו, לשאת עמו בעול צערו ויגונו, בזאת הולכים אנו בדרכי ה' כפי שנצטווינו, ובזה קונים אנו את שלמות נפשנו. ‬‫מלבד המעלה המיוחדת שיש לאדם שזכה להיות בצרה יחד זולתו, ישנה תועלת נוספת שאפשר להשיג על ידי השותפות בצער עם השני. הלא ידועים דברי חז"ל (ב"ק צב, א), כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה. ולכן, מי שירגיש בצער זולתו ויתפלל עליו להצלתו והצלחתו, מלבד התועלת של "והלכת בדרכיו", זוכה הוא שגם תפילותיו ובקשותיו ייענו מן השמים במהרה.‬‫ מסופר בספרים הק', על אדם שגר בשכנות לבית מדרש שהיה מלא בלומדים כל שעות היממה, בפתח בית המדרש ישב שמש שדאג במסירות לכל צרכי הלומדים יומם ולילה, קיץ וחורף. באחד הימים נדבה רוחו של אותו אדם להביא לשמש סל מלא בפירות משובחים, כאות הוקרה על דאגתו ומסירותו ללומדי התורה ועל הארת הפנים שמאיר לכל הבאים. כאשר קיבל השמש את המתנה אמר לעצמו וכי ראוי אני לזאת, הלא הנני אדם פשוט ודל ומתנה שכזו אינה ראויה לי. נטל את סל הפירות ונתנו לראש הישיבה, כאות הוקרה והערכה ללומדי התורה. ראש הישיבה אמר שהיות ואין לו צורך בכל כך הרבה פירות, לכן נטל את הסל ונתנו לאחד התלמידים שלמד בישיבה. התלמיד שלא ידע שהפירות נמסרו על ידי השמש, אמר לעצמו: הרי גם לי אין צורך בכל כך הרבה פירות, אתן אותם לשמש של הישיבה שמשפחתו גדולה ובודאי שימחו בני ביתו בפירות. סוף דבר חזר סל הפירות לשמש, אשר ברוחב ליבו ורוב טובו חשב על זולתו ומן השמים החזירו לו את גמולו כפי ליבו הטוב.‬‫ זוהי הדרך אשר ידבק בה האדם, לחשוב על זולתו, במה יוכל להיטיב לו, לסייע בידו או להקל מעליו את משא דאגותיו וסבלו, זו הדרך אשר בה ישכון אור ומסוגלת היא להרבות אהבה ואחוה בין איש לרעהו ולהגיע לשלמות האמיתית והיא ההכנה הראויה והנוחה לקראת הימים הנוראים - הנפלאים, הבאים עלינו לטובה.
16:52 / 22.08.10
 
לכל אהובינו וחביבינו: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין לעמו מכשול" ערב שבת קודש "כי תצא למלחמה על אויבך" ודרשו חכמי המוסר, במלחמת היצר מדובר. אחת הטעויות הגדולות של העולם, שאינם מבינים שהחיים הם מלחמה מתמדת ומנסים לברוח במחשבותם ולא להתמודד עם המציאות שאנו במלחמה רגעית עם היצה"ר וכל שנה בחודש אלול, התורה מזכירה לנו תתעוררו ותצאו אתם למלחמה עם האויב הגדול, שזה יצר הרע ומי שלא מבין שהוא במלחמה, בלי להרגיש, נאבדים לו חייו ומאבד את כל אשר לו כך מצאנו גם בפרשת השבוע "כי תיבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו", ודרשו דורשי רשומות: כי תבנה בית חדש, בכל דבר חדש אשר אדם עושה בחיים, צריך לבנות מעקה פירוש מעצור בגגו, פרוש, בראשו, במחשבות משום שכל דבר, אשר האדם מפריז בו ושוקע בו במחשבות מרובות, בסוף האדם מאבד את הדבר ההוא, צריך לדעת לחשוב במידה ובכמות הנכונה; מחשבות מרובות הם עצת היצר הרע להתיש את האדם, לאבד לאדם את הטוב הכתוב לו בשמים ונדמה בנפשנו, אם נכתב על האדם עושר מסויים לשמוח ממנו והאדם ישב וישקע ויעביר את זמנו במחשבות מרובות מהעושר, אשר חושב עליו ונהנה מהמחשבה של העושר, הנה זה האיש קיבל את שכרו במחשבה בלבד; כפי שמסופר על רבי פנחס מקורליץ שבא לפניו אדם, שעבודתו הייתה לספר דברים לבדח ולהצחיק את האנשים ובא לפני הצדיק ואמר לו רבי נלחם אני בכל כוחי על פרנסתי אך איני משיג בקושי פרנסה מועטת ביותר, מה עלי לעשות? ענה לו רבי פנחס: לכל אדם נכתב כמה ישמח במשך השנה ואתה כל היום מחפש כל עינין לצחוק ולשמוח ומה שכתוב עליך לשמוח בפרנסה מאבד אתה בצחוק ריק ובקלות ראש, לכן קח את חייך ברצינות ולא לחפש קלות ראש וצחוק, בכל עניין ואז השמחה שנכתבה עליך, בראש השנה, תשוב ותהיה לך בשמחת הפרנסה. לכן, כל הדמיונות ושקיעה במחשבות של עושר ושל הצלחות, השמחה הזאת ממעטת ומורידה מההצלחה האמיתית. אדם צריך לסדר את דעתו בצורה מסודרת ולא להיסחף אחרי ההבל והריק ומובא ברבנו יוסף חיים משל, אשר מוסר גדול טמון בו; אדם אחד מלאכתו הייתה לאסוף בכל ימות השבוע ביצים וביום השוק היה מוכרם לכל הבאים וכך במשך ימות השבוע היה נושא על ראשו סל ובו כ1000 ביצים וכך, היה מסתובב מכפר כפר. באחד הימים, כשהיה קונה את קניותיו בכפרים וכבר מילא את רוב סלו בביצים, התחיל לדמיין ולחשוב במחשבתו, הנה יש לי מעל ראשי כאלף ביצים אם היו לי אלף תרנגולים שהיו דוגרים על הביצים כך היה לי 1000 אפרוחים הייתי מגדלם וגם הם היו מטילים אלף ביצים וכך לאט לאט הייתי מתעשר מעסקי התרנגולים והביצים ועם הימים שיחלפו, הייתי נותן ידי גם בעיסקי הבדים ובוודאי מצליח, הצלחה מרובה וממשיך הלאה במחשבתו, בדימיונותיו וכבר הפליג לעסקי הביניינים, בוודאי הייתי מצליח ורוכש ביניינים רבים ומרוב מחשבותיו ראה עצמו כבר נשיא כל קהל עם ישראל, הוא המשיך לדמיין, הנה יום שמחת המלך ויום מינויו למלך מגיע, כשביום זה, קהילת היהודים שולחת את פטרונה ונשיאה, למלך עם תשורה להטיב את לב המלכות על עם ישראל והנה מוכר הביצים, ראה עצמו בדימיונו כבר פטרון ונשיא הקהילה והנה, מדמיין עצמו עומד לפני המלך ובלי לשים את ליבו במעשיו, קד קידה והתכופף - מרוב שהיה שקוע בדימיונו, עד שכל הבצים אשר על ראשו, נפלו ונשברו וזה עומק דיברי הפסוק בפרשה כי תיבנה בית חדש, כשניכנס אתה לדבר חדש ועשית מעקה לגגך, תעשה מעצור, אל תישחף במחשבות או דימיונות, וידועים דיברי המהרח"ו שקילקול המחשבה, יותר מקילקול המעשה. במעשה, אדם עושה ומסיים במחשבה, האדם נשאר ומקלקל את נפש האדם! יקפיד האדם בכל כוחו, לשמור על מחשבותיו וידבק רק במחשבות ורצונות טובים. בנפשנו יש חרדה, בכל עת שמביאים המעשה על ביתו של רבינו החתם סופר, הצדקת גיטל שהייתה אימו של הגאון רבי עקיבא קורניצר זצוקל אב"ד דק"ק קראקא בהקדמת סיפרו שו"ת וחידושי רבי עקיבא קורניצר נכתב שם שכל מה שזכתה הצדקת גיטל לבן גדול וקדוש כבנה ואף עליה היו העולם אומרים, שמעלתה כמעלת אחיה, הכתב סופר מעשה שהיה הצדקת גיטל הייתה יפת תואר, יופי נדיר, אשר לא היה כדוגמתו והייתה מקפידה, ששום אדם לא יראה אותה ולא יטמא את מחשבתו. באחד הימים נכנס החתם סופר לביתו ומצא שביתו הצדקת גיטל מחזיקה את ספר תהילים שלו שהיה מיוחד שבו החתם סופר היה בוכה ומתפלל וקורא תהילים ובוכה ומתפללת שאל אותה החתם סופר ביתי על מה הצער הזה ולמה הבכי הזה ענתה ואמרה לו מקפידה ונזהרת אני, ששום אדם לא יחטא ויטמא את עיניו בי והנה היום ראיתי אדם שמשתדל בכל כוחו והרגשתי בנפשי שאני מכשילה את הרבים לכן, קוראת אני תהילים ומתפללת שהקב"ה יקח את מאור פני. שמע זה החתם סופר ואמר בזכות זה, תזכי לבן מהגדולים של עם ישראל ואף החתם סופר התפלל על ביתו על מה שביקשה לא עברו ימים חלתה ביתו של החתם סופר מהחולי תשש גופה ואיבדה את מאור פניה, אך זכתה לאור גדול אשר ילדה לעולם. הקב"ה בעז"ה יזכנו לחשוב מחשבות אמת ושלא יעלה שום פגם במחשבתנו וימחל ויסלח על מחשבות האסורות ונזכה לזיכוך הדעת. ויזרזו מזורזים להכין את נפשנו להשתטח על ציון הפלא יועץ, פלא יועץ הוא לנו ונזכה ויעלוזו חסידים בכבוד וימתקו לנו הדינים ושפע ורחמים יושפע עלינו מבעל הרחמים.
15:04 / 20.08.10
 
לכל אהובינו וחביבינו: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין לעמו מכשול" ערב שבת קודש "כי תצא למלחמה על אויבך" ודרשו חכמי המוסר, במלחמת היצר מדובר. אחת הטעויות הגדולות של העולם, שאינם מבינים שהחיים הם מלחמה מתמדת ומנסים לברוח במחשבותם ולא להתמודד עם המציאות שאנו במלחמה רגעית עם היצה"ר וכל שנה בחודש אלול, התורה מזכירה לנו תתעוררו ותצאו אתם למלחמה עם האויב הגדול, שזה יצר הרע ומי שלא מבין שהוא במלחמה, בלי להרגיש, נאבדים לו חייו ומאבד את כל אשר לו כך מצאנו גם בפרשת השבוע "כי תיבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו", ודרשו דורשי רשומות: כי תבנה בית חדש, בכל דבר חדש אשר אדם עושה בחיים, צריך לבנות מעקה פירוש מעצור בגגו, פרוש, בראשו, במחשבות משום שכל דבר, אשר האדם מפריז בו ושוקע בו במחשבות מרובות, בסוף האדם מאבד את הדבר ההוא, צריך לדעת לחשוב במידה ובכמות הנכונה; מחשבות מרובות הם עצת היצר הרע להתיש את האדם, לאבד לאדם את הטוב הכתוב לו בשמים ונדמה בנפשנו, אם נכתב על האדם עושר מסויים לשמוח ממנו והאדם ישב וישקע ויעביר את זמנו במחשבות מרובות מהעושר, אשר חושב עליו ונהנה מהמחשבה של העושר, הנה זה האיש קיבל את שכרו במחשבה בלבד; כפי שמסופר על רבי פנחס מקורליץ שבא לפניו אדם, שעבודתו הייתה לספר דברים לבדח ולהצחיק את האנשים ובא לפני הצדיק ואמר לו רבי נלחם אני בכל כוחי על פרנסתי אך איני משיג בקושי פרנסה מועטת ביותר, מה עלי לעשות? ענה לו רבי פנחס: לכל אדם נכתב כמה ישמח במשך השנה ואתה כל היום מחפש כל עינין לצחוק ולשמוח ומה שכתוב עליך לשמוח בפרנסה מאבד אתה בצחוק ריק ובקלות ראש, לכן קח את חייך ברצינות ולא לחפש קלות ראש וצחוק, בכל עניין ואז השמחה שנכתבה עליך, בראש השנה, תשוב ותהיה לך בשמחת הפרנסה. לכן, כל הדמיונות ושקיעה במחשבות של עושר ושל הצלחות, השמחה הזאת ממעטת ומורידה מההצלחה האמיתית. אדם צריך לסדר את דעתו בצורה מסודרת ולא להיסחף אחרי ההבל והריק ומובא ברבנו יוסף חיים משל, אשר מוסר גדול טמון בו; אדם אחד מלאכתו הייתה לאסוף בכל ימות השבוע ביצים וביום השוק היה מוכרם לכל הבאים וכך במשך ימות השבוע היה נושא על ראשו סל ובו כ1000 ביצים וכך, היה מסתובב מכפר כפר. באחד הימים, כשהיה קונה את קניותיו בכפרים וכבר מילא את רוב סלו בביצים, התחיל לדמיין ולחשוב במחשבתו, הנה יש לי מעל ראשי כאלף ביצים אם היו לי אלף תרנגולים שהיו דוגרים על הביצים כך היה לי 1000 אפרוחים הייתי מגדלם וגם הם היו מטילים אלף ביצים וכך לאט לאט הייתי מתעשר מעסקי התרנגולים והביצים ועם הימים שיחלפו, הייתי נותן ידי גם בעיסקי הבדים ובוודאי מצליח, הצלחה מרובה וממשיך הלאה במחשבתו, בדימיונותיו וכבר הפליג לעסקי הביניינים, בוודאי הייתי מצליח ורוכש ביניינים רבים ומרוב מחשבותיו ראה עצמו כבר נשיא כל קהל עם ישראל, הוא המשיך לדמיין, הנה יום שמחת המלך ויום מינויו למלך מגיע, כשביום זה, קהילת היהודים שולחת את פטרונה ונשיאה, למלך עם תשורה להטיב את לב המלכות על עם ישראל והנה מוכר הביצים, ראה עצמו בדימיונו כבר פטרון ונשיא הקהילה והנה, מדמיין עצמו עומד לפני המלך ובלי לשים את ליבו במעשיו, קד קידה והתכופף - מרוב שהיה שקוע בדימיונו, עד שכל הבצים אשר על ראשו, נפלו ונשברו וזה עומק דיברי הפסוק בפרשה כי תיבנה בית חדש, כשניכנס אתה לדבר חדש ועשית מעקה לגגך, תעשה מעצור, אל תישחף במחשבות או דימיונות, וידועים דיברי המהרח"ו שקילקול המחשבה, יותר מקילקול המעשה. במעשה, אדם עושה ומסיים במחשבה, האדם נשאר ומקלקל את נפש האדם! יקפיד האדם בכל כוחו, לשמור על מחשבותיו וידבק רק במחשבות ורצונות טובים. בנפשנו יש חרדה, בכל עת שמביאים המעשה על ביתו של רבינו החתם סופר, הצדקת גיטל שהייתה אימו של הגאון רבי עקיבא קורניצר זצוקל אב"ד דק"ק קראקא בהקדמת סיפרו שו"ת וחידושי רבי עקיבא קורניצר נכתב שם שכל מה שזכתה הצדקת גיטל לבן גדול וקדוש כבנה ואף עליה היו העולם אומרים, שמעלתה כמעלת אחיה, הכתב סופר מעשה שהיה הצדקת גיטל הייתה יפת תואר, יופי נדיר, אשר לא היה כדוגמתו והייתה מקפידה, ששום אדם לא יראה אותה ולא יטמא את מחשבתו. באחד הימים נכנס החתם סופר לביתו ומצא שביתו הצדקת גיטל מחזיקה את ספר תהילים שלו שהיה מיוחד שבו החתם סופר היה בוכה ומתפלל וקורא תהילים ובוכה ומתפללת שאל אותה החתם סופר ביתי על מה הצער הזה ולמה הבכי הזה ענתה ואמרה לו מקפידה ונזהרת אני, ששום אדם לא יחטא ויטמא את עיניו בי והנה היום ראיתי אדם שמשתדל בכל כוחו והרגשתי בנפשי שאני מכשילה את הרבים לכן, קוראת אני תהילים ומתפללת שהקב"ה יקח את מאור פני. שמע זה החתם סופר ואמר בזכות זה, תזכי לבן מהגדולים של עם ישראל ואף החתם סופר התפלל על ביתו על מה שביקשה לא עברו ימים חלתה ביתו של החתם סופר מהחולי תשש גופה ואיבדה את מאור פניה, אך זכתה לאור גדול אשר ילדה לעולם. הקב"ה בעז"ה יזכנו לחשוב מחשבות אמת ושלא יעלה שום פגם במחשבתנו וימחל ויסלח על מחשבות האסורות ונזכה לזיכוך הדעת. ויזרזו מזורזים להכין את נפשנו להשתטח על ציון הפלא יועץ, פלא יועץ הוא לנו ונזכה ויעלוזו חסידים בכבוד וימתקו לנו הדינים ושפע ורחמים יושפע עלינו מבעל הרחמים.
15:04 / 20.08.10
   
יש בליבנו התרגשות מרובה בכל יום, אשר מתקרבים ליום הגדול, אשר בקהילתנו הקדושה "שובה ישראל", קידשו ליום עליה לקבר הצדיק, בעל הפלא יועץ. כשבע שנים, שזכינו להתמיד בנסיעה קדושה זו, הנסיעה מסמנת לנו את התמרור האחרון, לפני יום הדין, יום ראש השנה, מרגישים אנו בנפשינו שנסיעה קדושה זו, כריכוך וכריצוי לשמים, למיתוק הדינים. עוברים במשך השנה, דברים שונים ומשונים ובליבנו מרגישים, בכל עת וזמן, שישועת ה' כהרף עין וזכות רבי אליעזר פאפו, מעורר בשעות צרה רחמים וחינא וחיסדא לפני מלך יושב על כיסא דין. ובשעות קשות, מרגישים את הבטחתו של בעל הפלא יועץ: ממי שאקבל טובה, אם אזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, אחזיר טובה. יום יום, שעה שעה ובזמנים אשר אינם זמנים מן המיניין, מרגישים שברוך אומר ועושה, את אשר אמר והבטיח, מקיים ועושה. ובמיוחד, בשנה קדושה זו, אשר מרגישים שראש השנה הבא עלינו, יהיה מראשי השנה המכריעים שהיו במאות שנים האחרונות, עם ישראל עומד לפני שנה של הכרעות גדולות, שנה שלא נתפלא אם תהיה שנת חרב ומלחמה, מהשנים אשר עת דודים הנה זה בא, שנה שבעז"ה "ותחזינה עינינו בשובך לציון במהרה". ולכן, כל דרך לעורר רחמים על הכלל ועל הפרט ולמתק את הדינים, נקפיד בה בל כח ובזכות, אל כביר לא ימאס תפילת רבים, הרבים אשר זוכים להיות על קיברו הקדוש ולשפוך תחינה, ככלב בן יפונה במערת המכפלה, הקב"ה פלא יועץ לנו "ויעלזו חסידים בכבוד וירננו על משכבותם", ויחד כולנו, כאיש אחד בלב אחד ובאגודה אחת נקבל עלינו, עול ממלכות שמים ונתקרב קירבת אמת ליוצרנו, בוראנו, צורנו וגואלנו. הנה, חשבנו בדעתנו יסוד גדול, הרבה פעמים הדרך לעבירה יותר קשה מהעבירה עצמה, וידוע מעשה על החוזה מלובלין, אשר היה אחד מחסידיו, אשר סרח את דרכו וקילקל את מעשיו עד שנהיה מומר לדבר עבירה והחוזה מלובלין נלחם בו, בכל כוחו וציווה את כל תלמידיו להתרחק ממנו ריחוק גדול וכל אחד מבני הישיבה, אשר דיבר עימו לשלום החוזה מלובלין, כעס עליו וגער בו באומרו אין שלום לרשעים אמר ה'. והנה, באחד הימים בא אצל החוזה מלובלין אחד ממלכי ארץ פולין, גוי מהגויים החשובים בעולם החוזה מלובלין, קירבו כיבדו כבוד מלכים ונהג עימו במלכות גדולה, אותו יהודי מומר, אשר סרח את דרכו, בא לפני החוזה ושאלתו בפיו: זה השר גוי ודאי, אני רק מתקרב לגוים ואיני מתנהג כבני קהילתך, מדוע אותי שונאים ורודפים ומגדפים ואת הגוי מכבדים ומוקירים? ענה לו החוזה מלובלין ואמר: בפרשת כי תצא מובא דין בן סורר ומורה- הורגים אותו בסקילה. והנה, סקילה היא העונש הקשה ביותר, מארבע מיתות בית דין ורוצח שרצח נפש, הורגים אותו בסאיף שהיא מיתה פחות קשה. אם כך, מדוע בן סורר ומורה שעדיין לא עשה כלום, במיתה הקשה ביותר ורוצח שרצח, במיתה קלה יותר? ענה ואמר החוזה: רוצח קם והרג, אך בן סורר ומורה, הדרך ארוכה שמתדרדר, כל כך רעה היא וכל כך מושחתת היא, עד שמיתתו הקשה, היא על הדרך הרעה, יותר מהמעשה הרע. דרך רעה, הרבה פעמים קשה יותר מהמעשה הרע, לכן צריך להיזהר מהדרך למטרה. הרבה אנשים רוצים לעשות טוב, אך בדרך לטוב, עושים הרבה מאוד רע וזה מה שנאמר: "צדק צדק תרדוף" ונקשה מדוע כפל יאמר צדק תרדוף? אלא, התורה מזהירה אותנו, אל תראה רק את המטרה הסופית של הצדק, אלא גם כשאתה רוצה את המטרה של הצדק ואתה רודף למטרה, ברדיפה תיזהר, שגם היא תהיה בצדק, ולא מטרת צדק ובדרך עוול. ישתדל האדם, בכל כוחו, לשים מול עיניו שתי דרכים; דרך אחת, גדולת הבורא ודרך שנייה שפלות ונחיתות עצמו. לפעמים, צריך להתנהל בחיים בכח גבורת הבורא בגדר ויגבה ליבו בדרכי ה' ולפעמים בשפלותו ובפחיתות ערכו. ועל זה אפשר לבאר ולאמר, המשנה בפרקי אבות: עקביא בן מהלאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון; מאין באת? מטיפה סרוחה ולאין אתה הולך? לעפר ורימה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני הקב"ה. והנה, כשנתבונן, נמצא שהמשנה זו, כופלת את עצמה; מתחילה הדברים תמוהים, מאין באת לפני מי אתה עתיד וכו' וחוזרת מטיפה סרוחה אל רימה ותולעה- אם כך, מדוע כך פני הדברים? ואפשר לפרש ולאמר, על פי דברנו, עקיבא בן מהלאל מלמד אותנו שתי התפיסות של החיים, או גבורת ה', או מיעוט ערכנו- הוא מתחיל מאין באת, מי האבות הקדושים שלך, צדיקים וחסידים אבותינו הקדושים; לאין אתה הולך, למקום מרומם וגבוה בשמים, לפני מלך מלכי המלכים ודאי שם מעלתך גבוה ורמה. אך אם דרך הזו של רוממות ה', ויגבה ליבו בדרכי ה', אינה משפיעה ואינה מספיקה, אז באה הדרך השניה, מטיפה סרוחה אל מקום רימה ותולעה וכן אוי לך מיום הדין ומיום המשפט. וזה אלו שתי הדרכים, אשר ינהג בהם האדם בימים אלו. וכך, מצאנו אצל אברהם אבינו, אשר לוט שהיה יצר הרע של אברהם, אברהם אומר לו "הפרד נא מעלי", אברהם רוצה לחתוך ממנו את היצר הרע ואומר ליצר הרע שהוא לוט, עם הימין, אם אתה רוצה יצה"ר להכניע אותי בגבורת ה', לקלקל אותי בגאווה, אני אלך לשמאל, למיעוט ערכי, מי אני ומה אני טיפה סרוחה, עפר ורימה ואם אתה רוצה היצה"ר להכניע אותי בשמאל, להפיל אותי ליאוש במיעוט ערכי, אני אלך לימין לגבורה ולרוממות ה'. וכן, זה מה ששולח יעקב לעשו, לפני פגישתם ויהי לי שור וחמור, שור מראה על גבורה, על כח; חמור מראה על ריפיון והתרפסות. זה מה שאומר יעקב לעשו, כל דרך שתבוא אליי, אני מוכן, בכל כח, בשני הדרכים ל- כי תצא למלחמה. אך, נחדד בנפשינו, שיש שני דרכים שאפשר להתקרב להקב"ה: התעוררות - שאדם מתעורר משמים והיא נקראת התעלותא דלעילא והתעוררות מלמטה והיא נקראת התעוררותא דלמטא וצריך לדעת, שהאדם צריך לפתוח את הפתח הראשון, פיתחו לי כפיתחו של מחט ואני אפתח לכם כפיתחו של אולם ובמיוחד, בחודש אלול, שהאדם צריך לעשות את הצעד הראשון כלפי הקב"ה ודרשו ואמרו אלול ר"ת: אני לדודי ודודי לי - כשנדקדק "אני" צריך להיות ראשון, את הפיתחו לי כפתחו של מחט ואחרי כן, דודי לי, כפיתחו של אולם. כך מובא בפסוק "וצדקה תהיה לנו כי נשמור", מתי הקב"ה יתן לנו צדקה, שזו קבלת תפילותנו כי נשמור כאשר אנו נחיל ראשונים את התשובה כאשר האדם מתחיל ראשון, הקב"ה מסייע לו מן השמים. נחזק עצמנו במלאכים טובים, פרקליטים טובים ונתקרב להקב"ה ותפיתלתנו תהיה נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו ברכה והצלחה וישועה מרובה וגאולתנו תיהיה גאולה שלמה. בית הרב.
10:26 / 17.08.10
   
 
לכל אהובנו וחביבנו, שבוע טוב שבוע של ברכה, הצלחה, ישועה ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות. הנה נכנסים לשבוע של פרשת "כי תצא", ובפרשת השבוע נאמר: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה", והנה דבר זה נאמר על המישקל ועל המידה, שלא ישים אדם בכיסו אבן עם משקל לא אמיתי לגנוב את דעת הבריות, וזה האיסור. אך קשה, אדם שמחזיק בכיסו אבן לא טובה ולא משתמש בה, מדוע באים כנגדו בטענה, הרי לא משתמש באבן הזו, רק הייתה איתו בכיסו?. אלא אפשר לבאר: חז"ל אומרים לנו, כל שבים טהור חוץ מכלב הים, מפני שהוא בורח ליבשה. ופירשו המפרשים, כל הבריות של הים, אם עשה מעורם כלים, אין מקבלים טומאה, חוץ מכלב הים, לפי שכל הבריות של הים אין אחד מהם בורח ליבשה, כשבאים לצוד אותם אלא כלב הים בלבד, לכן נחשב הוא בכלל עורות היבשה ואם עשה מהם כלים מקבלים טומאה. ומפה נלמד יסוד גדול, שמשפט ודין האדם באים אף על נטייתו ופניותיו ולא רק על מהותו, כלב הים, המים והים הם אווירו ומקום חיותו וגם כשפורש ליבשה מקור חייו הם במים, אבל בגלל רגע אחד של התחמקות ממקור חיותו מתקפח כל ערכו והוא מקנה לעצמו כל החומרות ודין בריה של היבשה, ואף שהיבשה זרה בכל מהותו וטיבעו. ומדין זה נערער ונראה כמה חמורים הדברים, ישנם אנשים אשר יושבים כל חייהם בישיבה, בארבע אמות של הלכה לומדים ועומלים ועוסקים בתורה, אך בדעתם תמיד; הנה פלוני הרויח ממון מרובה הנה פלוני משכורתו גדולה כל חייהם חיים הם את חיי המצליחים לדעתם, אחריתם וסופם, שישפטו וידונו אותם ככלב הים שכל חייו חי במים, משום שדעתו ביבשה ניהיה טמא כטומאת היבשה. וכך מצאנו מעשה אצל רבי שמעון בר יוחאי, שאחד מתלמידיו נסע לחוץ לארץ והרויח ממון מרובה והתחילו התלמידים לדבר ולרנן על הצלחת התלמיד, עמד רבי שמעון ולקח את כל התלמידים לביקעה והתפלל להקב"ה, ואמר: בקעה בקעה התמלאי בדינרי זהב, התמלאה הבקעה עמד רבי שמעון ואמר לתלמידים, מי שרוצה עוה"ז יקח, מי שרוצה עוה"ב ולא רוצה עוה"ז לא יגע בפרוטה. והנה קשה מדוע רשב"י היה צריך לצאת מגידרו בעינין זה?. אלא רבי שמעון בר יוחאי ידע, כשם שכלב הים דעתו ביבשה ונשפט הוא על פי דעתו, וכן המוכר עם המאזנים שמחזיק בכיסו אבן עם משקל מזויף נענש אף על האבן שנמצאת בכיסו ולא עשה בה מאומה, צריך להזהר מנטיות ומחשבות רעות, משום שענוש יענש על הדברים האלו. לכן העבודה של חודש אלול לעשות חשבון נפש ולקבץ ולאסוף את כל הנטיות והדחפים והיצרים הרעים, גם כאלו שאינו עושה בהם רע ממש, אלא רק שמורים אצלו בדעתו, ולעבוד על עצמו לתקנם להכחידם מנפשו. וישאל האדם איך ממיתים מחשבות כאלו?, על ידי זהירות בדברים שהם ספק, כגון ספק כשר ספק לא, ספק מותר ספק אסור, הספקות בהלכה הם פותחים בנפש האדם פתח, של כל נטיות הלב הלא הגונות ולא ישרות, וכאשר האדם מתיר את הספקות שבליבו ויודע שזה אסור וזה מותר, זה כשר וזה לא, מזכך את ליבו אף מנטיות ומחשבות לא הגונות. אין יום גדול לישראל מיום התרת הספקות. נחזק עצמנו בפרשת "כי תצא למלחמה" איזו מלחמה?, מלחמת היצר הרע, שזוהי המלחמה האמיתית הגדולה ונחזקה אך אין בה מנצחים משום שלעולם נשארת כל חיי האדם, המלחמה הזו נמצאת איתנו. היו ימים גדולים בעם ישראל, שישועת ה' הייתה קרובה מאוד לבא, בימים אלו צריכים הרבה תפילה, הרבה תחינה ובקשה ואפשר לבאר ולומר: "עזרת אבותנו" פרוש, לאבותנו הקב"ה עזר לפני שביקשו ממנו בקשת ישועה, אך ישועה שזה "לבניהם אחריהם" הישועה היא אחרי הרבה בקשה ותחינה שמתפללים ומבקשים מהקב"ה. בימי קדם טרם יקראו ואני אענה, בימינו אלו הרבה תחינות והרבה תפילות והרבה בקשות עד שהקב"ה עונה ומרחם. אך יסוד גדול צריכים לחזק בנפשנו, כח האמונה. מוצאים בעינין אבן המשקל דבר פלא גדול, התורה הקדושה אומרת: "אבן שלמה בצדק יהיה לך איפה שלמה בצדק יהיה לך למען יאריכון ימיך על האדמה" והנה במצות אבן המשקל, הקב"ה מבטיח אריכות ימים כמו במצות כיבוד אב ואם ושילוח הקן ותלמוד תורה, מה זכתה מצות אבן המשקל לזכות כל כך גדולה של אריכות ימים?. ואפשר לבאר ולאמר: אבן המשקל מסמנת את האמונה בה' כאשר האדם מאמין בה' עושה עסקיו ביושר, וכאשר האמונה מעורערת חושב הוא שאם יטה את המשקל יצליח יותר. לכן מצות האבן היא מצות האמונה ולכן על ידי זה זוכה לאריכות ימים. נחזק עצמנו בכל כוחנו באמונה בה', במחשבות הגונות וישרות, ולברוח מן הספקות ולהתחבר לודאי, וכך בודאי נזכה לאריכות ימים ונזכה להכתב ולהחתם בספר הצדיקים והחסידים לחיים טובים ולשלום. שבוע טוב הצלחה וברכה וישועה.
11:24 / 15.08.10
 
"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך..." מובא במדרש תנחומא, זהו שנאמר תהילים קמ"ז: "מגיד דבריו לעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". והנה, ננסה להבין את דברי המדרש תנחומא לפרשת שופטים ושוטרים. ועוד מובא במדרש רבה: שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך... זהו שאמר משלי כ"א: "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח". ואף פה צריך להבין דיברי משלי על פרשת שופטים. אלא, אפשר לבאר ולומר: ישנם שני דרכים שהאדם יכול להתעורר בהם לתשובה, הדרך המובחרת ביותר היא, כשאדם בעצמו מקרב את ליבו לתקן את חטאיו וללכת בדרך הישר והרצוי, אך אם אינו מתעורר מעצמו הקב"ה שולח לו יסורים לעוררו מדרכו הרעה. לכן, טוב לאדם להקדים הוא מעצמו בתשובה ולייסר נפשו, לכפר ולתקן על חטאיו בכדי שלא יצטרך ליסורים. על פי זה יובן דברי משלי, עשה משפט וצדקה, דכאשר האדם מעצמו, עושה משפט בנפשו שמקדים עצמו להיות מודה על חטאיו ולכנס עצמו ביסורים, זוכה שהקב"ה ישפוט אותו בבחינת צדקה, לצדקו בדין לפנים משורת הדין, וזאת נבחר לה' יותר מזבח. והנה זבח מרמז על היסורים דבקורבן מקריבים החלב והדם על גבי המזבח וכך גם ע"י היסורים מתמעטים החלב והדם. ולכן, יבחר האדם בדרך צדקה ומשפט שהוא יקדים את התשובה ואת כפרת העוונות, שלא יבואו ימים קשים שהצער והיגון יקדים אותו, ודמו וחלבו יתמעטו מצער מרובה אשר לו. אך צריך לדעת, שרק אנו, בני ישראל, זכינו לזכות מיוחדת, שהקב"ה גילה לנו מתי יום המשפט שלנו שזה ראש השנה. אומות העולם אינם יודעים איזה יום הוא דינם ואיזה יום הוא המשפט של חייהם, וזה מה שאומר המדרש תנחומא, סמוך לשופטים ושוטרים "מגיד דבריו ליעקב", הקב"ה גילה לבני יעקב מתי יום חוקם ומשפטם שזה ראש השנה ויום הכיפורים, ולאומות הגויים לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, הגויים לא יודעים את יום משפטם. ונמשיך לבאר ולאמר, מובא בשולחן ערוך חו"מ, סימן ק': אדם שלווה כסף ואין לו איך לשלם ופתאום מופיעה ואומר, הריני משלם קיבעו לי זמן כדי שאלווה מאחר או אמשכן או אמכור ואביא מעות, קובעים לו זמן של 30 יום ע"כ. והקב"ה ברוב רחמיו קבע לנו זמן 30 יום לפני המשפט, אשר אנו מחוייבים להשיג את חובותינו ולבא לפרוע ביום הדין את שלנו. ועל פי זה יובן, בפרשה נאמר: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך", "לא תטה משפט", הפרוש הוא על עצמנו, שנדע לשפוט את עצמנו ולשוב בתשובה לפני שנישפט מלמעלה והכאב הוא קשה וגדול, ונדע שלושים יום לפני המשפט, להתחיל לאסוף ולארגן את מחוייבותינו לשלמם במועד, ולא נטה משפט, לא נשחד ונשכנע את עצמנו שהצדק עימנו, משום שהיצר בא לאדם ומסביר לו כמה הוא צודק וכמה העולם טועה וכמה כולם רחוקים וכמה הוא עם כל מעשיו הרעים קרוב להקב"ה יותר מכולם, לא נטה משפט בליבנו. ועד כמה האדם צריך להזהר לא לטעות בשיפוט דעתו נמצא בהמשך הפרשה "כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים". והגמרא במסכת כתובות ק"ה אומרת: אפילו חכם גדול, הלוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמות הלב ואפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף הדעת. והנה קשה, איך יתכן לומר צדיק לוקח שוחד, הרי אם לוקח שוחד אינו צדיק? אלא מסופר על אחד הצדיקים והקדושים, שבא לפניו דין תורה של אדם קשה ורע איש מידנים ומחלוקת, ישבו בבית דין אב בית דין, איש צדיק וחסיד וירא ה', ויחד עימו 2 דיינים לא מבני עליה אשר מכרו את נפשם על שוחד ועל מרמה. וכאשר עמד איש המידנים לפני הדיינים החליט לשחד שניים ממנם, הלך ומסר להם מעות מרובות שיפסקו את הדין כרצונו, וכך במשך כל דיון אשר ישבו והתדיינו שני הדיינים היו עומדים בתוקף על צידקתו והרב הצדיק לא הבין, הרי זה נוגד את ההלכה, היה מנסה בכל דרך להטותם לדרך הישר, אך הם עמדו על שלהם להצדיק את הרשע. עברו ימים ועדיין מתווכחים ומתמקחים הדיינים בינם לבין עצמם על הדין, והרשע רצה להמשיך במעלליו וברשעותו, וויכוח הדיינים הפריעו לו הלך ושאל את חבר מריעיו, הדיינים הלא הגונים, איך ומה אעשה בכדי שאב בית הדין יצדיק אותי וגם הוא יפסוק כמותכם. ענו ואמרו לו, קח עימך סכום מרובה של כסף ובלי ידיעתו, לך ושים הממון באחד מכיסי מלבושיו וכך ליבו יטה לדעתך. הלך הבן בליעל וכך עשה, לקח את אחד מפועלות הבית, מסר לה מעט כסף בשביל עצמה ובתמורה ביקש ממנה לשים באחד ממלבושי הרב את סכום הכסף הזה בלי ידיעת הרב. מאותו יום, כל דיון בדין תורה, הרב הרגיש שליבו נוטה לרשע, אך הרב לא הבין, מדוע אתמול דעתי לא הייתה כך והיום דעתי השתנתה, דחה הרב את הפסק בעוד יום ושוב מרגיש שליבו נוטה כדעת הרשע וכל אשר בנה ימים רבים בדעתו לאוסרו פתאום הכל מופר וליבו רוצה להתיר, לא הסכים הרב לפסוק את ההלכה. עד שהנה הגיע ראש חודש והרב לבש את הבגד המיוחד והמיועד לראש חודש, פתאום מרגיש הרב שחלוקו כבד משש בכיסיו והנה מוצא סכום מרובה ביותר, הלך וחקר ושאל את בני ביתו עד שהפועלת עמדה וסיפרה את אשר היה. חזר הרב לבית הדין, פסל את הדיינים והוקיע את אותו רשע מן הכלל. זהו הביאור כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, אפילו בלי ידיעתם, מסלף את דעתם ומשנה את מחשבתם. האדם אינו יודע שלכל דבר, הקטן ביותר, יש השפעה עצומה לנפשו, יזהר האדם לא לזלזל בדברים הקטנים ביותר, משום שבכל דבר יש משקל שמימי, אחר מהמשקל השיכלי אשר אנו חושבים. "ואי אתה יודע מתן שכרם ל מצוות לעתיד לבא". נמצאים בשבת קודש הראשונה של חודש אלול, שעה לימוד תורה, לפי הבן איש חי, היא כאלף שעות ביום רגיל ועוד אמרו חזל: 5 שעות רצופות של לימוד תורה משקלם כ40 יום תענית. צריכים לחזק בנפשנו את מעלת תורתנו הקדושה התורה ממתקת את הדינים, כשאדם חוטא ועושה תשובה הקב"ה לוקח את כל תיק העוונות שלו ודוחה אותו ומחכה שיעבור זמן, האם יעמוד ויתקן, חטא חטא עוון עוון אשר חטא וזה לשון הגמרא: פוקקים לו את כל עוונותיו, כמו בקבוק הממלאים אותו במים שזה העוונות ופוקקים, סוגרים את הבקבוק עם פקק ורואים אם עשה תשובה ועומד ומכפר ומתקן עוון עוון, פשע פשע, חטא וחטא, לאט לאט, גומר ומנקה את הבקבוק מכל עוונותיו, אך אם חוזר לסורו פותחים את הפקק ומוציאים חזרה את עוונותיו. תשובה צריכה ליהיות מוחלטת, עירעורי תשובה וקבלות לעתיד, עוצרים את הדין והמשפט עד שיבחן על מעשיו אך כח התורה הקדושה שמהדה את העוונות, "אם יהיו עוונותכם כשני כשלג ילבינו", "כל המקבל על עצמו עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ". ולכן צריכים אנו בכל כוח להתמיד בלימוד התורה הקדושה, להתמיד בשיעורי תורה ברוב עם הדרת מלך, וידוע שיש כח ומעלה גדולה לדיברי תורה הנאמרים ברבים ובסיומם אומרים קדיש ויענו אמן יהא שמי רבא, בכל הכח כי אז קורעים גזר דין של אדם אפילו של שבעים שנה. לכן בשעה שנכנסים ל30 יום אשר נתן לנו הקב"ה לפרוע חובות לפני המשפט, נקדים לעשות דין לעצמנו, נודה לה' על שגילה לנו, שלא כאומות העולם, מתי משפטינו. ובכח לימוד תורה בשבת קודש והקפדה בהשתתפות בשיעור תורה ועניית אמן יהא שמי רבא בכל כוחנו, ימתק עלינו הקב"ה את הדין ויבשר לנו בשורות טובות. סלח לנו ושלח לנו ישועה ורחמים ממעוניך. שבת שלום.
11:11 / 13.08.10
   
 
אימה וחרדה נאחזים בימים קדושים אלו, ימי הרחמים והסליחות. זהו זמן לעבוד לטהר את עומק נפשנו, והבא לתקן, מסעיים לו מן השמים. ודרכים רבות להקב"ה, לעזור לאדם כאשר שלם וישר הוא בליבו. ישנו מעשה, אשר שנים רבות מהדהד בליבנו; מסופר על רבנו הגאון מווילנא על פסק הלכה אשר פסק וכל חייו הצטער והתחרט על אותו פסק הלכה. ומעשה שהיה, בשכונתו של הגר"א גר חייט עני ואביון, אך מידותיו היו מידות נעלות, תמים וירא ה' וסר מרע. באחד מערבי שבת קנה במעותיו הבודדות עוף לכבוד שבת, בשמחה מרובה לקחו לשוחט ושחט את העוף, לאחר חודשים רבים שלא עלה בידו לקנות עוף לשבת, כשהביא את העוף לביתו, אשתו בהתלהבות מרובה מלחה את העוף, בתוך ההתרגשות לקחה כף חלבית ועירבבה ודחפה לתוך העוף. כשבעלה שם לב לאסון הנורא אשר פוקד אותם, הנה כל מלאכתו אשר טרח ועמל, נכנס לספק איסור אכילה. מיד עצר את אשתו מלעשות מאומה ורצו מהר למרא דאתרא, הרב שמואל, לשאול אותו האם העוף נאסר לאכילה או לא, התיר לו הרב לאכול את העוף. בזמן שהבעל היה בדרכו למרא דאתרא, אשת החיט רצה לביתו של הגר"א, שהיה שכנם, ושאלה אותו מה דין העוף, אסר הגר"א באיסור חמור לאכול את העוף. כששבו הבעל והאשה לביתם, זה אומר המרא דאתרא התיר את העוף וזו אומרת הגר"א אסר את העוף, בצר להם, הלכו למרא דאתרא לשאול מה יעשו אמר להם המרא דאתרא שישבו ויאכלו מהאוכל, והוא מבטיח להם, שבליל שבת יביא עימו את הגר"א שיחד ישב עימם ויאכל עימם מהעוף הזה, החיט ואשתו שמחו שמחה מרובה. הנה מגיע ליל שבת, הולך הרב שמואל לביתו של הגר"א ומפציר בו בתחנונים מרובים אני מרא דאתרא וההלכה צריכה להפסק כמותי, וזה שפסקת כך הלכה מהרהר את כל יסודות הרבנות אשר אני יושב בה. התרצה הגר"א ואחרי הקידוש הלך עם המרא דאתרא לביתו של החיט וכשבעלת הבית הביאה הקערה עם העוף, כשהניחה על השולחן, הנרות העשויים מחלב זזו ונפלו לתוך הקערה, כך נאסר איסור מוחלט כל אכילת העוף. הזדעזעו כל יושבי הבית והמרא דאתרא, הרב שמואל, עמד וביקש מחילה וסליחה מהגר"א. ענה לו הגר"א, חס וחלילה הלכה ודאי כמותך אך בשבילי שאסרתי לא רצו מן השמים שאוכל מדבר זה. מאותו יום ואילך הקפיד הגר"א לא לענות על אף שאלה הלכתית. הנה, כאשר האדם עובד על עצמו ומצער את נפשו ונפשו זכה וברה לפני הקב"ה, אין הקב"ה מביא תקלה על ידו. לכן, אנו נמצאים בימים של קבלות ועבודת נפש מעמיקה ונרחבת וצריכים לטהר את נפשנו, לבנות את היסודות בתוכנו, יסודות אשר אינם מתערערים משום ערעור וכאשר האדם עושה את כל אשר בכוחו הקב"ה ממשיך ועוזר לו מאיפה שכוחו מסתיים. הנה הגמר"א במסכת ראש השנה דף ט"ז אומרת: אמר רבי יצחק ארבע דברים מקרעים גזר דינו של אדם ואלו הן; צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה. והנה, צריך להבין מילא צעקה זו תפילה מובן, צדקה גם כן מובן, אך שינוי השם, מדוע משנים את גזר דינו של האדם? הרי שינוי השם אינו כשינוי מעשה שזה חזרה בתשובה, אז מדוע כח שינוי השם כל כך גדול?, אלא, אפשר לבאר ולומר, כל שינוי הנעשה בחיי אדם, גורם צער בלב האדם אפילו שינוי טוב וכך, רואים מעשים בכל יום, כשאדם עובר דירה לבית חדש אפילו טוב מקודמו, בימים הראשונים יש בליבו צער ועוגמת נפש וכן אדם אשר קונה מכונית חדשה. בתחילה, מרגיש עוגמת נפש וצער ורק אחרי כמה ימים מתרצה בליבו ומתחיל להרגיש מנוחת הנפש. כך כל התחלה קשה. כשנתבונן נראה תינוק שנולד לעולם הימים הראשונים לחיו, קשים ביותר משום שזה שינוי ממקום למקום. וכן בשינויי הזמנים והעונות, בתחילת החורף אנשים מדוכדכים ועצובים ביותר וכן כל שינוי גורם לאדם עצבות גדולה, לפני נסיעה שאדם נוסע, לפני חזרה שאדם חוזר, אדם ניכנס לעצבות ולא מבין מדוע, התשובה היא משום שכל שינוי מביא צער על האדם ולכן שינוי מקום מכפר על עוונותיו של אדם. משנה מקום משנה מזל, משום שהשינוי גורם לנו צער והצער הזה הוא כפרת עוונות וכן שינוי השם כשמשנים את שם האדם יש בליבו צער משום שזה דבר חדש והצער הזה ממתק את הדין וגורם לכפרת עוונות, לכן דברי הגמרא תפילה תשובה שינוי ה' ושינוי מעשה מכפרים לאדם על עוונותיו כל צער שמצטער יהודי גורם מיתוק הדין. הקב"ה יאסוף כל העוגמת נפש והצער של כל אחד מאיתנו ויעלו לפניו ועל ידי זה ימתקו הדינים ורחמים מרובים ירדו על עם ישראל, סלח לנו ושלח לנו ישועה ורחמים ממעונך.
09:35 / 11.08.10
 
לכל אהובנו וחביבנו: צריכים לחזק בנפשנו יסוד אשר אמרו חז"ל: "כל התחלות קשות", כל דבר טוב אשר מתחיל האדם, ראשיתו קשה מאוד ואחרי שעומל ומשתדל ומוסר את נפשו, הדבר נהיה קל יותר לעמוד ולהתמודד; וכמו שאדם קונה נעל חדשה, בתחילה צרה וצפופה ברגלו, עד אשר מואס בה ורוצה להורידה, אך לא בחכמה יעשה אם יורידה, ילבש אותה עוד מעט ולאט לאט תתרחב ונוח מאוד יהיה ללכת עימה. וכך, באחת מנסיעותינו, הטייס בא לדבר עימנו וסיפר לנו את כל הדרכים והדברים והניסים והנפלאות אשר בכל טיסה ובתוך הדיבור אמר לנו, כשהמטוס עולה לשמים כ30 אחוז מהדלק נאבד בעליה, והשאר בהמשך הדרך. הנה, מזה נלמד מוסר גדול, כשעולים ומתחילים דבר חדש, 30 אחוז מכוחו של האדם מאבדים אותו בראשית וזה עינה בדרך כוחי כוחו של האדם נאבד בדרך להשיג את אשר רוצה להשיג. וזה כל ההתחלות קשות, לכן חכם עיניו בראשו לפני שמתחיל דבר חדש ידע בנפשו שההתחלה והראשית קשה ביותר. ואפשר לדקדק ולאמר נוסח הקידוש תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים- כשאדם מתחיל מקראי קודש, דבר קדוש או התחלה חדשה, תזכור בנפשך את יציאת מצרים איך זה היה הראשית של עם ישראל, איך עוננו שועבדנו, הושפלנו, כל דבר קשה אשר אפשר לתאר בנפש האדם את זה עברנו בגלות מצרים. מול עינינו, בכל עת, תהיה יציאת מצרים ונתאר בעצמנו בכל קושי, אשר מתמודדים, שאנו בשיעבוד ואחריו תבוא הגאולה. והנה, כשנתבונן בבית המקדש, אחד השערים נקרא "שער ניקנור" ואמרו חז"ל, שאף לעתיד לבוא, כשיבנה הבית השלישי במהרה בימינו ישאר שמו של שער ניקנור בשמו על שם אדם ששמו ניקנור; ומי הוא ומה הוא אותו ניקנור? אמרו חז"ל אדם הגון וישר בשם ניקנור נסע לאלכסנדריה במצרים, בכדי לקנות ולהכין ולהביא לבית ה' שערים לעזרה. העזרה היא הכניסה הראשונה לקודש לבית המקדש ובדרכו באניה לארץ הקודש עמד עליו נחשול שבים לטובעו, עמד ניקנור וביקש שישליכו אותו לים יחד עם שער בית המקדש וניסים גדולים קרו לו, עד אשר הביא את השער לבית המקדש ותחילה לכניסה לקודש הוא ושערו, שער ניקנור והנה שער הכניסה לקודש שעל שמו מסמן גם את אשר היה עם ניקנור. כשרוצים לבנות דבר חדש, צריכים לעבור התמודדויות קשות צריך להיות איתן וחזק ולדעת שניסיונות קשים ומרים רבים יעמדו מול עיניו והוא צריך לעמוד איתן ולא להישבר ולא ליפול "שבע יפול צדיק וקם". וצריך כל אדם לשים מול עיניו, שישנו עול של שיעבוד גלויות גדול ביותר, כמו שהגמרא בברכות י"ז אומרת רבי אלכסנדרי כשהיה מסיים את תפילתו היה אומר ריבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שעור שבעיסה ( יצר הרע) ושיעבוד מלכויות, וקשה, מה פרוש שיעבוד מלכויות, הרי היום אין שיעבוד מלכים, ממשלות לכפות על עם ישראל לעבור על דתם ועל מצוותם כמו שהיה בימי קדם?! רוב המלכויות בעולם מלכויות חסד, לא מצרים את צעדיהם של עם ישראל ולא היה זמן כזה מימי קדם בעולם שהנחת והשלווה בענייני תורה ומצוות הייתה מנת חלקם של עם ישראל, אם כן מה פרוש שיעבוד מלכויות? אלא, אפשר לפרש ולאמר כל מדינה ומדינה יש לה את השר שלה בשמים אשר הוא עומד ומגן, נלחם, שומר על עמו וכאשר המלאכים בשמים רבים ביניהם פורצת מלחמה בין אותם מדינות בארץ וזה דברי חז"ל: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" כאשר יש שלום במרום, בין המלאכים נהיה שלום עלינו וכך, למלאכים הללו בשמים ישנם כוחות וכן יש כוחות, אשר אותם מלאכים פרוצים בהם וכאשר האדם נמצא במדינה אשר המלאך פרוץ במידה הרעה הזו ניהית המלחמה של כל יושבי אותה מדינה קשה באותה מידה וכך רואים, יש מדינות, אשר פרוצים בעריות, יש מדינות ברצח, יש מדינות בגזל ומדוע? משום שאלו המידות של המלאך בשמיים של אותה מדינה ולכן, הגמרא בכתובות ק"י אומרת כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה משום שבארץ ישראל הממלכה והשילטון תחת הקב"ה ובשאר העולם תחת מלאכים הממונים מה'. ובדורנו זה, אין שיעבוד ממשלות על עם ישראל, אך יש שיעבוד של המלאכים של הממשלות מהשמים והשעבוד קשה ביותר והיצרים בכל ארץ ובכל מדינה, שונים ומשונים והמלחמה היומית קשה ביותר והמקום להינצל הוא בבתי מדרשות ובבתי כנסיות ובשיעורי תורה - זה מה ששמר עלינו דורות וזה אשר ישמור אותנו עד ביאת משיח צידקנו הקב"ה ישמרנו ויצילנו ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשך ה'. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
10:03 / 10.08.10
 
שבוע זה מיוחד הוא, שבוע שבו מתחילים את חודש אלול. "בן אדם מה לך נירדם קום קרא בתחנונים". צריכים לעורר את עצמנו, להכין את נפשנו לימים הנוראים, ימי רחמים וסליחות, ימי קירבה להקב"ה וימי חשבון נפש על כל אשר היה איתנו בשנה החולפת. שנה זו הייתה שנה מורכבת, כמן שנת המתנה, אחרי השנה הקודמת אשר הייתה כשנות הזעם בעיניני פרנסה. שנה זו, בהרבה עינינים, המתין העולם לראות את אשר יהיה, ואין דבר קשה כהמתנה, והתרת הספקות מן הדברים הגדולים אשר יש בחיי האדם. לשנות את העתים ואת הזמנים, אפשר על ידי כח האמונה. וכשנתבונן עד כמה צריכה ליהיות האמונה, המדרש מביא: "לך אל הנמלה עצל ראה דרכה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה". וכשנתבונן על חיי הנמלה, אשר שלמה מזכיר ואומר, נראה דבר פלא גדול, אמרו חז"ל; כל חיותה של הנמלה אינה אלא 6 חודשים וכל מאכלה אינה אלא חיטה ומחצה והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל אשר מוצאת, חיטין ושעורין, עדשים. ומובא בשם רבי שמעון בר יוחאי: מעשה היה, מצאו בבור הנמלים שלוש מאות קור (וכשנרצה להבין את הכמות 72.540 ליטר בנפח ובמשקל 51 ק"ג), והנה אם מאכלה הוא חיטה ומחצה, וחיה 6 חודשים, בשביל מה כל הכמות העצומה של האוכל?. אלא, מתרץ רב תנחומא, הנמלה יש לה אמונה חזקה בהקב"ה, ואומרת, כעת חיי הם רק 6 חודשים, אך אולי הקב"ה יאריך את ימי ואחיה יותר ואם כך אצטרך יותר אוכל, ובשביל האמונה אוגרת את כל מאכלה. וממשיך המדרש ואומר מהו "ראה דרכה וחכם", ראה איך הנמלה בורחת מן הגזל. אמר רב שמעון בן חלפתא; מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא הייתה אחת מהן נוטלת אותה, עד שבאה אותה שהייתה שלה ונטלה אותה, ראה חכמה שיש בה, כל השבח הזה שיש בה, לא למדה מבריאה ולא שופט ולא שוטר יש לה, אתם שיש לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה תשמעו להם. וידועה הגמרא במסכת עירובין (ק'): אמר רבי יוחנן; אלמלא לא ניתנה תורה היינו לומדים גזל מנמלה. ורש"י פירש; שאין אחת גוזלת מאכל חברתה. והנה כשנתבונן את שאנו שומעים ורואים בימים אלו בעולם, "איש את רעהו חיים בלעו", והרבה חושבים שבדרך עקלקלה ישיגו את אשר שייך לחברם. אך צריך לדעת, בן עזי אומר: "בשימך יקראוך, בכיסאך יושיבוך, ואת שלך יתנו לך". אף אחד לא יכול לקחת לחברו מאומה ולא להחסיר לחברו דבר. ובמקום כל הזמן אשר מפסיד האדם על מחשבות זדון איך להרע, להזיק ולהפריע, יתנו הזמן לתפילה, בקשה ולתחינה לפני הקב"ה על הפרנסה ועל ההצלחה, ויראו אם היד ה' תקצר. נמלה מאמינה ומתפללת שחייה יתארכו, נמלה יודעת שהגזל לא יעשיר אותה. אנו עם החכמה והבינה וכל ההשכלה, צריכים להחדיר עמוק בתוכנו שגזל לעולם אינו מעשיר. ויותר מכך רבי אליעזר פאפא אומר: ראינו הרבה אנשים שעבדו ביושר והרויחו את כל כספם בהגינות ופתאום הפסידו את כל כספם, ומדוע?. ומתרץ ואומר; אולי עירבבו את כספם עם אדם לא הגון, אשר כספו לא בא לו ביושר, וכל כסף שאינו בא ביושר סופו להפסידו ואף כסף ישר שהתערבב עם כסף לא ישר, סופו לאבדם יחד. הנה נחזק עצמנו באמונה ובביטחון בהקב"ה ונערער ונתקן את מעשנו על שעות וזמנים אשר עברנו השנה עם חוסר אמונה, ונכה על חטא ונקבל קבלה בעינין האמונה בכל כח. ולא ניהיה ככלב שב אל קיאו. נחזק את נפשנו ואת אמונתנו ובעז"ה ניכנס לימים קדושים אלו ככלי קיבול, לקבל את ברכת ה'. סלח לנו אבינו כי חטאנו מחל לנו מלכנו כי פשענו. ויבשר לנו בשורות טובות, ישועות ונחמות. שבוע טוב!.
09:57 / 08.08.10
 
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה